האומנם, השלום עם סוריה בפתח?

האומנם, השלום עם סוריה בפתח?

אמירתו של נשיא סוריה, באשר אסד, כי ישראל הודיעה לו, באמצעות ראש ממשלת תורכיה רג'פ טאיפ ארדואן, כי במסגרת הסכם שלום תהיה מוכנה להחזיר לסוריה את כל רמת הגולן, היא יותר מאמירה סתם, זו מהפכה אמיתית במערכת היחסים הקפואה ובלתי ידידותית בין שתי המדינות. ואיני מתכוון לאמירה על החזרת כל רמת הגולן לסוריה. רבין, פרס, נתניהו וברק הציעו זאת, כל אחד בתורו.
אני מתכוון לאמירה ''במסגרת הסכם שלום''.

אם כל מנהיגי ישראל מאז 1993 הסכימו לעקרון של ירידה מהגולן, אז למה זה לא התממש?
התשובה פשוטה. הסורים לא הסכימו להסכם שלום. אולי להסדר, אולי לפרוז, אולי להפסקת לוחמה, אך לא להסכם שלום במושגים של ישראל וארצות המערב.

לחאפז אסד, בניגוד לידידו, אנוור סאדאת, הייתה בעיה עם הסכם שלום. הרי זה מה שישראל רצתה כל השנים, אז להסכים לכך, פירושו להודות כי בסופו של דבר ישראל ניצחה. אמנם הוא מקבל חזרה את הגולן, אך זו בדיוק ''שיטת העז'' הידועה. קודם לוקחים את הגולן ואחר כך מחזירים אותו תמורת ויתור. לא איש של כבוד כמו חאפז אסד יסכים לכך.
אז מה, בכל זאת קרה?
מה שקורה, הוא, סוף תקופת ג'ורג' ווקר בוש בפוליטיקה האמריקאית והעולמית.

כל מי שקורא ושומע את התקשורת האמריקאית מגיע למסקנה כי ג'ורג' וו. בוש הוא טיפש מוחלט, חסר דעה משלו, בעל מושגים שאבד עליהם הכלח ובכלל דמות קומית בתפקיד הנשיא. אז איך בכל זאת הוא נבחר פעמיים לנשיאות?
התשובה פשוטה. התקשורת האמריקאית אינה משקפת ומבטאת את הבוחר האמריקאי המצוי.
היא, בדומה לתקשורת בארץ, מבטאת רק את דעת אליטה מסוימת שהיא גיבשה סביבה. אין קשר לדעת העם.

לפחות מחצית העם האמריקאי בחר בגורג וו. בוש להובילו במשך 8 שנים. האירוע המשמעותי ביותר בתקופת בוש היה, ללא ספק, פיגוע מגדלי התאומים. בעקבות פיגוע זה, הגיע הממשל האמריקאי בהנהגת בוש למסקנה כי האיסלם הקיצוני מהווה סכנה קיומית לעולם המערבי ולארה''ב בפרט.
אופי הפיגועים הצביע בבירור כי הכוונה אינה שחרור לחצים ותסכול, אלא ניסיון ברור למוטט את צורת החיים המערבית.

אני מאמין שבעוד עשר-עשרים שנה יתגלה הקשר הישיר והברור בין איראן לשורת הפיגועים תחת השם ''אל-קאעידה''. תגובתו של בוש הדהימה את מנהיגי האיסלם הקיצוני. כיבוש אפגניסטן ועיראק, התערבות צבאית מהירה בכל מקום בו התחזק האיסלם הקיצוני, תמיכה בלתי מסתייגת בכל מעשיה של מדינת ישראל כלפי ארצות ערב, פעילות מדינית אקטיבית לבלימת פיתוח פצצת אטום באיראן.

התוצאה: רק ''מדינות מצורעות'' תמכו בגלוי במנהיגת האיסלם הקיצוני: איראן.
וגם להיפך: כל מי שתמך ותומך באיראן נחשב ל''מצורע'' מדיני.
כיום מספיקות אצבעות יד אחת למניית בעלות בריתה של אירן. הן סוריה, סודן, ונצואלה וצפון קוריאה.
רק לשתים מהמדינות שמניתי יש משמעות אמיתית כבנות ברית של איראן.
לצפון קוריאה שכנראה מספקת לה ידע בתחום הגרעין ולסוריה שנותנת קשר לוגיסטי לארגונים שמהווים את כוחה האמיתי של איראן: החיזבאללה והחמאס. בלעדי סוריה, אין ביכולתה של אירן לתמוך בארגונים אלו והם היו מתמוטטים מזמן.
מה שמבינים האמריקאים והישראלים והאיראנים מבין גם באשר אסד.
והוא רוצה להפוך את היותו ''גשר לוגיסטי'' לארגונים הנ''ל לרווח מדיני וטריטוריאלי.
ופה באשר אסד נתקל בשנאתו של גורג וו. בוש לסוריה ונשיאה בפרט וכל ניסיון לקדם משהו בנושא הגולן נבלם על ידו.

אך, כאמור, תקופת בוש עומדת להסתיים תוך כשבעה חודשים ולמעשה עם היבחרו של נשיא חדש (בנובמבר) מסתיים, בפועל, תפקידו של הנשיא היוצא.
צפוי, בגלל יחסה של התקשורת האמריקאית לנשיא המכהן, כי כל אחד מהמועמדים לנשיאות ירצה לבדל את עצמו מהנשיא בוש ומעמדותיו ומעשיו.

יצירת אוירה של פיוס בין סוריה לישראל ביזמה פומבית סורית תפתה כל נשיא חדש לנסות לקדם משהו בתחום שקפא על שמריו עשרות בשנים.
פה אני רואה את הסיכוי הגדול לכריתת הסכם שלום נוסף עם מדינה ערבית שכנה.
חשיבותה של רמת הגולן לסוריה היא שולית בלבד, כמו חשיבותו של רוב חצי האי סיני למצרים. יותר חשיבות היסטורית מאשר חשיבות מדינית. מה שחשוב לעתידה של סוריה, הוא היציאה ממחנה ה''מצורעים'' וקבלתה למחנה המדינות המקובלות.
ומה עם הברית עם איראן? ראשית, נראה שניתן להמירה לברית עם תורכיה, ארץ לא פחות חשובה. שנית, אולי סוריה רואה משהו באיראן שאנו טרם הבחנו בו?

ומה ישראל תעשה?
כמעט כלום.
אהוד אולמרט, כיום, אינו יכול להביא שלום עם סוריה (תוך תשלום ה''מחיר'' המתבקש) ואינו יכול להביא שלום עם הפלשתינאים (גם כן תוך תשלום ה''מחיר'' המתבקש). הדבר היחיד שאולמרט יכול לעשות הוא הסכמי ''מדף'' עם הפלשתינאים והסורים ועל הפלטפורמה הזו ללכת לבחירות.
אם ינצח, יגיד שזה רצון העם. ואם יפסיד, איש לא יצטער,כנראה.

---