פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
אנחנו מרמים את עצמנו
שמעון מנדס (יום שני, 10/11/2008 שעה 7:00)


אנחנו מרמים את עצמנו

שמעון מנדס



משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, הוצאת ידיעות אחרונות (287 עמודים).

משה בוגי יעלון
כן, כפי שהכותרות מעידות זוהי רשימה המתייחסת לספרו של הרמטכ''ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון. מאופן כתיבתו וניסוחיו ניכר על האיש שהיה בעברו ראש אגף המודיעין של צה''ל. אומר אף יותר מזה. הוא האיש הבכיר שלמד את הלקח של הכשל המודיעיני משנת 1973, ויישם את הלקחים: הוא הפעיל מודיעין באופן אינטנסיבי, ואף השתמש בו לצרכי העבודה השוטפת של צה''ל. על אף הבקורת הרבה שהקורא חש לכל אורך הספר, אין בכתיבה מרירות אישית או הטחת דברים קשים באנשים נשוא הבקורת שלו. רצף הנושאים, הצגת הסוגיות ואופן הניתוח, סוחפים את הקורא לכל אורך הספר. אילו הייתי בעמדת השפעה כלשהי, הייתי ממליץ להניח את הספר על שולחנם של כל חברי הכנסת - כמו שמניחים על שולחנם את ספר התקציב. חיוני שנציגינו במוסד המחוקק העליון יכירו את העובדות מקרוב.

כולנו למדנו את הכלל, שהמוצר היקר בסופו של דבר יתברר שהוא הזול ביותר. ומכאן גם נגזרת האמרה שלא תמיד קצורי-דרך הם הדרך הקצרה ביותר. מאחר שידעתי מי הוא כותב הספר, מן הסתם צפיתי שהכותרת תתייחס לנושא הצבאי בראש וראשונה. אבל להפתעתי הכותרת מתייחסת בראש וראשונה לנושא הפלסטיני, ורק לאחר מכן לצבא. מדהים לקרוא על העוורון של המוכשרים במדינאינו, שסרבו להסתכל אל המציאות בעין נכוחה. למדנו מן התנ''ך ש... כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים,... (דברים, טז, יט) אבל שהשלום יסמא את עיני מדינאינו? אחרי חדשים ספורים בלבד בלשכת ראש אמ''ן, היה לי ברור שיש אצלנו נטיה מסוכנת לעצום עיניים ולהוליך את עצמנו שולל. יותר משהפלסטינים הוליכו אותנו שולל בשנות ה-‏90, אנחנו הולכנו שולל את עצמנו (עמ' 191).

היו חלוקי דעות רציניים בנושא הפלסטיני בין ראש אמ''ן לבין ראש השב''כ. מדהים לגלות באיזו חובבנות פעל אז השב''כ. עמי איילון לא הביא אל שולחן העבודה את ההערכה של מחלקת המחקר של השב''כ בנושא הפלסטיני, אלא העדיף להביא את השקפתו שנשענה על יועצו החיצוני, ד''ר מתי שטיינברג, שטען לאורך כל הדרך שהפלסטינים קבלו את ההכרעה ההיסטורית, והם הולכים לפתרוןלפתרון (עמ' 83). בדיונים פנימיים על בנושא המלחמה שיזם ערפאת בעקבות מנהרת הכותל, פרס הגן תמיד על ערפאת. הוא העדיף את גרסת ערפאת על גרסת אנשי הצבא שלנו. הוא תאר את ערפאת כ''מסכן שאבד שליטה''. או למשל בנושא השינוי באמנה הפלסטינית. ערפאת ידע שאנו יודעים שהוא לא שינה את האמנה. ואם המנהיגות שלנו לא אומרת לו דבר על כך, משמע שאנחנו פוחדים להתעמת אתו - והוא ניצל את חולשתנו זו עד תום. הבנתי שיש לנו הנהגה שלא רוצה להתעמת עם האמת, שמשמעה הודאה בכשלון דרכה, ובכך היא גם משדרת חולשה (עמ' 80). ובוגי יעלון מסכם את הנושא באומרו: כבר ברור היה לי שלא רק ערפאת מרמה אותנו. אנו מרמים את עצמנו (עמ' 81).

ערפאת נצל היטב את רצח רבין, ועשה דה-לגיטימציה לנתניהו, כמי שמחפש לטרפד את ''השלום של האמיצים'' של רבין. חלק מהעתונות שלנו טרח להלביש לנתניהו את אותה חליפה שתפר לו ערפאת. ואז ערפאת יזם את ארועי ''מנהרת הכותל'' (עמ' 83).

בנושא החלפת שבויים בוגי אומר ששום צבא אינו יכול לשלם כל מחיר כדי לשחרר שבויים. כי למלים ''כל מחיר'' יש משמעות מרחיקת לכת. והוא מביא דוגמא מן המסורת היהודית בדבר פדיון שבויים. הוא מספר על אחד מגדולי חכמי ישראל בימים ההם, ר' מאיר בן ברוך, שהיה ידוע בכנויו המהר''ם מרוטנבורג וחי בגרמניה במאה ה-‏13. הוא נחטף על ידי השלטונות, ואלה דרשו כופר גבוה כדי לשחררו. אנשי העיירה התקשו לאסוף את הכספים. המהר''ם היה השבוי הראשון של העם היהודי שהתנגד לשחרורו, והוציא פסק הלכה על כך, שהסתמך על פסיקת חז''ל במשנה: אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תקון עולם (מסכת גטין ד' ו').

ביחס לעתיד הוא אינו רואה אפשרות של שלום עם הפלסטינים. הוא קובע שההנהגה הפלסטינית הביאה הרס וחורבן לכל מדינה שנתנה להם להתבסס בה (ירדן, לבנון ןישראל). ההנהגה הפלס' לא הוכיחה שהיא מסוגלת לקיים הסכמים והתחייבויות. האחוד האירופי שפך אצלם הרבה מאד כסף, מתוך הנחה שפיתוח כלכלי ורווחה חברתית יביאו את השינוי אצל הפלסטינים. אבל ההנהגה הפלס' והשחיתות שפשתה בה, הוכיחה כי אין לה ענין בפריחה כלכלית. ולכן צריך לחשוב איך ''לנהל את הסכסוך'' ולא איך ''לפתור אותו'' (עמ' 238).

