הנה ספור שהוא בבחינת לא יאומן כי יסופר, אבל הוא מתרחש באלה הימים.
סאלח עבאסי הוא הבעלים של חברה ליבוא ספרים בערבית מ
ירדן ומ
מצרים. הספרים שהוא מייבא מקיפים מגוון רחב של נושאים: ספרות מתורגמת מהקלאסיקה העולמית, ספרות ערבית, מילונים, ספרות ילדים, ספרות מדעית. בין לקוחותיו הספרייה הלאומית ב
ירושלים, כל האוניברסיטאות, מכוני מחקר וכמובן ציבור קוראי הערבית בישראל. על מנת לייבא את הספרים נזקק מר עבאסי לרישיון יבוא מטעם משרד האוצר, אותו הוא מחדש מדי שנה, מזה 30 שנים, מאז הסכם השלום עם מצרים. הליך היבוא הוא מעט מסורבל ובירוקרטי, בין השאר הוא זקוק גם לאישור הצנזורה על כל ספר שהוא מייבא.
בישראל עדיין תקפה פקודה מנדטורית משנת 1939 האוסרת סחר עם האויב. הנסיבות שהביאו לפקודה, מלחמת העולם השנייה, כבר חלפו, אבל בישראל הזמן עמד מלכת. לאור זאת ביקש מר עבאסי לשחרר אותו מאיסורי הפקודה ככל שמדובר ביבוא ספרים שהודפסו ב
לבנון וב
סוריה, המוגדרות בישראל כמדינות אויב. ואכן, היועץ המשפטי של משרד האוצר כתב בחוות דעת כי אין לראות ביבוא ספרים אלה ''סחר עם האויב''. כך הם פני הדברים מזה 30 שנים.
לקראת סוף 2008 קיבל סאלח עבאסי מכתב ממשרד האוצר המודיע לו כי מעתה ואילך, חל איסור על יבוא ספרים שהודפסו בלבנון ובסוריה, על פי הפקודה מ-1939 האוסרת סחר עם האויב, הגם שהם נרכשו במצרים וירדן. האוצר לא מנמק את הסיבות להחלטה. השרירות שולטת בכיפה.
הוצאות הספרים הלבנוניות הן היחידות המוציאות ספרות ילדים מתורגמת לערבית, כמו פינוקיו או הארי פוטר. הן גם אחראיות לתרגום מיטב הקלאסיקה העולמית, כמו
שקספיר ו
מולייר. בסוריה לעומת זאת מתרגמים לערבית ספרות עברית של סופרים כמו
עמוס עוז,
יורם קניוק,
אשכול נבו ועוד.
האבסורד והטמטום חוגגים: מעתה ילדים ערבים בישראל לא יכולים לקרוא את פינוקיו, בוגרים לא יוכלו לקרוא את עמוס עוז, והספריות באוניברסיטאות לא יקבלו ספרות מדעית ערבית כי כל אלו הודפסו ''במדינות אויב'' סוריה ולבנון.
ב
ארה''ב היה נוהג איסור דומה לגבי יבוא מ
קובה. אלא שב-1988 מישהו בקונגרס קיבל הארה והאיסור בוטל. בישראל זה טרם קרה.
ב-1992 קיימתי ראיון עם פרופסור
ישעיהו ליבוביץ עבור ירחון יהודי גרמני ובין השאר שאלתי אותו מה דעתו על ''המלך המשיח''
הרבי מלובביץ. תשובתו החדה הייתה: ''אני מתחבט, האם הוא נוכל או פסיכופט? קשה להכריע'' (מופיע באתר ליבוביץ באינטרנט).
שאלה דומה אני מפנה כלפיי מי שהחליטו לאסור על ילדים ערבים לקרוא את ספרי הרי פוטר משום שהודפסו בלבנון: האם הם פסיכופטים או נוכלים? שהרי אנשים בעלי שכל בריא ויושרה בסיסית לא יעלו על דעתם נכלוליות כזו.
לא נותר לסלאח עבאסי אלא להיעזר בשירותים הטובים של
עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, ולפנות בעתירה לבג''צ לבטל את האיסור.
מחכים לפסיקת בג''ץ.
''מי שלא הרג, שיסתום את הפה''
אהוד ברק הוא שר הביטחון ומנהיג מפלגת
העבודה. הוא שירת למעלה מ-30 שנים בצבא, השתתף בלא מעט פעולות צבאיות, והרג הרבה ערבים, הרבה מאד, הן באופן אישי והן כמי שפיקד על אחרים. בישראל זה נחשב כמקדם מכירות מוצלח. אם הרגת הרבה ערבים אתה כנראה אדם מוצלח, בישראל כמובן. הוא חייל מאד מעוטר, ובמהלך הקריירה הצבאית הגיע למשרה הגבוהה ביותר, ראש המטה הכללי. מכס הרמטכ''ל לא קשה בישראל לטפס למשרת ראש ממשלה, אם האיש חפץ בקריירה פוליטית. ברק הצטרף למפלגת העבודה תחת מנהיגותו של ראש הממשלה
יצחק רבין, גם הוא רמטכ''ל לשעבר. לאחר רצח רבין נכשל ממלא מקומו
שמעון פרס בבחירות לראשות הממשלה מול
בנימין נתניהו. ברק נבחר למנהיג מפלגת העבודה ולאחר שלוש שנים מאד בעיתיות של נתניהו כראש ממשלה הצליח ברק להביסו בשנת 1999.
התקוות מברק היו גבוהות. הוא הגיע לתפקיד ברטוריקה של שלום, שהוכחה כהונאה. ברק היה ראש ממשלה גרוע. תקופת כהונתו (יולי 1999 – פברואר 2001) הצטיינה בבנייה נרחבת בהתנחלויות מחד גיסא, ובהטמעת הסיסמה ''שאין פרטנר לשלום'' לאחר כישלון שיחות
קמפ דייוויד, מאידך גיסא. הוא דרדר את ישראל לאינתיפאדה השנייה,
אינתיפאדת אל אקצה, וסלל את הדרך לעליית
שרון לשלטון. ברק באמת לא היה פרטנר לשלום, אותו להערכתי ניתן היה להשיג שעה ש
יאסר ערפאת כיהן כנשיא העם הפלסטיני. החמצה זו נושאת אף היא באחריות, בצד סיבות נוספות, לעליית תנועת ה
חמאס לשלטון. כך היו גם פני הדברים במו''מ לשלום עם סוריה. ברק קיבל רגליים קרות וכאשר היה במרחק נגיעה מהסכם שלום, נסוג.
לאחר שהפסיד בבחירות לשרון, התפטר ברק מכל תפקידיו ועבר לעולם העסקים. תרומתו הממשית לעסקים בהם לקח חלק נתונה במחלוקת, אבל מה שמוסכם על כולם, הוא, שהתעשר והרוויח מיליוני דולרים כיועץ וחבר בדירקטוריונים של חברות שונות.
בסוף שנת 2004 החליט לחזור לחיים הפוליטיים. לאחר מלחמת לבנון השנייה הכושלת, התמודד על תפקיד יו''ר מפלגת העבודה וזכה. קודמו,
עמיר פרץ, שכיהן כשר הביטחון התפטר מתפקידו, ואהוד ברק מונה במקומו.
נכונותו של ברק לשמש כשר ביטחון בממשלתו של
אולמרט שזקפה לחובתה כישלון צורב במלחמה, לא היטיבה עימו ועם מפלגתו. הסקרים הראו כי מפלגת העבודה יורדת בכוחה בצורה דרסטית לעבר מספרים חד ספרתיים.
אין ספק. ברק היה זקוק באופן דחוף למלחמה ''מוצלחת'' שתשפר את מעמדו לקראת הבחירות הקרובות ואולי תחזיר למפלגה בוחרים שנטשו אותה. ראש הממשלה אהוד אולמרט אמנם לא מתמודד בבחירות הקרובות מפאת סדרת השחיתויות בהן הוא חשוד, אבל גם הוא לא רוצה להיכנס להיסטוריה כמי שיזם מלחמה כושלת. שאיפתו לכפר על הכישלון במלחמת לבנון השנייה בזרי ניצחון של מלחמה שתיזכר כהצלחה, הביאה למפגש אינטרסים בין שני האהודים. הבוץ והלכלוך ממלחמת לבנון השנייה דבקו גם בשרת החוץ, מנהיגת ''קדימה'',
ציפי לבני, ולכן אף היא הייתה מעוניינת ב''מלחמה חביבה'' שתסיר ממנה את כתמי מחדל לבנון.
טילי הקאסם מעזה היו עילה מתאימה בעיתוי מושלם למלחמת עזה. נכון שאפשר היה לפתור את הנושא במו''מ שעיקרו הפסקת הסגר והחנק תמורת הפסקת ירי הקאסם, אבל רק טיפוסים רכרוכיים שסולדים ממלחמות תמכו בדרך זו.
בטווח קצר צדק שר הביטחון בהימור שלו. הפלישה לעזה זכתה לאחוזי תמיכה גבוהים, ומספר ההרוגים הגבוה מקרב הפלסטינים, תרם אף הוא לעלייה ביוקרתו. הכלל, לפיו מי שאחראי להרג רב של ערבים, גם אם מדובר בנשים וילדים, זוכה בישראל לניקוד גבוה, שוב הוכח כתקף. ברק קצר את עיקר התהילה, אבל שיירים ממנה עברו גם לאולמרט. רק לבני, על אף שניסתה לשחק אותה קשוחה, לא הצליחה לקושש הישגים בגין המלחמה.
הסקרים הראשונים בזמן המלחמה ומיד לאחריה, הראו עלייה בכוחה של מפלגת העבודה. ברק החל להתהלך כטווס גאה. אולם מעשה שטן, עתה, מספר שבועות לאחר סיום הלחימה, מתברר שעל אף אלפי טונות של פצצות שצבא הפלישה הטיל על עזה הענייה וחסרת ההגנה, החמאס לא רק שלא נכנע, אלא שימר בידיו יכולת ירי וממשיך לשלוח את טיליו, לאור המשך סירובה של ישראל להסיר את המצור. הילת המלחמה המוצלחת עומדת בסימן שאלה והסקרים שוב לא מחייכים לברק ומפלגתו. מלחמה שמאבדת מיוקרתה, גם ערבים הרוגים לא יצילו את מחולליה ומשתתפיה.
אביגדור ליברמן, הגרסה הישראלית למפלגות פשיסטיות באירופה (
לה פן הצרפתי ו
היידר האוסטרי), נישא על גלי ההסתה הגזענית שלו נגד ערבים. הסקרים מנבאים לו הצלחה מטאורית, ויתכן שיעבור את מפלגת העבודה, ומפלגתו,
ישראל ביתנו, תהיה הסיעה השלישית בגודלה בכנסת.
אהוד ברק לא מתרכז בתקיפת גזענותו של ליברמן, אלא מציין לגנותו שלא החזיק רובה ביד. ליברמן, לשיטתו של ברק, לא זכאי לעמדת מנהיגות בישראל משום שאין לו רקורד של הרג ערבים. המיליטריזם של ברק עוקף את ליברמן מימין. כך נראית ישראל לקראת בחירות 2009.
הנשיא אובמה משדר מסר גרעיני אופטימי
על פי ידיעה בטיימס הלונדוני מתכונן נשיא ארה''ב
ברק אובמה להציע ל
רוסיה לצמצם את מלאי הנשק הגרעיני של שתי המדינות ב-80 אחוזים. הקרמלין ב
מוסקבה הגיב בהסכמה לתכנית. זוהי ידיעה משמחת לכל מי שנאבק לעולם חופשי מנשק השמדה המונית.
אני תקווה כי מדובר בתהליך שיקיף גם מדינות גרעיניות אחרות.
בהקשר זה חשוב לחזור ולהזכיר, לצערי מעט מדיי אנשים עושים זאת, את החשיבות שביצירת מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי. ישראל היא המעצמה הגרעינית השישית בעולם, בעלת מלאי של מאות פצצות אטום ומימן, בנוסף לנשק כימי וביולוגי.
ישראל הצליחה עד כה לעקוף את מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים בנושא זה, והמערב עצם עיניים אל מול התחמשותה של ישראל בנשק יום הדין. הנשיא האמריקאי האחרון שניסה למנוע מישראל את החימוש הגרעיני היה
ג'ון קנדי, לאחר שמטוסי הריגול האמריקאים גילו את בניית הכור ב
דימונה, שישראל ניסתה למכור לעולם כ''מפעל טקסטיל''. קנדי שלח פקחים לישראל, אבל ממשלת
בן גוריון הצליחה להוליך שולל את ממשל קנדי, והממשלים שאחריו כבר השלימו עם ישראל גרעינית.
כתבתי אין ספור פעמים, ואמשיך בכך כל עוד הקהילה הבינלאומית לא תפעל, כי ישראל לא תוכל להישאר לעד בעלת מונופול גרעיני במזרח התיכון, ואם היא לא תפורק מנשקה הגרעיני, לא ירחק היום וגם מדינות אחרות תהיינה בעלות חימוש גרעיני.
איראן, כך מעריכים, היא בדרך לפצצה, וגם סוריה, מצרים וירדן כבר מתעניינות בבניית כורים גרעיניים בשטחן. זהו מצב מסוכן באזור נפיץ כמו המזרח התיכון השטוף בלאומנות קיצונית ופונדמנטליזם דתי, יהודי ומוסלמי כאחד.
ישראל הכניסה את האזור למרוץ חימוש גרעיני, ובלי הכנסתה למהלך של פירוק, יקשה מאד לדרוש זאת מאיראן וממדינות אחרות באזור.
איפאק, הלובי הישראלי בוושינגטון, עושה כל מאמץ למנוע מארה''ב מהלך שיפעל לפירוק חימושה הגרעיני של ישראל. צריך לקוות כי ממשל אובמה יחזור למדיניות הנשיא קנדי שפירושה פירוק חימושה הגרעיני של ישראל ובמקביל מניעת נשק זה מאיראן.
בהקשר זה חשוב להזכיר שוב את תרומתו של
מרדכי ואנונו לחשיפת העובדות על הנעשה מאחורי הכור בדימונה, מעשה אמיץ ואציל שעלה לו בשלילת חירותו ל-18 שנים. ישראל נהגה כארגון טרור שעה שחטפה אותו מ
אנגליה דרך
איטליה, אולם על אף ההתעללות בו (12 שנים בבידוד) האיש לא נשבר ונשאר נאמן לחזון עולם חופשי מנשק השמדה המונית. ואנונו, שזכה כבר בפרסי שלום רבים, ונמנה עם רשימת המועמדים לפרס נובל לשלום, ראוי שיוזמן על ידי הנשיא אובמה לשמש כיועץ בבית הלבן לגבי הדרכים והאמצעים שיש לנקוט באשר לפירוק חימושה הגרעיני של ישראל.
מדינה של פסיכופטים או נוכלים?
