''
הקיצר, הנהג ה
אידיוט שפגשתי אמר לי לנסוע
דוּךְ כל הדרך. נהגתי ב
ג'יפ ה
טרנטה שלי קרוב לשלוש שעות, מרגיש
מסטול מרוב עייפות, כולי
ג'יפה, רעב-מת לאיזו
פיצה. חיפשתי שילוט כדי להבין אם אני בכלל בכיוון הנכון, אבל
נאדה.
תכלס, זאת נסיעה שהייתה אמורה לקחת
מקסימום שעתיים.
יא אללה...''
השבוע לפני שמונים ושש שנה נפטר
אליעזר בן יהודה, האיש שהוביל את תחייתה של השפה העברית בארץ ישראל. אם מר בן יהודה שחלם על שפה נקייה מלעז, היה שומע את הסיפור הנ''ל, הוא לבטח היה מתהפך בקברו. מתוך מחקרים שנעשו בארצות רבות בהן מתקיים בליל-שפות רב, עולה כי אין עוד מדינה בעולם פרט לישראל, שמערבבת מספר כה גדול של שפות בסיפור קצרצר אחד ועדיין מוגדרת ומתפקדת כ''שפה אחת''.
עד כמה שהיום נראה לנו ברור כשמש שבישראל צריך לדבר בעברית, לפני מאה שנה זה היה רעיון מהפכני. אליעזר בן יהודה חשב שכדי שהעם היהודי יוכל לחזור ולהתאחד במדינה משלו, הכרחי שתהיה לו שפה אחת משותפת שאותה ידברו כולם בחיי היומיום – העברית.
כמעט בודד במערכה הוא החל במלאכה: הקים לתחייה מילים עבריות מתקופות קדומות, המציא מילים חדשות וגידל את בנו שנחשב ''הילד העברי הראשון''. סופו הטוב של המאבק ידוע לכולנו: העברית ניצחה. דוז פואה!
עברית שפה קשה?
על פי חכמת הקבלה, העברית היא שפה מיוחדת משום שלכל אות שבה יש כוח, משמעות. עשרים ושתיים האותיות העבריות הן למעשה עשרים ושניים סימני קוד. מה זאת אומרת?
המקובלים משתמשים באותיות כסימני קוד כדי לתאר את המצבים הרוחניים שאותם עברו בדרך לגילוי המציאות הרוחנית השלמה.
חשוב להבין שמקובל הוא לא מישהו שידיו עטויות בחוטים אדומים וששותה ''מים קדושים'', אלא אדם שהחליט לחפש אחר התשובות לשאלות המהותיות והקיומיות של החיים. באמצעות לימוד נכון בכתבי הקבלה המקוריים הוא פיתח בתוכו חוש נוסף, רוחני, המאפשר לו להרגיש בצורה מוחשית את המציאות הרוחנית הנסתרת מעינינו - מערכת הכוחות הנסתרים שמפעילה את המציאות הגלויה שאנו חווים.
מתוך המציאות הרוחנית והמושלמת שהמקובלים גילו, הם רצו להעביר את התחושות הנהדרות האלה הלאה, שכולנו נוכל להרגיש אותן. לכן הם כתבו לנו את ספרי הקבלה שמשמשים מפת דרכים, מעין מדריך ''לונלי פלנט'' למי שרוצה לגלות את הטעם בחייו ולהגיע להרגשת הנאה בלתי פוסקת.
עשרים ושתיים האותיות שבספרים הללו מתארות את כל המצבים שעובר האדם בדרכו הרוחנית. כאשר האותיות מצטרפות למילים ולמשפטים, מתהווה שפה המשמשת את המקובלים לתיאור החוויות שעברו בתהליך התפתחותם הפנימית. כך הקוראים יכולים לטפס בסולם הרוחני, שלב אחרי שלב. עבור אדם שכבר גילה את סוד האותיות, הופכת הקריאה בטקסט הקבלי לחוויה ממשית.
אם כן, ספרי הקבלה אינם מדברים על העולם שלנו אלא על העולם הרוחני בלבד. יש לזכור שכל המילים שבספרים אלה לקוחות אמנם משפת היומיום שלנו, אך פירושן אינו הפירוש הרגיל שמוכר לנו, שכן מאחורי מילים אלו עומדים מצבים ותהליכים רוחניים.
עכשיו, כשהלשון העברית חיה ובועטת, הגיע הזמן לגלות את הרובד הפנימי שלה ולהחיות גם אותו. דרך ספרי הקבלה נוכל לעלות על הדרך הרוחנית שתוביל אותנו לגילוי מטרת חיינו ולהשגת כל הטוב והשפע שמחכים רק לנו.
אפרת אהרוני, מטפלת הוליסטית במכללת ''מהות'', סטודנטית לחינוך מיוחד וכתבת במגזין ''
קבלה לעם''.
אלף - אוהל, בֵּית - זה בובליל?
