פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
להגן בית המשפט העליון
דוד סיון (יום רביעי, 16/04/2008 שעה 20:00)


להגן בית המשפט העליון

ד''ר דוד סיון



Samuel Johnson: The road to hell is paved with good intentions.
הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
אחד הנושאים הכי לוהטים בתקשורות שלנו, בשנים האחרונות, הוא ביקורת על מערכת המשפט או בית המשפט העליון. מול המבקרים הרבים יש גם היוצאים נגד הביקורת. רבים וטובים מכל המחנות מתבטאים בנושא כך שלא בטוח שאפשר לטעון שמדובר במחלוקת בין ימין ושמאל, על פי הקווים שנהוג ומקובל. הדברים הגיעו לשיאם כאשר אהרון ברק הביע את עמדתו בראיונות לשלושת העיתונים הגדולים (שמעון מנדס, המלחמה על השלטון).

כעת בראש כל צד ניצבים הקודקודים שר המשפטים, הפרופסור דניאל פרידמן ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, הפרופסור אהרון ברק. כבר לא מעט זמן אני חושש שהמחלוקת החריפה היא מסוכנת. כפי שיתבהר בהמשך המלחמה על מעמד מערכת המשפט לא פרצה פתאום יש מאין.



לדעתי ההבדלים בין תומכי אהרון ברק לבין תומכי דניאל פרידמן אינם רק בגלל עניין השפיטות או אחידות הדעות, המונוליטיות, בבית המשפט העליון. שורש המחלוקת האמיתי הוא הבדלי השקפת עולם בנושא זכויות אדם. במציאות בכנסת מתרכז כוחם של אלו שמוכנים ''לותר'' על זכויות אדם הגם שמסיבות הגיוניות. ובבית המשפט העליון (בגלל שיטת המינויים) מתרכזים אלו שלא מוכנים ''לותר''. זו גם הסיבה לחילוקי הדעות בין מה שפיט ומה לא.

במצב שנוצר תמיכה בשינוי ראוי (כמו חלק מהשינויים שמציע פרידמן) במערכת המשפט היא בעצם תמיכה בויתור בנושא זכויות אדם ועוד כמה זכויות יסוד. זו גם הסיבה שחלק משרי המשפטים בעבר (יוסיביילין, טומי לפיד, ודן מרידור) לא יצאו למאבק מהסוג שמנהל דניאל פרידמן - הם פשוט לא רצו ''לותר'' בנושא זכויות אדם.

ההשוואה למדינות אחרות, במיוחד לארה''ב, לא ממש במקום. לפחות בארה''ב יש חוקה ויש כבוד כלפי החוקה והנבחרים לא מנסים לשנותה על ימין ועל שמאל כפי שקורה אצלנו בשנים האחרונות. אם בית המשפט העליון האמריקאי מחליט שחוק לא ראוי המחוקק האמריקאי בודק שבע פעמים לפני שהוא מנסה ליזום חוק ''עוקף''. אצלנו כבר למחרת ההכרעה המשפטית מתעוררת יוזמה לעקוף. בהקשר הזה ראוי לעקוב מה שקורה בכנסת ובממשלה בנושא חוק החמץ. זה כמובן מביא אותנו לעוד הבדל מהותי בין המערכת האמריקאית למערכת שלנו: זכויות הפרט לעומת זכויות הכלל. בארה''ב הגבולות בין זכויות הפרט ובין מה שהרשויות השלטוניות יכולות לעשות בעניין הם ברורים מאד. אצלנו לא. שני ההבדלים הללו לבד מסבירים חלק ניכר מהעומס על בית המשפט העליון.



מקור משמעותי מאד לבעיה שלנו היא הנסיון 'לרבע את המעגל' – 'יהודית ודמוקרטית'. רוב חברי הכנסת לאורך השנים קיבלו ומקבלים את העיקרון, 'יהודית ודמוקרטית', ולכן חיים בשלום עם הסתירה הפנימית הזאת. זוהי הרי הסיבה מדוע אין לנו חוקה או משהו בסיסי, מוסכם ויציב אחר. בגלל הסתירה הפנימית הזאת נכנס למציאות עניין 'שלטון הזכויות' (בן-דרור ימיני, ''פוטש שיפוטי'') על חשבון הרשות המחוקקת שמוכנה כל שני וחמישי לקצץ או לפגוע בזכויות של האזרחים.

