זהו, כנראה שתמו החיים הטובים של היוונים.
ביוון 65% מציבור העובדים מועסקים בשירותים. חלק גדול מאוד, במוסדות ציבור. מהם, עשרות אלפים שהצטרפו רק בשנים האחרונות. התנאים של עובדי הסקטור הציבורי טובים מהמקובל בארצות אחרות באירופה. שכר גבוה, יותר משנים-עשר משכורות בשנה, יציאה מוקדמת לפנסיה, מענקים והטבות מסוגים שונים והעיקר- לא צריך לעבוד קשה.
מנגד גביית המיסים שאמורה לאזן את עלויות השכר הגבוה מתנהלת בעצלתיים ובהצלחה מועטה, השוק הלא-רשום והלא רשמי פורח ביוון. הצמיחה שהיא המפתח לגידול והתפתחות כלכלית נשחקה לחלוטין.
בשנת 2001 הצטרפה יוון לגוש האירו (
טרגדיה יוונית). ההצטרפות הייתה מותנית בקיום מספר תנאים פיננסיים ותקציביים, כגון, מקסימום 3% גרעון תקציבי. ליוון היה גרעון גדול יותר, אז המירו והזיזו סעיפים שונים בתקציב והעניין הסתדר. היו עוד חריגות, אך הנציבות האירופאית העדיפה להתעלם, העיקר שיוון תצטרף.
ההצטרפות הפיחה תקוות רבות, מועדון האירו הוא מועדון חברים יוקרתי. בשנת 2004 הייתה האולימפיאדה ביוון, ליבם של היוונים רחב מגאווה, אך העלות הייתה 16 מיליארד יורו. מי הם חשבו שיפרע את החשבון?
לחברות במועדון היורו יש מחיר, אין מדיניות מוניטארית (עצמאית). אי אפשר לעשות פיחותים ושער הריבית נקבע בפריז על ידי נגיד הבנק האירופאי.
לכן, כאשר השנה הגרעון התקציבי הגיע לשיעור של 12 – 14 אחוזים מהתוצר. החובות עברו בהרבה את התל''ג. אף אחד לא היה מוכן להסתכן ולהלוות כסף ליוון ועשרות מיליארדי חובות צריך לפרוע בקרוב. אבל ידי שר האוצר היווני היו כבולות (
המצב הכלכלי ביוון). פיחות, שהיה פותר חלק גדול מהבעיה, אינו בר-ביצוע, שינויים בריבית אינם אפשריים. מה נותר? קיצוץ תקציבי ומיסים נוספים. וזה בפירוש פוגע מאוד בחיים הטובים של היונים.
הקיצוץ התקציבי אמור להקטין את שכר הסקטור הציבורי ב-30% והמיסים החדשים יקטינו את ההכנסה הפנויה ליתר האוכלוסייה. זה אולי יאזן את התקציב ויאפשר ליתר מדינות האיחוד האירופאי ל''גלגל'' את החובות הכבדים של היוונים לשנים הבאות, אך בכדי להתחיל להחזיר חובות על כלכלת יוון להתחיל לצמוח. וצעדים פיסקאליים בלבד אינם מבטיחים צמיחה.
יוון היא אבן בוחן למדיניות שינקוט האיחוד האירופאי עם יתר חברותיו שכלכלתן מתנדנדת ובראשן פורטוגל וספרד (
המשבר הבא באירופה). היענות למילוי צרכי הכלכלה היוונית כנגד גזירות תקציביות מרמזת שכך ינהגו גם עם היתר, אך גם כאן המפתח יהיה בצמיחה השאלה היא כיצד עושים זאת על רקע התחרות ממזרח וממערב.
איך זה ישפיע על האירו? הוא יתקרב לאט לאט למחיר של 4 ש''ח ליורו.
וכיצד זה מתקשר אלינו?
עלינו לשלוף מהמחסן את האמירה שאבותינו הכלכליים לא הפסיקו לשנן באוזנינו בוקר צהרים וערב, מדי יום ביומו:
יצוא, יצוא, יצוא.