שנת היובל נתפשת בציבור כשנה בה האדמות חוזרות לבעליהן, וכל העסקות בנכסי דלא ניידי שהיו עלולות להעשיר את העשירים ולפגוע בשכבה החלשה - יבוטלו. כמובן שמצב כזה אינו יכול להתקבל במדינה של שוק חופשי. מרואיין בטלוויזיה בר סמכא הגדיר זאת כ- reset – כאילו המרוץ מתחיל מההתחלה, וחלון ההזדמנויות מתאפס כשכולם מצויים באותו קוו זינוק; הסוציאליזם בהתגלמותו.
אין הדבר כך.
כה נאמר בספר ויקרא (פרק כ''ה, כ''ה-כ''ח):

כִּי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ--וּבָא גֹאֲלוֹ, הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל, אֵת מִמְכַּר אָחִיו. וְאִישׁ, כִּי לֹא יִהְיֶה-לּוֹ גֹּאֵל, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ, וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ. וְחִשַּׁב, אֶת-שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ, וְהֵשִׁיב אֶת-הָעֹדֵף, לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר-לוֹ; וְשָׁב, לַאֲחֻזָּתוֹ. וְאִם לֹא-מָצְאָה יָדוֹ, דֵּי הָשִׁיב לוֹ--וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ, עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל; וְיָצָא, בַּיֹּבֵל, וְשָׁב, לַאֲחֻזָּתוֹ.

משמע, האחוזה בה מדובר, אשר – בשפתנו – בעליה נאלץ למכרה בגלל היקלעות לקשיים כלכליים או לאור צורך עסקי אחר, אינה נמכרת אלא מוחכרת (מושאלת) למספר מוגבל של שנים – עד שנת היובל, ובחישוב דמי הממכר מתחשבים במספר השנים שנותרו עד שנת היובל, והתמורה משולמת לפי הערך של האחוזה על פי התפוקה החקלאית הצפויה להתקבל מעיבודה.

במצב דברים זה, לא מדובר בעסקה המיטיבה עם עניי הארץ, כי הרי מראש קיבל המוכר רק את הערך הריאלי של אחוזתו, על פי חישוב שנות עיבוד הקרקע ולא יותר מזה.

בעניין זה עולה השאלה, האומנם רק לגבי קרקע חקלאית מדובר? שמא גם אחוזת בית כלולה בהסדר זה, ואז כל מה שנבנה בקרקע שייך לה כחלק ממנה, והאחוזה הבנויה כולה מוחזרת ביובל כשהיא מועשרת ומושבחת, ללא תמורה ראויה?

מבהיר זאת חזקוני בפירושו לתורה, שם, פסוק כ''ט, הדן באחוזה המצויה בתוך עיר-חומה ואומר:

כיוון שהעיר מוקפת חומה, אין קרקע הבית עומד לזריעה לעולם, והקדוש ברוך הוא לא גזר להחזיר ביובל רק בקרקע שחיות האדם תלוי בו.

לאמור, בקרקע לבנייה – העסקים כרגיל.

המסקנה היא כי קרקע חקלאית (ולפי הרמב''ן גם מבנים הכלולים בה אשר משרתים את העבודה החקלאית הנדרשת), לא נמכרת אלא נחכרת לזמן ידוע מראש ותמורתה מצויה ביחס ישר לתקופת החכירה. קרקע לבנייה – שלא מיועדת לזריעה - לא מוחזרת ביובל.

לעניין המגרשים שייעודם בנייה, בתורה נכתב ''עיר-חומה'' – עיר המוקפת חומה מימי יהושע – אולם כנאמר על ידי חזקוני, הכלל (שהקרקע אינו מוחזר ביובל) הוא לכל מגרש לבנייה אשר אינו מיועד להחיות את בעליו בגידולי תבואה וכל היוצא מהאדמה.

הרלב''ג משווה את לימוד הכלל מן הפרט (מדוגמת ''עיר-חומה'' – הסקת מסקנות לגבי כל מגרש שאינו חקלאי) – לכינויו של רופא, כינוי הנשאר גם כשאינו עוסק ברפואה, אלא הוא רק בכוחו רופא (זאת על פי הבהרתו של ר' יעקב לייב לוי לפירושי הרלב''ג).

להלן דבריו:

איש כי ימכור בית מושב עיר חומה; לפי שאלו המצוות תלויות בארץ, כמו שהתבאר בראש העניין. והיה מבואר מן השורשים הכוללים, כי התארים הנזכרים בתורה אינם לפי המציאות, אבל לפי מה שראוי שיתואר בו בעל התואר ההוא. [כאן הכוונה לרופא, הנקרא כך גם כשאינו עוסק במקצועו – אב''ע]. הנה למדנו כי מה שיתואר כשהוא עיר חומה בעת כיבוש הארץ, אף על פי שאחר זה לא יהיה מוקף חומה – דינו דין ערי חומה.

הנה למדנו כי מה שיתואר כשהוא עיר חומה בעת כיבוש הארץ, אף על פי שאחר זה לא יהיה מוקף חומה – דינו דין ערי חומה.

---

מקורות
תורת חיים, הוצאת מוסד הרב קוק. פירושי התורה לרלב''ג, הוצאת מוסד הרב קוק.

---