ד''ר דוד בוקעי הוא מרצה באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי החברה, בעיקר בענייני המזרח התיכון. הוא מרצה רהוט, הרצאותיו מעניינות ושיעוריו מלאים בסטודנטים, יהודים, ערבים ושומעים חופשיים (אל תפריע לי).

ככל אדם, גם לד''ר בוקעי, השקפת עולם פוליטית שבכוונה או בטבעיות הוא מטמיע אותה בהרצאותיו. זוהי השקפת עולם שאינה מחמיאה לערבים ולדתם (הבלוג של בוקעי).

בשנת 2005 הייתה לו תלמידה פלשתינאית-ישראלית שלא הבינה את ההפרדה שהוא עושה בין הקוראן לירושלים (שכידוע היא העיר השלישית בקדושתה למוסלמים). בתשובה לשאלתה הוא הסביר, בחריפות יתרה, שירושלים כלל אינה מוזכרת בקוראן ומן הראוי שסטודנטית מוסלמית תדע דבר כזה. הסטודנטית קצת נפגעה מכך, אולי מחוסר הידע שלה שנחשף לציבור ואולי מהתשובה החריפה והיא הביאה זאת לידיעת ד''ר אסעד גאנם, ראש המחלקה לממשל בחוג למדעי המדינה, שם. הד''ר הנכבד הציע לה להתלונן, אך היא לא התלהבה מהרעיון.

ב''בדרך פלא'', החל להופיע להרצאותיו של הד''ר בוקעי סטודנט חדש, פאדי אבו-יונס. פאדי אינו ''סתם'' סטודנט. פאדי הוא פעיל במפלגת חד''ש, ראש התאחדות הסטודנטים הערבים הארצית והיה מועמדה (מספר 22) של המפלגה לכנסת ה-‏17.

מהרגע שפאדי דרך באולם של בוקעי, הוא לא הפסיק לשאול, לצעוק, לזעוק ובקיצור להפריע להרצאות ולגרור את בוקעי לתגובות מילוליות ''אלימות''. ד''ר בוקעי דרש את סילוק הסטודנט המפריע והגיש על כך תלונה להנהלת האוניברסיטה.

במקביל, פנה פאדי אבו-יונס במכתב תלונה להנהלת האוניברסיטה על התבטאויותיו ''הגזעניות'' של ד''ר בוקעי על הערבים והאיסלם.
המכתב תחת הכותרת ''מרצה באוניברסיטת חיפה מציע לירות למחבלים בראש'' מצא את דרכו למקומון חיפאי שנתן במה חופשית לסטודנט לפרוס את טענותיו מבלי לקבל תגובה נאותה מד''ר בוקעי או הנהלת האוניברסיטה.
כן מצא המכתב את דרכו ל''נענע 10'' ושם העורך הכתיר את הכתבה בכותרת ''מרצה באוניברסיטת חיפה מציע לירות לערבים בראש''.

העורך, כדרכם של אנשי הטיפשורת, לא חשב על משמעות השינוי שעשה, מלבד משמעות הרייטינג שזה ייתן למדורו והטפיחות על הגב של ''החברה'' על שנינותו. ארגוני ''זכויות האדם'' הפלשתינאיות במדינת ישראל לקחו את המאמר ב'' נענע 10'' למשנה ליועץ המשפטי למדינה לתפקידים מיוחדים, שי ניצן, והלה, מבלי לבדוק, הורה מיד על חקירת משטרה בחשד להסתה לגזענות (איזה פייטר).

במקביל דחתה אוניברסיטת חיפה את טענותיו של הסטודנט פאדי בן-יונס בטענה כי הוציא דברים והקשרם וכי חלק מטענותיו על אמירות של ד''ר בוקעי הן שקריות, על פי עדויות של סטודנטים אחרים.
הדיון בתלונה כנגד פאדי עצמו, על ההפרעות נמשך במשך כל שנת 2005 ונדחה להמשך דיונים בשנה שלאחריה והתלונה כנראה מתה ''מיתת נשיקה''.

ד''ר בוקעי, בעמדותיו כנגד האיסלם והערבים המשיך ל''משוך אש''. למשל בהרצאה באוניברסיטת חיפה בדיון על סרט (שהוצג באולם) על האיסלם, קבוצה גדולה של סטודנטים ובראשה, אורי וולטמן, פעיל מפלגת חד''ש, הפריעה בעקביות לדבריו. לטענת הסטודנט, בוקעי כינה אותו גזען, משת''פ ו''יהודון קטן'', גם על כך הוגשה תלונה שנדחתה (משת''פ ויהודון קטן).

בעת סיור הרצאות של ד''ר בוקעי בארה''ב, יצאה הליגה נגד השמצה באמצעות הסמנכ''ל, קן ג'ייקובסון, כנגד הנ''ל בגין הכללות מטרידות מאוד המבטאות דעות קדומות שעלולות להיות מאוד הרסניות (מפיץ דעות קדומות נגד ערבים).
כידוע ''הליגה'' מגיבה גם כנגד מרצים מהשמאל המשווים את ישראל ל''נאציזם'', כמו-כן כנגד התאחדות המרצים הבריטית שניסתה להטיל חרם על מרצים מישראל, בין היתר בגין עמדותיו של הד''ר בוקעי.

ד''ר בוקעי בדק מספר פעמים במשטרת חיפה על מצב ה''חקירה'' נגדו כפי שהורה המשנה ליועץ המשפטי, שי ניצן, התשובה הייתה: לא מתנהלת כל חקירה.

עתה, ארבע שנים לאחר שהמשנה ליועץ נתן הוראה לחקור את התבטאויותיו של בוקעי, החליט המשנה לסגור את התיק בתנאי שבוקעי יחתום על התחייבות לא להגיד ''דברי בלע על האיסלם'' (המרצה עדיין נלחם בפרקליטות).

איני משפטן, אך לא שמעתי על חוק או תקנה המקנה את הזכות לפרקליטות ו/או למשטרה להתנות סגירת תיק, ללא חקירה, ללא המלצה לאישום, בהתחייבות להימנע ממשהו שבכלל לא הוכח שהוא קיים. זאת לאחר 4 שנים של חקירה ''לכאורה'' כי, הרי, בוקעי טוען שבכלל לא חקרו אותו.

סיפורו של ד''ר בוקעי מעלה 3 תמיהות:

א. מדוע אוניברסיטת חיפה לא מצאה את הכלים הנאותים להגן על מרציה מפני סטודנטים פרובוקטיביים ולאפשר ליתר התלמידים לימודים שקטים.

ב. מדוע חופש העיתונות מאפשר לעורך עיתון או עורך באינטרנט לפרסם דברים שקריים, במודע ולא לעמוד בפני ביקורת עם אמצעי ענישה בצידה (השעיה, פסילה, קנס כספי)?

ג. איך פרקליט בעמדה כה גבוהה, כמו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מקבל החלטות על פתיחת חקירה כנגד מרצה באוניברסיטה ללא בדיקה מינימאלית של התלונה שהוגשה לו ומסתפק רק בכותרת בעיתון. איני מכיר את מר ניצן מעבר מה שפורסם לגביו, איני חושב שהוא פעל ממניעים פוליטיים, אני חושב שהוא פעל מתוך איוולת גדולה ועתה באמצעות הדרישה לכתב התחייבות מד''ר בוקעי הוא מנסה לצקת תוכן כלשהו להחלטתו משנת 2005.

אני סמוך ובטוח שהיועץ המשפטי החדש ישים קץ להתנהגויות כאלה שד''ר בוקעי אינו קורבנן היחיד.

---