שוחרי הסביבה וזכויות אדם חייבים לכבד גם זכויות וחובות של השלטון, שלא לדבר על חציית גבול החוק.
התנועות לאיכות הסיבה, לשמירה על הטבע, לזכויות האזרח, וכיוצא באלה גופים וארגונים וולונטריים שתכליתם להגן על הפרט, על כבודו, על זכויותיו, סביבתו ומפני שרירות הלב של השלטון, ראויים להערכה, לכבוד ולתמיכה מרבית. אולם כפי שקורה לעתים למסגרות שהן אידיאולוגיות, או אידיאות ביסודם, הרי להשגת המטרה חלקם או חוגים בקרבם, משתמשים באמצעים לא ראויים.
לפי ידיעות בתקשורת במסע של פעילי זכיות אדם נגד פקחי רשות ההגירה קבלו הפקחים איומים טלפוניים באמצע הלילה, הטחות והטרדות, העברת מספרי טלפון של הפקחים באינטרנט- פעולות שאם אין בהם הפרת חוק, הם על הגבול הדק. בכול מקרה הם נוגדים את זכויות הפרט, זכויות שאותם ארגונים מתיימרים להגן עליהם.
בעקבות הרעש ראה מנהל הלשכה של משרד הרשות בעכו לעודד את עובדיו במכתב ששלח ובו נאמר לפי הפרסומים: ''עובדי הלשכה בעכו מאחלים לכם הצלחה ומחזקים את ידיכם למען תקיימו הכתוב 'ובערת הרע מקרבך'. יעילות שליחותכם אינה נופלת משלנו. חיזקו ואימצו''.
הפקחים שייכים ליחידת ''עוז'', שהחלה לפעול ב-1 בראשית החודש והיא מחליפה את משטרת ההגירה שפעלה עד אז. הרשות כפופה למשרד הפנים ופועלת מכוח החלטת ממשלה שהתקבלה ב-2008. היחידה כוללת 200 פקחים אזרחיים שנבחרו לתפקיד, להם סמכויות שיטור כלפי זרים בלבד.
בימים הראשונים לפעילותה עוררה היחידה מחאות מצד שוחרי זכויות אדם לאחר פעילות האכיפה מוגברת שנערכה סמוך לתחנה המרכזית בתל אביב. במסגרת פעילות זאת עוכבו עובדים זרים ופליטים לשם בדיקת מסמכיהם כדי לאתר שוהים בלתי חוקיים. מתחילת עבודת היחידה נבדקו כ-700 זרים מתוכם נעצרו 100.
לפעילי זכויות האדם יש דרכים שונות לפעול במסגרת החוק נגד מה שהם רואים עוול. הזליגה מעבר לגבולות החוק יוצרת פרצה גדולה הרבה יותר. ואכן יממה לאחר הטרדת הפקחים, עובד ניגרי תקף פקח של היחידה, במהלך פעילות שגרתית בתחנה המרכזית בתל-אביב. כאשר ביקש הפקח לבדוק את מסמכיו של אזרח ניגרי, הלם זה באגרופיו בפני הפקח וגרם לחבלות בפניו. מקרה נוסף בו נתגלתה פעילות פלילית אירע כאשר רכבו של סגן מנהל יחידת עוז נפרץ בתוך חניון היחידה ונלקחו ממנו מסמכים אישיים. יומיים מאוחר יותר, עצרה משטרת ישראל שני מבקשי מקלט מגיאורגיה, כברשותם המסמכים שנגנבו.
מחאה לא ראויה מצד שוחרי זכויות אדם גוררת אחריה כפי שראינו פעילות אלימה מצד העובדים הזרים, נגד הפקחים. זאת ועוד. מסתבר שיש ערך מוסף חשוב מאוד לפיקוח. ביום שלישי האחרון התפרסם שעם הנעצרים נמנה אמריקני שמבוקש על ידי ה-FBI.