ביוני 1936, לאחר שפרצו מאורעות-הדמים נגד היהודים, סגן עורך העתון ''דבר'', ד''ר משה ביילינסון, פרסם מאמר תחת הכותרת ''עד מתי?'' המאמר שאל עד מתי יצטרכו היהודים להלחם, או בניסוחה התנ''כי ''הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?'' וד''ר ביילינסון השיב:
עד שהנלהב ביותר והנועז ביותר במחנה האויב, בכל מחנות האויבים באשר הם שם, יידע: אין אמצעי לשבור את כח ישראל בארצו, כי הכרח החיים אתו, ואמת הקיום אתו, ואין דרך בלתי אם להשלים אתו. זהו טעם המערכה.
הדברים נכתבו לפני 72 שנים, ומי שמסתכל עלינו ועל רצועת עזה יאמר שכוחם של הדברים יפה גם היום - בהבדל אחד. אז היינו כחגבים ליד שכנינו הערבים, אבל חשבנו, פעלנו והתנהגנו כמעצמה. ואילו היום אנו באמת מעצמה, אבל מתנהגים כחגבים.

הם הבינו שהדרך הארוכה - היא הקצרההקצרה (עמ' 246). הם הכוונה לדור ההוא של מנהיגי הישוב שלנו.

על מלחמת לבנון השניה לא ארחיב את הדבור, כי בנושא זה נכתב כבר הרבה מאד. אבל בוגי בדעה שקצינים בכירים כמו האלוף אדם והאוגדונר גל הירש לא נכשלו במלחמה. אלא הוכשלו בשל נהולה הכושל על ידי הממשלה והמטכ''ל.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


שים לב ששמאלנינו שיתפו פעולה עם ערפאת
סתם אחד (יום שני, 10/11/2008 שעה 12:13) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ערפאת נצל היטב את רצח רבין, ועשה דה-לגיטימציה לנתניהו, כמי שמחפש לטרפד את ''השלום של האמיצים'' של רבין. חלק מהעתונות שלנו טרח להלביש לנתניהו את אותה חליפה שתפר לו ערפאת. ואז ערפאת יזם את ארועי ''מנהרת הכותל'' (עמ' 83).

גם השמאלנים ניצלו את הרצח כדי להתחזק פוליטית. ערפאת והשמאלנים עשו יד אחת נגד האינטרסים של ישראל. למזלנו הרמייה הזאת שלהם מתנפצת ונחשפת, ופחות ופחות אנשים נוהים אחר מדיניות השמאל. השמאל הפך את עצמו למאוס בציבור, כמו שהפלסטינית ותורת ערפאת הפכה למאוסה.

ההבדל הוא שמול השמאלנים הציבור מביע את סלידתו, אבל מול הפלסטינים מתגלעים עוד ועוד סימני חולשה ובריחה מהמציאות.... כולל רצון לברוח משטחים. הם עדיין חושבים שנסיגה, אפילו לגבולות 67', תביא שלום וקבלת קיומה של ישראל.
_new_ הוספת תגובה



אם בביבי נפלה שלהבת
אבנרש (יום שני, 10/11/2008 שעה 13:12)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרעיון להביא שלום על ידי בריחה כבר אינו נחלת ה''שמאל'' ההסטורי בלבד. נתניהו כבר מזמן אמץ את דרך אוסלו בעקרון, ונטש בכך גם את מורשתו (תפיסת התנועה הרוויזיוניסטית המקורית) וגם את שכלו (כעולה, למשל, מדברי מנדס במאמר זה).
_new_ הוספת תגובה



אם בביבי נפלה שלהבת
סתם אחד (יום שישי, 14/11/2008 שעה 12:41)
בתשובה לאבנרש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ביבי לא כל כך אימץ את הדרך. הוא ניסה להכשילה וקצת הצליח. בעקרון הוא הצליח בגלל סיוע משמאל (הסכם אוסלו היה חובבני, מחורר, לא מקצועי והרסני לשני הצדדים) וסיוע מהפלסטינים (בכל הזדמנות הם פורצים בטרור כחלק לגיטימי בעיניהם להשגת משימת השמדת ישראל).
_new_ הוספת תגובה



שמעון, יישר כוח. כל מילה בסלע...
סתם אחד (יום שני, 10/11/2008 שעה 14:43) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה חושף יפה מעט מהצביעות של השמאל...
_new_ הוספת תגובה



הרבי מלובאביץ - ניהל מלחמת מאסף
סתם אחד (יום שני, 10/11/2008 שעה 16:49) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בכל ממשלות ישראל מאז ה''שלום'' עם מצרים והחזרת חצי האי סיני, שיצר תקדים אדיר לכל השאר במו''מ שעוד יבואו...
הוא היה בדעה,אותה פרסם ברבים מדי שבוע כי יש לנהל את העימות ולא לוותר בו.
אבל שמעון פרס וחבריו שמעו צלצולי פרס נובל באירופה.וזה מזכיר את הבדיחה על פרס כשהיה במסע הופעות ברחבי העולם וכשהיה באוסטרליה קנה לעצמו בד כדי לתפור חליפה כשיגיע ללונדון.בלונדון אמר לו החייט שהוא מצטער כי אפשר לתפור רק מכנסים בבד שהביא.בגרמניה אמרו לו שאפשר לתפור רק מעיל.בצרפת - הם מצטערים אולי ווסט, כובע ומטפחת.
כשהגיע לארץ הלך לחייט צמרת וזה מדד אותו ואמר לו,ממש חגיגי,אפשר לתפור הכל,חליפה,ווסט וגם מטפחת.אין בעיה
איך זה? שאל פרס
תראה,אמר לו החייט,באירופה אתה נחשב ענק...
_new_ הוספת תגובה



