פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(חיי שרה סט) מה מכפילה מערת המכפלה?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 21/11/2008 שעה 5:10)


(חיי שרה סט) מה מכפילה מערת המכפלה?

נסים ישעיהו



אומות העולם לא טענו כלפינו 'גזלנים אתם' ביחס לארץ ישראל. ההיפך הוא הנכון, כידוע ומפורסם. למרבה הצער, אנחנו אלה שהמצאנו את הטענה הזאת ביחס לעצמנו, ואומות העולם אימצו אותה; חלקן בששון וחלקן מחוסר ברירה.
קורה לפעמים (גם לי) שמעיפים מבט לאחור ולא מצליחים להבין מאין קיבלו כוחות לעשות מה שעשו. אמנם הכלל הוא שצריכים להביט קדימה ולא לאחור; בין השאר, את זה למדים בבירור מפרשת השבוע שלנו, אבל עדיין קורה כאמור, שמסתכלים אחורה רק כדי להתפעל ולהודות לבורא יתברך על החסדים שעשה עמנו בהעניקו לנו כוחות להתמודד עם כל הקשיים ולהנצל מן הסכנות האורבות לפתחנו תמיד. על דרך פירושם של חז''ל (נדה, לא/א) לפסוק מתהלים (קל''ו):  לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ; שאפילו בעל הנס אינו מכיר בנס שנעשה לו. כך אנחנו ממשיכים לחיות בארץ שנתן הקב''ה לאבותינו, ולא טורחים להתבונן בעובדה שעצם קיומנו כאן הוא רק תוצאה של נסים ונפלאות שעושה עמנו הבורא יתברך בחסד חנם.

לא פעם בעבר דיברנו על כך שלכל מיני תופעות הקיימות אצלנו, אין שום תקדים היסטורי ובטח שלא מקבילה עכשווית. אין תקדים היסטורי להמשך קיומה של מדינה לאחר שויתרה על טריטוריה החיונית להגנתה, כפי שעשינו עם מדבר סיני. ודאי שאין תקדים היסטורי להמשך קיומה של מדינה לאחר שהשיבה אל תחומה את אויביה מבקשי נפשה, ממרחקים אליהם נקלעו בנוסם מפניה. ועוד ציידה אותם בנשק... אנחנו ממשיכים להתקיים כמדינה בארץ ישראל, ארץ אבותינו, רק כי ה' יתברך – מסיבות השמורות עמו לעת עתה – רוצה בקיומנו כאן. לכן הוא עושה לנו נסים ונפלאות שאנחנו, מצד אחד עיוורים לחלוטין לגביהם ולא טורחים להודות לו ולו במשהו, ומצד שני סומכים עליו שימשיך לעשות לנו נסים ונפלאות, ומתוך כך מרשים לעצמנו להמשיך באותה דרך התאבדותית, שבדרך הטבע, אלמלא הנס היומיומי, מזמן היתה מביאה אותנו אל החידלון ר''ל.

כאמור, מבטו של האדם צריך להיות מופנה קדימה, אל העתיד, ואת זה למדים בבירור מאברהם אבינו כמסופר בפרשת השבוע שלנו. את הפרשה הקודמת סיימנו בניסיון העשירי והאחרון שנתנסה אברהם, ניסיון העקדה. מיד אחר כך מתה שרה אמנו וכמובן, הוא דואג לקבורה מכובדת עבורה (בראשית כ''ג): ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת. ח וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי–שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. ט וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם–לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. עוד קודם לכן הם הציעו לו מקום קבורה בחינם, אבל הוא מתעקש לקנות את המערה המסוימת הזאת דוקא. בעל השדה נוכח במקום והוא מציע לו את המערה וגם את השדה חנם אין כסף: יא לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי–הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ. שיהיה לך קבר, אבל לא בעלות על הקרקע.

