פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_4795

מדיניות מוניטרית ויעדי צמיחה
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 04/03/2008 שעה 15:00)


מדיניות מוניטרית ויעדי צמיחה

ד''ר דוד סיון



מִידֵי פעם עולה זעקת פוליטיקאים, אינטרסנטים ופעילי ציבור למיניהם כדי להבהיר שיש לעשות מעשה ו''להתאים'' את המדיניות הכלכלית לצורך ''חיוני'' (כזה או אחר). אחת הדוגמאות הזכורות לנו היתה מלחמתו של שר האוצר, סילבן שלום, בנגיד בנק ישראל, דוד קלין. המטרה של מר שלום היתה להשפיע על המדיניות המוניטרית ולדאוג להורדת הריבית. (תרומתו של מר סילבן שלום). הנגיד קיים את חלקו בהסכם והוריד את הריבית ב-‏2%. אבל מאחר ומר סילבן שלום לא קיים את חלקו, כפי שהבטיח, המשק נפגע. לכן נאלץ הנגיד לנקוט בטקטיקה יוצאת דופן ולהעלות את הריבית ב-‏4% בתוך חודשים. לזמן קצר יכול היה מר שלום לחגוג כי מטרתו הושגה באמצעות תרגיל ''מסריח'', אבל הנזקים ודאי מחקו לו את השמחה.

דוגמה אקטואלית יותר, מראשית פברואר, היא קבוצת הלחץ שהתארגנה ''לשכנע'' את נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שיוריד את הריבית. הורדת רבית, כך הם חושבים, תשפר את הרווחיות של התעשיינים דרך העלאת שער החליפין של הדולר. מובילי הקבוצה היו מלך המתווים ויו''ר ההסתדרות עופר עיני, נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ושר התמ''ת אלי ישי (עיני: ''אשבית המשק בגלל משבר הדולר''). לקבוצת עיני-ברוש הצטרפו גם חברי כנסת מועדת הכספים שהחלו לשקול חקיקה שתכפה מהלך כזה על הנגיד. על פי הבנתי ממשלת ישראל והנגיד עמדו יפה בלחץ ולא התכופפו.



בהקשרים בהם נגענו מטרת העל של המדיניות הכלכלית היא לשמור על הצמיחה ושיעורי התעסוקה ועל יציבותו הפיננסית של המשק. שר האוצר (הממשלה) אחראי למדיניות הפיסקלית שמיועדת להשפיע על המשק (צמיחה ותעסוקה) באמצעות ההוצאה הציבורית והמסים. נגיד בנק ישראל אחראי למדיניות המוניטרית שאמורה לשמור על יציבות המחירים (שיעור האינפלציה) באמצעות ניהול היצע הכסף. הנגיד עושה זאת בעיקר באמצעות שינויים בשיעור הריבית. זה מסביר מדוע הפנתה קבוצת עיני-ברוש את תביעתה אל הנגיד.

ברמה אחת מדובר בקשר שקיים בין הריבית ושערי החליפין. על כן בחלק הבא אסביר מדוע אני טוען שטוב שהנגיד לא התכופף. בחלק השלישי אתייחס למשמעות הכללית של הדילמה שהוצבה בפני הנגיד.


קשר בין ריבית ושער חליפין

שער החליפין של הדולר יורד הוא התוצאה של שני תהליכים מקבילים. מצד אחד נמשך תהליך הצמיחה במשק הישראלי שמניעה תנועות הון מחו''ל, השקעות זרות. מצד שני , וגם נמשך התהליך של היחלשות הכלכלה האמריקאית: הצמיחה שנחלשת ומתקרבת לשיעור אפסי והחוב הלאומי שצומח. גורם נוסף שמשפיע על שער החליפין של הדולר אלו פערי הריבית. כדי שהורדת ריבית תגרום לעליית שער הדולר צריך שהפער בין הריבית כאן לריבית בארה''ב יגדל.

זהו הבסיס לדרישה שהציבה קבוצת עיני-ברוש. אבל כאשר ארה''ב מנהלת מדיניות מוניטרית עצמאית וכאשר המגמה שם היא הורדת ריבית, הורדת הריבית בארץ אינה תנאי מספיק לייסוף הדולר. במילים אחרות לא בטוח שהורדת ריבית תשרת את מטרת הקבוצה. אבל מאחר ושינויי הריבית הוא כלי עיקרי שבו משתמש הנגיד לשמור על יציבות המחירים הרי שלהורדת ריבית יש מחיר במונחי אינפלציה. בין הכלכלנים מקובל כיום שנסיונות התערבות בשערי החליפין באמצעות הריבית מועילים רק לטווח הקצר בעוד שהם עשויים לפגוע במטרת העל של יציבות המחירים. לכן התערבות בשוק מטבע החוץ הוא צעד ששמור למקרים קיצוניים.

זה מאד לגיטימי לנצל את חופש הביטוי ולהתבטא בזכות או בגנות מהלכים מתוכננים של מדיניות כלכלית. על הנוגעים בדבר, שר האוצר והנגיד, להקשיב אבל לפעול רק בהתאם למידע הרלוונטי העומד לרשותם להשגת המטרת של מדיניות כלכלית. מצד שני צריך להדגיש שלרשותם של היצואנים כלים פיננסיים שמאפשרים להם להתגונן מפני שינויים בשערי חליפין. חשוב יותר לציין שכדי לשמור על רווחיות לאורך זמן על היצואנים לפזר סיכונים בכך שירחיבו את פעילותם לשווקים רבים. המאפיין הזה לא צריך להיות תלוי במדיניות מוניטרית בפרט ומדיניות כלכלית בכלל. הוא תלוי ביצירתיות וחדשנות של היצואנים.


צמיחה מול אינפלציה

המשמעות הרחבה של התביעה להורדת הריבית היא שהנגיד ובנק ישראל יקבעו גם יעד צמיחה כלכלית (ריאלית) בנוסף ליעד האינפלציה. במונחים שלנו הדרישה של קבוצת עיני-ברוש היתה שהנגיד יקח על עצמו גם חלק מהתפקידים של שר האוצר, גם אם זה פוגע ביציבות המחירים. הם בעצם טענו שבמצבו הנוכחי של המשק פגיעה ביעדי האינפלציה היא לא מחיר כבד מידי.

אבל התועלת שעשויה לצמוח ממדיניות דו-ראשית כזאת, מהתנהלות כזאת, לא מובנת מאליה. התועלת תלויה במבנה המשק - בגודל היחסי של השפעת שינויי הריבית על האינפלציה (יציבות המחירים) ועל התוצר (צמיחה). הדבר תלוי במה שנקרא מקדם התחלופה בין שני היעדים. אם ההשפעה משינויי הריבית על האינפלציה חזקה בהרבה מזו על הצמיחה מן הראוי שהנגיד ימנע מלקבוע יעד צמיחה משום שהתועלת תהיה קטנה בהרבה מהנזק. לעומת זאת אם היחס בין ההשפעות הוא הפוך יהיה זה ראוי שהנגיד יקבע גם יעד צמיחה.

הוויכוח אם להוסיף את הצמיחה הכלכלית כיעד של מדיניות בנק ישראל תלוי במציאות האמפירית. במילים אחרות ההכרעה בוויכוח תלויה ביחסים בין הפרמטרים של ההחלטות (על הריבית) והנתונים. פרופסור אלכס צוקרמן הציע דרך לבחון את הדילמה הזאת וגם ערך בדיקה אמפירית של הנושא (האם יש להציב לבנק ישראל יעדי צמיחה?). מהבחינה שערך עולה:
  1. ההשפעה של שינוי בריבית על האינפלציה גדולה פי שלושה מההשפעה על התוצר (צמיחה).
  2. משמעות מיעוט המידע בזמן אמת על חלק מן המשתנים במודל היא שקביעת יעדי צמיחה לבנק ישראל טומן בחובו סיכונים ונזקים אפשריים.
  3. הניתוח של התבסס על הנחות מגבילות או שיש פער בין המציאות ומשמעות ההנחות.
התוצאות לא מראות תמיכה בהוספת יעד הצמיחה למדיניות בנק ישראל. גורם עיקרי למסקנה הזאת הן ההנחות המגבילות. מכאן ברור שעד שלא ינוסח מודל יותר מציאותי (בלי הנחות מגבילות ולא מציאותיות) אין אפשרות לגבש עמדה חד משמעית.


סכום

מסתבר ששתי בדיקות שונות מראות שלא רצוי לפעול לפי הדרישה של קבוצת עיני-ברוש. ברמת הידע הקיימת לא רצוי לצרף את יעד הצמיחה ליעדי המדיניות המוניטרית. מצד שני, משמעות העבודה של צוקרמן היא כי יתכן שבעתיד תמצא הנוסחה שתאפשר לנגיד ולבנק ישראל לפעול ברוח הדרישה. עד אז מן הראוי שהנגיד לא ינהג על פי דרישות מהסוג הזה.







http://www.faz.co.il/thread?rep=113465
ובכל זאת
ע.צופיה (יום שלישי, 04/03/2008 שעה 16:22)

הוא הוריד את הריבית.
אתה מתעלם מגורם נוסף:ייסוף השקל.
ייסוף מטבע מאפיין כלכלה עם אחוזי צמיחה גבוהים ,(יחסית)
דוגמת ישראל 2007.
מסיבות היסטוריות ,שלא ניתן לשנותן בקלות, המשק הישראלי קשור ברובו ל-$. היחלשות שער ה-$ עשויה לבלום את הצמיחה הנאה של המשק הישראלי ,עם כל ההשלכות הנובעות מכך.
בנקודה זו מצאו נציג העובדים ונציג המעבידים מכנה משותף ובאו בדרישות לקברניטי כלכלת המדינה.
אני מסכים איתך בהחלט שהתערבות חיצונית ומלאכותית בפרמטרים כלכליים אינה עושה טוב. מנגד ,יש מצב,שנכפה עלינו מבחוץ ועלול להזיק לנו מאוד.
אני מבין שפישר מסכים ומחקה את ברננקי-תומך בצמיחה(כל אחד ,כפי שהמצב במדינתו) ומהמר על האינפלציה (שלא תפרוץ).

http://www.faz.co.il/thread?rep=113481
ובכל זאת
דוד סיון (יום שלישי, 04/03/2008 שעה 20:07)
בתשובה לע.צופיה

1. לא התעלמתי. מאחר ודיברתי על יסוף-פיחות שער הדולר הרי שבמשתמע עסקתי גם בשער השקל.
2. העובדה שהנגיד הוריד את הריבית בסופו של דבר לא נכללה במאמר מהווה בעיה. מצד שני אין לי מושג מה באמת גרם לנגיד להוריד את הריבית בסופו של דבר.
3. ממה שלמדתי על הנושא בכלל הרי ההימור של ברננקי החל בימי ספטמבר 2001 (בימי אלאן גרינספאן). התוצאה לא ממש טובה אם כי המשק האמריקאי לא נכנס עד לימים אלו למיתון. אבל, ויש אבל גדול: החוב הציבורי צמח לממדים לא מוכרים, מאזן התשלומים הוא במינוס צומח... הבעיה המהותית של המשק האמריקאי לא נפתרה אלא נדחקה הצידה על ידי תרגילים פיננסיים. כמו שאתה יודע אפשר לנהל עסק על תרגילים פיננסיים אבל בסופו של דבר בלי רווח תפעולי העסק יפול או יהפך להיות תלוי בטובות של אחרים.
4. המשק הישראלי הוא הרבה יותר פתוח (חלקו היחסי של המסחר הבינלאומי גדול יותר) מהמשק האמריקאי. בגלל זה והבדלים במאפיינים אחרים התפריט של מדיניות כלכלית לא יכול להיות זהה.
5. חוק בנק ישראל הנוכחי מעמיד את השמירה על יציבות פיננסית (אינפלציה) בראש יעדיו של בנק ישראל במקום שני ישנם ענייני הצמיחה. מכאן שלכאורה לפישר יש סמכות לפעול לתמוך ביעדי צמיחה. אבל בסופו של דבר התועלת מעשייה בכיוון הזה תלויה במציאות (מבנה המשק - יחסים בין משתנים כלכליים).

http://www.faz.co.il/thread?rep=114221
צריך להחזיר את הקוסם
לחמניה חמה (יום שלישי, 18/03/2008 שעה 19:08)
בתשובה לדוד סיון

רק ביבי יודע איך לעשות כלכלה טובה.לדעתי אנחנו צריכים להחליף את אולמרט ולשים במקומו את ביבי. אולמרט יוכל ללמוד קצת בשיבתו בכלא.

http://www.faz.co.il/thread?rep=113486
לכדור הארץ יש גודל סופי .
אריה עירן (יום שלישי, 04/03/2008 שעה 21:44)

צומחים , צומחים ולבסוף תגיע האנושות לגבול הגידול . מה יקרה אז ?
לאורך ההיסטוריה היו ויש הרבה נבואות אפוקליפטיות . אני לא נזקק להן .
גבול הגידול הוא מעבר לפינה . שם האפוקליפסה . קרה מאד . צוננת , לא אנושית , לוחשת ... ש.ש.ש.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.