האוכל במלרע הוא שמו של המחסל והטורף; כך במקרא, כמו גם במילון החדש של אבן שושן.

• • •

בהפטרת השבוע ''השבת הגדול'' (מלאכי, פרק ג') נאמר:

ח הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים, כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ: הַמַּעֲשֵׂר, וְהַתְּרוּמָה. ט בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים--הַגּוֹי, כֻּלּוֹ. י הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי. יא וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל, וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה; וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

כאן הפירוש של המלה לקבוע הוא הפירוש הפחות שכיח, והוא – לקפח, לגזול, לעשוק. ה' מתלונן על קיפוחו בכך שלא משאירים בבית ה' מעשר לכוהנים לעובדו, ובהמשך מציע לבחון ולנסות להשאיר מעשר כדי שתהיה ברכה בארץ, ''וגערתי באוכל'' (מלרע), כלומר, שאגעור בארבה שהיה אוכל התבואה עד עכשיו, ומכאן ואילך לא ישחית לכם פרי האדמה (לפי פירוש מהר''י קרא).

לאמור, האוכל - הוא הארבה, המחסל את התבואה.

מקום נוסף בו מופיעה המלה ''אוכל'' ( במלרע) כשם עצם הוא בחידת שמשון –

החידה:
(שופטים י''ד, י''ד): ... מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז, יָצָא מָתוֹק...

הפיתרון:
(שופטים י''ד, י''ח): ... מַה-מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי...

ואף הערת שמשון כתגובה לפתרונם של רעיו – בחידות ניתנה, וזו לשונו:
(שופטים י''ד, י''ח): ... לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי.

והנה, בעת החדשה, שוב מופיעה המילה אוכל כשם עצם, על פי מילון אבן שושן המרוכז בהוצאת ''המלון המרוכז בע''מ'' מהדורת 2009:

אוכלי בשר^ח בעלי חיים הנזונים מבשרם של בעלי חיים. בלועזית: קרניבורים.

(הסימן הקטן ח' הוא אות לכך שהשימוש הנ''ל שייך לחטיבת הספרות החדשה - מספרות ההשכלה ועד ימינו.)

עינינו הרואות כי מה שנחשב חדשני בשפה העברית – מצוי, לעתים קרובות, בכתובים.

---