כנועים לתקשורת

אין לי שום דבר עקרוני נגד האזנה לרדיו ו/או נגד צפייה בטלוויזיה, אולם עקב הנסיבות וצוק העתים, איני מוצא את עצמי אף פעם מקדיש מתוך בחירה רצונית זמן בילוי/הרגעות/מנוחה מול המרקע או סמוך למשדר, כלומר, לא מטעמים עקרוניים, אלא מטעמים מעשיים איני צופה בטלוויזיה ואיני מאזין לרדיו.

אלא שכלל זה מופר – בעת נסיעה ברכב, והיום בבוקר יצא לי להאזין לרדיו – ונזדמנה לי תוכנית בה ראיין המנחה, באותה מסגרת שידור, בזה אחר זה את נציג הימין ח''כ ישראל כץ, ומיד לאחריו את נציג השמאל הקיצוני הסופר עמוס עוז.

התוכנית הייתה במוצהר פוליטית, כולל פרשנות והערכות של מרואיינים נוספים שעיקר התמחותם - בנושא המפלגות.

בעת הריאיון הקצרצר והלחוץ עם חבר הכנסת ישראל כץ, נכנס המראיין לדבריו של המרואיין והאיץ בו לקצר עוד יותר את המסרים שלו, שכמובן לא הועברו לציבור כלל מקוצר היריעה.

במיוחד יצא המראיין מגדרו, ונכנס בצורה בוטה לדבריו של המרואיין - כאשר נקב ישראל כץ בשמו המפורש של בנימין נתניהו, אשר התקשורת מאפשרת לנקוב בשמו אך ורק לשלילה ולשנינה, דבר שלא יכול היה להתקבל מהמרואיין הספציפי.

בעקבות סד זה אליו הוכנס המרואיין ישראל כץ, הועבר למאזינים מסר ברור כי ממש אין זמן שידור וכי עוד רגע קט מבשרים לאומה על פריצת מלחמה חדשה בגבול הצפון או על כריתת הסכמי שלום עם סוריה ואיראן.

לא דובים ולא יער,
לא קרה כלום.

הלחץ הזה התפרץ בסך הכול אל החלל של הריאיון הארוך מדיי עם הסופר עמוס עוז, נציגו של השמאל הקיצוני, אשר השיחה עמו קלחה בניחותא ובשלווה אלוהית, ואף משסיים לומר את דבריו באריכות יתירה ובאין מפריע – שאל אותו המראיין הלחוץ (זוכרים?), שמא יש לו עוד משהו להגיד.

זאת ועוד, בניגוד לחסימת דברי כץ משגלשו לתחום הפוליטי, וזאת – למרות שהתוכנית נסבה על פוליטיקה במפורש, עמוס עוז ממש לא נשא נאום ספרותי אקדמי אלא ירד בכל כובדו וכבודו אל מי האפסיים של הפוליטיקה הישראלית – בהבדל אחד, והוא, שעמוס עוז – בניגוד לישראל כץ – הוא שמאלני קיצוני, תומך מר''ץ.

והוא, עוז, דיבר על פוליטיקאים, נקב בשמותיהם באין מפריע, והתייחס למפלגות ולחברי כנסת מהשמאל.

הציבור צריך להבין את המסר הברור, אותו מעבירה ברציפות התקשורת הישראלית תחת כל עץ רענן, מעל כל במה תקשורתית ולתוך כל מיקרופון מזדמן.

המסר הוא שהבחירה היותר חשובה ומכרעת אינה בין ימין לבין שמאל, הליכוד או קדימה, אלא – השאלה החשובה העומדת לבחירה, היא - האם אזרחי ישראל חופשיים הם – או שמא הם כנועים לתקשורת.

---