שמעון,ישנו איזה עמ-יש שכל הזמן שואל
סתם אחד (יום שני, 10/11/2008 שעה 16:56) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אותך,נו,אז מה עושים,מנדס,מה אתה מציע?
זה מראה שאת התשובה הוא לא קיבל בשמאל ולא אצל שמעון פרס ואולמרט - כי להם אין בעצם תשובה ועצה.
יש סיפור קטן על החסיד שבא אל הרב שלו במצוקה גדולה כי התרנגולות שלו מתות כל יום בלולים.
הרב נותן לו עצה לערבב סיד במזון שלהן.למחרת הוא בא בוכה,התרנגולות ממשיכות למות.הרב נותן לו בכל יום עצה חדשה.
בסוף השבוע הרב פונה אליו ואומר,תשמע,יש לי עוד הרבה עצות - יש לך מספיק תרנגולות?
_new_ הוספת תגובה



שמעון - שאלת מפתח: יש לנו כ''כ הרבה
סתם אחד (יום שני, 10/11/2008 שעה 16:59) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אנשים מוכשרים,מפוקחים כמו הרמטכ''ל יעלון.
אז מה לא בסדר אצלנו?
משהו קרדינאלי לא עובד ולא מתפקד.
יותר מדי אנשים ממולחים (מלח הארץ) וחכמים ופחות מדי תבשיל?
_new_ הוספת תגובה



הכותרת צריכה להיות:- אנחנו ממשיכים
סתם אחד (יום שני, 10/11/2008 שעה 17:12) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לרמות את עצמנו
_new_ הוספת תגובה



אנחנו לא מרמים את עצמנו וגם אתה
סתם אחד (יום שלישי, 11/11/2008 שעה 14:54) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא מרמה את עצמך.מדוע להאשים את כולנו?
האופוזיציה ''הימנית'' צעקה כל הזמן והתריעה.למעשה היא הפכה לימנית באותו רגע שהתריעה
השמאל - מפרס ולמטה(על הברכים)- אלה הרמאים והם מנסים לרמות את כולנו גם היום.
מה קורה עם רצח רבין? יש כל כך הרבה שאלות פתוחות שאין עליהן תשובות ברורות?
אולי כדאי להתעסק גם בזה כדי שלא תמצא את עצמך מרמה גם פה...
_new_ הוספת תגובה



אז מה מציע יעלון?
ע.צופיה (יום שלישי, 11/11/2008 שעה 18:09) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שמעון, הבנו ממך שבוגי יעלון מלא טענות כרימון. נניח שהוא צודק ברובן או אפילו בכולן.
אני שואל:
א. מה הוא מציע כפתרון לבעיותנו.(בהנחה שיש דבר כזה בספרו)
ב.עכשיו הוא נשמע כחכם לאחר מעשה. מדוע כאשר ראה מחדלים כאלה בתפקידים שמילא, למה לא ''זרק את המפתחות'' על השולחן ויצא לציבור בקול מחאה גדול?
אני שבעתי מחכמים בדיעבד כמו יעלון למשל. הם בעיני חלשי אופי וחדלי אישיות מאחר ובשעת מבחן לא שמענו אותם אך לאחר מעשה הם טורחים לשתף אותנו בחוכמתם הרבה.
אפילו בזמן תכנון פינוי גוש קטיף שלפי התקשורת הוא התנגד לכך בחריפות,הוא לא התפטר אלא רק לאחר שנאמר לו כי תקופת כהונתו כרמטכ''ל לא תוארך.
זה אדם אמיץ?
לטעמי, אופורטוניסט שנדבק לכסא.
גם ביקורתו על מלחמת לבנון השנייה לוקה בחוסר הגינות משווע, הרי בשנים הקריטיות של 2002-2005 שבהן הצבא לא התאמן -הוא היה הרמטכ''ל! אז מה הוא מלין בכלל!
_new_ הוספת תגובה



ע' אני מתפלא עליך
שמעון מנדס (יום שלישי, 11/11/2008 שעה 18:29)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איש צבא אינו יכול להגיב בפרהסיה על ניגודי דעות בין הצבא לבין הדרג המדיני. אתה יכול, וחייב, לומר את מה שיש לך לומר בחדרי חדרים. אבל אתה חייב לקבל את מה שמחליטה הממשלה. רק על דבר אחד הוא לא היה מוכן להבליג, כאשר אנשי החווה ניסו להכתיב לו מנויים צבאיים. ואז הוא הבהיר לעמרי שרון, שהוא לא יתן להם את זה. הוא יעדיף להתפטר. ואז, ורק אז, אנשי החווה שחששו מן ההתפטרות, עשו זאת בדרך האלגנטית - והודיעו לו שהקדנציה לו שלו כרמטכ''ל לא תוארך. וכדי לסייע לבא אחריו להתמודד עם המטלות ביתר יעילות, הוא הקדים את סיום כהונתו.

הוא מציע ללכת לכל המו''מים למיניהם בעיניים פקוחות, ולא כמו שעשו עד עכשו. להערכתו אין מה לדבר כרגע על הסכם, אלא אך ורק על נהול הסכסוך. שהרי החמאס שעצמו מודיע, כי בתמורה למה שהוא יקבל הוא מוכן לשקול את הארכת הרגיעה.

אם עקבת אחרי מה שאני כותב כל הזמן, אני הייתי באותה דעה. אלא שאני הסתמכתי על מה שאני יודע מפי שכנינו. אני לא ידעתי על עצימת העיניים שלנו. ואם תקרא את הספר אתה תראה שהוא לכל אורך הדרך לא חסך את שבטו בדיונים פנימיים. בצבא למדו אותנו תמיד: זכותו ואף חובתו של כל קצין לומר את דעתו, במיוחד אם היא שוללת את דעת במפקד. אבל זכות ההחלטה היא פררוגטיבה של מי שמנהל את הדיון. לאחר מכן אינך אומר דבר מחוץ לחדר.
_new_ הוספת תגובה



