עוד מאמרים באתר של המחברת.זהו מאמר נוסף בסדרה ''יישובים יהודיים בעבר ובהווה'' שנועדה להפריך את הטיעון שהופיע במספר מסמכים שפורסמו ע''י ארגונים של ערביי ישראל ובראשם ''ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל'' לפיהם הפלסטינים הם ''עם ילידי'' והיהודים הם קולוניאליסטים אירופאים שהתיישבו על אדמה ערבית הסדרה פותחת בפרק על היישובים היהודיים בגליל.
ערב המרד הגדול, 66 - 70 לספירה, היו בגליל, עפ''י עדותו של יוספוס פלביוס 204 יישובים יהודיים. לאורך הסדרה נראה מה קרה לאותם יישובים תחת הכיבוש הרומי, הביזאנטי, הערבי, הצלבני, העות'מאני והבריטי עד להקמת מדינת ישראל.
גירסה קודמת של הסידרה פורסמה באתר אומדיה.
עילבון הוא כפר ערבי בגליל התחתון, מזרחית לבקעת נטופה. הכפר מונה כ-4,600 נפש, רובם נוצרים ומיעוטם מוסלמים. הכפר הוקם במאה ה-17 ע''י תושבים נוצרים מ
דיר חנא,
עראבה ו
סכנין. מאז שנות ה-1980 החלו בדווים מהסביבה להתיישב בעילבון.
תקופת הבית השני (538 לפנה''ס – 70 לס')
עילבו, זה שמה היהודי של עילבון, נוסדה בשלב מסוים בתקופת הבית השני. מקור השם הוא עין לבון.
התקופה הרומית והביזנטינית (70 לס' – 640 לס')
לאחר כשלון המרד הגדול ב-70 לס' התיישבו בכפר כוהנים מבית
קוץ. בתקופת המשנה והתלמוד הייתה עילבו יהודית והיה בה בית כנסת שאת שרידיו הזכיר
ויקטור גרן כאשר ביקר בעילבון בסוף המאה ה-19. בתקופה ביזנטינית נזכרת עילבו בפיוטים של
אלעזר הקליר, שחי במאה ה-7 לס'.
בכפר יש מערות קברים ושרידים עתיקים, מהתקופה הביזאנטית, אבל הם עדין לא נחקרו ע''י ארכיאולוגים.
במרחק 2 ק''מ מעילבון התגלו שרידי בית כנסת מהמאה ה-3 לס'. אזור בית הכנסת היה מיושב לאורך התקופה הרומית והביזנטינית. החוקרים משערים ששם שכן הכפר
עוזיאל, וגרו בו כוהנים ממשמרת הכוהנים אביה.
ב-1905 נערכו חפירות ארכיאולוגיות כדי לחשוף את שרידי בית הכנסת. בית הכנסת היה בנוי עפ''י הסגנון שהיה מקובל בגליל. בבתי כנסת אלה היו 2 שורות עמודים, והפתח היה לכיוון ירושלים. בין השרידים נמצאה כתובת בארמית, שתרגומה לעברית הוא: ''יועזר החזן ושמעון אחיו עשו את השער הזה של אדון השמים''.
ב-1979 נערכו חפירות ארכיאולוגיות נוספות ונתגלה חלק מכתובת נוספת בארמית על רצפת הפסיפס של בית הכנסת. במקום נמצאו גם מטבעות שבאמצעותן קבעו החוקרים שבית הכנסת היה בשימוש במשך המאות ה-3 וה-4 לס'.
הארכיאולוגים שחפרו ב-1979 בדעה שהכפר ננטש לאחר המאה ה-4. אם תאריך סופו של היישוב היהודי היה לאחר המאה ה-4, כלומר במאה ה-5, סביר להניח שהגורם הוא הרדיפות הדתיות של הנוצרים.
תקופת הכיבוש הערבי (640 – 1099)
יש חילוקי דעות בין הארכיאולוגים לגבי מועד נטישת הכפר עוזיאל ע''י היהודים. הארכיאולוגים שחפרו ב-1905 קבעו שהיישוב חרב בסוף התקופה הערבית. אם זה היה תאריך סופו של היישוב היהודי, הרי סביר להניח שהיישוב נהרס במסגרת המלחמה בין הערבים לצלבנים.
התקופה הצלבנית (1099 - 1260)
הכפר היהודי עילבו נהרס בתקופת מלחמות הצלבנים עם הערבים במאה ה-12, כלומר, בקרבות בין
צלאח א-דין לצלבנים. אבל, בימי הביניים עדין הגיעו עולי רגל יהודים לעילבו החרבה להשתטח על קברו של רבי
מתיא בן חרש.
התקופה התורכית (1516 – 1918)
נוצרים התיישבו על חורבות היישוב היהודי עילבו במאה ה-19. הם קראו לכפר עילבון. הם עברו לשם מהכפרים דיר חנא, עראבה וסכנין.
ויקטור גרן ביקר בעילבון בסוף המאה ה-19 ומצא בה כ- 100 תושבים נוצרים. בכפר נבנו 3 כנסיות ו-2 מסגדים. עפ''י עדותו של גרן הכפר ניבנה על חורבות עיירה קדומה. הוא מצא שם בניין שעפ''י השערתו יתכן שהיה בית כנסת.
התקופה הישראלית 1948
בכפר יש מערות קברים ושרידים עתיקים, אבל הם עדין לא נחקרו ע''י ארכיאולוגים.
הכפר עילבון נכבש ע''י חטיבת גולני ב-30 באוקטובר 1948, לאחר קרב עם ''כוחות ההצלה'' של
קאוקג'י, שהתנדב עם כוחותיו לבוא לעזרת הערבים במלחמתם ביהודים כדי לסכל את הקמת המדינה היהודית. 800 תושבי עילבון גורשו ללבנון, אבל, חלק מהם הסתננו בחזרה לכפר. גורל עילבון יכול היה להיות כגורל
איקרית ו
ברעם, אבל, לאחר שהתברר שקאוקג'י השתלט על הכפר בניגוד לרצון התושבים הורשו אלו שגורשו ללבנון לחזור לכפרם בקיץ 1949.
תושבי הכפר טוענים שחיילי צה''ל ביצעו טבח בכפרם.
הישהאם זרייק, הפיק סרט על האירוע בשם ''בני עילבון''. הוא הסתמך על סיפוו של אביו שהיה בן 9 בזמן הטבח. למעשה, יש מספר גירסאות של תושבי הכפר על מה שקרה:
גירסה מס. 1: בסרט מסופר על 14 צעירים שנרצחו כאשר החיילים נכנסו לכפר ועל 50 צעירים ערבים חמושים שהניחו את נשקם ונכנעו ונרצחו בדם קר בנוכחות 2 כפריים, אחד מהם, אנשי עילבון.
גירסה מס. 2:
אילן פפה, ההיסטוריון שכתב את הספר
הטיהור האתני בפלסטין. פפה כתב שצה''ל נכנס לכפר ב-5 בבוקר, ובחר 17 כפריים. 5 מהם נועדו להיות מגינים אנושיים והשאר, 12, הוצאו להורג. השאר גורשו ללבנון, אבל ישראל נאלצה להחזירם.
גירסה מס. 3: נהרגו בסה''כ-14 ו-12 מתוכם הוצאו להורג לאחר שהכפר נכנע.
ההיסטוריון יואב גלבר (
פלשתינה 1948: מלחמה והיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים, 2006) חקר את הטענה של אילן פפה שהיה טיהור אתני שיטתי ומתוכנן, וכן את הטענות של כפריים בגליל על מעשי טבח בידי חיילי צה''ל. גלבר דחה את הטענה שהיה טיהור אתני מתוכנן, וגם מצא שרוב הטענות על טבח היו חסרות בסיס, ומדובר היה באזרחים שהשתתפו יחד עם חיילי קאוקג'י בקרבות ונפגעו תוך כדי הקרב. אבל, גלבר מצא שהיו מספר מיקרים בודדים של רצח, וביניהם פרשת עילבון. אבל, הוא כתב שהרקע לטבח היה נקמה על כך שכרתו את ראשו של חייל צה''ל.
יש להצטער ולגנות כל מקרה של רצח אזרחים ע''י חיילי צה''ל. אבל, גם ערביי ישראל חייבים להכיר ולגנות את מעשי הרצח שהם ביצעו ביהודים.
המאמץ ההסברתי של ערביי ישראל והפלסטינים להתעלם ממעשי הטבח הנוראים שהם ביצעו ביהודים, במטרה להצטייר כ''קורבנות חפים מפשע'' של האכזריות הישראלית.
הוא שיכתוב של ההיטוריה.
יש לדחות בתקיפות את הניסיון של ערביי הארץ להצטייר כקורבנות חפים מפשע, ויש להזכיר לערביי הארץ את הפוגרומים שערכו באזרחים יהודים שלווים, בימי שלום ב-1919/20, 1929, 1936/9 (וגם בין הזמנים הללו). מדובר במאות אזרחים הרוגים ופצועים. אחת הפרשיות המזעזעות היה טבח 35 אנשי פלמ''ח שריחמו על רועה ערבי שפגשו בדרכם לעזרת גוש עציון, ולא פגעו בו, והוא הזעיק את ערביי הסביבה שטבחו בהם באכזריות לאחר שנותרו ללא כדורים.
עילבון היא עילבו היהודית
