שינויי האקלים בישראל: היש סיבות להיסטריה לאור ההיסטוריה?

ד''ר נועם חלפון

לאחרונה פרסם המדען הראשי במשרד להגנת הסביבה ישעיהו בראור דו''ח (נכתב ע''י גולן אנגלקו ובראור, 2008), שדן בהערכות ישראל לשינויי אקלים. הדו''ח מציג תמונה מאוד מדאיגה בנוגע לשינויי אקלים שעלולים להתרחש כבר בשנים הקרובות ובנוסף הוא מונה שורה של שינויים שכבר התרחשו.

קשה להתווכח עם התחזיות העתידיות של הדו''ח בהעדר תצפיות משנת 2020 ואילך שיאמתו או יפריכו את התחזיות הללו, אך לעומת זאת ניתן לבחון את הטענות לשינויים שכבר התרחשו אל מול היסטוריית המדידות האקלימית בישראל¹מקורות הנתונים הם כדלהלן:

א. נתוני אקלים מאז קום המדינה ועד היום הם נתונים רשמיים מהשמ''ט – חלקם התקבלו ישירות מהשמ''ט וחלקם נלקח מפירסומי השמ''ט ובכלל זה פרסומים בשנתוני הלמ''ס, הסקירות האקלימיות באתר השמ''ט (http://www.ims.gov.il ), והסיכומים החודשים של מזג האוויר, שפורסמו ע''י השמ''ט בין 1949 ל-‏1975 וזמינים גם כאן.
ב. נתונים מנדטוריים לשנים1925-1947 נלקחו מתוך דו''חות מז''א רשמיים של ממשלת המנדט הבריטי. עד 1936 הם הוצאו ע''י המחלקה לחקלאות ויעור (הדו''חות נגישים כאן) ומ-‏1937 ואילך ע''י השירות המטאורולגי הארץ ישראלי.
ג. נתונים מירושלים מהמאה ה-‏19 וראשית המאה ה-‏20 קובצו מעמירן (1995); Glaisher (1902) ו-Chaplin (1883).

(ובדגש על המדידה הוותיקה בירושלים) ולעמוד על חומרתם.
החשיבות בבחינת השינויים האחרונים בפרספקטיבה היסטורית היא בכך שחומרת האירועים האחרונים ביחס לאירועים היסטוריים קודמים מהווה כלי עזר להערכה של תוצרי המודלים ובחינת מהימנותם. באם האירועים האחרונים הם חסרי תקדים, קל יותר לאמץ תחזיות מודלים המצביעות על שינוי מהותי בעשורים הקרובים ובאם אין חדש תחת השמש, הקרדיט לתחזיות אלו צריך להיות מוגבל ביותר.

במסמך זה יידונו 10 עדויות לשינויי אקלים שצוינו ע''י בראור והביאוהו למסקנות כה מדאיגות. 5 עדויות למגמות שינוי מופיעות בתקציר המנהלים של דו''ח (עמ' 3) ו-‏5 עדויות (לאחר השמטת עדות אחת חופפת) לאירועים חריגים ביותר בעשור האחרון מצוינות ע''י בראור (2006).

להלן המגמות והאירועים שצוינו כעדויות להשפעת ההתחממות הגלובלית על ישראל:

מגמות שינוי	אירועים חריגים
א. התחממות של כ-‏2°c בהשוואה לשנות ה-‏70	ו. ב- 1998 נרשם הקיץ החם ביותר
ב. עלייה במשך הימים המוגדרים ''חמים''	ז.יולי 2000 – החם בתולדות ירושלים
ג. נטייה לימים חמים וקרים יותר	ח. רצף חודשי מרץ יבשים מ-‏2004
ד. הקצנה בגשמים העונתיים	ט. חודש אפריל חריג ב-‏2006
ה. הקצנה בכמויות הגשם היומיות	י. ינואר 2000- השלג הכבד ביותר בנגב

א התחממות של כ-‏2°c בהשוואה לשנות ה-‏70

עשור שנות ה-‏70 היה קריר מהרגיל בהמיספרה הצפונית ואף הביא מספר מדענים לטעון כי אנו עומדים לפני התקררות גלובלית, אך גם אם נתייחס לעשור זה כעשור מייצג – לא חלה התחממות של 2 מעלות בין עשור זה לעשור הנוכחי, לא בחוף ולא בפנים הארץ.

