שדות זהר – שנות השמונים
בזמן כלשהו, כנראה בשנת 1979 או 1980, נתגלה באקראי שערד ''יושבת'' על מרבץ ענק של עפרות פוספטים אשר הערך הכלכלי של הפקתם גבוה מאוד מהסיבות הבאות:
- שיעור גבוה של זרחה בעפרה;
- כיסוי מועט של חומר טפל;
- קרבה למפעלי העיבוד במישור רותם.
הזכיון להפקת פוספטים היה נתון אז בידי חברת פוספטים בנגב (פו''ב), חברה ממשלתית, שהגישה בקשה לכרות ולהפיק את הפוספטים במרבץ.
הוכנה תכנית לכריית הפוספטים בשני שדות כרייה:
- שדה זהר צפון, מצפון לכביש 31;
- שדה זהר דרום, מדרום לכביש 31.
התכנית – שהוגשה למוסדות התכנון ב-1981 – היתה לכרות בתחילה את העפרה מזהר צפון ואחר-כך מזהר דרום. הכרייה היתה אמורה להיות במכרות פתוחים.
התכנית כללה גם הקמת מפעל לעיבוד העפרה.
לתכנית נלוה מסמך שכונה בשם ''תסקיר השפעה על הסביבה''. לפי מה שנכתב באותו מסמך לא היתה לפעילות הכרייה השפעה מזיקה על ערד. באשר למפעל העיבוד, נאמר שם, כי נותרו עוד בעיות פליטת מזהמים ''שתיפתרנה עד לבניית המפעל''. בהמשך התברר שהמפעל הוכנס לתכנית כפתיון (''עז'').
המועצה המקומית ערד, בראשות
אברהם (בייגה) שוחט, פנתה אל מנכ''ל משרד הפנים דאז, מר
חיים קוברסקי, ביקשה וקיבלה תקציב לבחינת ''תסקיר ההשפעה'' הנ''ל.
בתקציב זה נשכר צוות מומחים – לפי תחומי הבדיקה שבתסקיר. בצוות נכללו בין השאר מומחים מתחומי הכרייה, האקלים, הרפואה וכו'. בראש הצוות עמד פרופ' (אז ד''ר) עו''ד
ראובן (ריצ'רד) לסטר, מומחה בחוקי השמירה על איכות הסביבה.
לצד צוות זה הקים ראש המועצה המקומית צוות מקביל של תושבים, מומחים באותם תחומים, שפעלו – בהתנדבות – מול מומחי הצוות הראשון. בראש צוות המתנדבים עמד
יעקב לקס מתכנן אזורי תושב העיר.
מייד בראשית עבודת הצוותים נשללה לחלוטין תקפות המסמך שכונה בשם ''תסקיר השפעה על הסביבה'', באשר הוא לא הוכן לפי הנחיות המשרד לשמירת איכות הסביבה.
במקביל לפעילות זו הקימו תושבים בערד עמותה שעניינה היה התנגדות לכריית פוספטים ליד ערד. בראשה עמד מר י. ולנר ז''ל. בין היתר תקפה העמותה את שיטת העבודה של פו''ב. בעיקר שלילת יצוא סלע פוספט גלמי – מה שעשתה פו''ב – והתמקדות במוצרי עתירי ערך מוסף, חומצות זרחתיות. התמקדות כזו מקטינה את נפחי הכרייה ומותירה בידי ישראל עתודות פוספט לשנים רבות.
לאחרונה נמצא, כי עתודות הפוספט בעולם תספקנה – לפי שיעור השימוש הנוכחי – ל-70 שנה בלבד. פוספט הוא רכיב חיוני לכל פעילות ביולוגית, כמובן גם לחיי כל אדם.
בהמשך נבחנו תכני אותו מסמך והגשו דו''חות מסכמים.
בדו''חות אלה
נשללה הקמת המכרות כפי שהוצעה ע''י חברת פו''ב.
הממשלה מינתה ועדה, בראשות
יצחק רהב מבנק ישראל, לבחינת הסוגיה. בדו''ח הועדה נכללו – בתמצית ומהזכרון בלבד – המסקנות הבאות:
- לא תהיה כרייה בזהר צפון – זאת על-פי הודעת פו''ב שהם ''מוותרים'' על שדה זה.
- הכרייה בזהר דרום תיעשה רק אחרי אישור תסקיר השפעה שיוכן לפי הנחיות המשרד לשמירת איכות הסביבה.
- הכרייה בזהר דרום תחל בכרייה נסיונית מנוטרת למשך שנה. המשך הכרייה יותנה בבדיקת ההשפעה בפועל של הכרייה הנסיונית.
שני השדות – זהר צפון וזהר דרום במתאריהם לפי התכנית שנשללה – הוכללו בתכניות המתאר:
- תכנית המתאר הארצית לכרייה וחציבה (ת.מ.א. 14);
- תכנית המתאר המחוזית למחוז הדרום (ת.מ.מ. 4 תיקון 14), זאת תוך דחיית התנגדות עיריית ערד.
שדה בריר
חברת פוספטים בנגב התגלגלה להיות חברת רותם-אַמְפֶרְט, חלק מקונצרן כימיקלים לישראל (כי''ל), שהופרטה ונמצאת כיום בשליטת משפחת עופר.
בשנת 2004 הגישה חברת רותם-אַמְפֶרְט למוסדות התכנון תכנית לכריית פוספטים בשדה-בריר שהוא חלק משדה זהר דרום. לתכנית זו נלוה תסקיר השפעה על הסביבה (שהוא למעשה חלק עיקרי בתכנית). התסקיר הוכן ''באדיקות'' על-פי מה שנקבע במסקנות ועדת רהב.
ההנחיות – שהוכנו ביחידה הסביבתית ערד – נגב-מזרחי – נדונו ואושרו בועדה המחוזית. את התסקיר הכינה חברת ''גיאו-פרוספקט'' במימון חברת רותם-אַמְפֶרְט (כמקובל בהכנת תסקירי השפעה). מנהל היחידה הסביבתית ערד – נגב-מזרחי, מר
א. בן דהן, הקפיד לכלול בתסקיר הנחיות מדויקות לבחינת ממצאי הניטור בשנת המבחן. המשרד לשמירת איכות הסביבה בחן את התסקיר ואישר את קבילותו. בבחינת התסקיר ע''י תושבים בערד נמצאו בו כמה פירכות. לדוגמה:
- נצפות השדה מערד נבחנה אמנם מהנקודה הקרובה ביותר לשדה, אולם נקודה זו היא הנקודה הנמוכה ביותר בערד שבינה לבין השדה מפריד רכס. אולם מרוב בתי הקומות בערד השדה נצפה אף נצפה, כיוצא בזה גם מחלק מהבתים צמודי הקרקע;
- התסקיר לא דייק בענין היותה של ערד במורד הרוח (בכוון ובעצמה), נכתב ששכיחות הרוחות הנושבות בכוון ערד וכסיפה הן נמוכות מאוד, זה נכון לכסיפה ולא נכון לערד שהשכיחות והמהירות אליה הן גבוהות;
- הקמת המכרה תנתק את שביל ישראל העובר בתחומו. בשלב מסוים העיזו היוזמים וטענו, כי סלילת הדרך למשאיות הענק מהמכרה למפעל תשרת את הצועדים בשביל... אחר-כך (האם בהשפעת היוזמים?) הוסט שביל ישראל מנופי העוז של נחל קינה אל תוואי אחר;
- הקמת המכרה תבודד את המגדלים שבנו מלכי יהודה במדבר (עוזה וחרבת רדום) מהאפשרות לבקר בהם, שכן המכרה יסגור עליהם מהעברים שאינם מצוק קשה לביקור.
יצוין כאן, כי בפעולת תושב ערד, מר דב פוניו הרואה בקשר של התושבים עם המדבר דבר של ערך, הובאו המגדלים האלה למודעות גבוהה של הציבור – לא רק בערד – המקומות נעשו יעד למטיילים מכל הארץ. הבדואים השוכנים בקרבת מקום שומרים, ללא תמורה, על מכוניות המטיילים. - הקמת המכרה תסכן את נביעת המים בגב קינה. גב שאינו מתייבש גם בקייצים שאחרי בצורות ושעל כן הוא – כנראה – אחד המעיינות הנדירים במדבר. הגב גדול דיו לאפשר למטיילים אפילו רחצה ושחייה.
בשלב מאוחר יותר הכין מהנדס העיר דאז – אדריכל גלעד אטקס – מצגת המפרטת את הנזקים שהתסקיר לא מנה ואת אלה שהתסקיר הפחית בערכם.
בבחינת התסקיר ע''י משרד הבריאות נמצא שאינו מכיל התיחסות נאותה לסיכונים בריאותיים ושעל כן נדרשת הכנת תסקיר השפעה בריאותית.
לקראת הגשת התכנית למוסדות התכנון נערכה העיר במעורבות ציבורית שאין לה תקדים לבירור מלא של הענין ולקביעת עמדתה בצורה הדמוקרטית ביותר.- התקיים דיון ציבורי בעיתון המקומי, דיון שבו באו לביטוי מלא דעות מחייבי המכרה ודעות שולליו;
- התקיימו אספות תושבים שבהן הוצגו העמדות השונות, גם ע''י נציגים בכירים של רותם-אמפרט;
- התקיימו דיונים עם תלמידי בתי הספר בכיתות הבוגרות ובבית הספר הדמוקרטי, גם בדיונים אלה השתתפו תומכי המכרה ושולליו;
- מתנגדי המכרה ערכו – בקרב תושבי ערד (נוער בוגר ובוגרים) – החתמה על עצומה כנגד המכרה, על העצומה חתמו קרוב ל-6,000 תושבים;
- בראשית 2005 התקיים שימוע ציבורי בהשתתפות כ-1000 תושבים ואחרים (באו גם עובדי חברת רותם-אַמְפֶרְט שאינם תושבי ערד). בשימוע נוכחו גם הממונה על המחוז ואנשי לשכת התכנון המחוזית.
בשימוע הציגו אנשי רותם-אמפרט את תכניתם ומצגת של התסקיר.
ראש העיר דאז ד''ר מוטי בריל הציג מצגת שבה שאל שאלות את יוזמי התכנית ובסופה קרא לתושבים להתנגד לתכנית שכן להערכתו הפעלת המכרה תזיק לערד. - נערך סקר טלפוני שבו השתתפו כ-850 משיבים (מכ-8000 משקי בית) – 88% מהם שללו את הקמת המכרה.
- התקיימה ישיבת מליאה של הועדה המקומית (לא ועדת המשנה) לתכנון ובנייה וזו החליטה פה-אחד להודיע לועדה המחוזית לתכנון ובנייה, כי ערד שוללת את הקמת המכרה שהוא בתחום המוניציפלי שלה. לערד אין יכולת החלטה בענין זה – למרות היות השטח המדובר חלק ממנה – באשר האזור בו מתוכננת הכרייה מוגדר, כאמור, כאזור לכרייה וחציבה בתכניות מתאר ארצית ומחוזית.
בהמשך הניחו היזמים – חברת רותם-אַמְפֶרְט – את התכנית על שולחן הועדה המחוזית כדי שזו תדון אם להפקידה. אחרי זמן מה – וטרם התקיים אותו דיון – ביקשה החברה שלא לדון בתכנית. הדיון הושהה עד שמסיבות שלא זה המקום להזכירן השעה שר הפנים את מועצת העירייה ואת ראש העירייה מתפקידיהם ומינה לעיר ועדה ממונה וראש עירייה ממונה.
עם מינוי ראש העיר בקשו היוזמים מהועדה המחוזית לחדש את הדיון להפקדת תכניתם. התושבים מתנגדי המכרה חידשו את פעילותם. הוקמה מחדש קבוצת פעילים נגד הכרייה שבראשה נמצאת ד''ר שרית עוקד, תושבת העיר. משנודע למתנגדי הכרייה, כי הנושא עולה מחדש לדיון פנו אל מהנדסת המחוז במשרד הבריאות ושמעו ממנה, כי תסקיר ההשפעה הבריאותית לא נעשה. המידע הועבר מיידית אל ראש העיר שמיהר להזמין את התסקיר. במקביל ביקש ראש העיר לדחות את הדיון עד שהעירייה, בהרכבה החדש, תלמד את הנושא.
הדיון הציבורי – בעיתונות המקומית בערד וגם בתקשורת הארצית – התחדש.
ממצאי תסקיר ההשפעה הבריאותית היו חמורים ביותר. נמצא בו, כי לפעולת הכרייה תהיה השפעה בריאותית חמורה ביותר על תושבי ערד ועל התושבים הבדואים בכסיפה ובאל-פורעה (פזורה בדואית הנמצאת בהליכי הכרה ככפר והיושבת בתחומי המכרה המיועד ובסמיכות מיידית לגבולותיו). תגדל התחלואה הנשימתית בקרב ילדים וזקנים, יגדל מספר הפינויים לחדר מיון והרע מכל פעולת המכרה תביא להגדלת התמותה בערד לבדה ב-7 מתים בשנה, ועוד נוספים בכסיפה ובאל-פורעה.
מתנגדי המכרה הבינו, בשלב זה, כי המאבק אינו יותר על איכות חייהם אלא על החיים עצמם. הוכנה מצגת המתארת את המאבק, המצגת הופצה – בעזרת ידידים שוחרי טובת העיר ואיכות הסביבה – ברחבי האינטרנט. בהמשך הוכנה עצומה שגם היא מופצת באינטרנט (ניתן להיכנס, לקרוא, לצפות במצגת ולחתום כאן).
המועצה הממונה של העיר ערד, הקדישה את זמנה ללימוד הנושא, סיירה באתר פעם עם היוזמים ופעם נוספת עם המתנגדים. אחרי שיקול מעמיק הגיע ראש העיר למסקנה שהקמת המכרה נוגדת את טובת העיר בהקשריה הרחבים ביותר והציע לחבריו בועדה הממונה – בישיבה פומבית שנכחו בה כ-200 מתושבי העיר – להודיע לועדה המחוזית, כי ערד מתנגדת להקמת המכרה, שדה-בריר בתחומה (צילום וידאו מישיבה זו ניתן לראות כאן).
בעקבות הפעילויות השונות בנושא מתקיים דיון ציבורי גם ברמה הלאומית. בעיתונות הכתובה התפרסמו כתבות ב''ידיעות אחרונות'' וב''הארץ''. ערוץ 10 שידר כתבה שניתן לראותה כאן. חבר הכנסת חיים אורון פנה אל שרי הגנת הסביבה והפנים בשאלה למה לא יוחלט שאין להקים את המכרה. השר, בתשובתו, התעלם מתסקיר ההשפעה הבריאותית והשיב שהתכנית תידון ושלמתנגדים תינתן הזדמנות להתנגד. תשובה זו גררה כתבה נוספת ב''ידיעות אחרונות''.
חברת רותם-אמפרט שכרה את שרותיו של פרופ' י. ריבק שהכין עבורם חו''ד שלפיה לא יגרום המכרה את הנזקים שמהם מזהירים עורכי תסקיר ההשפעה הבריאותית.
יש הטוענים – ואין לזלזל בטענה זו – כי הכותרות הרועשות אודות הנזק שייגרם לערד אם חלילה יוקם המכרה עושות לערד נזק מיידי, גם אם המכרה לא יוקם.
מאידך יש החושבים שהסכנה, כי המכרה אכן יקום עלינו היא מאיימת ואמיתית ולכן – כאשר התקשורת מתעניינת בנושא – חשוב להציג את עמדת תושבי ערד.
המידע האחרון הוא שהועדה המחוזית תדון בהפקדת התכנית ב-23 ביוני 2008.
שדות פוספטים בערד: זהר, בריר
