באווירת הבחירות שבפתח, מנסים ראשי המפלגות לממש את הסיכוי האחרון שלהם להגדיל את כוחם באמצעות קריאה נרגשת לעימות פומבי בין ראשי המפלגות, תוך תליית תקוות אחרונות בעימות, המיטיב ללא הצדקה עם מפלגה קטנה (כדוגמת העבודה) בכך שמעמידה כשוות-ערך עם המפלגה הגדולה, והופך אנדר-דוג לפייבורייט.
קל וחומר – במצב בו התקשורת היא אשר מופקדת על העימות ומנהלת אותו; צפוי וידוע כי במקרה כזה, כשהליכוד מוביל, התקשורת תתייצב כולה בכל כוחה, נגד הליכוד ובעד המפלגה הקטנה או אחותה הבינונית.
די בשתי סיבות אלו כדי שראש הליכוד יימנע מהעימות המיוחל, במתכונתו המוכתבת על ידי אויביו מבפנים, וייתן לקטנים לשחק ולהתעמת ביניהן.
התערבותה של התקשורת בעימות אינו רק בבחירת המראיין ובנוסח השאלות, כפי שאפשר לסבור ממבט שטחי, מבט שסחף בעבר מנהיגים לעבר הפח שנטמן להם. ההתערבות וההשפעה של התקשורת בעימות היא הרבה יותר רחבה ומעמיקה, ולהלן פירוט:
א. בחירת המראיין, אשר במקומותינו אף אם לא ידבר, דעותיו ידועות ולא יקשה להבינן מהבעות הפנים ומתנועות הגוף שלו. להזכיר, אצלנו כל מראיין הוא גם פרשן, ודרכו שלטת התקשורת בתחומים הרחבים הרבה יותר ממגוון תפקידיה הרשמיים.
ב. ניסוח השאלות, ומי יתקע לידי כף לאות כי השאלות לא נרמזות מבעוד מועד למי שהתקשורת חפצה ביקרו.
ג. בכל זאת, הפסקת הרצאת דברים של המרואיין – ויש טכניקות להרע למרואיין מבלי לקצץ בזמן המוקצב לו. למשל, על ידי הפסקתו הבוטה באמצע המשפט תוך בחירת משפט מחץ שלדעת המראיין מוטב לו (למראיין) שלא ייאמר. למשל, על ידי הרמת קול, גיחוך, הפרעות ביניים - כאילו כדי ליישר קוו, ועוד.
ד. ניתוח הדברים לאחר גמר העימות – במסגרת התקשורת, כמובן, ועל פי דרכה. בניתוח מעין זה, לא מן הנמנע שיצוטטו הדברים הכי חכמים מפי יקיר התקשורת תוך תיקונים קלים והטייתם לטובה, ולא רחוק מלהניח כי יונצחו על ידי התקשורת פליטות פה או חצאי משפטים של המרואיין הנגדי, תוך חזרה עליהם ופרשנות עוינת ומלגלגת.
אין מה לחשוש מנמנעות ברורה ונחרצת מקיום העימות.
הציבור מבין מה יכולות להיות סיבותיו של למדינאי חכם ורהוט בעל יתרון ברור - להתעמת במרקע מול שר ביטחון שכשל בבריחה מלבנון, המעביר תחת אש הון עתק במזומן לחמאס, המצהיר הצהרות משונות בעניין מאווייו הכמוסים – לא ''לו הייתי רוטשילד'', אלא – ''לו הייתי פלשתיני''.
הציבור גם ישכיל להבין מה מניע מדינאי בעל יתרון ברור בסוג זה של עימות, להתנגד לעימות מול שרת החוץ של אולמרט, שככל שאני יודע לא חיברה שום חיבור אקדמי או אחר הראוי להיקרא ולהילמד בנושא עליו היא מופקדת, לאור דלות מעשיה והישגיה - לעומת שחרור מופקר של לשונה נגד ערביי ישראל ללא צורך, ללא חכמה, ללא סיבה, כך סתם, ועוד מול ינוקות (תלמידים)...
הציבור יבין ואף יעריך, כי זו אחת הדרכים הראויות לקצץ את הכנפיים של התקשורת.