לפעולות הפקחים משימה כפולה. אחת בפועל. לעצור מפירי חוק. עובדים שבאו לכאן באופן בלתי חוקי, להבדיל מאלה כ-150,000, שבאו לכאן בצורה מוסדרת. שניים-בעקיפין. במציאות של אבטלה גוברת, אין ספק שלפחות חלק מן העבודות יכול להתמלא על ידי ישראליים, גם אם אצלנו בוחלים בעבודות מסוימות בענף השירותים. יותר מזה. מילוי משבצות עבודה על ידי ישראלים תביא לקץ הניצול של מעסיקי הזרים אשר מקפחים אותם קשות בגובה השכר. נצלנים אלה אחראים במידה רבה להעסקה הבלתי חוקית, שלה נזקקים אלה שבאו באופן בחלתי חוקי. לישראלים, לעומת זאת הם לא יכולים לעשות זאת. לכן יש עוד ערך מוסף לפיקוח. שוחרי הסביבה חייבים להביא בחשבון את האינטרסים הרחבים של הציבור.
ב-17 ביולי 2007 לנוכח העיכובים בפתיחת כביש 9 בואך לירושלים כתבתי בין היתר:
מעניין אם הפעילים בארגון ''אדם, דין וטבע'', הזדמנו לאותו זיהום האוויר שכנגדו הם מתריעים. מה שהביא אותי למסקנה שלפעמים מיטיבנו, שוחרי הסביבה, הם מאוד סלקטיביים בכל הקשור לבריאותנו. תיקוב הסביבה את התנועה הממונעת, ייקוב הדין של שיקום נוף את הר האנשים שתקועים בפקק, ובלבד שחברת'' מוריה'' תיענש. שכן, פתיחת כביש מספר 9 לא הייתה מענישה את הנוהגים בו, אך אי פתיחתו מענישה את הבאים לירושלים ובמידה רבה שוחרי הסביבה כמוני. בומרנג חלמאי. שרות דב.
ודוגמה טרייה יותר. בעקבות המהומות השבוע בשכונות מאה שערים וגאולה על רקע מעצר ה''אם המרעיבה'' תושבת השכונות החרדיות, החליט ראש העיר, ניר ברקת, להפסיק את השירותיים הציבוריים בשכונות. זאת לאחר שרכוש ציבורי בשווי מאות אלפי שקלים הועלה באש והיה חשש לשלומם של עובדיי העירייה לרבות שירותי תחבורה ציבורית. באגודה לזכויות האזרח תקפו את ברקת על ''ההענשה הקולקטיבית''. אבסורד, שגוף שלא רואה ולא שומע, אך יודע לדבר, ממליץ שלא להגיב להתקפת הפורעים, כזאת שמעמידה בסכנה לא רק עצים ואבנים אלא אנשים. ואכן שוטרים שבאו להחזיר את הסדר נפגעו מחזיזים, עובדי עיירת ירושלים נפגעו מירי אבנים של החרדים. הם גם תקפו מבנים ציבוריים ביניהם בניין משרד החינוך. עובדי רווחה חוששים להיכנס לשכונות שכן הם מאוימים. אז מה כאן הטרוניה על הענשה קולקטיבית. זה קו קו רי קו של השכווי, מכיוון שהוא שכווי. קריאתו שלא בשעות השחר, מפריעה. כרטיס צהוב. גול עצמי.
לסגור את National Park Yellow stone
בל נחשוב שאנו כאן היחידים שלעתים מעדיפים את קדושת הנוף על נוחיות האדם. לפני כשש שנים כמה גופים של שוחרי הסביבה ניהלו מאבק נגד הפעלת מפלסות לפינוי השלגים בחורף בדרכים של ''הפרק הלאומי ילוסטון'' (National Park-Yellowstone) שנמצא בצפון מערב ארה''ב. הפארק מצוי בשטחן של מדינות מונטאנה, איידהו וויומינג והוא חלק מהרי הרוקי הידועים. שטחו של הפרק הוא 9,000 קמ''ר בקרוב. אני משער שישראלים אשר ביקרו בארה''ב לא פסחו על אתר מדהים זה, שבו נמצאים אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים, שיפועים קורעי עין, שטחי לבה, מעיינות גיאותרמיים מן הגדולים בעולם, עופות, חיות ודגה. בקיצור משהו, משהו, מעולם החי והצומח. הפארק הוא הליבה של המערכת האקולוגית ילוסטון רבה, שהיא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר ששרדה כמעט ללא שינוי ביבשת הצפונית מערבית.
