מומחים לטרור ולארצות ערב (אין הבדל), טוענים כי המלחמות העקובות מדם בין ה
חמאס לבין ה
פתח, פוגעות באינטרסים של מדינת ישראל, כי תוך כדי הלחימה, שני הנצים מאוחדים נגד מדינת ישראל.
זאת ועוד, לטענת אותה אסכולה של מומחים, במצב של מלחמת אחים - החמאס עלול להקדים את ביטול ההפוגה ולשגר טילים לעבר
שדרות, כך שמי שיפסיד מהסכסוך הבינערבי תהיה בעיקר מדינת ישראל.
טעות.
טעות והתחסדות.
במקרה זה שיטת ההפוך-על-הפוך לא תופשת.
הסכסוך האלים בין כנופיות הטרור הפלשתיניות הורג אותם ורע להם, לכן הוא טוב לנו.
הסכסוך הזה המתחולל מול עינינו מוריד שם את המוראל, ולכן הוא אמור להעלות כאן את המוראל.
הסכסוך הזה מעייף אותם ומחליש את כוחם ולכן הוא מחזק אותנו, יחסית,
ואין דבר יותר ברור מזה.
אמנם אנחנו לא נרקוד על הגגות ריקודי שדים, כי זו לא דרכנו, אך גם לא נתעלם מההשלכות של מלחמת אחים בין כנופיות הרצח, העוסקות בשגרת יומן בטרור נגדנו.
להבהיר, מריבות בין הפלגים של כנופיות הטרור הן מריבות ללא כללים וללא מעצורים כמקובל בצה''ל, ללא ''טוהר הנשק'' וללא בג''ץ.
את המבוקשים, ראשי כנופיות הטרור משני הצדדים, אשר על פי כללי המוסר היהודי דינם מוות – דין שלא תמיד בא לכדי מיצוי – הם הורגים.
זאת ועוד, כנופיות הטרור ממחישות קבל עולם את רמת מוסריותן והם עושים זאת (למורת רוחם של חוגי השמאל הישראלי) באמצעות רציחות ללא משפט לפני (כלפי הנרצח) ואחרי (כלפי הרוצח) של כל רצח, באמצעות עינויים מחרידים עוקפי אמנת ג'נבה ובאמצעות השלטת מורא ברחובות - ללא כל התחשבות מיוחדת באזרחים.
בנוסף, קיצור תקופת האיפוק בעניין הירי על שדרות הוא עולה בקנה אחד עם יעדי מדינת ישראל, בכך שמקצר את תקופת ההתחמשות של הכנופיות באין מפריע – ומאלץ את מדינת ישראל לפעול ולהגיע לכדי הכרעה של ממש, דבר שלא מתקיים במצב של שביתת נשק.
הרגיעה מנוצלת לטובת הכנופיות כדי לאסוף נשק ואמצעי לחימה, להתאמן באין מפריע ולהכשיר קבוצות חדשות של שאהידים.
להזכיר, תקופת הקיץ – החופש הגדול – מנוצלת שם להפעלת קייטנות מתאבדים קטנים, המודרכים בעל כורחם בנתיבי המוות, בעידוד ובברכת אמהותיהם.
הסכסוך הנ''ל מלמד משהו על האויב באופן בלתי אמצעי ובלי צנזורה – וזכות הציבור הישראלי לראות, להאמין, לדעת, כי הם לא סופרים עד 10 לפני לחיצה על ההדק, לא מאוימים במשפט אם בטעות הכדור היוצא מהרובה שלהם פוגע בקטין חסר ישע, לא ימתינו לפסק דין כדי לחרוץ גורל ולקפד חיים.
ובמצב דברים זה – הציבור הישראלי חייב להבין, ולספור עד 10 לפני שיפצח בשירי שלום ויושיט יד –
לשלום?
לאן?
עם מי בדיוק?
רע שם וטוב כאן