באיור 1 מוצגת הטמפרטורה הממוצעת השנתית בתחנת ירושלים מאז ימי המנדט ועד היום.
באיור ניתן להבחין בכך שממוצעי השנים האחרונות אמנם גבוהים משנות ה-‏70 אך לא באופן כה דרמטי. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בירושלים מאז ימי המנדט ועד היום היא 17.5°c. בשנות ה-‏70 אירע רצף שנים קרירות שהביא לטמפרטורה נמוכה בכחצי מעלה מהממוצע הרב שנתי וב-‏15 השנים האחרונות הטמפרטורה גבוהה בכחצי מעלה מהממוצע הרב שנתי. בכל מקרה הנתונים רחוקים מאוד מהטענה לעליה של 2°c המופיעה בדו''ח.

איור 1 – הטמפרטורה השנתית בירושליםבאשר לאיור 1 ראוי לציין 3 נקודות מעניינות:

עד 1993 לא ניכרה ולו התחממות מזערית בירושלים. הייתכן שהגידול המתמשך והעקבי בפליטת הפחמן הדו חמצני במהלך המאה ה-‏20 לא השפיע כלל על הטמפרטורה ובבת אחת ב-‏1994 החל להשפיע?
גם לאחר הוספת התצפיות החמימות יחסית מהשנים האחרונות, מגמת השתנות הטמפרטורה בירושלים אינה מובהקת לחלוטין - רק 2.7% מהורייבליות של פיזור הנקודות בגרף מוסברת ע''י חלוף הזמן. המשמעות היא שיש סיכוי טוב שהקשר בין הטמפרטורה לחלוף הזמן הוא אקראי והפיך.
ההתחממות הקלה והלא מובהקת התרחשה בתחנה עירונית שמועדת להתחממות רבה יותר מהתחנות הפתוחות בארץ. זאת עקב גידול הדרגתי בצריכת האנרגיה ופליטת החום סביב התחנה.

	סנט אן (1909/9-1947/8)	ירושלים מרכז (1968/9-2007/8)
שכיחות ימים גשומים מ-‏50 מ''מ	58	61
שכיחות ימים גשומים מ-‏100 מ''מ	5	2
כמות משקעים שנתית ממוצעת	507	551

בנוסף לו היתה הקצנה של ממש בכמות הגשם היומית היינו מצפים למצוא שיא בכמות יומית זו בשנים האחרונות. בפועל כמות הגשם היומית המקסימלית נרשמה בחיפה בדצמבר 1921 (272 מ''מ) ויום הגשם השני בכמויות משקעיו נרשם בנובמבר 1955 בכפר-קאסם (255 מ''מ). מעניין לראות ברשימת השיאים שמפרסם השמ''ט שלמרות הטענות החוזרות בדו''ח בראור בנוגע להקצנה אקלימית, רוב שיאי מזג האוויר נקבעו לפני זמן רב (ראו התייחסות נרחבת לסוגיית ההקצנה האקלימית ב מאמר הבא).

ו. ב- 1998 נרשם הקיץ החם ביותר

הטענה ולפיה קיץ 1998 היה החם ביותר מאז ראשית המדידות האקלימיות בישראל נבדקה אף היא ברישומים ההיסטוריים של ירושלים. ההגדרה של קיץ ובכלל של עונות השנה היא בעייתית אך ב-‏3 ההגדרות שנבחנו והסתמכו על נתונים חודשיים (ראו טבלה) קיץ 1890 היה לא פחות חם מ- קיץ 1998. כמו כן, בהתחשב בטענה שקצב ההתחממות רק הולך ומואץ היה ניתן לצפות שגם השיא של 1998 כבר יישבר .

