פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
האם 7 מיליון אמריקאים מתו מרעב?
עגל הזהב / דוד סיון (יום רביעי, 19/05/2010 שעה 15:00)


האם 7 מיליון אמריקאים מתו מרעב?

האם נזקי המשבר הגדול כל כך חמורים?

ד''ר דוד סיון



According to the calculations, in 1940, the US population should have amounted to at least 141,856,000 people, given that the previous demographic tendency was preserved. But in reality in 1940 the population was 131,409,000, 3,054,000 of which can be explained by the change in the migration dynamics.

Thus, 7,394,000 persons as of the year 1940 are actually absent…

לפי חישובים אוכלוסיית ארה''ב, בשנת 1940, האוכלוסיה היתה צריכה להיות לפחות בגודל של 141,856,000 בני אדם, אם המגמות דמוגרפיות קודמות נשמרו. אבל במציאות בשנת 1940 גודל האוכלוסייה היה 131,409,000, מהם 3,054,000 מוסברים על ידי שינויים בדינמיקה של ההגירה.

לכן, 7,394,000 אנשים בעצם חסרים בשנת 1940...
משמעות הביטוי האוקראיני, Golodomor, שבכותרת המאמר המצוטט היא ''רצח-עם ברעב''. המאמר מציג לא מעט טענות אבל רובן הן כאין וכאפס בהשוואה לטענה העיקרית. המאמר בעצם ממוקד בטענה שבזמן המשבר הגדול שהחל בסתיו של שנת 1929, הממשל האמריקאי רצח ברעב כ-‏7.4 מיליון בני אדם. מי שקורא את הציטוט מבין שאמינות (או מופרכות) טענת ''רצח-עם ברעב'' תלויה במגמות דמוגרפיות.

טענה נוספת שמעלה המחבר היא 'שלא נותר זכר מההשמדה ההמונית הזאת, לא טקסי זכרון ולא נתונים. מאגרי הנתונים נוקו מכל הוכחה של הפשע'.

כדי לבדוק את אמינות הטענות יש לבדוק מהם המקורות עליהם מתבססים התיאורים, הניתוחים והמסקנות של המחבר. מסתבר שהמחבר לא ציין ולו מקור אחד עליו מתבססות טענותיו. כדי לבדוק את אמינות דבריו לא נותר אלא לבדוק את הנתונים מהם הסיק בוריסוד את מסקנותיו בדבר המגמות הדמוגרפיות עליהן את חישוביו. אבל גם כאן מתברר שחוץ מכמה מספרים בודדים לא ניתן למצוא בין שורות המאמר את הנתונים הדמוגרפים האלה ואין גם הפניות כלשהן.

מנסיוני ידעתי כי בנושאים הכלכליים הממסד האמריקאי מספק נתונים רבים באופן חופשי לפי דרישה. אבל בעידן האינטרנט הנוכחי המציאות פשוטה יותר כי קל למצוא ולהוריד הרבה מאד סדרות של נתונים רשמיים. לכן סביר להניח שזה היה מקור הנתונים עליהם מתבססים החישובים של המחבר. זאת המשימה הקלה שבה עסקתי תחילה. המשימה השניה שלקחתי על עצמי היתה חיפוש מקורות כלשהם כמו מאמרי עיתונות, רומנים, מאמרים וספרים אקדמיים שמתארים מוות המוני מרעב.


מה עולה מן הנתונים?

כפי שצפיתי קל למצוא נתונים, במיוחד בנושאים דמוגרפיים. בקובץ ''demographic_data.xls'', מוצגות סדרות עיתיות של נתונים לתקופה 1900 – 2002. יש בו נתונים על המשתנים הבאים: גודל האוכלוסיה, מספר ''עולים'' (המהגרים הנכנסים), שיעורי ילודה, שיעורי תמותה ונתוני ההגירה נטו (''עולים פחות יורדים). כן מוצגים שם סדרות-עיתיות מחושבות של שיעורי שינוי של המשתנים השונים.

כצעד ראשון לבחינת אמינות הטענות של בוריסוב ערכתי ניחוש ''חכם'' כדי לברר מה היו בערך הנתונים שלפיהם הוא חישב את מספר האנשים החסרים בשנת 1940. לצורך זה לקחתי את גודל האוכלוסיה לשנת 1930 (123.1 מיליון). אחר כך בחרתי את שיעור גידול האוכלוסיה שנרשם בשנת 1927 (1.4%), כמייצג אפשרי של מגמה ארוכת טווח (שיעור ממוצע). לפי הנחות אלה גודל האוכלוסיה המחושב לשנת 1940 הוא 141.4 מיליון בני אדם (141.9 לפי החישוב של בוריסוב). אבל הנתונים בפועל מראים 131.96 (131.4 לפי בוריסוב) ולכן ההפרש בין הגודל המחושב לזה המדווח, הוא כ-‏10 מיליון בני אדם.

החישוב הזה הוא בעייתי משתי סיבות. ראשית בחירת שיעור הגידול הממוצע מתעלמת מהמגמה שאפשר לראות מהנתונים. שנית מאחר וקיימים הנתונים אין כלל סיבה נראית לעין לערוך את החישוב. לכן עולה החשד שבוריסוב בחר להציג תמיכה לטענת ''רצח-עם ברעב'' שלו, למרות שכבר ידע שהנתונים למעשה מפריכים אותה – ירה את החץ ורץ לצייר סביבו את המטרה.



כידוע גודל האוכלוסיה הוא חיבור בין גודלה בתקופה קודמת, פלוס ריבוי טבעי ופלוס הגירה.
בחינה מקרוב של סדרות הנתונים (בקובץ ''demographic_data'') תעזור לנו לגלות את המגמות ארוכות הטווח של המשתנים הרלוונטיים. ציור גרף של שיעורי השינוי הוא אמצעי עזר טוב. הגרף הראשון, ''rates'', מראה לנו את שיעורי השינוי של חמישה משתנים: אוכלוסיה, ''עולים'', ילודה, תמותה והגירה נטו. אפשר לראות שכל שיעורי השינוי מציגים מגמת ירידה במשך 40 השנים הראשונות של המאה ה-‏20.

קל לראות ששיעורי הילודה החלו לרדת כבר במהלך העשור הראשון של המאה ה-‏20. המגמה הזאת נמשכה גם במהלך המשבר הגדול כמעט עד לסופו (The Report Of The Commission On Population Growth...). כידוע לפי מודלים דמוגרפיים מקובלים, זו מגמה צפויה כאשר המשק צומח.

גם שיעורי התמותה הציגו מגמה יורדת לאורך כל התקופה. לדמוגרפים יש הסבר למגמה הזאת של שיעורי התמותה. בין הדמוגרפים יש מחלוקת אבל רוב המחקרים האמפיריים מראים שבזמן מיתון שיעורי תמותה יורדים. הם מסבירים זאת בכך שבתקופות מיתון נוסעים פחות ולכן יש פחות תמותה מתאונות דרכים. כאשר רבים מובטלים יש גם פחות תמותה מתאונות אחרות. אפילו שיעורי תמותה ממחלות שונות יורדים בתקופות מיתון (Mortality increases during economic upturns).

מאחר ושיעורי הילודה ירדו מהר יותר משיעורי התמותה, הרי שבאופן טבעי ירד גם שיעור השינוי בריבוי הטבעי. גם זו מגמה צפויה במהלך תהליך הפיתוח הכלכלי.

עוד עובדה אחת בולטת כאשר מסתכלים על שיעורי השינוי במהלך 1918 – 1919. שיעור התמותה קפץ ושיעור הילודה ירד יותר מהמגמה ארוכת הטווח ולכן שיעור גידול האוכלוסיה ירד באופן משמעותי. הסיבה: קרוב ל-‏700 אלף אמריקאים נפלו קורבן למגפת השפעת הגדולה. מסתבר שמספר הקרובנות העולמי היה גבוה ממספר קורבנות מלחמת העולם הראשונה (The Legacy of the Pandemic).

שיעורי ההגירה החלו במגמת הירידה בזמן מלחמת העולם הראשונה ולאחריה התחזקה המגמה בגלל חקיקה שהגבילה הגירה מארצות מסויימות. בהמשך בשנת 1924 נחקק חוק שהגביל את ההגירה ל-‏150 אלף נפש בשנה לפי מכסות (immigration legislation). ואכן במהלך השנים עד 1940 – שיעורי ההגירה וההגירה נטו הציגו ירידה משמעותית. במהלך העשור של המשבר היו אפילו שנים שהגירה מארה''ב היתה גדולה יותר (הגירה נטו בערכים שליליים). בכל מקרה שיעורי ההגירה היו קרובים לאפס. כפי שהגרף הבא (''rates1'') מראה, התוצאה היא שהתפתח תהליך התכנסות (התקרבות) של שיעור הריבוי הטבעי ושל שיעור גידול האוכלוסיה.

מסתבר שהמגמה היורדת של גידול האוכלוסיה מוסברת טוב על ידי המגמות של מרכיביה. אין שינויים שלא מסתדרים עם המגמות הדמוגרפיות ארוכות הטווח. לכן סדרות הנתונים לא מציגות תמיכה בטענה של בוריסוב כאילו מישהו החביא או העלים נתונים כדי להסתיר מוות המוני. מכאן שהטענות של בוריסוב שמבוססת בעיקר על טענת מחסור בנתונים, נשענות על כרעי תרנגולת.


מה יש בספרות?

אחת מהתוכניות הרבות שהונהגו על ידי הממשל של רוזבלט היה ''פרוייקט הכותבים הפדרלי'' (''Fedral Writer's projects''). החל מיולי 1935 גוייסו אלפי כתובים לתעד היסטוריה מקומית (בקול ובכתב) מהשטח, לתעד קבוצות אתניות שונות ולכתוב ספרי ילדים. הרבים שעסקו במלאכה היו גם סטאד טירקל (Stud Terkel) וג'ון סטיינבק. הם ורבים אחרים היו למעשה קורבנות המשבר הגדול ולכן זה טבעי שהם התמקדו בתיאור הסבל העמוק – תיאור מהות החיים בעוני קשה.

במסגרת זו סטיינבק ערך ביקרורים במחנות-העבודה ובעיירות (''Hooverville'') שהקימו מהגרי העבודה ולמד היטב את המציאות בשטח, כולל עבודה בשדות עם המהגרים. הוא כנראה הכיר את הנתונים שעמדו לרשותם של מנהלי המחנות. הוא הכיר את הסבל של מהגרי-העבודה היטב והשתמש בידע הזה כדי לכתוב מספר מאמרים על מר גורלם. הוא גם טרח ולמד על מסעם מהאזור ממנו באו בכך שנסע מקליפורניה לאוקלוהמה וחזרה במסלולם של המהגרים האלה (Background Information).

מאמר אחד של סטיינבק, שפורסם בעיתון בתאריך 15.4.1938, מציג את תפיסת המציאות שלו במשולב עם השקפת עולמו. לדבריו האבק והטרקטורים תפסו את מקומם של החקלאים הקטנים והאריסים (sharecroppers) מאוקלהומה, טקסס, ארקנסו וקנזס. האנשים שהפסידו את נכסיהם ופרנסתם בחרו להגר מערבה כדי למנוע רעב. שם על פי הפרסומים ניתן היה למצוא פרנסה. על פי המאמר הנסיון של אלפי המשפחות שהיגרו למערב היה שכר נמוך וצורך לנדוד לפי הבשלת היבולים וצרכי החקלאים באזורים השונים של קליפורניה. מהירי התנועה זכו למקסימום 9 חודשי עבודה. אם כל המשפחה עבדה זה איפשר קיום מינימלי (אוכל ודלק לכלי התחבורה שבאמצעותו נדדו) במהלך אותם 9 חודשים.

על פי סטיינבק בשלושת החודשים הנותרים (בחורף), נותרו אלפי המשפחות האלה ללא הכנסה. לכן התדרדר מצבן של המשפחות האלה עד כדי רעב ואפילו תמותה מרעב. בתנאי הדיור הירודים שלהם הם כולם היו חשופים למחלות כמו דלקת ריאות, חצבת ושחפת, שבאותם ימים נחשבו לגורם תמותה משמעותי ואל אלה נוספו מחלות שסיבתן קשורה ברעב. סטיינבק מספר לנו נערה שלא אכלה יומיים ועל איש ששני ילדיו נפטרו מדלקת ריאות. לדבריו הסיכוי שהמצב הזה יחזור על עצמו בשנה הבאה כמעט בטוח... (Starvation Under the Orange Trees).

מסתבר שהשקפת עולמו (שמאלית-מסורתית) של סטיינבק גרמה לו להתמקד בגורלם של הקורבנות הקשים ביותר של מהגרי העבודה האלה. כפי שיתברר בהמשך זו היתה תפיסת מציאות מאד פרטית, ולכן חלקית, בדבר גורלם האכזר. זהו גם הנושא המרכזי של ספרו המפורסם, ''ענבי זעם'' (''The_Grapes_of_Wrath'') שיצא לאור בשנת 1939. הספר הפך לרב-מכר במשך תקופה ארוכה וזיכה את סטיינבק בפרס פוליצר בשנת 1940, ובשנת 1962 הוענק לו פרס נובל לספרות לא מעט בזכות הספר. הספר ש''עדין'' נמכר ב-‏100 אלף עותק בשנה (Contemporary Reception) היה גורם עיקרי ביצירת המיתוס בדבר גורלם של מהגרי ''קערת האבק'' (''Dust Bowl'').

תופעת ''קערת האבק'' נוצרה כתוצאה מהשפעה של מספר גורמים חקלאיים כמו שיטות עיבוד (למשל חישוף הקרקע, ורעיית יתר) שגרמו לבליית קרקע חמורה ותקופות בצורת ארוכות במהלך השנים 1931 – 1939. הקרקע שהתייבשה הפכה לאבק וסופות חול כבדות הפכו לתופעה שגרתי. במהלך השנים נסחפו ברוח ואבדו שכבות הקרקע הפוריות בשטחים גדולים. המשקים באותם אזורים (במרכז ארה''ב) הפכו ללא פוריים ובעליהם עם עובדיהם נאלצו לחפש את מזלם במקום אחר. בגל ההגירה הזה נדדו ממרכז היבשת מערבה, בין 300 ל-‏400 אלף אנשים. באופן לא מפתיע מרבית מהגרי הגל הזה היו בעלי מאפיינים אחרים מאלה המיוחסים למשפחתו של גיבור הספר ''ענבי זעם'' סטיינבק (James Gregory Interview). פרופסור גרגורי מבהיר שהמיתוס איננו תיאור של מציאות רחבה אלא להיפך.

סטיינבק לא הזכיר סטטיסטיקה בדבר מספר קורבנות הרעב אבל פרופסור גרגורי נותן לנו קצה חוט: יותר אנשים מתו בנסיון לחצות את הגבול בשנות ה-‏90 מאשר אלה שמתו כתוצאה מהגירת ''קערת האבק''. מספר מקרי המוות מרעב היה מועט – לא משמעותי. סבלם של הבאים בספינות המכולה מסין כיום גדול יותר משל מהגרי ''קערת האבק''.


מה אומרים היסטוריונים?

לאחר חיפוש אינטרנטי כדי לאתר מחקר היסטורי שעוסק בתמותה המונית בזמן המשבר, הבנתי שכנראה גם לא אמצא. לכן הפניתי שתי שאלות למספר (ארבעה ליתר דיוק) פרופסורים שהתמחותם היא בהיסטוריה אמריקאית:
  1. האם יתכן שכל כך רבים מתו ברעב עד כדי כך שבחיפש פשוט לא מוצאים כמעט דבר על העניין?
  2. האם ניתן למצוא מקור טוב ואמין שבו כתובים גם נתונים כמותיים על מספר האנשים שמתו אז בגלל רעב?
התשובות לא איחרו לבוא והיו קצרות. אחת מהן קבעה שטענתו של בוריסוב היא שטות ממדרגה ראשונה ושלפי המקור אפשר להבין שמדובר בחומר תעמולה. בנוסף נאמר בה שלא מוכר מקור שמציין את מספר מקרי המוות מרעב בתקופת המשבר הגדול, ו''למיטב ידיעתי'' לא היו מקרי מוות כאלה.

תשובה אחרת היתה יותר מנומסת: 'אינני מכיר הוכחה כלשהי, אפילו לא אחת, שמראה ש-‏7 מיליון אמריקאים מתו ברעב בתקופת המשבר הגדול של שנות ה-‏30. הרבה אנשים הסתובבו רעבים, אכלו פחות ממה שהיו צריכים, בזמן המשבר. אבל זה לא מתקרב במעט לביסוס טענה שמיליונים אבדו- מתו'.

העובדה שלא קיבלתי תשובות חיוביות הן עדות חד משמעית מספקת. גם משמעות דבריו של פרופסור גרגורי תומכת במסקנה זו.


סיכום

סריקת נתוני הלשכה למפקד האוכלוסין (the Census Bureau) ומקורות אחרים לא מראה שום רמז שמאגרי הנתונים נוקו ממידע על מוות המוני מרעב בזמן המשבר הגדול שהחל בשנת 1929. סדרות הנתונים לא מראות שום סתירה ביחס למגמות ארוכות הטווח שהחלו בעשורים לפני המשבר.

גם סריקת המקורות הספרותיים וההיסטוריים לא מראה רמז למוות המוני מרעב. בעיני ההיסטוריונים אין שום בדל של הוכחה לכך.

מאחר ולא היה מוות המוני הרי שגם אין כל שחר לטענה של בוריסוב בדבר רצח-עם ברעב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  אבל,עדיין קיים הבדל של 10 מיליון  (ע.צופיה) (2 תגובות בפתיל)
  ההנחות של בוריס לא מסתדרות עם המציאות.....  (חוק שימור האלרגיה) (4 תגובות בפתיל)
  אין ספק שלא היה ''רצח עם'' ברעב  (עמיש) (26 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי