אין כל ספק כי וועדת ערר מחוזית לתכנון ולבנייה (להלן: ''וועדת ערר'') – מהווה גוף תכנוני אשר לנגד עיניה בקבלת החלטות ניצבים שיקולי תכנון. אף על פי כן קבע המחוקק כי יו''ר וועדת ערר יהיה משפטן בעל ידע וניסיון בתחום התכנון והבנייה, ולא בכדי.
שני גורמים גורמים להרחבת שיקולי וועדת הערר מעבר לשיקולי תכנון והם:
א. החפיפה הקיימת בין נושאי תכנון לבין הפן המשפטי
קיימת נטייה בקרב וועדות ערר להישען על הכלל לפיו הן פטורות ואף מנועות מלהיזקק לשיקולים שאינם שיקולי תכנון מובהקים בהחלטותיהן. יש לדעת כי במקרים רבים אין אפשרות לעשות הפרדה מדויקת בין שיקולי תכנון לבין שיקולים אחרים, ויש חפיפה בין נושאי תכנון מובהקים לבין נושאים משפטיים רבים ושונים.
כל תוספת בנייה המתאפשרת בעקבות שינוי תוכנית מתאר ו/או בעקבות מתן הקלה – היא עניין קנייני בצד העניין התכנוני ועל וועדת ערר לדון בעררים בנושאים אלו.
השאלה האם תוכנית בינוי היא מסמך מחייב בנסיבות סובייקטיביות כאשר יש תוכנית מתאר או תוכנית מפורטת שאינה תואמת לתוכנית הבינוי, כמו גם השאלה האם מותר, במה ועד כמה לחרוג מתוכנית – אלו ועוד רבות אחרות הן שאלות תכנוניות ומשפטיות הבאות לפתחה של וועדת ערר בשגרת עבודתה, ואל לה להיחסם ולהימנע מקבלת החלטות במגוון מקרים מסוג זה.
ב. וועדת ערר כגוף מבקר
בניגוד לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה, וועדת ערר היא גוף מבקר הבודק ומשנה לפי הצורך את החלטות של וועדה מקומית כאשר הן אינן ראויות. אין כל אפשרות לבצע ביקורת ביעילות מבלי להידרש לשיקולים משפטיים.
כל זאת ניתן גם ללמוד מתוך אפשר ללמוד גישה זו מתוך סעיפים 17 עד 22 של עת''מ 07 / 1002
מועצה מקומית יקנעם עלית נ' ועד מקומי יקנעם המושבה, בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, שופט: בנימין ארבל (פדאור 08 (17) 847 ).
להלן ציטוטים רלוונטיים לנושא מתוך פסק הדין:
ה. שיקולי ''בטלות יחסית'' בפני ועדת הערר:
17. ועדת הערר סבורה היתה כי אינה רשאית לשקול בין שיקוליה - שיקול ''בטלות יחסית''. שכן, הועדה רואה עצמה כמוסד תכנוני בפני עצמו. הועדה הסתמכה על דברים שנאמרו בעת''מ (ירושלים) 341/01, סונול ישראל בע''מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה (פורסם באתר נבו).
איני מקבל עמדה זו. אמנם, ועדת ערר הינו ''מוסד תכנון'', אך בניגוד למוסדות התכנון האחרים, שפעלותם ושיקוליהם תכנוניים גרידא, הרי ועדת הערר הינה גוף שתפקידו לבקר את גופי התכנון, וככזה עליו אף להפעיל שיקולים משפטיים לרבות שיקולים שבשיקול דעת, כדי להפעיל את סמכויותיו כגוף מבקר. בהתאם, אף נקבע בעת''מ (ירושלים) 11/08, קרן לפיצין סיטון נ' יואב נתן ואח' (לא פורסם - נזכר בפס''ד סונול ישראל), כי לכאורה הוסמכה ועדת הערר לדון בעניין פלוני, אף בלא שתוגבל לדיונים ולעניינים שעמדו בפני הועדה המקומית.
להבהיר, בטלות יחסית היא כאן – בטלות של החלטת וועדה מקומית לתכנון ולבנייה לאשר ביצוע דרך לא סלולה לצורכי בטיחות לעת חירום, אף על פי שהדרך היא בניגוד לתוכנית המתאר. שאלת הבטלות היחסית היא האם לאור אי ההתאמה לתוכנית המתאר אין סמכות לאשר את הדרך, או שמא כדי לבטל את ההחלטה של הוועדה המקומית צריך לשקול שיקולים נוספים? וועדת ערר במקרה דנן נמנעה מלשקול שיקולים נוספים בטענה כי אלו שיקולים משפטיים שאינם בסמכותה, ואילו בית המשפט – סבר אחרת.
ועוד בהמשך משם:
18. לטעמי, אין כל ספק כי בהפעילה את סמכותה כגוף מבקר, הדן בעררים, על ועדת הערר להפעיל שיקול דעת שיפוטי, או מעין שיפוטי, בדיוק כפי שבית משפט עושה זאת, שעה שהוא מעביר בהחלטה פלונית תחת שבט שיפוטו. לטעמי, לו לא היו ועדות מוסמכות לשקול שיקולי בטלות יחסית, אף בית המשפט לא מוסמך היה לעשות כן. שכן, בתי המשפט נועדו לבחון את החלטות הועדה ולקבוע האם הועדה הפעילה את שיקול דעתה כראוי. וכי תימא כי בית המשפט בלבד רשאי לשקול שיקולי בטלות יחסית, הרי יצא כי יהא עליו לבחון האם הועדה שקלה שיקולים שאינה מוסמכת כלל לשקלם. ואכן, עיון בפסיקה מלמד כי ועדות ערר שקלו, מאז ומתמיד, שיקולי בטלות יחסית כדבר שבשגרה (ראה למשל, כדוגמאות בלבד, בע''מ 8499/06 גדעון אליאב נ' עיריית רמלה, פדאור 06 (26) 526; מע''מ 4768/05, גדליהו פרי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז הדרום, פדאור 06 (7) 408).
עינינו הרואות כי כגוף מבקר סבר בית המשפט שהוועדה אינה יכולה להצטמצם בד' אמות השיקולים התכנוניים וכדי לבצע את תפקידה בצורה ראויה, חובה עליה להרחיב את תחום השיקולים הנלקחים בחשבון בהחלטותיה.
לעניין זה יש השלכות מעשיות חשובות והייתה נדרשת מוועדת ערר החלטה עצמאית תוך הפעלת ''ראש גדול'' כפי שנפסק בהמשך אותו פסק דין:
מסכים אנוכי עם דבריו של ב''כ הועדה המקומית, כי אין מקום להמתין עד שיתרחש, חלילה, אירוע בטחוני. איני חפץ להעלות על דעתי התרחשות רבת נפגעים, בה תפגע חלילה דרך הגישה היחידה הקיימת כיום, המובילה אל האזור המסחרי, לשימושו נועדה דרך המילוט בעיתות חירום.
לא פעם, עדים היינו לקשיים בהם נתקלים כוחות החירום בחושם לאיזורי פיגוע ואסון. סבורני כי ועדת הערר אמורה היתה לשקול עובדות אלה, בשקלה את מכלול שיקוליה - ולא להתעלם מהן. התעלמותה של הועדה משיקולים נכבדים אלה, מהווה פגם שורשי בהחלטתה של הועדה, המחייב את התערבותו של בית המשפט.
שיקולי וועדת ערר