	טמפרטורה ממוצעת - קיץ 1890	טמפרטורה ממוצעת - קיץ 1998
ההגדרה המקובלת יוני-אוגוסט	25.8°c	25.2°c
הגדרה מרחיבה יוני – ספטמבר	25.0°c	25.0°c
שיא הקיץ – יולי-אוגוסט	27.0°c	25.9°c

ז. 2000: חודש יולי החם ביותר בירושלים עד (41.0°c)

יולי 2000 היה אכן חודש יולי החם ביותר בירושלים מאז ראשית המדידות. עם זאת אם בוחנים את הטמפרטורות מאז סוף המאה ה-‏19 בתחנת ירושלים (בה הסטייה של יולי 2000 מהממוצע היתה מהגבוהות בארץ) מוצאים כי אירוע זה אינו חסר תקדים ובאוגוסט 1890 הטמפרטורה החודשית הממוצעת היתה דומה ואף עקפה במעט את זו של יולי 2000. ראויה לציון הטמפרטורה בצהריים בירושלים שהגיעה באוגוסט 1890 לממוצע של 34.2°c! לעומת 32.6 ''בלבד'' ביולי 2000.

חודש אחר שבסבירות גבוהה עקף את יולי 2000 הוא אוגוסט 1881 . בסופו של חודש זה (לו לא חושב ממוצע ככל הנראה בשל חסרי מדידות) פקד את ירושלים גל חום ממושך וחסר תקדים בעוצמתו. הטמפרטורה בירושלים בשיאו של גל החום הגיעה לערך של 112 מעלות פרנייט (44.4°c) בשני ימים לא עוקבים והטמפרטורה הממוצעת לכל השבוע האחרון של אוגוסט 1881 סטתה ב-‏11 מעלות מהממוצע (הגיעה ל-‏34.7°c- טמפרטורה גבוהה מהממוצע באוגוסט באילת)!

באשר לטמפרטורה שנרשמה בירושלים ב-‏30.7.2000 (40.6°c), יש לציין כי אמנם בתחנת ירושלים מרכז שפועלת מ-‏1950 נקבע שיא חדש (נמוך ב-‏3.8°c מזה בתחנה בעיר העתיקה), אך במרבית התחנות הוותיקות לא נשבר בחודש זה השיא. כמו כן יצויין כי היה זה אירוע בודד בו נרשמה בתחנה טמפרטורה של 40 מעלות ויותר ב-‏58 שנות מדידה, זאת לעומת 10 פעמים בהם הדבר אירע ב-‏23 שנות מדידה בירושלים בתקופת המנדט ו-‏13 מקרים שכאלה ב-‏27 שנות מדידה בהם הוא נחצה במאה ה-‏19!

ח. בשנים 2004-2006: חודש מרץ יבש, עד כדי 10% מהממוצע הרב-שנתי

בין 2004 ל-‏2006 היו אומנם שלושה חודשי מרץ יבשים ברציפות ובצפון הארץ הסתיימו כבר 5 חודשי מרץ רצופים יבשים מהממוצע. זהו אכן אירוע די חריג, אבל האם חסר תקדים? מתברר שרחוק מכך
בין מרץ 1923 ל-‏1937 אירעו 15 חודשי מרץ יבשים מהממוצע ברצף! לא בחבל מסוים אלא ברוב המוחלט של התחנות בארץ ובתחנות מסוימות רצף זה אף החל עוד 3 שנים קודם ונמשך כ-‏18 שנים ברציפות (ראה איור 3). בתחנות הוותיקות בירושלים ות''א (מקוה ישראל) ממוצע הגשם באותה עת היה נמוך משליש הכמות הממוצעת הרב שנתית למרץ בהן - ראה הכמויות החודשיות במרץ בתחנות אלו וכן ממוצע נע ל- 15 שנים באיור 3.

איור 3 – גשמי מרץ בירושלים (א') ומקוה ישראל (ב')ההסתברות לקבלת 18-15 חודשי מרץ יבשים ברציפות היא הסתברות אפסית ובכל זאת הדבר התרחש מבלי שהוא בישר על כל שינוי עתידי בתפרוסת הגשם העונתית. אדרבה, באיור 3 ניתן להבחין בהתאוששות מהירה בגשמי מרץ בשתי התחנות וחזרה מהירה לערכים שלפני אותה תקופת שפל.

