מי שהגה הסעת תלמידים ישראליים לפולין בחודש נובמבר, כנראה חשב יותר על התעריפים המוזלים של טיסות ובתי מלון, מאשר על הנוסעים הצעירים. אמת, הנסיעה היא לצורך הכרת פולין אחרת – פולין של השואה או בית העלמין היהודי הגדול ביותר אי פעם. אולם מזג האוויר בעונה זאת של השנה בפולין, גם במרכזה וגם בדרומה, הוא עכור ואפור. שלגים מלוכלכים שטרם נערמו במידה מספקת, דרכים משובשות ( גם בתקופת הקיץ, כתוצאה מהרחבתן) וקור שחודר ללשד העצמות. שום דבר לא יקרה חלילה, אם פה ושם המבקרים יהיו גם תיירים רגילים.לכן מכול סיבה שהיא, עדיף החורף מאשר הסתיו. החורף כלומר דצמבר-פברואר הוא בפולין סבא חורף על כול הכרוך בנופים, באנשים ובאופנה. לחורף גם מאכלים מיוחדים בייחוד מרקים.עליהם נפרט בהמשך.
בשבוע שעבר קבלנו טלפון מנכדתי נועם שיצאה עם כיתתה לפולין, אף שהיא סיירה איתי שם לפני שנה וחצי בתקופת הקיץ, כאשר המישור הפולני ירוק בשלל גווניו, הנהרות בצבעי ארגמן, האגמים כחולים – ירוקים והיער ופירותיו בשיא הניחוח והפריחה. הם נסעו בלילה בין לובלין במרכז- מזרח פולין לקרקוב בדרום. מרחק נסיעה של 400 ק''מ לערך. הנערה הוציאה מן המזוודה את כול הסוודרים,הצעיפים והסווטשרטים כדי לעטוף את גופה שרעד מקור. כנראה שבאוטובוס הפולני, שאין בו צורך במיזוג בדרך כלל בעונת הקיץ, אין בו חימום או מספיק חימום לעונה זאת של השנה.ועונה זאת גרועה מן החורף.
אם הסתיו כאן- החורף לא רחוק
הימים המאוחרים של הסתיו ונופי השלכת היו בילדותנו פרוזדור, רק הכנה, לחורף הלבן בפולין. והחורף המושלג הביא עימו כמה וכמה חוויות, לילדים ולגדולים כאחד. מי שהייתה לו חנות טקסטיל כמונו, עשה הכנות ל''שבוע בלבן'', שבוע שבו כול חלונות הראווה של חנויות הבדים והלבוש זהרו מלובן והמחירים היו נמוכים יחסית. אלה היו הימים של ההכנות לחג המולד, לגויים, ולחנוכה ליהודים. והיה וחג אחד נפל על השני, הייתה אורה ושמחה בכול העיר. בשעות הלילה, למטה היה פרוס מרבד שלג, למעלה האיר הירח ובין לבין דלקו נרות חנוכה בחלונות היהודים ונצנצו עצי האשוח בפתח ביתם של הנוצרים. הוסיפו לזה סוס, שניים או טרויקה שמושכת מגלשת ועל צוואר הסוסים פעמונים מצלצלים - והא לכם רומנטיקה נוסח שנות השלושים. ערב מלחמת העולם השנייה.
פולין היא ארץ מזרחית צפונית. בקיץ, השחר עולה בשעה 4:30 לערך בבוקר והשמש שוקעת קרוב לשעה 11 בערב. בחורף היוצרות מתהפכות. השחר מפציע בשמונה בבוקר בערך וזאת אם לא מעונן. אם העננות כבדה היא משמשת שמיכת פוך לשחר שמתעצל לצאת. הערב יורד בשעה ארבע אחה''צ, אם השמיים בהירים. יחד עם זאת מזג האוויר לא היה תרוץ שלא ללכת לבית הספר. זאת גם משום שיחסית השלגים הם לא סופתיים והטמפרטורות הממוצעות הן בדרך כלל 8 - 10 מעלות מתחת לאפס במרכז פולין , ככה שמעיל פרווה, כובע פרווה וככפות פרווה, משאירים את העניים פתוחות, גם אם פתיתי שלג נדבקים אל הריסים, כדי לראות את נתיב ההליכה. בימי ששי שעות הלימודים היו מקוצרות כמובן. זאת משום שלא למדנו לימודי קודש אחה''צ והסתפקנו בלימודים רגילים לפנה''צ.
שעורי בית
אבל יום ששי היה כמובן יום מיוחד. לא רק בשל היותו ערב שבת. קמנו לפני שבע, חושך מוחלט, והופענו, אני ושני אחיי, במטבח, משם בקע האור שעה לפני כן. התיישבנו על משטח העץ (שבימינו הוא שיש) כאילו ביציע במופע. סבתא הכינה את מנות השבת.האוכל בכלל, בייחוד המבושל, הוכן בידי סבתי. אימי ברחה מן המטבח כמו שברחה מן הדת, מן הראשון בגלוי, מן השני בסמוי. העוזרת והאומנת לא היו מבני בריתנו. אמנם האומנת הזכירה לנו להתפלל ''שמע ישראל'' לפני השינה, אך היא הייתה קתולית. מכאן שבמטבח, בעצם בממלכה כולה, שלטה סבתי.
ההכנות בימי ו' כללו גם הכנת חלות. ואנחנו רצינו להיות בטוחים שסבתא לא תשכח לקלוע בעבורנו שלשה זוגות חלות. כול זוג היה בחזקת זכר ונקבה. הנקבה הייתה עגולה בגודל אגרוף קטן קמוץ, והגבר היה באורך של יד קטנה. זוג לכול דבר אפילו לתיבת נוח. אבל לא חלמנו אפילו ללמוד את הכנת המאפה הזה, בראש וראשונה בשל מלאכת הקליעה. לעומת זאת בהזדמנויות אחרות, כמו כאשר הייתי חולה ונשארתי בבית, למדתי איך להכין מרק גריסים ושעועית שנקרא בפולנית וביידיש ''קרופניק''- krupnik. עם הקדמה זאת נוסח
טומי לפיד (ו
רות סירקיס) - ''פפריקה'', יהיה זה טבעי שלסיפור יצורף המתכון. גם לפולנים מגיע ולא רק למאג'ארים.
הכנת קרופניק
המצרכים: כוס גריסים ( מה שקרוי גריסי פנינה), כוס שעועית - לבנה או חומה, 4 תפוחי אדמה גדולים. עוד 2 גזרים, עצמות בקר, בעיקר כאלה שיש בהם מיחָ, אבל אפשר גם עצמות לא חלולות, או קוביות מנקניק סלאמי יבש, בצל, כמה שיני שום, מלח, פלפל, וכמה עלי פטרוזיליה או שמיר.
אופן ההכנה:
משרים את השעועית והגריסים במים במשך לילה, כאשר המים מצויים בערך 5 עד 7 ס''מ מעל לחומרים. לא משנה עם ביחד או לחוד. בבוקר הכול אמור לטפוח עד כדי ספיגת כול המים.
חותכים הבצל לקוביות קטנות ומטגנים, בשומן עוף, אם יש, או בשמן חמניות, לא שמן זית (ללא כשרים- בחמאה) עד להשחמה.
גוזרים את הגזר לפרוסות.
גוזרים את תפוחי האדמה למחצית רבעים.
מקצצים דק את השמיר והפטרוזיליה וגם את השום.
כיום ניתן להוסיף פלפל אדום וקצת פפריקה מתוקה. שמים את הכול בסיר, כולל העצמות, ומוסיפים 4 – 5 כוסות או ליטר של מים.
בסיר לחץ - המרק אמור להיות מוכן כ-25 דקות לאחר ששסתום הלחץ (הזרבובית) מתחיל להסתובב. בסיר רגיל כשעה ומחצה, על להבה נמוכה, עד שהמרק יקבל את טעמו ואת המרקם הנכון, תוך בחישה לבל החומרים יידבקו בתחתית הסיר, והוספת תבלינים לפי הטעם. גם לאחר הבישול בסיר הלחץ ניתן לדלל לפי הצורך ולפי ההעדפה ולהוסיף מלח ותבלינים ואחר כך לבשל לכמה דקות כשהסיר לא אטום..
להגיש חם, חם.
למהדרין הלא כשרים, פרוסת לחם שחור עם חמאה טובה, מוסיפה למרק שמחמם גוף ונפש. לכשרים: את הלחם ניתן לטבול במרק וליהנות.
נ.ב
הרעיון לסיפור ה''קרופניק'' צץ בראשי לאחר שלא מצאתי נושא ראוי לכתוב, שכן אני כותב את הבלוג שלי מדי סוף שבוע עם איזה ''בולטין'' באמצע, אם ישנה תופעה שמרגיזה אותי - כמו שידור משחק כדורגל מקומי, לא חשוב במיוחד, בשעה תשע, השעה שבה משודרת מהדורת ''מבט''.
על משקל אמירתה של
מארי אנטואנט, אם אין נושא הולם, תאכלו קרופניק.
סיפורי סתיו בפולין
