איך לקדם שינוי טכנולוגי?

לעיתים אנחנו שומעים על טכנולוגיה ''פנטסטית'' שאם רק ניישם אותה מצבנו ישתפר באופן משמעותי. בהמשך מסתבר לנו שהטכנולוגיה הזאת לא מיושמת וזה יכול להיות מסיבות שונות. במקרים רבים הטכנולוגיה לא מתקרבת לשלבי יישום כי לא נפתרו כל הבעיות הטכניות הקשורות בכך. במקרים אחרים הטכנולוגיה דווקא ישימה אבל יקרה מידי: עלות ההשקעה ביצור הכלי או המכונה גבוהה מאשר במקרה של הטכנולוגיה המקובלת וגם עלות ההפעלה יקרה מידי. במקרה השני המכשול הוא כלכלי בלבד.

הבעיה הכלכלית הזאת בולטת מאד בנושאים שקשורים לאיכות הסביבה. אינני בטוח שכל הנימוקים שמניעים את חסידי ''התנועה הירוקה'' יש להם ביסוס במציאות או במדע. כיום בין השאר, מאד מקובל לטעון בביטחון שאקלים כדור הארץ משתנה לרעה (מתחמם), ושזה קורה בגלל שימוש האדם באנרגיה ממקורות מאובנים (fossils) שפולטת פחמן דו-חמצני. יחד עם זאת ישנם לא מעט מדענים שטוענים שלא הוכח שהאקלים משתנה. ישנם גם מדענים שלא מקבלים את הטענה שכמויות הפחמן הדו-חמצני (CO₂) הנפלטות לאוויר בגלל שימושי האדם אכן משפיעות על האקלים.

עם כל זאת אפשר לטעון שזיהום האוויר והסביבה פוגעים באיכות החיים והבריאות של החיים על פני כדור הארץ. לכן, לפחות מההיבט הרפואי, כדאי להחליף טכנולוגיות מזהמות בטכנולוגיות שמזהמות פחות או לא מזהמות בכלל. ישנה גם הבעיה של 'תלות ביבוא' מארצות לא ידידותיות ואפילו אם הן ידידותיות. למשל ייצור החשמל בארץ ובארצות רבות מתבסס על אנרגיה ממקורות מאובנים וגם התחבורה והתעשייה תלויות במנועים ששורפים דלק מאותם מקורות.

יש פתרון לבעיות האלה אשר למעשה משתמש במדיניות שמשנה באופן קל וחד פעמי (בדרך כלל) את תנאי הפעולה של מנגנון השוק. כמובן שהפתרון תלוי בהבנת שורשי הסיבות לקיום הבעיות (זיהום, תלות).

---

בעיית המוצר ציבורי

טענה מקובלת היא שתחרות חופשית, בה כל אחד נוהג בחופש מְרַבִּי על פי האינטרס הפרטי שלו (זכור את עיקרון היד הנעלמה), פועלת באופן מיטבי לטובת האינטרסים של הכלל. במציאות הזאת מתקיימים שני תנאים בסיסיים לגבי כל המוצרים שנמכרים בשוק:

1. בלעדיות בשימוש - אפשר למנוע שימוש במוצר ממי שלא שילם (excludability),
2. שימוש ביחידת מוצר על ידי אדם מבטל את אפשרות השימוש בו על ידי אחר (rivalry).

הפועלים בשוק הזה עושים זאת כדי להשיא רווחים (היצרנים) או תועלת (צרכנים) ותוצאת פעולת מנגנון השוק היא היעילה ביותר (משתלמת ביותר). ההקצאה של תשומות והכמות המיוצרת מבטיחות את מֵרַב הרווח מבחינת היצרנים והבחירה החופשית מבטיחה את מֵרַב התועלת מבחינת הצרכנים: ההוצאה השולית (MC) שוות ערך למחיר (P). כך מתנהג ה''מוצר הפרטי''.

הבעיות הקשורות באיכות הסביבה נובעות מהעובדה שמאפייני המצרך הזה שונים. ההנאה שלי מאיכות האוויר והסביבה אינה מונעת את ההנאה מכך מצרכן אפשרי אחר. גם ההנאה של אדם אחר מאיכות הסביבה לא מונעת זאת ממני מישהו. איכות הסביבה, או זיהומה הוא בעצם מוצר בו לא מתקיימים התנאים שמתקיימים בתחרות חופשית אלא היפוכם:

1. קיים חוסר בלעדיות בצריכה ובשימוש (non-excludability),
2. חוסר יריבות בצריכה (non-rivalry).

איכות הסביבה היא 'מוצר ציבורי' (public good) שמנגנון השוק לא מבטיח שהיצרן הפרטי ישלם על השימוש (פגיעה) באיכותה במהלך תהליך היצור. זהו מוצר שגם הצרכן למעשה לא משלם דבר על השימוש בו - אין לאיכות הסביבה מחיר (P=0). לכן הקצאתו והשימוש בו אינם יעילים.

מצד שני, כפי שכבר טענתי בפתיחה השימוש באיכות הסביבה פוגע בבריאות הציבור. מוצרים מהסוג הזה הם בסופו של דבר חיוניים ונתונים לאיומי צריכה מוגברת-מוגזמת בגלל שלכאורה אין להם מחיר. אבל תהליך של צריכה מוגזמת עשוי לכלות מוצרים מהסוג הזה ולפגוע בכולנו. למרות שלכאורה אין למוצר מחיר ולכן אין לו שוק, השימוש בו כרוך בעלויות כי הנזקים הנגרמים מהשימוש (הלא יעיל) מחייבים או מצריכים פעולות שיקום. במקרה של המוצר הציבורי עיקרון היד הנעלמה לא פועל – טובת הכלל נפגעת בגלל פעולה לפי האינטרס הפרטי.

בניגוד לאיכות הסביבה שעלות שיקומה נובעת מתהליכי היצור והצריכה, הרי שיש מוצרים אחרים שמאפייניהם דומים. את השימוש בשירותי הגנה, את התועלת, שמספקים הצבא והמשטרה במדינה אי אפשר למנוע מאזרח שחי באותה מדינה אבל אינו מוכן לשלם עבורם או להשתתף בעלות אספקתם. גם תאורת הרחוב, שידורי רדיו הציבורי ושירותי המגדלור הם למעשה 'מוצרים ציבוריים' שמקיימים את אותם שני תנאים בסיסיים. אבל מאחר ומישהו מייצר אותם ברור שהדבר כרוך בעלות.

אפשר לחשוב גם על התלות ביבוא מארצות אחרות כמצרך ציבורי. למרות שלמוצר המיובא יש מחיר הרי למעשה לתלות ביבוא אין מחיר והיא לא נסחרת בשוק החופשי. אבל כמו זיהום האוויר התלות הזאת עשויה להוות סיבה רצינית לדאגה בדבר רגישות הכלכלה ומגבלה רצינית על מדיניות החוץ (Oil Dependence and National Security). האמברגו בעקבות מלחמת יום כיפור הציב את עניין התלות ביבוא במרכז הבמה הפוליטית בפעם ראשונה. גם אירועי 11 בספטמבר גרמו לכך בראשית העשור הנוכחי.

---

פתרון – שיטת השוברים

ראינו שהתחרות החופשית בשוק לא מתמחרת מוצרים ציבוריים כראוי. כתוצאה מכך השוק פועל ברמה שמתחת ליעילות המְרַבִּית ונגרמים נזקים. כלכלנים יעדיפו פתרון שישפר את יעילות השוק החופשי מבלי לפגוע בחופש הבחירה של הצרכנים והיצרנים במשק; פתרון שלמעשה יהפוך את המוצר הציבורי למוצר פרטי, או כמו פרטי, שנסחר בשוק החופשי.

שיטת השוברים או שיטת הרשיונות לזהם פועלת על פי העקרונות האלה. המדינה קובעת רמת זיהום מותרת, וגם תהליך שקובע ירידה ברמת הזיהום המותרת על פני זמן, ובהתאם מפיקה רשיונות לזהם לפי כמות החומר מזהם (למשל, פחמן דו-חמצני) שמשתחרר לאוויר. את הרשיונות המדינה מחלקת או מוכרת במכרז ליצרנים שתהליכי היצור שלהם גורמים לזיהום. החברות שעבורן קל וזול יותר להכניס לתהליך היצור אמצעי מניעה יזהמו ברמה פחותה מן ההקצאה שקיבלו. הן יוכלו למכור את הרשיונות העודפים לחברות המתקשות להתקין אמצעי מניעה בתהליכי היצור שלהן.

בשינוי יחסית קטן (קביעת רמות זיהום מותרות) נוצרת מציאות יותר יעילה בשוק. נקבע מחיר שמתייחס לכמות הזיהום המותרת ונוצר שוק חופשי בו נסחרים הרשיונות לזהם. כך מכניסים את עניין איכות הסביבה לתוך מערכת השיקולים המקובלת של היצרנים (מֵרוּב הרווח) וזו המקובלת בין הצרכנים (מֵרוּב התועלת). ויש גם בונוס - מכירת הרשיונות מגייסת מקורות מימון להפעלת מנגנון חלוקת הרשיונות (What is Cap and Trade).

עם הזמן תהליך הורדת רמות הזיהום המותרות גורם לתהליך מקביל שבעצם מייקר את עלויות היצור ומשפיע על הרווחיות. כך נוצרת מוטיבציה, או כדאיות כלכלית, להמציא תהליכי ייצור אלטרנטיביים; לפתח שיטות טכנולוגיות שיותר מתאימות להשאת רווחים תחת המגבלות המוגדרות ברשיונות. ככל שנמשך הזמן יכנסו לפעולה טכנולוגיות שמזהמות פחות. נוצר כאן תהליך שבאמצעות שיקולי בחירה חופשית בשוק, הולכת ומוגבלת כמות המזהמים הנפלטים לאוויר.

אם תופעל השיטה כדי להוריד את כמות הזיהום שנוצר על ידי שריפת דלקים פוסיליים הרי שבסופו של דבר תרד גם התלות ביבוא הנפט הגולמי. בעצם בהפעלת שיטת השוברים כדי להוריד את רמת הזיהום זכינו לתפוס שתי ציפורים במכה אחת.

אם רוצים להאיץ את קצב הפחתת התלות ביבוא הרי שאפשר להפעיל את שיטת השוברים גם על צריכת הדלק של המכוניות שנעות בכבישי הארץ. כך הציע בראשית העשור פרופסור מרטין פלדשטיין (Oil Dependence and National Security) שעיבד לצורך זה רעיון שפירסם פרופסור מילטון פרידמן בספרו החופש לבחור, עליו חתומה גם אשתו רוז פרידמן (נפט גולמי וכלכלה).

---

סיכום

שיטת השוברים מופעלת בכל מיני תחומים אבל אחד הבולטים שבהם הוא זה של מניעת זיהום האוויר. כך למשל נקבע בארה''ב ב''חוק האוויר הנקי'' של שנת 1990 שהוריד פליטת הגפרית שגורמת לגשם חומצי.

יתרונה של שיטת השוברים הוא בכך שהיא מפעילה את מנגנון השוק החופשי לטיפול בנזקי מוצרים ציבוריים. היא משפרת את יעילות מנגנון השוק מבלי לפגוע למעשה בעיקרון הבחירה החופשית.

---