ט. חודש אפריל חריג ב-‏2006

במהלך אפריל 2006 נרשמו טמפרטורות שיא יממתיות (עד 33°c באזור החוף). בסוף החודש התהפכה המגמה וירדו גשמים בעוצמות גבוהות (80-50 מ''מ ליממה באזור החוף.
אפריל 2006 היה גשום מהרגיל, אך לא חם באופן מיוחד. טמפרטורות המקסימום ביום החם ביותר בחודש זה במרבית התחנות הוותיקות היו נמוכות ב-‏4°c ויותר מטמפרטורת השיא לאפריל שנרשמה בהן מאז ראשית המדידות. אם כוונת הכותב היא כי הטמפרטורה היומית הממוצעת עמדה על 33°c הרי שקביעה זו מוטעית²ככל הנראה הקביעה נבעה מחישוב הממוצע היומי על סמך ערך המקסימום בצהרי ה-‏22 בחודש והערך החריג שנרשם לקראת חצות באזור החוף- 34°c בבית דגן. עם זאת כל שעות הבוקר היו קרירות מאוד והתאפיינו בטמפרטורה של 15°c והממוצע היומי עמד על 24°c בלבד. למחרת השבר נשבר עוד לפנות בוקר והטמפרטורה היומית הממוצעת היתה נמוכה עוד יותר (הערה אישית, עמוס פורת)..

בסוף אפריל אכן התקבלו כמויות משקעים יומיות חריגות בקצה אצבע הגליל וצפון הגולן, אך רק בתחנות בודדות הכמות היומית עברה את סף ה-‏60 מ''מ. אירוע זה פחות חריג מהאירוע ב-‏12 באפריל 1971, שאומנם מבחינת העיתוי קדם לו ב-‏12 יום, אך התאפיין בכמויות יומיות גדולות מ-‏60 מ''מ באזורים נרחבים בארץ וכמויות גבוהות מ-‏80 ואף מ- 100 מ''מ בתחנות אצבע הגליל וצפון הגולן (ראו עמ' 41 ב קישור הבא). יצוין כי נקודתית התקבלו אפילו במאי כמויות גבוהות מערך זה כגון 93 מ''מ בעפולה במאי 1963 ו- 109 מ''מ תוך כשעה וחצי במצפה שליד טבריה במאי 1923.

י. ינואר 2000: השלג הכבד ביותר בנגב

בינואר 2000 אומנם התרחש שלג בתפרוסת נרחבת ובמרכז בארץ ודרומה רום השלג הגיע עד רום 250-200 מטרים מעל פני הים ובכל זאת שלג זה לא הגיע בעומקו ובתפרוסתו לאירוע השלג של פברואר 1950. בעוד השלג בינואר 2000 בבאר שבע ורמת הנגב נערם לשכבה של סנטימטרים ספורים, בפברואר 1950 הגיע עומקו ל- 15-19 ס''מ בתחנות רביבים וניצנה שאינן גבוהות מב''ש וכמות המשקעים הממוצעת בהן היא כמחצית הכמות היורדת בב''ש.

חשוב לציין בי בהקשר לשלג כמו גם בהקשר לתופעות אקלימיות נוספות אין הסכמה בין החוקרים המצדדים בשינויי אקלים לבין עצמם בנוגע להשפעה שיש/ תהיה להתחממות הגלובלית על תופעות אלה. לדוגמה לצד ההשערה של בראור כי אירועי מז''א קיצוניים יחריפו ובכלל זה אירועי שלג, קיימת השערה הפוכה ולפיה שכיחות אירועי השלג תפחת בשל ההתחממות – ראו לדוגמה את עמדתו של פרייס (2006) בנושא. מכאן שהשאלה אם ההתחממות תגבר על ההקצנה או להיפך עדיין פתוחה.

במקרים בהם יש מחלוקת בנוגע לאופן ביטויה בשטח של תיאוריה מסוימת כמו במקרה הנ''ל, ראוי להימנע מלהחשיב את שתי התופעות הסותרות כעדויות להתממשות התיאוריה. בפועל חלק מהמצדדים בהתחממות הגלובלית רואים הן בחורפים חמים מהממוצע והן באירועים קיצוניים של קרה ושלג אישוש להשפעתה של ההתחממות הגלובלית על תופעות מזג האוויר באזורנו. מקרה שכזה פוגם בערכה המדעי של התיאוריה (Popper, 1963).

סיכום

בחינה היסטורית של המגמות שנסקרו ע''י בראור כמעידים על שינוי אקלימי מעלה כי התחממות קלה אכן התרחשה בשני העשורים האחרונים בלבד ובשיעור קטן באופן משמעותי מזה שצוין על ידו.
מגמות הקצנה שצוינו בדו''ח לכל היותר נכונות למשתנים מועטים בתחנות בודדות, אך בממוצע מרחבי לישראל מגמה זו איננה ניכרת. האירועים הקיצוניים שסוקר בראור בעשור האחרון אינם חסרי תקדים, מה גם שהזיקה של חלק מאותם אירועים לתופעת ההתחממות הגלובלית שנויה במחלוקת.
{על רקע ממצאים אלה מומלץ להתייחס בספקנות רבה לתחזיות אפוקליפטיות של מודלים לחיזוי אקלימי ולא למהר לאמצן.

רשימת מקורות

Ben-Gai T, Bitan A, Manes A, Alpert P, Kushnir Y. 2001. Temperature and surface pressure anomalies in Israel and the North Atlantic oscillation. Theoretical and Applied Climatology 69: 171-177.
Chaplin T. 1883. Observations on the Climate of Jerusalem. Palestine Exploration Fund Quarterly Statement 16: 8-40.
Glaisher J., 1902. Meteorological observations at Jerusalem. London : Committee of the Palestine Exploration Fund 25 pp.
Popper K., 1963. Science: Conjectures and Refutations in Conjectures and Refutations, London: Routledge & Kegan Paul, pp. 33-55.
Stanhill G, and Rapaport C. 1988. Temporal and spatial variation in the volume of rain falling annually in Israel. Israel Journal of Earth Sciences 37: 211-221.

בראור י. 2006. שינויי אקלים בישראל: ההשלכות, הסיכונים - ואולי גם הסיכויים. גליליאו, 98: 30-34.
גולן אנגלקו ע. וי. בראור,2008. היערכות ישראל לשינויי אקלים גלובליים. ירושלים: המשרד לאיכות הסביבה – לשכת המדען הראשי.
חלפון נ. 2008. דגמי תפרוסת המשקעים בישראל ומאפייניהם הסינופטים. עבודת גמר לתואר דוקטור לפילוסופיה בהנחיית פרופ' חיים קותיאל וד''ר ברוך זיו, החוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה - אוניברסיטת חיפה 151 עמ' .
חלפון נ. 2006. האקלים המשתגע בהקשר לישראל תחושות מול עובדות. יום עיון בסוגיה האם האקלים השתגע?, שדה בוקר, יוני 2006.
יוסף י. 2007. מגמות שינוי בכמות ותפרוסת הגשם בישראל כפונקציה של כמות הגשם היומית בין השנים 1950/1-2003/4. עבודת גמר כחלק ממילוי הדרישות לתואר מוסמך בהנחיית פרופ' פנחס אלפרט וד''ר הדס סערוני, החוג לגיאופיסיקה ומדעים פלנטריים - אוניברסיטת ת''א 70 ע'.
עמירן ד. 1995. נתוני אקלים לירושלים: היבט סטטיסטי. ירושלים : מכון ירושלים לחקר ישראל, 141 ע'.
עמירן ד. 1994. גשמים ומדיניות המים בישראל: סדרות של שנים שחונות ושל שנים גשומות והשלכתן על מדיניות המים. ירושלים : מכון ירושלים לחקר ישראל, 47 ע'.
פרייס ק. 2006. ראיון לכתבה התחזית בישראל: הגשם יפחת ויירד במרוכז, במטחים כבדים שעלולים לגרום לשיטפונות מאת בליזובסקי א. ‏נשלף לאחרונה מתוך אתר הידען ב-‏15.8.2008.