חלק ניכר מהפגיעה במעמד בית המשפט העליון נובע בדיוק מהעובדה שהוא נטל על עצמו להגן על זכויות בסיסיות. חלק ניכר אחר, אכן נובע מדרך הבחירה של השופטים. לדעתי הפגיעה העיקרית היא מהגורם הראשון ולכן שינוי שיטת הבחירה לא תשנה הרבה את ה'פופולריות' של בית המשפט העליון. מצד שני שינוי מהסוג הזה עשוי לפגוע ב'זכויות' ומכאן ההתנגדות לדרכו של פרידמן (אם כי לדעתי הוא לא מאלו שמוכנים לותר על זכויות). אבל המצב הרבה יותר חמור מסתם מחלוקת.



בתוכנית פוליטיקה (15.4.2008) ראיין עודד שחר את שר המשפטים לשעבר דן מרידור. מרידור אמר ששר המשפטים הנוכחי, פרופסור דניאל פרידמן, איננו איש פוליטי ולכן כל מה שהוא עושה זו החלטה של הממשלה שבעצם נלחמת בבית המשפט. הוא המשיך ואמר:
לא כוונותיו מעניינות אותי. תוצאות מעשיו מעניינים אותי. זה הרס של מערכת שבנינו במשך 60 שנה. אולי המערכת המפוארת והמוצלחת שישראל הציבורית בנתה שגם בארץ וגם בעולם נחשבה למערכת משפט בעלת יוקרה ואמון גדול. ואני חושב שהממשלה הוכיחה פה שהיא מסוגלת לנהל מלחמה ולהצליח... זו המלחמה נגד בית המשפט... בעבר בימים מתוקנים היתה הסכמה פוליטית ממנחם בגין עד דוד בן גוריון, מהמפד''ל של משה חיים שפירא ועד מאיר יערי... איש מהפוליטיקאים לא העז לתקוף את בית המשפט... זה דה-לגיטימציה למערכת המשפט.
כמו דן מרידור גם אני חושב שזה בסדר לבקר פסקי דין אבל מן הראוי לכבד את מערכת המשפט. כך הרי עשה בן גוריון ביחס להחלטת בג''ץ בעניין ''קול העם'' שקבעה כי
כי אין להגביל את חופש הביטוי של העיתון (פרשנות פסק הדין). כך עשה בגין לאחר פסק הדין בעניין אלון מורה וכך עשו גם פוליטיקאים אחרים כאשר החלטות בתי המשפט לא תאמו את השקפת עולמם.



כבר הרבה זמן, אולי מקום המדינה, הגבול בין סמכות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת (הממשלה) לבין הרשות השופטת אינם ברורים. המצב הלא ברור יצר בסיס למאבק לקביעת הגבול הזה. חוסר ההכרעה גרם למלחמה גלויה.

המצב היום הוא שהנבחרים בכנסת ובממשלה עסוקים במלחמה נגד בית המשפט. לכן במלחמה כמו במלחמה צריך לבחור צד - צריך לשמור על הלגיטימציה של בתי המשפט. צריך להגן על בית המשפט העליון, על מערכת המשפט, מפני הרס.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  בית המשפט העליון הזמין את ההתמודדות מולו  (שמעון מנדס) (5 תגובות בפתיל)
  הבעיה היא שאהרון ברק לא שפט לפי החוק אלא לפי השקפת עולמו המעוות  (לוי) (3 תגובות בפתיל)
  נראה לי  (ע.צופיה) (2 תגובות בפתיל)
  דוד סיון, אני משער שאתה כותב את מה שאתה כותב לא מהתנסות  (חזי) (21 תגובות בפתיל)
  עיוות מערכתי  (יוסלה ) (36 תגובות בפתיל)
  בית המשפט לא מגן על עצמו  (מדבר לעניין)
  Davidka comentary on the Law  (Amos Nir)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי