עשרת חודשי אובמה

100 חודשי שלטון צפויים לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בינתיים חלפו עשרה חודשים, רק 10%, מוקדם מדי לסיכום כל שהוא, אך, בכל זאת אנסה.

אובמה ירש מקודמו, גורג דבליו בוש, שורה של עימותים עם העולם המוסלמי. עימות בעיראק, עימות באפגניסטן, עימות בפקיסטן, יריבות קשה עם איראן על רקע רצונה בפיתוח עוצמה גרעינית וכפועל יוצא מכך, יריבות עם בנות בריתה של איראן, סוריה, חיזבאללה וארגון החמאס. העימותים הצבאיים לא הביאו להכרעה והיה ברור לנשיא אובמה כי דרושה גישה אחרת.

לאובמה יש את כל הנתונים לשכנע את המוסלמים שהוא רוצה את טובתם. צבע עורו שחור (או, כדברי ראש ממשלת איטליה, שזוף) מוצאו, בחלקו, מבית מוסלמי ושמו האמצעי חוסיין. מעולם לא היה נשיא אמריקאי בעל רקע כה קרוב לאיסלם. מנגד, הוא בחר לעצמו ''שפע'' של יועצים יהודיים. האם זה במקרה?

ואכן אובמה החליט לפתוח ''דף חדש'' עם העולם המוסלמי. ראשית היה עליו להביא ''תשורה'' ואת זה הוא ניסה להשיג על ידי הפעלת לחץ על ממשלת ישראל ל''הקפאת'' הבנייה ביו''ש ובירושלים. במקביל נשא את נאומו המפורסם בקהיר ובו קריאה להשלמה והבנה בין תרבות המערב לתרבות האיסלם.

ממשלת ישראל הייתה מוכנה להקפאה מסוימת של הבנייה ביו''ש כנגד ''מחוות'' של מדינות ערב כלפיה, בעיקר של סעודיה. ''מחוות'' כנגד הקפאת הבנייה אינה ''תשורה'' אלא סחר חליפין וסעודיה עדיין אינה מוכנה לסחר חליפין עם ישראל. וכך נשחק הלחץ המדיני על ממשלת ישראל ולנאום לא היה כל המשך בשטח ולפני שכל היזמה תתמוטט הוזמנו בבהילות ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ונשיא הרשות הפלשתינאית אבו-מאזן לוושינגטון לפגישה מתוקשרת ומצולמת.
לפי הידוע, חוץ מצילומים לא הוחלט דבר. הדבר היה השג ראשון לראש ממשלת ישראל אשר מאה ימי שלטונו הראשונים הביאו לו רק עגמת נפש.

בינתיים פורסם ''דו''ח גולדסטון''. דו''ח של ועדה שמסקנותיה סומנו מראש והחקירה נועדה לתת להם תוכן. אילו ניתן לדו''ח הזה ל''נוע'' בחופשיות בועדות האו''ם הוא עשוי היה להפוך את הניצחון הצבאי ב'' עופרת יצוקה'' למפלה מדינית למדינת ישראל. ממשלת ישראל נקטה בטקטיקה הנכונה והדו''ח נגנז לחצי שנה. עוד הישג לממשלת נתניהו.

יש משהו טרגי-קומי במצבו של אובמה. הוא נאלץ להמשיך ולטפל ב''בעיות'' של ממשל בוש. למרות כל הצהרותיו טרם הבחירות ולאחר הבחירות, עדיין ממשלו של אובמה טרם מצא דרך שונה לטפל ב''בעיות'' אלו מדרך הטיפול של ממשל בוש וזה הקומי שבעניין. הטרגי מבחינת אובמה שטרם קרה אירוע עולמי חדש שבו ניתן לנשיא האמריקאי להפגין את הכישורים שבזכותם נבחר.

התוצאה: הפופולאריות שלו יורדת.

נראה שאובמה הבין שהסיבוב הראשון שלו לשינוי המצב הפוליטי בעולם כשל ולכן נקט מספר צעדים שעשויים להביא לשינוי מגמה. ראשית ביטל את תכנית הצבת הטילים נגד טילים במזרח אירופה (סוג של ''עז'' שבאמצעותו רצה ממשל בוש ל''כופף'' את רוסיה) ובכך הפשיר את מערכת יחסיו עם נשיא רוסיה. שנית הדליף את קיום המתקן הגרעיני הנוסף באיראן ובכך אילץ אותם לפתוח את השיחות עם נציגי מועצת הביטחון מעמדת התגוננות. כמו-כן נראה שהצוות שטיפל בבעיות המזה''ת יוחלף בצוות אחר בעל ניסיון עבר טוב יותר.

אם היה חסר מסמר אחרון לסיכום עשרת החודשים הלא-מוצלחים של אובמה, באה החלטת הועד האולימפי על אי-קיום המשחקים האולימפיים בשיקגו ונעלה את ארון עשרת החודשים.

---