ע' אני מתפלא עליך
ע.צופיה (יום שלישי, 11/11/2008 שעה 21:03)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני אחדד מה שהתכוונתי:
קצינים בדרגות בכירות כגון: אלופים,ראשי חייל,מפקדי אוגדות,אלופי פיקוד וכדומה, ההכרעות שהם שותפים להם הן הכרעות מדיניות כבדות משקל. הרי יעלון עצמו מתאר כיצד ישב עם ראשי המדינה והיה שותף להחלטתם למרות שהיא בניגוד לרצונו. עצם השתתפותו בישיבה הופכת אותו לשותף.
אני מצפה מאנשים עם כבוד עצמי ודאגה לעתיד המדינה ,כאשר מתקבלות החלטות כאלו פעם ופעמיים בניגוד לדעתם ובאופן שלדעתם מביש את התהליך -להתפטר ולצאת לציבור בהודעה ובאזהרה עד התהליך וההחלטות.
יש לזה מחיר! הכסא.
מי שלא מתפטר ויוצא לציבור סימן הוא שבעיניו עדיף הכסא על חשיבות הענין.
לכן אני מקבל בלעג ובציניות את החוכמה בדיעבד שהוא מתאר בספרו.
אני קצת מסתייג מהסיפורים על אנשי החוה ועומרי שרון. נכון שפעלו פה ושם,אך בסך הכל כוחם היה מוגבל מאוד. היה ידוע שיעלון מתנגד לפינוי גוש קטיף וחיפשו דרך ל''היפטר'' ממנו. אי הארכת המינוי הייתה דרך מספיק אלגנטית.
אנשי הצבא תמיד היו חשדניים לגבי התהליכים המדיניים.
החל ממוטה גור בעת ביקור סאדאת וכלה באהוד ברק שהסתייג פומבית מהסכם אוסלו.
זו אינה הוכחה כי חשדנותם וגישתם של אנשי הצבא הייתה מוצדקת.
ניהול סכסוך שאינו שואף להגיע להסכם הוא בזבוז זמן.
כפי שכתבתי בתחילה: בדרגות גבוהות אנשי הצבא שותפים להכרעות גם אם הן בניגוד לדעתם,לכן אי-יציאה לציבור בגלוי והתפטרות היא קבלת ההחלטה ושותפות מלאה בה.
_new_ הוספת תגובה



העשייה היא בכוונות
שמעון מנדס (יום רביעי, 12/11/2008 שעה 9:18)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה צודק בתיזה שלך. אבל כשמדובר בקציני צבא הם אינם יכולים לנהוג באותה דרך כאשר מדברים על פוליטיקה, כפי שהם חייבים להתנהג כאשר הדיון נסב על נושא צבאי. עובדה היא, שכאשר ניסו להכתיב לו מינויים צבאיים הוא סרב, והיה מוכן להסיק את המסקנות המתבקשות. אבל תסכים אתי, שכאשר רמטכ''ל ו/או ראש אמ''ן מתפטרים על רקע פוליטי, אם להאמין לערפאת או לאו, מיד המתפטר היה מותקף על כך שהוא מתערב בנושאים פוליטיים.

בשפה הערבית יש מטבע-לשון שאומר: העשייה היא בכוונות=الأعمال في النواية. כלומר זה לא מספיק שמנהיג יצהיר על מעשה, אלא צריך לבדוק מה מסתתר מאחורי הכוונה לעשות. לצורך זה היו אצלנו הרבה פעמים ווכוחים בהקשר הזה. חלק אמרו שההצהרות בערבית נועדו רק לרכך את ההמון הערבי, בעוד שההצהרות בשפות לועזיות הן הן הכוונות האמיתיות של הדובר - ולהיפך. אני מקווה שאין זה חדש בשבילך שהמנהיגות הערבית מצהירה בכלי התקשורת הערביים דבר אחד, ובתקשורת האחרת דברים אחרים.

על רקע זה היו הוויכוחים בין יעלון לבין פרס ועמי איילון. תסכים אתי שאלוף ו/או רמטכ''ל שמתפטרים על רקע כזה, זה יהיה משהו מוזר.
_new_ הוספת תגובה



לא,זה לא מוזר.
ע.צופיה (יום רביעי, 12/11/2008 שעה 20:03)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המשמעות של הדוגמה שלך עשויה להיות רבת משמעות. קביעת מדיניות לכאן או לכאן היא לא מעשה של יומ-יום,לכן במקרים כאלה יש לעשות מעשה. הרי חוץ ממקורבים אף אחד לא ידע כי כך קבעו את עמדת מדינת ישראל. ההתנגדות תוך שתיקה הופכת את יעלוןלשותף מלא לפרס ואיילון.
גם בנושא פינוי גוש קטיף,יעלון היה שותף מהתחלה במעשה מתוך ידיעתו. התפטרותו בצורה רועמת הייתה עשויה להאיט או להקפיא את התכנית.
אגב, זה נכון גם לגבי בנימין נתניהו.
_new_ הוספת תגובה



לא,זה לא מוזר.
סתם אחד (יום רביעי, 12/11/2008 שעה 22:03)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין לך דברים יותר מוזרים לכתוב?

האם כשממשלה חושבת שצה''ל צריך לצאת למלחמה מייד אבל הרמטכ''ל חושב שזו החלטה שגויה ושטותית, גם אז הרמטכ''ל צריך להתפטר?

אתה יודע כמה מפקדים השתתפו במלחמות כשהם חשבו שהמדינה לא מנוהלת טוב ושהמלחמות הם באשמת מדיניות הממשלה? אבל בכל זאת, גם גדולי המתנגדים למדיניות הממשלה, יצאו ולחמו. שירות צבאי זה לא פיקניק ולא סוף שבוע בקלאב הוטל שאתה יכול להשתולל אם נתנו לך את החדר שלא הזמנת או אם שמו יותר מדי דגים מלוחים על השולחן.

איש צבא שמשרת 30 שנה נאמן לשירות הצבאי ולדרג הפוקד. הממשלה היא הדרג הפוקד שמעל הרמטכ''ל, והרמטכ''ל חייב להישמע ולליישם את מדיניות הממשלה. עד החלטת הממשלה בעניין מסויים הרמטכ''ל זכאי וחייב לומר את כל מה שהוא רוצה וצריך לומר. אבל מרגע שהתקבלה החלטה הרמטכ''ל חייב לבצע אותה כלשונה וכרוחה. כי הרמטכ''ל מעבר להיותו בן אדם עם שכל מעל הדרגות, הוא קודם כל המוציא לפועל של מדיניות הממשלה בענייני ביטחון.

ישנה שאלה אחרת עד כמה בן אדם יכול לשרת במשרה הזאת ומה המרחק שהוא יכול לשאת בין החלטותיה לבין אמונתו המקצועית של הרמטכ''ל. זו השאלה שאתה צריך לשאול. המרחק הזה הוא משתנה בהתאם לפערי ההשקפה הפוליטית, המקצועית, האמון ההדדי בין האנשים, שיקול הנזק שיכול להיגרם מהתפטרות מתוקשרת ועוד גורמים. בהחלט יתכן מצב עתידי שהכתבת מדיניות ממשלתית הפוכה להשקפת רמטכ''ל יכולה לגרום לו להתפטר.

מעולם לא התפטר רמטכ''ל בגלל שיקולים של הבעת דיעה נגדית לפעולה, למדיניות ביטחון כוללת, לתקציב ביטחון, לסגירת פרוייקטים חיוניים בגלל בעיות תקציב וכו', מ ל ב ד רמטכ''ל אחד - יגאל ידין על רקע קיצוצי תקציב לצבא. להיפך, הרמטכ''לים ביצעו את החלטות הממשלה כפי שהונחתו עליהם גם אם התנגדו להן ובגלל שמלכתחילה התנגדו להן אז הם הקפידו יותר על ביצוע קפדני כדי להקטין את מקדמי החיכוך והכשלון של המבצע, הפרוייקט, התקציב וכו'.

אני רוצה להזכיר לך שצבא זה לא גן ילדים.
_new_ הוספת תגובה



לא,זה לא מוזר.
ע.צופיה (יום חמישי, 13/11/2008 שעה 7:38)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה כנראה חסיד הראש הקטן.
כלומר: תביע את דעתך אך תעשה מה שאומרים לך.
ראשי חילות,ראשי אגפים,אלופים,רמטכ''ל, אלו רמות פיקודיות שמשפיעות על מהלכים מדיניים.
רוב ההחלטות בשטח המדיניות הן ברמה רוטינית ובטח ובטח שלא צריך להתפטר בגינן. אך בהחלטות הרות גורל, כמו למשל לצאת למלחמה בניגוד לדעתו המפורשת של הרמטכ''ל. אין ספק שעליו להתפטר אחרת אין ערך ומשמעות למעמדו.
יש הבדל בין ליבון דעות ועמדות לבין קבלת החלטה קשה בניגוד לדעת המתנגד.
_new_ הוספת תגובה



לא,זה לא מוזר.
סתם אחד (יום שישי, 14/11/2008 שעה 12:39)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרמטכ''לים היו ראש קטן?

כולם מביעים את דיעותיהם גם כשליהודי אחד יש שתי דיעות. אבל לאחר כל הדיונים המקצועיים (שבהם משתתף הרמטכ''ל) והדיונים המדיניים (שבהם אין חלק לרמטכ''ל) הממשלה מקבלת החלטות שגם הצבא חייב למלא אותן. מעולם לא היתה הלטה אחת שהיתה מקובלת על כל האנשים שהיו שותפים בקבלתה. הרמטכ''ל מוטה גור חשב שסאדאת עובד על ישראל כשהצהיר שהוא בדרך לירושלים ורצה להעביר את צה''ל למוד של כוננות שהיתה יכולה לשבש את הביקור. ראש הממשלה אמר לו לשבת בשקט בצד. האם בעבור זה מוטה גור היה צריך להתפטר?

בכל מלחמת לבנון ותחת כל סוגי הממשלות, ממשלת ליכוד, ממשלת עבודה וממשלת אחדות לאומית, בכולן היו מחלוקות בין הממשלה לבין המטכ''ל / רמטכ''ל. יש שחשבו שבזמנים מסויימים צריכים להגיב בכוח נגד פעילות החזבאללה ויש שקרו לסגת לקו הגנה דרומי יותר (אזור ביטחון), אבל הממשלה החליטה ברוב הזמן לא לנקוט בצעדים חריגים. ברק החליט לברוח במהלך אחד ולילי והרמטכ''ל שביצע את זה היה מופז שהתנגד ליציאה החפוזה. הוא הביע את דעתו זו בפורומים שונים ובהם בקבינט, בממשלה ובעדת החוץ והביטחון של הכנסת, ובסופו של דבר הוא ביצע את ההוראה ועמד בראש המבצע של נסיגת צה''ל מלבנון בבמאי 2000. האם גם אז קראת להתפטרותו של הרמטכ''ל? האם לדעתך הרמטכ''ל היה צריך להתפטר?

כמו שאמר הימנמן בהודעה שלפניך בצבא ממלאים פקודות לא מתוך עיוורון חושים. כל עוד הפקודה חוקית בעליל נחוש איש הקבע וחייל המילואים למלא כל פקודה. השאלה עד כמה צריך הפרט לשרת בצבא שנוהג שלא לפי השקפתו המקצועית היא שאלה שכל פרט שואל את עצמו תמיד. אבל המכנה המשותף של החברה הישראלית היא שכל הזרמים הציונים ממר''צ בשמאל ועד האיחוד הלאומי בימין, כולם רואים בצה''ל גוף שכל תפקידו להגן עלינו לפי החלטות חוקיות של הממשלה, ולכן חיילים ומפקדים יכולים להילחם זה לצד זה בלי חשש ובלי הסתייגות.

בעקרון בעלי תפקידים בכירים כזוטרים לא צריכים להתפטר על מחלוקות עקרוניות שהן בתוך הקונצנזוס הציבורי. רמטכ''ל לא צועד לפי הפתק שהוא שם בקלפי ואבוי אם זה יקרה מתי שהוא!

שמאלני לשעבר
_new_ הוספת תגובה



לא,זה לא מוזר.
ע.צופיה (יום שישי, 14/11/2008 שעה 15:06)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה מושך את הויכוח למקומות אחרים ואיני רואה מקום לגלוש לשם.
הקצינים הבכירים בצהל הם שותפים מלאים להכרעות מדיניות. זה מעבר לקבלת פקודות ומילוי פקודות.כאשר עומדת על הפרק הכרעה מדינית עקרונית או בעלת משמעות גורלית למדינה,על הקצין כמו על כל אחד אחר השותף להכרעה זו להחליט אם הוא מקבל את ההחלטה למרות שהיא בניגוד לרצונו או להתפטר.
אם אינו מתפטר, כדוגמת הרמטכ''ל לשעבר בוגי יעלון,שהוא נושא הכתבה, הרי אין כל ערך להתפארויות בספרו על ''חכמתו'' הגדולה כנגד ''האיוולת'' של מנהיגי המדינה. הוא היה שותף להכרעות ולהחלטות על ידי אי-התפטרותו וכל דבר אחר שהוא אומר הוא טיפשות ונסיון להכשיר את עצמו בדיעבד.
הוא ,לצערי, אינו היחיד,אך, לעומתו יש רבים שהיה להם אומץ אישי ושילמו במעמדם על כבודם האישי.
_new_ הוספת תגובה



לא,זה לא מוזר.
סתם אחד (יום שישי, 14/11/2008 שעה 17:54)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

99.9% מהקצינים שהשתתפו בכל דיון צבאי לא התפטרו .אולי אף יותר . ברור לגמרי שהתקבלו החלטות בניגוד לדעתם המיקצועית .
אתה מיחס ,שותפות להכרעה'' למי שאינו מתפטר כאשר ההכרעה התקבלה בניגוד לדעתו . זה מינוח שגוי למצב זה . במיוחד בהיררכיה הצבאית ששם הציות הוא חובה .
בכניסה לבירות ב1982 היה מח''ט שלא רצה להיכנס . מה היה שמו ? סלע ? או דומה . הוא הסכים להיות חייל פשוט ורפול זרק אותו מצהל .
האם לפי דעתך כל השאר היו ראש קטן ?
לא ידידי . יש מושג של ''קבלת הדין'' וזו אינה שותפות להכרעה . אחרת כל פושע שותף לפסיקה נגדו .

כדי לעצבן את השמאלנים כאן . אפשר לומר ברוח טענתך כי
אבנרי שותף לכיבוש כי אינו מוותר על אזרחותו הישראלית למרות התנגדותו .
_new_ הוספת תגובה



לא,זה לא מוזר.
ע.צופיה (יום שישי, 14/11/2008 שעה 19:49)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני אחזור בפעם השביעית על דעתי בנושא בהנחה שסוף סוף תבין ותתיחס לענין.
כאשר מדובר בהכרעות עקרוניות ומכריעות ,מי שמתנגד להחלטה ונשאר ''שם'',באילו הסכים להחלטה. מר יעלון נכבדנו שהוא נשוא הכתבה,התנגד, לדבריו בלבד(מי שכמובן מאמין לו)להרבה החלטות,כולל פינוי גוש קטיף, אך לא היה לו את האומץ האישי להתפטר ולוותר על מעמדו, כבודו ומשכורתו. לכן בעיני הוא כאילו הסכים להחלטות וכל ''הנקיון המצפוני'' שהוא מנסה לעשות בספרו הוא שקר אחד גדול.
אותו מח''ט שהתנגד פומבית לכניסה לביירות (ולא שאני מצדיק את עמדתו)היה אדם אמיץ ולא היסס להביע את דעתו מתוך ידיעה על המחיר האישי שישלם.היו אולי עוד שחשבו כמוהו אך היו מספיק פחדנים בשביל להשאיר אותו לבד. אין להם במה להתגאות.
אורי אבנרי לא היה שותף להחלטות שקיבלה ממשלת ישראל בעבר ולכן אין לו צורך להתבייש במשהו או לוותר על משהו.
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
סתם אחד (יום שלישי, 11/11/2008 שעה 18:33)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פלוני קיבל מחצותו עניבה ירוקה ועניבה כחולה . כשלבש את הכחולה שאלה היא למה לא את הירוקה . כשלבש את הירוקה שאלה היא למה לא את הכחולה וכשלבש את שציהן שאלה למה אינו יכול להחליט !
ככה זה עם הביקורת . הוא מבקר את המנהיגים אתה מבקר אותו .
האם לדעתך הוא לא צריך לבקר ? למה ? כי זה פוגע במי שאתה תומך ?
נניח שבאמת זו אשמתו של יעלון שצהל לא התאמן . למרות שזה לא חד וחלק , אבל נניח . המצב בו נעשתה ההחלטה לתקוף בלבנון כללה את העובדה הזו ומי שהחליט , החליט שלמרות מצב זה יש לתקוף בלבנון .
לכן אל תסיט את הדיון אל יעלון .

נניח שנוזל לי שמן בלמים ואני יודע את זה . אם נסעתי ונגרמה תאונה אני אשם ולא מי שגרם לנזילת שמן הבלמים . זה במצב של ידיעה !
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
סתם אחד (יום שלישי, 11/11/2008 שעה 18:35)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תיקון שגיאות הדפסה .
פלוני קיבל מחמותו עניבה ירוקה ועניבה כחולה . כשלבש את הכחולה שאלה היא למה לא את הירוקה . כשלבש את הירוקה שאלה היא למה לא את הכחולה וכשלבש את שתיהן שאלה למה אינו יכול להחליט !
ככה זה עם הביקורת . הוא מבקר את המנהיגים אתה מבקר אותו .
האם לדעתך הוא לא צריך לבקר ? למה ? כי זה פוגע במי שאתה תומך ?
נניח שבאמת זו אשמתו של יעלון שצהל לא התאמן . למרות שזה לא חד וחלק , אבל נניח . המצב בו נעשתה ההחלטה לתקוף בלבנון כללה את העובדה הזו ומי שהחליט , החליט שלמרות מצב זה יש לתקוף בלבנון .
לכן אל תסיט את הדיון אל יעלון .

