במאמרי הקודם ''
בנקאים ונוכלים אחרים'', מיום 28.1.2008, תיארתי בקצרה את התופעה הידועה בשם ''סאב-פריים'' אשר החלה בשנים 2003-4 ואשר סיומה העצוב והטרגי לגבי מאות אלפי אנשים (ואולי יותר) טרם נסתיים. אני, בניגוד לרוב האנשים המתעניינים בנושא, קבעתי כי זו בעצם הונאה בנקאית-פיננסית רגילה שצלחה בעיקר בגלל חוסר פיקוח מצד הרשויות בארה''ב.
והנה ההסבר.
בארה''ב נהוג סוג של מבחן לגבי היכולת הפיננסית של האזרח להחזיר הלוואה שהוא מבקש לקבל. במבחן נשאל האזרח שאלות שונות על אמצעיו הכספיים, על רכושו ועל מצבת התחייבויותיו. במקביל באמצעות מאגרי מידע שונים ניתן להצליב מידע ובכך לאמת או לשלול את הנתונים שניתנו על ידי האזרח. לאי-אמירת אמת או אי-עמידה בתשלומי חוב שנלקח בעבר יש מחיר כבד - אי עמידה אוטומטית במבחן.
עמידה במבחן זה מכונה בשם ''
פריים''. אי עמידה במבחן מכניסה את האזרח לקטגוריה שמכונה ''
סאב-פריים''.
רוב-רובן של המשכנתאות לרכישת בתים שניתנו בארה''ב היו ללקוחות שהוגדרו כ''פריים''. היו פה ושם חריגות בתקופות מסוימות, אך לא הייתה להן השפעה על שוק הנדל''ן בארה''ב וכפועל-יוצא, על כלכלת ארה''ב.
בשנים 2003-4 (
התמודדות המחוקק האמריקאי עם משבר הסאב-פריים) באווירה של גאות כלכלית בתחילתה וצפייה לגאות גם בשוק הנדל''ן, החליטו אחד או כמה מנהלי בנקים למשכנתאות להרחיב את היקף עסקיהם על ידי שווק מסיבי של משכנתאות גם ללקוחות שאינם עונים על דרישות ה''פריים'', דהיינו לקוחות בקטגוריית ה''סאב-פריים'' (
מי אמר אשראי ולא קיבל?).
לבנקים למשכנתאות אין את האמצעים הפיננסיים לתת הלוואות מהונם העצמי בלבד, לכן הם פנו לבנקים שעוסקים בגיוס השקעות, דוגמת, ליהמן-ברדרס, בר-סטרנס, גולדמן-זאקס ואחרים. הבנקים הללו מנפיקים אגרות-חוב מגובי-משכנתאות ומפיצים זאת בין לקוחותיהם.
נשאלת השאלה, האם מנהלי הבנקים למשכנתאות שפנו למנהלי הבנקים להשקעות לשם גיוס הון, סיפרו להם שהמשכנתאות ניתנו ללקוחות בקטגוריית ''סאב-פריים''? לעניות דעתי -
כן!האם הבנקים להשקעות שהנפיקו אגרות חוב מגובי-משכנתאות ללקוחותיהם, סיפרו להם כי המשכנתאות ניתנו ללקוחות בקטגוריית ''סאב-פריים''?
לא!פה בדיוק היא התרמית.
אילו הבנקים להשקעות היו מספרים את האמת, האג''ח הנ''ל היה מוגדר כאג''ח בר –סיכון ורק מהמרים היו רוכשים אותו, בטח ובטח שלא קרנות פנסיה וחסכון. בגלל אי אמירת האמת ועל רקע המוניטין הגדול שהיה לבנקים האמריקאים, האג''ח הנ''ל נרכשו בהמוניהם וכרגיל. עם האוכל בא התיאבון ותעשיית במשכנתאות ללקוחות ''סאב-פריים'', פרחה.
חטא על פשע עשו הבנקים הנ''ל כאשר שילבו את האג''ח בר הסיכון בתעודות סל שהכילו אחוז מסוים מאג''ח מגובי משכנתאות והיתר אגרות חוב ומניות אחרות. כאשר החלה להתגלות התרמית והלקוחות חפשו להיפטר מאג''ח ''הרעיל'', הם נאלצו למכור את כל ה''סל'' (שכידוע אינו ניתן להפרדה לגורמיו) ובכך גרמו לירידות גם באג''ח ומניות שלא היו מעורבות בהלוואות ה''סאב-פריים''. הבנקים להשקעות ניסו, בתחילה, להציל את המוניטין שלהם וספגו את ההיצעים וההפסדים, אך הבהלה פשטה ואחד אחר השני הם קרסו.
מה מאפיין תרמית פיננסית?
לעומת נוכל רגיל ש''עוקץ'' מספר כזה או אחר של אנשים, נעלם ומתפלל שלא ייתפש. הבנק אינו יכול להיעלם וחשוף לתביעות שכנגד. לכן הבנק לא ישקר ללקוחות, אך ימנע מלספר את כל האמת, מה שנקרא ''גילוי נאות''. ההתחמקות של הבנקים מלגלות את אופי לווי המשכנתאות היא על גבול המותר והאסור ואילו רשויות הפיקוח בארה''ב היו מעמיקות יותר בפיקוח על הבנקים למשכנתאות, היו מכריחות אותן לגלות את האמת לציבור יש להניח שכל המשבר היה נחסך מאיתנו.
גם בהחלטתם של מנהלי הבנקים למשכנתאות להרחיב את חוג הלווים על ידי מתן הלוואות ללקוחות בקטגוריית'' סאב-פריים'' יש משום מעילה באמון מערכת הבנקאות ששמרה על קו אחיד ונמנעה ממתן הלוואות למי שאינו יכול או אינו רוצה לעמוד בהחזרים. מי שמכיר היטב את התרמיות הפיננסיות שהיו בארצנו מוצא קווי דמיון.
בתרמית שידועה בשם ''ויסות מניות הבנקים'' בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, הבנקים העלו באורח מלאכותי את שערי המניות שלהם בכדי שהציבור יקנה אותן בהמוניו. מה שהם בעצם לא סיפרו לציבור שהם מעלים את שערי המניות מכספו. משהו שדומה ל''תרמית הפירמידה''. ברגע שהציבור הפסיק לקנות שער המניות צנח והציבור הפסיד בהמוניו.
בשנות ה-90 של המאה הקודמת הבנקים הציעו לציבור לקבל הלוואה ולקנות את ''קרנות הנאמנות'' שלהם. כל בנק מכר ללקוחותיו את הקרנות שלו, כאילו אין קרנות אחרות. מעשית זה היה כמו העברת כסף מכיס לכיס תוך גביית עמלות וריביות מהלקוח. גם במקרה זה הבנקים לא שיקרו ללקוחות, אך לא סיפרו להם את כל האמת.
בכל המקרים הנ''ל, פיקוח יעיל היה מונע את התרמיות.
תרמית ה''סאב-פריים'' בארה''ב יצאה מכלל שליטה והפילה בפח בנקים רבים בכל רחבי תבל. היא גרמה למשבר פיננסי כה עמוק שגם הזרמת טריליוני $ אינן מספיקים לסתום את החור שפתחה תרמית ה''סאב-פריים''.
לאחרונה אנו קוראים ידיעות כי ה-F.B.I חוקר בעניין. מהניסיון שנצבר בארץ מסתבר שצפויה חקירה ארוכה מאוד וקשת-הוכחה, אך בסופו של דבר האשמים יובאו לדין. מעניין מאוד בהקשר זה לקרוא את סיפורו האישי של עיתונאי ב''ניו-יורק טיימס'' (
הכתב הכלכלי של ה''ניו יורק טיימס'' מגלה איך נלכד בעצמו במלכודת הסאבפריים).
תוצאותיה של תרמית פיננסית (ה''סאב-פריים'')
