כל העניין של תאונות הדרכים זוכה בדרך כלל לאדישות כללית. תאונת דרכים מעניינת בדרך כלל 3 צדדים.
האדם הנפגע, הנהג הפוגע וחברת הביטוח. לכן דבר ראשון צריך להלאים את הנושא של תאונות נדרכים. צריך להפוך את הנושא לעניין לאומי, מערכתי של כולם. להפוך את זה לחלק מהלימודים בבתי-הספר, לחלק מהקורסים בצבא, לחוגים בבתי-אבות ושאר מוסדות הציבור.
ולהלן הצעות אופרטיביות שלי שלא עולות כסף. כך שהתירוץ התקציבי לא רלוונטי:
- לחוקק גיל מקסימום לנהיגה,
- דו''ח בעין על עבירות של מהירות מופרזת, נהיגה בשכרות וסמים,
- חוק ה-10-10-10.
הגיל המקסימלי לנהיגת אטובוס, משאית ודו-גלגלי צריך להיות 70 ולנהיגה ברכב פרטי עד 80. אנשים זקנים הם בתפקוד נמוך, הראייה שלהם חלשה, התגובות שלהם איטיות, הביצועים שלהם ירודים והם מטופלים בתרופות שונות. הם לא צריכים להיות נהגים.
מהירות ומרחק מחוברים יחדיו בנוסחה פיזיקלית. אפשר לפי מבט לזהות רכב שנוסע במהירות קיצונית, למשל 100 קמ'ש בשטח בנוי וכו'. לכן צריך לתת סמכות לשוטר לכתוב דו''ח בעין – דו''ח בגין מהירות מופרזת על סמך התבוננות של השוטר. כן רצוי לאפשר דוחות בצורה הזאת בגין נהיגה בשכרות, בהשפעת סמים וכו'.
האם אנחנו סומכים על השוטרים שלנו?
כל נהג שעבר 10 עבירות תנועה במשך 10 שנים, ישלל רישיונו אוטומטית ל-10 שנים. המצב הקיים היום של מאות הרשעות חייב להיפסק.
הצעה זו היא לפי מידת הרחמים. נהג שהורשע עשרות פעמים בעבירות תנועה, הוא עבריין מועד. הוא חסר תקנה. הוא לא ראוי להיות נהג. הוא כבר לא פוחד מעונש. הוא עובר עבירות וממשיך בנסיעה כי אין לו מורא. הוא פצצה מתקתקת.
האם אתה מתנדב להיות הקורבן שלו??
אדישים בדרכים
