פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_5714

ארדואן: דה-גול תורכי
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (יום שני, 19/10/2009 שעה 7:00)


ארדואן: דה-גול תורכי

ע. צופיה



רג'פ טאיפ ארדואן, ראש ממשלת תורכיה, מזכיר לי בהתנהלותו את נשיא צרפת, מייסד הרפובליקה החמישית, הגנרל שרל דה-גול.

הנשיא שרל דה-גול שנבחר לנשיאות צרפת בשנת 1958 פתר, דבר ראשון, את בעיית צרפת והצרפתים באלג'יר על ידי החזרת כמיליון צרפתיים מאלג'יר לצרפת ומתן עצמאות למושבה הצרפתית אלג'יר. במקביל התקיימה ידידות רבה בין צרפת למדינת ישראל הצעירה אשר הפכה, על רקע מלחמת אלג'יר לברית אסטרטגית בין צרפת לישראל ששיאה היה במלחמת סיני בשנת 1956. ישראל רכשה את מירב הציוד הצבאי בצרפת ונתנה דחיפה עצומה לתעשיית הנשק הצרפתית. במקביל היה תיאום מדיני ואזרחי בין המדינות.

לאחר סיום ''המשבר האלג'ירי'' החל הנשיא דה-גול לשנות את מדיניות החוץ הצרפתית באופן שטיפח את קשריו עם מדינות ערביות ואיסלמיות לשם קידום אינטרסים מדיניים וכלכליים של צרפת. הדבר חייב את ניתוק הברית האסטרטגית עם ישראל ו''קירור'' אדיר במערכת היחסים. השיא היה בהטלת אמברגו נשק על ישראל ערב מלחמת ששת הימים.

ניתן להגיד שרק כיום, 40 שנה מאוחר יותר, בזמן נשיאותו של הנשיא סרקוזי, שבו יחסי צרפת ישראל, פחות או יותר, למצב שהיה לפני עליית דה-גול לשלטון. בדומה לצרפת, גם תורכיה, מצאה הרבה דברים משותפים עם מדינת ישראל הצעירה. כבר בשנות החמישים נרקמו יחסים מיוחדים בין שני המדינות. בגלל היותה של תורכיה מדינה שרוב מוחלט של תושביה הם מוסלמים, נשמרו הקשרים בהסתר מסוים.

בשנת 1987 הגישה תורכיה את בקשתה הראשונה להצטרף לקהילה האירופאית. בקשתה נדחתה חלקית והתורכים הבינו שעליהם להוכיח לאירופאים כי הם מדינה מערבית. אחת הדרכים הייתה הידוק הקשר עם ישראל והפיכתו לגלוי (באיזו מידה השפיע ניסיונה של טורקיה להיכנס לאיחוד האירופי, כביטוי לתהליכי גלובליזציה שהיא עוברת, על הלאומיות התורכית בין השנים 1987 – 2007?).

כתוצאה מזה, התיירות, הסחר, שיתוף הפעולה הצבאי והמדיני גדלו בהתרחבו במידה עצומה והמדינות אף חתמו על ברית אסטרטגית שהייתה חשובה מאוד לשני הצדדים. הקהילה האירופית הסכימה עקרונית לקבל את תורכיה כחברה, אך דרשה ממנה שינויים תחיקתיים, חברתיים וכלכליים רבים ובעלי משמעות גדולה לתורכי האיסלמי הממוצע.

השינויים הכלכליים אוששו את הכלכלה התורכית והפכו אותה לכלכלה מובילה במזרח התיכון, אך השינויים התחיקתיים התנהלו בהדרגה וזכו להתנגדות קשה. ארדואן נבחר לראשונה כראש ממשלת תורכיה בשנת 2003. מניסיון תקופת השלטון של המפלגה האיסלמית הקודמת, נזהר ארדואן מאוד מלהרגיז את הציבור החילוני ואת הצבא התורכי, שהוא בעל השפעה רבה בחיים הפוליטיים בתורכיה. אמנם היו לו מספר ''פליטות-פה'' מרגיזות כלפי הברית עם ישראל, אך מנגד הבטיח להמשיך בניסיונות להתקבל לקהילה האירופית והדבר שימש, כנראה, בלם, למחשבותיו האמיתיות על הברית עם ישראל.

בשנת 2007 יזם ארדואן בחירות מוקדמות לפרלמנט התורכי (ניצחון לאסלאם...). זה היה ניצחון אישי ומפלגתי אדיר. נקודה זו היא ''קו פרשת המים'' ביחסיו כלפי ישראל. מרגע זה אמירותיו כלפי יחסה של ישראל אל הפלשתינאים ומעמדה בכלל של ישראל בעולם הלכו והחריפו (טורקיה מסוכנת למדינת ישראל).

במהלך שנת 2008 הוא ניסה לתווך בין ישראל בראשות אהוד אולמרט לבין סוריה בראשות אסאד. נראה היה כי התיווך מתקדם באורח רציני, משלחות ישראליות וסוריות דרו בשכנות במלון תורכי, אולמרט דיבר עם אסאד באמצעות ארדואן, העתיד הפוליטי מבחינת ארדואן הרקיע שחקים. פרס נובל נצנץ באופק. חבל רק שהוא לא בדק את כוחו הציבורי של אולמרט, כי אז היה נוכח לדעת שאין לאולמרט גיבוי ציבורי למהלכיו (כמו שלא היה גיבוי ציבורי למהלכיו עם אבו-מאזן).

בסוף 2008 יצא מבצע ''עופרת יצוקה'' לדרך, ארדואן הופתע לחלוטין, ארבע ימים קודם היה אצלו אולמרט ושוחח עם אסאד ואפילו רמז לא נתן לידידו ארדואן. ארדואן ניסה להפסיק את המבצע, ניסה לתווך, לפשר, אך ללא כל הצלחה. הוא הוריד עוד מסכה מפניו וגילה ברבים את דעתו על ישראל. ודעתו בכלל לא נעמה לישראל.

במהלך שנת 2009 הבין ארדואן כי חלום ההשתלבות באירופה אינו בר-ביצוע. אם תורכיה תענה לכל דרישות הקהילה האירופאית הרי זו תהיה תורכיה חילונית ואם הוא ישמור אמונים לבוחריו ולהשקפת עולמו האיסלמית הרי אירופה לא תקבל את תורכיה כחברה. יש לבחור דרך אחרת. על רקע זה, החל בשנת 2009 הידוק יחסים עם סוריה, עם עירק ועם איראן שכנותיה ויריבותיה בעבר של תורכיה. הקמת גוש חדש, איסלמי, בין ארצות המזרח התיכון, חלקן ערביות וחלקן לא החל לקרום עור וגידים.
המחיר היה ברור: ניתוק הברית עם ישראל.

בהסתכלות לאחור אין בכך כל הפתעה. תורכיה השתמשה בישראל לקידום האינטרסים שלה. כאשר לא היו יותר אינטרסים בכיוון אירופה אין יותר צורך בברית עם ישראל. מזכיר לכם את דה-גול?

אגב, גם ישראל השתמשה בתורכיה לקידום האינטרסים שלה. לא היתה פה כל קדושה הכול היה חול.

מה מהות הגוש החדש המתרקם מצפון לנו?
ברור שאין בו מהות צבאית. תורכיה חברה בנאט''ו, צבאה כפוף למרות נאט''ו ואין סיכוי שנראה חיילים תורכיים לוחמים לצד חיילים סורים ברמת הגולן. אך מבחינה מדינית המשמעות רבה. זה מוציא את סוריה מבידודה המדיני, זה הופך את הסנקציות העתידיות כלפי איראן לבדיחה טובה וזה גורר את עירק ''האמריקאית'' לכיוון מסוים.
מנגד, גוש כזה, במידה ויצליח, ימשוך אליו כנראה מדינות נוספות כגון לבנון וירדן, יגרום לריכוך הקיצוניות הפלשתינאית ולהגדלת הסיכוי לניהול משא ומתן עם הפלשתינאים במציאות של המאה ה-‏21 ולא בהזיות של המאה ה-‏20.

כאמל אתאתורק העביר את תורכיה מאסיה לאירופה. רג'פ טאיפ ארדואן מחזיר את תורכיה מאירופה לאסיה.








מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.