ואברהם אבינו, עקשן שכמותו, מתייחס להצעה הנדיבה בפסוק הבא: יג וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם-אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי: נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה. והעקשנות משתלמת. עפרון נכנע ומקבל מאברהם את מחירה המלא של המערה עם השדה שמסביב. המבט אל העתיד, כבר אמרנו? יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא–הִוא חֶבְרוֹן: בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. אבל לכאורה, איזה מבט אל העתיד יש פה? מה יש כאן יותר מנדיבות מופלגת של אברהם, שסירב לקבל מתנה בזמן שיש לו כסף לשלם עבורה? אודות העניינים הרוחניים שצפונים בסיפור הזה דיברנו לפני כחמש שנים. כעת נתייחס רק לצדדים החומריים לכאורה (מדרש רבה): א''ר יודן בר סימון, שלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם. ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף. כי אלה נרכשו מבעליהם הקודמים בכסף מלא. כך הם שלנו גם בקניין כספי ולא רק בחזקה.

אומות העולם לא טענו כלפינו 'גזלנים אתם' ביחס לארץ ישראל. ההיפך הוא הנכון, כידוע ומפורסם. למרבה הצער, אנחנו אלה שהמצאנו את הטענה הזאת ביחס לעצמנו, ואומות העולם אימצו אותה; חלקן בששון וחלקן מחוסר ברירה. הן הרי אינן יכולות להיות יותר ציוניות ממנהיגי הציונים ושופטיהם – העושים כל מאמץ להשיב לגזלנים שהתחפשו לנגזלים מסכנים, את אדמותיהם הגזולות כביכול. לפיכך נתנו להם את החלקה שקנה יעקב ושם מצוי קבר יוסף, וזה רשמי. כלומר, גם הריבונות כבר אינה שלנו. ונתנו את מה שקנה דוד, את הר הבית, אם כי באופן רשמי הריבונות נותרה בידינו. עכשיו מבקשים לתת להם את חברון ומתחילים בבית שקנו יהודים במיטב כספם, את 'בית השלום' או 'בית המריבה', תלוי את מי שואלים. האין זה סמלי שהפסק המוזר של הבג''ץ נקבע בשבוע זה? הרי הכלל בממונות הוא שאין מוציאים מידי המחזיק בנכס אלא בראיה ברורה, אז מדוע כאן הפכו את היוצרות?

לחשוב כמו ילד

בשבועיים האחרונים דיברנו על איכותה של החשיבה הילדותית, ובשבוע שעבר אמרנו גם כמה מלים על האות ה שבה ברא הקב''ה את העולם הזה ואותה הוסיף לשמו של אברם, שמאותו רגע ואילך נקרא אברהם. לא התייחסנו לעובדה שגם שמה של אשתו שוּנָה, כנראה באותו מעמד, ומשָׂרַי היא הפכה לשָׂרָה. (פרק י''ז) טו וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ. טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. הפרשה שלנו קרויה על שמה, חַיֵּי שָׂרָה, והתורה מספרת כי מספר שנות חייה היה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.

הפירוט הזה הוא יחיד בתורה ביחס לחיי אשה והוא מלמד על מעלתה הגדולה של שרה, כדברי המדרש שמצטטים מפרשי התורה: בת עשרים כבת שבע לנוי, בת מאה כבת עשרים לחטא. כדי להבין זאת, צריכים להביא קודם את מאמר חז''ל (יהודה בן תימא) בפרקי אבות (פרק ה'): בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים לַמִּשְׁנָה, (...) בּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, (...) בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. ונתחיל מהסוף; אצל בן מאה מתבטלת חשיבותם של ענייני העולם הזה, ומבחינה זו הוא כאילו מת, כי מבחינתו, ענייני העולם הזה לא קיימים. גיל עשרים זה השלב בו אדם מגיע לבגרות מלאה. אמנם הוא נחשב בוגר כבר מגיל שלוש עשרה, שעל כן בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, אבל בעניינים עקרוניים, כולל בבית דין של מעלה, הוא נחשב בוגר רק מגיל עשרים. גיל שבע הוא גיל החינוך בו החשיבה עדיין ילדותית ובעיקרה (כך לפחות זה היה פעם) היא נסמכת על הנחיות המבוגרים.

הפירוט הזה של שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה, אשר כלשון רש''י בפירושו – כלן שוין לטובה, בא ללמדנו כי חשיבתה לאורך כל חייה נותרה טהורה וחסרת פיתולים, כזו של ילדה בגיל שבע. היא ויתרה על חשיבה עצמית ובמקום זה הזדהתה לחלוטין עם דרכו של אברהם בעבודת ה' שלו-שלה. כל חייה היא הלכה בתמימות עם ה', תמימות של ילדה קטנה בגיל שבע, וכך הגיעה לגיל מאה כשהיא נקיה מחטא כמו שהיתה בגיל עשרים כאשר עדיין אין עליה חיוב של חטא. גיל עשרים זה הזמן שבו אדם מתחיל להתעסק בענייני העולם הזה, בּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף אחרי הפרנסה וכו'. קשה לעמוד בכך בלא להיסחף אחר פיתויי העולם הזה, אבל שרה עמדה בכך כי חשיבתה נותרה תמימה, כזו של ילדה בגיל שבע.

בפרשה הקודמת ראינו, ודיברנו על כך לפני כשנתיים, ששרה דורשת מאברהם לגרש את הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת-בְּנָהּ, כי ראתה אותו מְצַחֵק. שרה בתמימותה – אפילו אל הצחוק התייחסה ברצינות תמימה. ראתה שישמעאל מתלוצץ בשאלה מי משני בני אברהם יירש את הארץ, והתייחסה לזה כאילו הבעיה העתידית הזאת כבר התעוררה וצריכים לטפל בה מיד לפני שתחמיר. כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. אפילו לאברהם ההתייחסות הזאת נראתה מוגזמת, עד שה' אמר לו כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. אפילו לא כל יצחק, רק בְיִצְחָק, חלק ממנו, יעקב בנו. ואת זה הוא אומר לו עוד בטרם בגר יצחק, שלא לומר בטרם נשא אשה.

אכן, בזמן האחרון נמנענו מהתייחסות לעניינים המכונים פוליטיים, אבל השבוע זה יצא כמו מעצמו. הניגוד שבין המסרים הברורים בפרשות השבוע האחרונות בדבר בעלותנו על הארץ שהנחיל ה' לאבותינו ולנו, לבין ההתנהלות המוזרה, שלא לומר המופקרת, של אלה המופקדים על ביטחוננו ורווחתנו בארץ הזאת, הניגוד הזה כמו נכתב מעצמו. ועוד לא אמרנו כלום על המשא ומתן החשאי שמנהלים עם סוריה כאשר המחיר ברור לחלוטין; סיכון מיידי וממשי ליהודים בצפון הארץ, וסיכון יושבי הארץ כולה בהמשך ר''ל. והכל נובע מדבר אחד, שמתעקשים לא להיות תמימים, לא לחשוב כמו ילדים. כי החשיבה הילדותית, אומרת דברים פשוטים; התורה קובעת שהארץ הזאת שלנו, אז היא שלנו. נקודה.

ואם יש למישהו בעיה בהבנת הנקרא – שיקשיב לערבים, שותפיו למשא ומתן; הם הרי מכריזים על כוונותיהם בגלוי. ואם גם בהבנת הנשמע יש לו בעיה – שימסור לעצמו דו''ח רווח והפסד מכל המהלכים הקודמים שנעשו בנתיב הזה. ואם גם את זה אינו מסוגל לעשות – שישים את המפתחות על השולחן וילך הביתה. כי בנסיבות אלו, אין לסמוך עליו שיוביל אפילו צוות מצומצם, קל וחומר מדינה שלמה על מיליוני אזרחיה. וכל הנ''ל לא נכתב אלא כדי להגיע לשורה התחתונה, שהיא הקביעה כי הגענו לשפל כזה, שרק הקב''ה יכול להציל אותנו, ויהי רצון שיהא זה מיד ממש, ובחסד ורחמים.

כדי שסוף סוף יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  אומות העולם בהחלט טענו וטענות עד היום  (סתם אחד)
  תתבייש לך נסים ישעיהו - שקר בפיך!  (סתם אחד) (2 תגובות בפתיל)
  תמיהות על סתירות פנימיות!  (דוד סיון) (6 תגובות בפתיל)
  מהנדס אזרחי  (סתם אחד)
  מתייחסים למה שכתבתי?  (nissimye@netvision.net.il)
  ועוד משהו  (nissimye@netvision.net.il) (2 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי