אין חכמים ביו''ש

טיפשים מתעקשים על הטפל ובסופו של דבר מאבדים את העיקר.
מתנחלי יהודה ושומרון תואמים משפט זה כמו כפפה ליד.
כאשר התאפשרה, באופן חופשי, בנייה ביו''ש, הם בנו על כל גבעה נישאת ותחת כל עץ רענן (שלא להזכיר כל קבר של שייך שהפך מיד לקברו של אמורא ונביא) במקום להתרכז בעיקר וליצור רצף דמוגרפי על ישובי הקו הירוק.

כאשר קמו ממשלות ימין הם דאגו באדיקות ובהתמדה להפילן ו''המליך במקומם'' ממשלות שמאל. כך הם הפילו את שמיר וקיבלו את רבין, פרס, ביילין ו''הסכם אוסלו''. לאחר מכן הם הפילו את נתניהו א' וקיבלו את אהוד ברק א' ואת ''ועידת קמפ-דיוויד'' וההכרה בצורך ביישות פלשתינאית וויתור על מירב יו''ש, דבר שאומץ על ידי כל תכניות השלום מאז (מתווה קלינטון, מפת דרכים והעתיד עוד לפנינו).

בעקבות תכנית ההתנתקות של שרון הם קיבלו את קדימה, את ההתכנסות ואת אולמרט וליבני.
עתה ישנו נתניהו ב' וההקפאה וכבר רוחשות הרוחות: ''להפיל, להפיל''.
בעשור האחרון הקימו המתנחלים היאחזויות בלתי חוקיות. היאחזויות אלו היו לעיתים קרוואן, צריף, אנטנה או מיכל מים, אך זה תמיד לווה בתקשורת שהיא גם טיפשורת רעשנית, כל העולם רגש, האמריקאים דרשו להסיר, הממשלה הבטיחה, אך בסיכומו של דבר זו הייתה בדיחה. כל היאחזויות הבלתי מאושרות הכילו בקושי 500 איש שלא היו שווים את הטרחה לפנותם, אך המהומה התקשורתית הייתה גדולה והיא הבשילה את הדרישה להקפאת הבנייה.

אילו היו אנשים חכמים ביהודה ושומרון, הם היו מנמיכים את המהומה על לא מאומה, מתרחקים מעין מצלמות הטלביזיה והיו יכולים להרחיב יישובים קיימים בשקט וללא הטרדה. גם הבולשים ''הנועזים'' של ''שלום עכשיו'' הולכים רק למקומות שיש תקשורת או עניין תקשורתי, חיי יום-יום אינם מעניינים אותם.

ההקפאה הנוכחית של הבנייה ביו''ש לתקופה של 10 חודשים היא תוצאה של יועצים רעים וטיפשים לנשיא חסר ניסיון והנהגה ישראלית מפוקחת ופיקחית שהצליחה לתמרן את הנשיא חסר הניסיון ויועציו למצב שההקפאה אינה חלה על ירושלים והיא מוגבלת בזמן, במילים אחרות, היא מותנה בצעדים דומים של הצד השני במשוואה המזרח תיכונית.

אילו היו אנשים חכמים ביו''ש, הם היו מקבלים את צו השעה וממצים את מה שמותר: בניני ציבור השלמת מבנים ובנייה בירושלים.
אך אין אנשים חכמים ביו''ש.

הם קורעים את הצווים לעיני המצלמות, חוסמים את כניסת הפקחים, והכי גרוע ומביש, מתנכלים אישית לעובדי הציבור.
והרי מספר מקרים של התנכלות אישי לעובדי ציבור (על הכוונת של פעילי הימין: עובדי המדינה ביו''ש):

1. פניות אישיות בדואר האישי של אשת המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן על עונשים שהוטלו על פורעי חוק מקרב המתנחלים.
2. כרוזים בגנות עו''ד שיר לאופר, התובעת הראשית במרחב השומרון בבית הכנסת בו היא מתפללת.
3. הפגנות מדי שבוע מול ביתה (במעלה אדומים) של מירב אטינגר - תובעת מרחב בנימין.
4. הטרדות של חוקר המשטרה חיים טולדנו ביישובו עופרה.
5. הטרדות והפגנות מול ביתם של פקחי המינהל האזרחי רמי זיו ואשר ויזל.

יש לציין שכל המוטרדים הם חובשי כיפות ואנשים שמזוהים על המחנה הדתי לאומי.
שיטה זו של הטרדה אישית אופייני לימין הקיצוני ובעיקר לתושבי יו''ש. כך היה כלפי ראשי ממשלה בעבר, שרים, אלופים בצה''ל, רבנים צבאיים ואף כנגד הרב עובדיה יוסף (עד שקיבלו מכות מהש''סניקים והפסיקו).

ציבורים אחרים במדינה אינם נוקטים בשיטה זו כלוחמה ציבורית על דעותיהם ועמדותיהם. אין ספק שהדבר מעיד על השפל הרוחני והנפשי שציבור זה הדרדר אליו מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה.

זהו ציבור מיואש שאינו זוכה לתמיכת ה''קונצנזוס הלאומי'' שמתחיל בחיים אורון בשמאל ומסתיים בבני בגין, אביגדור ליברמן ומשה יעלון בימין. ההתנכלות האישית לעובדי ציבור מעידה על חולשתו וחוסר האונים של ציבור זה להתמודד כנגד גופים חזקים יותר מפקח בנייה או תובעת משטרתית. כמו במקרה ההתנתקות בגוש קטיף, גם פה, כאשר יגיע יום הפקודה לפינוי ישובים ביו''ש, הציבור החלש הזה יעשה ''הצגה לתקשורת של עם ישראל'' ויתפנה בהמוניו בשקט יחסי.

---