נניח שנוזל לי שמן בלמים ואני יודע את זה . אם נסעתי ונגרמה תאונה אני אשם ולא מי שגרם לנזילת שמן הבלמים . זה במצב של ידיעה !
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
ע.צופיה (יום שלישי, 11/11/2008 שעה 21:14)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הביקורת שלי היא עקרונית יותר ומאחר וכותב המאמר התייחס ליעלון הרי גם אני מתייחס אליו.
אנו מוצפים כל הזמן בספרי זכרונות של אנשים שונים שפעלו בתחומים שונים.
רבים מהם מותחים ביקורת על ארועים שונים בתולדות המדינה שבחלק מהם הם היו שותפים.
הם מספרים לנו על ''העצות הטובות'' שנתנו למנהיגי המדינה שאילו שמעו בקולם מצבנו היה שפיר יותר.
זו חוכמה שאין בה תועלת כי בעת הינתנה היא נשמעה וניגנזה בחדרי חדרים ובזה הסתיים הענין.
אילו אותם אנשים היו אמיצים יותר וחרדים יותר לגורלנו ,הם היו צריכים ל''לצאת'' עם הצעתם החכמה לציבור בטרם קבלת ההחלטה בכדי לנסות למנוע החלטה גרועה יותר. זה לא קרה כי היה לזה מחיר. כי האדם ''החכם'' היה צריך להתפטר מכסאו ומתפקידו הרם,ועל זה הוא לא רצה לוותר.
כך שחוכמתו הגדולה מראה שיש לנו עסק עם אדם רפה אופי ודואג קודם כל למעמדו האישי.
זה כולל גם את יעלון.
הבעיה עם יעלון,מופז,חלוץ ועוד חברים אחרים מצבא הגנה לישראל שהם בכלל לא מבינים למה יש להם חלק באשמה לתוצאות מלחמת לבנון השנייה.
וזה רע מאוד.
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
סתם אחד (יום רביעי, 12/11/2008 שעה 5:06)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ידידי , דברים בנוסח שלך אנו שומעים כאשר פלוני אינו מתפטר למרות דעתו השונה מזו של הממונים עליו .
נסה לחשוב על זה מכוון אחר . לא רק על הסטריאוטיפ ''הכיסא'' .
החלטות חשובות יותר וחשובות פחות מתקבלות כל הזמן . ככל שהדרג גבוה יותר מתקבלות החלטות רבות יותר וגם חשובות יותר .
כאשר פלוני נמצא בתוך המערכת הוא משפיע על ההחלטות . פעם יותר ופעם פחות . מי שמתפטר מפסיק להיות חלק ממקבלי ההחלטות . האקט שלו הוא תעמולתי וחד-פעמי . אין אפשרות להתפטר פעמיים .
כשפלוני נישאר הוא יכול בהמשך להשפיע עדין הן בהחלטות אחרות והן בזו שהתקבלה בניגוד לדעתו , אך ברמות הנמוכות שלה .
דבר זה ידוע הייטב לפוליטיקאים , שהם האלופים בהישארות במערכת . מה שניקרא ''להידבק לכיסא'' .
הנימוק של השפעה על ההחלטות הוא הנפוץ ביותר אצל אלה שאינם עוזבים צמתי הכרעה . אולי הם צודקים ?
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
ע.צופיה (יום רביעי, 12/11/2008 שעה 7:18)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מסכים לכל מה שכתבת.
כדי להשפיע צריך להימצא במוקד קבלת ההחלטות.
מר מנדס מביא לנו ארועים מחייו של ראש אמ''ן והרמטכ''ל לשעבר שהיה שותף לארועים מדיניים ופוליטיים רבים. הוא מתאר מספר ארועים שבהם נתקבלו החלטות מהחשובות ביותר, בניגוד לדעתו ובאופן חובבני,על ידי מנהיגי האומה.
אלו ,לפי תיאורו,אינן החלטות שיגרתיות וגם תהליך קבלתן לא היה שיגרתי,לכן במקרים כאלו היה עליו להתפטר ו''לצאת'' לציבור ולהתריע על ההתנהלות הבלתי נסבלת מנקודת ראותו.
מאחר ולא עשה כן, הרי המסקנה היא שהוא מגזים בתיאורים בספרו או שמשרתו, תוארו ו''כסאו'' חשובים לו יותר.
היו אנשי צבא, אנשי ציבור ,חברי כנסת ושרים שכן התפטרו כאשר נתקבלו החלטות חשובות בניגוד לדעתם וזאת בכדי שיוכלו לדווח בחופשיות לציבור.
די אם הזכיר את דוד לוי שר החוץ בממשלת ברק שהתפטר כי לא הסכים למהלכו בקמפ דיויד, בני בגין גם התפטר על רקע אידיאולוגי ממפלגת האם שלו,יגאל אלון בזמנו התפטר מהצבא כמחאה על פירוק הפלמח וניתן למצוא עוד רבים כאלו.
המבחן הוא חשיבות ההחלטה מנקודת ראות המספר.
יעלון לא הוכיח בהתנהגותו אופי חזק ועמידה על עקרונות.
וזה לא משנה לי מה כיוונו הפוליטי.
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
סתם אחד (יום רביעי, 12/11/2008 שעה 9:20)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במה מדובר ?
הוא פוטר לפני מלחמת לבנון השניה. לפני פינוי רצועת עזה . החלטות אחרות היו פחות עוצמתיות . ברור שהוא ניסה לבלום החלטות בתוך המערכת . ברור שהוא לא היה בתוך ההחלטה לצאת מעזה .
אני משער בסבירות גבוהה ביותר שהיו החלטות אשר היו בניגוד לפלוני הן במישור הממשלה והכנסת והן בצהל . מי התפטר ? כמה התפטרו ? דוד לוי ובני בגין הם יוצאים מהכלל שמוכיחים את הכלל כך גם אלון .
ומה קרה ? האם שלושת אלה מנעו את התהליכים שבגללם התפטרו ?
המסקנה המצערת היא שהתפטרות אינה מונעת תהליכים . היא רק מסלקת בנוחיות אבן נגף שנמצא במערכת .
זה נימוק חזק לא להתפטר . והטענות בדבר דבקות בכיסא אין להן מקום כאן .
אין להבין מהאמור שדבקות בכיסא אינה רעה חולה בנסיבות אחרות .
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
ע.צופיה (יום רביעי, 12/11/2008 שעה 20:09)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אדם אמיץ,הוא אדם שמוכן לוותר על טובות הנאה אישיות,כולל מעמד ,כבוד וכסף, למען אינטרס ציבורי.
הוא אינו חייב להיות אמיץ ,רובנו אינם כאלה, אך שלא התפאר לנו בספרו על חוכמתו הגדולה, היא אינה שווה דבר אם ,במקרים הרי גורל, וכך הדוגמאות שמביא מנדס,הוא אינו הולך עם זה עד הסוף.
מה שאתה מתאר הוא השלמה עם המציאות תוך חריקת שיניים. אז איזו מציאות הוא שינה בחריקת שיניים? כלום.
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
סתם אחד (יום רביעי, 12/11/2008 שעה 23:09)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוא לא צריך להיות אמיץ מעבר לאומץ הסביר. אבל הוא לא יכול להיות גם לא אמיץ. ולומר לממשלה דיעות השונות ממה שהיא רותצה לשמוע יש בזה משום האומץ.

אתה משום מה מזלזל בו בלי להכירו, ואני מניח שגם לא קראת את סיפרו. אבל שתדע לך שיעלון אינו נחשב לאיש חסר שכל, בלשון המעטה. מעטים היו האלופים בתקופת כהונתו כאלוף, שנות ה-‏90, שהגיעו לרמת חשיבתו המבצעית, יכולות מוכחות בפועל, לאינטלקטואל שבו. מסתבר כשבן אדם עובר משלאל מתון לימין מתון, משום מה כל התכונות הטובות האלה נעלמות פתאום, בקופסא המרובעת של השמאלנים.

כשפרס אמר עוד שנים רבות אחרי תקיפת הכור הגרעיני העיראקי שזו היתה פעולה לא מוצדקת וחמורה מבחינת ישראל, רבים שגם התנגדו לטענתו לא שללו ממנו את הזכות לומר את דעתו ואח''כ אפילו לכהן כראש ממשלה ושר ביטחון. ואפילו היו שמאלנים שאמרו את זה אבל הצביעו בעבורו.
הרי תמיד אפשר היה להעלות את הטענה שבן אדם כזה לא חכם אינו שווה דבר במקרים הרי גורל. אבל עם ישראל ברובו נאלץ להסכים לזה בחירוק שיניים.

כשאהוד ברק התנגד לתקיפת הכור הגרעיני הסורי אבל לאחר שהקבינט הביטחוני קיבל החלטה לתקוף, אהוד ברק לא הניח את המפתחות והתפטר, אלא הקפיד למלא את ההחלטה עד תומה.

כמו שאמרתי, ממשלה וצבא זה לא גן ילדים. והמבחן הראוי כדי שתבין זאת הוא בעיקר כשזה האיש שמביע דיעות הסותרות את דעת הממשלה סותרות גם את דיעותיך.

חכם ציון
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
ע.צופיה (יום חמישי, 13/11/2008 שעה 7:49)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה לא יורד לסוף דעתי.
אין לי כלום נגד בוגי יעלון. אני מתקומם נגד הדרך שאינה יחודית ליעלון אלא מאפיינת רבים של לקיחת חכמה גדולה בדיעבד. בגלל שמנדס כתב על יעלון אזיי הדיון מתמקד בו.
אף פעם לא הייתי מאוהדיו של שמעון פרס,למרות שבלית ברירה הצבעתי בעדו. למיטב זכרוני, פרס ראה בהפצצת הכור פעולה פוליטית ערב הבחירות לכנסת בשנת 1981 ולכן מתח עליו ביקורת,אך,יתכן שזכרוני בוגד בי.
היכן מצאת שאהוד ברק התנגד לתקיפת הכור הגרעיני?
אגב, פסטיבל המצטרפים לליכוד בסופו של דבר יפגע בו. זה הפך לפרסה.
זה נכון שגם יובל רבין מצטרף?
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
סתם אחד (יום חמישי, 13/11/2008 שעה 8:05)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יובל לא אבל יצחק כן .
------------------------------
מעולם לא הבנתי את הנהירה , הסגידה וההערצה לדמויות סלבריטאיות . אולי פעם יצליחו להסביר לי או שאשאר עם חסר .

לפעמים מביאים את דליה רבין לחוות דיעה על מהלכים מדיניים . למה ? כי היא ''הבת של ...'' ! איזה ערך סגולי יש לה משל עצמה ? במה דעתה בעלת יותר ערך מזו של עו''ד בוזגלו ?
_new_ הוספת תגובה



הביקורת היא לפי המקום בו נמצא המבקר .
ע.צופיה (יום חמישי, 13/11/2008 שעה 8:49)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה נכון לגבי בני בנו של בגין ודן בנו של מרידור מהאצ''ל ושל ציפי בתו של ליבני מהאצ''ל ולימור ליבנת ובטח עוד אחרים ששכתי את שמם.
אגב, למה זה קורה רק בליכוד?
לגבי הדמויות הסלבריטאיות אני מזדהה עימך.
_new_ הוספת תגובה



ע' יש הבדל גדול...
שמעון מנדס (יום חמישי, 13/11/2008 שעה 22:59)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש הבדל גדול מאד בין בני בגין ודוד לוי, לבין יעלון. שני הראשונים הם דמויות פוליטיות, ובצדק התפטרו על חןלוקי דעות בנושא פוליטי. בוגי יעלון הוא איש צבא. ואני לא מסכים אתך שקצין צבא בכיר צריך להתפטר בגלל נושא פוליטי.
_new_ הוספת תגובה



'מרמים את עצמנו' אינו נושא פוליטי
דוד סיון (יום שישי, 14/11/2008 שעה 2:41)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מה אתה משווה ע.צופיה?.
סתם אחד (יום שישי, 14/11/2008 שעה 12:22)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה דליה עשתה בשביל מדינה? כלום, נאדה, שֶמיט, נאת'ינג, איי מיטאאן, ניק, ניקרו, נימיק, אינגנטינג, ניבורו, לָא שַי... ואם הסכמת לדרכה, אז האם אתה יכול לציין איזוהי הדרך שלה? דרכה היא רק לשנוא את הימין ואת ביבי. זה בית מקדשה !
וכולה וכולה וכולה..... השמאלנים יודעים רק לבכות.

השמות האחרים שנקבת בהם, כולל את מה 'ששכת' עשו רבות ונצורות למען העם והמדינה, גם אם לא הסכמת לדרכם.

שמאלני לשעבר
_new_ הוספת תגובה



מה אתה משווה ע.צופיה?.
ע.צופיה (יום שישי, 14/11/2008 שעה 15:09)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה בני בגין עשה למען המדינה?
מה לימי ליבנת עשתה למען המדינה?
מה עשו כל אנשי מרכז הליכוד, חוץ מלשדוד את המדינה?
מה יעשו הגמדים של ביבי לאחר הבחירות בשביל המדינה?
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי