פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
גילום הפוליטיקה באישיות המועמד
שמעון מנדס (יום שלישי, 18/11/2008 שעה 15:00)


גילום הפוליטיקה באישיות המועמד

שמעון מנדס



בימים אלה מדביקים מודעות ברחבי הערים הזועקות ציפי לבני מה שטוב למדינה. אין מפלגה, יש ציפי לבני. אין דרך, יש רק אישיות. מן הצד האחר אתה עד לחברי הכנסת העוברים מרשימה פוליטית אחת לרשימה פוליטית אחרת, ממש כמו שאדם מחליף צלחת בין מנה למנה. ומאחר שאנו נמצאים בעידן הפריימריס, אז רחובותינו מלאים במודעות עם תצלומים אישיים של מועמדים שונים, הקוראות להצביע בעד מועמד כזה או אחר, כי האיש טוב למדינה.

היו ימים אחרים, בימי הרדיו העליזים, כאשר המנהיגות שלנו בכל המפלגות היתה על טהרת הגלותיות, הפוליטיקה לא היתה אישית. הוויכוחים וההשמצות נסבו על החזון, הדרך, האמצעים והיעד. כל פעילי המפלגה שהתגייסו לפעול למען הבחירות, הופיעו ונאמו לא על עצמם, אלא על המפלגה ומטרותיה. את התפישה הזאת, שהמפלגה וחזונה הם הליבה והאנשים הם לוויניה, הביאו המנהיגים שלנו ממזרח אירופה. אחרי הכל הרי הם עלו לארץ מתוך מניעים אידיאולוגיים. בכל מפלגה היתה וועדה מסדרת, שתפקידה היה להרכיב את רשימת המפלגה לכנסת. במפלגות הגדולות, ה''וועדה המסדרת'' השתדלה להכניס לרשימה נציגים מסקטורים שונים וממחוזות גיאגרפיים שונים. במפלגות הקטנות הסקטוריאליות, ראשי המפלגה מינו את עצמם ואת עוזריהם. אבל הקריטריון לבחירת האנשים לרשימת הכנסת היה הנאמנות לדרכה של המפלגה.

משה דיין סיים את שרותו בצה''ל בשנת 1958. כאשר בקש דוד בן-גוריון לברר מה בדעתו של דיין לעשות, השיב הרמטכ''ל היוצא כי ברצונו להצטרף לחיים הפוליטיים. אמר לו בן-גוריון, יש שנתיים עד לבחירות הבאות וזה מספיק זמן כדי שאתה תסתובב בסניפי המפלגה - אתה תכיר את המפלגה וחבריה והם יכירו אותך. משה דיין השיב בתמיהה, הרי אני אדם מוכר. אמר לו בן-גוריון: מפלגה זה לא צבא. כאן אינך יכול לתת פקודות. כאן אתה צריך להכיר מקרוב את כוחו של הפרט, שבהנפת אצבע הוא יכול להרימך או להוריד אותך לשאול תחתיות. ומשה דיין למד במשך שנתיים מה זה מפלגה. וכאשר הוא נכנס לפוליטיקה הוא לא קבל את משרד הבטחון. הוא קבל תפקיד מינסטריאלי קטן, את תיק החקלאות.

מאז שחילוף הדורות העביר את השלטון לצעירים ילידי הארץ, הפוליטיקה שלנו התדרדרה מרמת החזון אל בור השאיפות האישיות. הצניעות שאפיינה את דור המייסדים הלכה בדרכם, ואת מקומה ירשה הנהנתנות המופרזת. בימי האידיאולוגיה איש לא העלה על דעתו לקנות את שרותיהם של משרדי הפרסום, כדי שאלה יסבירו לצבור את המטרות הפוליטיות של האידיאולוגיה המפלגתית. שלא לדבר על הזמנת פרסומאים ותרומות כספיות מחו''ל. עבור מנהיגים שלא ידעו מהו רצון העם, אבל ידעו גם ידעו למה העם זקוק - הרייטינג והסקרים לא עניינו אותם.

אין ספק שעידן הטלביזיה והאמריקניזציה שבחרנו להביא על עצמנו תרמו תרומה מכרעת לשינוי המאפיינים הפוליטיים שלנו. הטלביזיה יצרה ערוץ של שיווק פוליטי, והכל נעשה בהתאם לשעון הטלביזיוני. האמריקניזציה הביאה עלינו את מסחור השדור ואתו את תרבות הרייטינג והסקרים. ''הבחירות המקדימות'' (הפריימריס) שהעתקנו מן האמריקנים, מטבע הדברים שמו את הדגש על האיש ולא על הדרך. עקב כך רמת האישים שרוצים להכנס לפוליטיקה ירדה לרמת הרחוב.

כל אלה גרמו לפיחות באיכות האנשים שהגיעו לפוליטיקה. אנשים מוכשרים ומכובדים הדירו את רגלם מן הפוליטיקה, כי אין להם כל ענין לחזר על פתחיהם של בעלי-ההון. האם מישהו מעלה על דעתו, למשל, שאדם מרמתו של פרופ' אוריאל רייכמן, ישתתף במשחקי הליגה הנמוכה של הפריימריס? האיש הסכים להכנס לפוליטיקה במינוי, כדי להגשים חזון חנוכי. לאחר הבחירות כאשר האפשרות להגשמת החזון נחסמה בפניו - הוא החזיר את מושבו ב''מושב הלצים'' לבעלים, וחזר לאקדמיה.

צריך לשנות את המציאות הפוליטית כדי שאנשים טובים ומוכשרים ירצו לחזור אליה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כולם עברינים
סתם אחד (יום שלישי, 18/11/2008 שעה 15:52) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דיפוזיה של עבריינים לפוליטיקה

היא נחלתו הבלעדית של הימין. השמאל אנין מכדי לקבל לשורותיו עבריינים מועדים, או אולי להפך - העבריינים עצמם נוהגים להחזיק בדיעות ימניות. אין לדעת.

עוד מקום בו אפשר למצוא לא מעט עבריינים זה חצרות של כל מיני רבנים, בעיקר בדרום הארץ. באים, משאירים מעטפה יפה והרב מברך. כשעושים כתבה על העבריין מראיינים את הרב, ולהפך.

יש בארץ פוליטיקאים שרוצים להיות הג'וליאני של המדינה. ליברמן הוא כנראה הדוגמה הבולטת. הוא בעצמו הורשע פעם בתקיפת קטין ושלל חקירות פיננסיות מתנהלות בקשר לענייניו, אבל הוא ישמח ''לנקות'' את המדינה מכל מי שלא נראה לו.
_new_ הוספת תגובה



כולם עברינים
סתם אחד (יום שלישי, 18/11/2008 שעה 19:55)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מערכת האכיפה הסמולנית היא עברינית ורודפת את הימין בסמולניים הם לא נוגעים אלא כאשר מגיעים מים עד נפש.
_new_ הוספת תגובה



מרגוליס: כולם עברינים
סתם אחד (יום שלישי, 18/11/2008 שעה 22:10)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עכשיו בפופוליטיקה מדברים על מותו של השמאל בישראל.

7 משתתפים. 6 שמאלנים ואחד ימנמן: אורדן.

ה-‏6 מדברים בלי כל הפרעה ומורחים את עצמם בהזיות. אבל ברגע שארדן פותח את הפה לא נותנים לו להוציא מילה.

דוגמה לשמאלנות מנוונת.

אני משוכנע שהציבור לוקח את זה בחשבון ובבחירות יתן בפתק את הזכות לימין לדבר ולעשות.
_new_ הוספת תגובה



זה פשוט שקר
דוד סיון (יום רביעי, 19/11/2008 שעה 6:32)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



משה דיין- אידיאליסט?
ע.צופיה (יום שלישי, 18/11/2008 שעה 17:44) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האחרון שאתה יכול להגדיר כאידיאליסט וכשייך לאותו דור מייסדים שפעל אך ורק בשם החזון ,הוא משה דיין.
משה דיין לקח בלי ''חשבון'' עתיקות בכל מקום שרק יכל להניח את ידו עליהם. בטוח שיש עשרות אתרים ש''לקיחת'' העתיקות על ידו פגמה בחקירתם המקצועית. לאחר מותו נמכר אוספו ב-‏1מ.$.
משה דיין ''נטל'' נשים בכל הזדמנות שיכל ללא נקיפות מצפון וללא התחשבות בזולת.הייתה הרבה רכילות בעניין וגם מספר עובדות שסופרו על ידי בתו בספרה .
משה דיין עבר ממפלגה למפלגה ללא התחשבות במצעה ובאידיאולוגיה. מה שחשוב היה המעמד האישי שהוא קיבל כתוצאה מכך. איני צריך לפרט ההיסטוריה הפוליטית ידועה לכולם.
אם יש מישהו שאפשר לכנותו כאבי ''העדפות האישיות על פני החזון'' הוא משה דיין.
כיום קיימת ,בנושא המדיני-בטחוני,קרבה רעיונית גדולה בין 3 המפלגות הגדולות, לכן מתמקדים בהבדלים האישיים של המנהיגים.
יתכן שאם תקום מפלגת ימין מובהקת וממוקדת וכנגדה מפלגת שמאל ממוקדת ,המאבק יהיה אידיאולוגי. זה לא קיים כיום.
_new_ הוספת תגובה



משה דיין שייך לדור השני שהכזיב
שמעון מנדס (יום שלישי, 18/11/2008 שעה 20:03)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מתפלא עליך ע' ידידי. וכי אני אמרתי שמשה דיין היה אידיאליסט? כאשר הבאתי את ספורו התכוונתי לבן גוריון, שידע להציב גבול בין הצבא לבין הפוליטיקה. אצל ב.ג. איש לא החליף את מדי האלוף שלו בחליפת הפראק המדינית למחרת סיימו את השרות.

אמנם בתקופת ב.ג. אי אפשר היה להגיע לדרגת אל''מ, אם לא היית שייך למפלגה הנכונה. אבל בתפקוד השוטף היתה הפרדה מוחלטת בין המינהל האזרחי לבין המסגרת הצבאית. אצל ב.ג. רמטכ''ל ואלופים לא השתתפו בישיבות ממשלה.

משה דיין שייך לדור הממשיכים ילידי הארץ שהכזיב. הוא אף פעם לא העז לעמוד על דעתו. יגאל אלון פחד להתמודד מולו בשדה הפוליטי.
_new_ הוספת תגובה



משה דיין שייך לדור השני שהכזיב
ע.צופיה (יום שלישי, 18/11/2008 שעה 20:16)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני לתומי הבנתי שהבאת את דיין כדוגמה לאידיאליסט.כנראה לא הבנתי נכון.
בן-גוריון היה אדם משכמו ומעלה, נדירים כמוהו בהיסטוריה העולמית. לכן אינו דוגמה טובה ונכונה.
ממשיכיו לא יכלו לפעול ללא ייעוץ והדרכה צמודים של אנשי צבא ובצדק.כי לא היו אנשי צבא מימיהם.
אין כל רע בהשתתפות יועצים, בין אם הם צבאיים או אזרחיים בישיבות ממשלה או קבינט, הענין החשוב הוא באם מנהיגינו מסוגלים לקבל החלטות נכונות או לא ,או אם הם בכלל מסוגלים לקבל החלטות. שיתוף היועצים מתבלט רק על רקע חידלונם של השרים.
משה דיין מספר בזכרונותיו (אבני דרך) כי בן-גוריון אהב להתייעץ עימו יותר מאשר באנשי צבא אחרים ,הוא ראה בו משהו שונה,רענן,ארץ-ישראלי. זה בעקרון נכון, אך הוא אבד לו בצאתו לחיים אזרחיים.
הוא הפף חומרני כמו כולנו.
_new_ הוספת תגובה



tאתה זוכר את רפול ?
שמעון מנדס (יום רביעי, 19/11/2008 שעה 15:41)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כאשר רפול היה רמטכ''ל והיה מוזמן לישיבת הממשלה, הוא היה ממעיט בדווח עד למינימום האפשרי. וכאשר העירו לו פעם בנושא זה הוא השיב, שכאשר הוא יושב בישיבות ממשלה, יש לו את התחושה שהוא יושב בתוך כברה. בגלל ההדלפות.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי