פרופ'
אורן יפתחאל מלמד גיאוגרפיה פוליטית באוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע. להלן קישור למאמרו ''
הזמן האבוד של עזה'' באתר דיעות של Ynet .
נשאלת השאלה האם אנשי אקדמיה, דוגמת אורן יפתחאל, מתייחסים בעצם ברצינות להגיגיהם המשורבטים אודות העימות היהודי-ערבי, ובכלל כיצד הגענו למצב ששרלטנים כאלה מתברגים בעמדות אקדמיות בכירות...
על האנלוגיות המופרכות של שרלטני השלום כבר דובר רבות, ויפתחאל אפילו אינו מנסה להתעלות מעל רמת ההשוואות ההיסטוריות המפוברקות עד כדי אבסורד מגוחך של היפכא מסתברא.
הנה, אליבא דיפתחאל ודומיו, הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, דחיקת היישוב היהודי מאדמתו וכפיית האיסלם מתגבשים למסכת היסטורית מופלאה של ילידים, דהיינו הכובשים האימפריאליסטיים מחצי האי ערב הפכו באורח פלא לילידי הארץ מקדמת דנא. לעומת זאת, העם העברי הקדום, האבוריג'יני האמיתי, שנדחק מאדמתו וגורש מארצו, רק על מנת לתקן את העוול ההיסטורי המשווע ולשוב לארצו לאחר שנות גלות ארוכות, הוא הכובש הקולוניאליסטי, זאת על פי מטה הקסם הלהטוטני של חרטומי השמאל.
זהו רק קצה המזלג של מכבסת רעיונות, שגם תוכנית הרתחה לא תצליח לטהר אותם מן הטינופת, והם מסתכמים מאליהם בסחיטת מוחין.
יפתאל ובני דמותו הם ללא ספק הנשק הכבר-לא-כל-כך סודי של הגולם הסוריאליסטי המכונה עם פלשתיני.