טבעי שאתר מיוחד במינו כזה בעולם הוא נקודת משיכה לא רק לתיירים מבחוץ אלא למיליוני אמריקנים. אגב, מי שחושב שרוב האמריקנים מבלים את החופשות שלהם בחו''ל- טועה. הם מבלים אותם באמריקה הצפונית וגם בדרומית. לשלול מהאמריקנים גישה לנתיבי ''יֶלופארק'' המושלגים בחורף, זה כאילו אתה שולל ממוסלמי תפילת יום ששי בהר הבית או ביקור של נוצרי בסאן פטרוס. הדרישה של שני ארגוני סביבה, ''קרן למען החיות'' (Fund For Animals) ו''רשת מים כחולים'' (Blue water Network) למנוע את פינוי השבילים, כמוה כסגירת הפרק בימי חורף. טבעי שהצעד עורר התנגדות חריפה. הסוגיה הגיעה לבית המשפט והדרישה לא נענתה .
אולם במקרה זה לא היו שום מעשים של הפרת חוק, איומים טלפוניים, הפחדות וכיו''ב. הדרישה הרגיזה את הציבור אך לא היה בה משום חריגה מן הנורמות. אצלנו ''אין גבול'', כמעט לשום דבר. אנו עם שיש בו הרבה פורצי גדר. בראש וראשונה בשל העדר אכיפה תקיפה ומתמדת. לכן את הפעילות של ''עוז'', יש לראות באור זה. אם מישהו רוצה לנהל מאבק נגד גרוש מהגרים בלתי חוקיים, הדרך פתוחה לפניו- דרך החוק. מאות שהשתתפו לפני שבוע בהפגנה בגן לוינסקי בתל אביב, רובם עובדים זרים, שבה קראו לעצור את המבצע של יחידת ''עוז'' - דוגמה של מחאה חוקית. איום והטרדה נגד אוכפי החוק פסולה מכול היבט שהוא.
תופעה חמורה שמתלווה לעתים להפרת החוק היא שחברי הכנסת, המחוקקים שלנו, גם הם נמנים עם מותחי הביקורת. במקרה זה על שילדי העובדים הזרים נולדו כאן. זה עניין לברור במישור הרשות המבצעת או הרשות השופטת. אלא מה, הפופוליזם אצלנו הוא מעל לכול. והאבסורד הוא שהמחוקקים עצמם גם הם משתתפים בחגיגה של פריסה מן העוגה והרצון לשמור עליה. כמו באותה פרסומת להשקעות ''גם מזה וגם מזה''. זה ניתן לעשות בהרבה דברים אך לא בכול הנוגע לשמירה על החוק.
מכול זאת עולות שלוש מסקנות
אחת: שכול אידיאולוגיה כאשר היא על סף הקנאות, או שחוצה אותו, היא מסוכנת ומסכנת את הדמוקרטיה. על כגון אלה נאמר ש''הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות''. גם במישור האישי וגם במישור הציבורי, קנאות אידיאולוגית סופה רע. וכי מי רצח את ראש ממשלת ישראל? לא פושע פלילי. קנאי אידיאולוגי. גם הפורעים במאה שערים הם אידיאולוגים קנאים. המלחמות שגרמו לשפיכות הדמים הרָבָה ביותר במאה העשרים היו מלחמות אידיאולוגיות קנאיות.
שניה: העובדים הזרים, שלא באים ממדינות דמוקרטיות, מפרשים לא נכון את צורת המחאה. הא-ראייה ביום א' האחרון כשניסו אנשי היחידה לעצור סודאני הם הותקף על ידי חבריו.
שלישית: לפני ששוחרי זכויות עושים מאמצים ללמד אותנו, הציבור הרחב, עליהם ללמד את תומכיהם, ומסתבר גם את אלה שעליהם הם מבקשים להגן, שיש גבול שאין לעבור אותו. ויג'ילאנטים בכלל ואידיאולוגיים בפרט, ורובם הם כאלה, מסוכנים לחברה ופוגעים בשמם הטוב של ארגונים וולונטריים שעושים מלאכה טובה למען הציבור.
זהירות- מוקשים ב''סביבה''!!!
