ימים קשים עוברים עלינו, אחיי ואחיותיי!
עם כל הרצון להימנע מהשוואות, מזמנים אחרים וממקומות אחרים, להבדיל, אין מנוס מלקוות כי מצויים אנו בפתח ''מלחמת תרבות'' או, אם תרצו ולא תהססו ''מלחמת אור בחושך''!
תקווה אני כי כל אחד מכם, אחיי ואחיותיי, יודע למה אני מתכוון וגם למי. עם זאת, אף בהיותי משייך את עצמי לבני תרבות ונאור, מהסס אני לנקוט עמדה.
נזכרתי בפליטון אותו כתבתי לפני שנים לא מעטות. עם כל הענווה הכל כך לא אופיינית לי, סבור אני כי אולי, רק אולי, תהיה תועלת מחשבתית בלבד, אם אביא להלן את תמציתו.
ובכן, שאלה לי אליכם ידידיי: כמה זה שתיים ועוד שתיים? אל נא לכם לאוץ עם פתרונה של קושיה זו. הוא לא חד-משמעי, ברור ואין נכון ממנו: ארבע כמובן, תאמרו ולא הוא!
זה תלוי באיזה בית ספר רכשתם את השכלתכם היסודית, אם אכן רכשתם. בוגרי החינוך הממלכתי ישיבו פה אחד ללא צל של ספק, או אפילו צל צילו של ספק, שאכן ארבע הוא הפתרון ואין בילתו, הרי אין קל מזה להוכחה. זה נכון, נכון מאוד, אבל אני הייתי מוסיף לתשובה זו ''כל עוד לא יוכח אחרת''! הרי ספקנות וסקרנות הן אם כל מדע וידע!
מי לנו כגאון הגרמני-היהודי-האמריקאי,
אלברט איינשטיין הזכור לתהילת עולם בשל תורת היחסות, המשמש דוגמה לכך! קטונתי מלהתייחס לתורה זו. הרי אני לא מבין אותה די צרכה, לא בה השכלתי ומיומנותי.
אלא מה רוצה הדיבוק, כדברי
אפרים קישון המנוח: איינשטיין, בערוב ימיו, החל בעצמו לפקפק בנכונותה ובאמיתותה של התיאוריה שלו עצמו! אפס, משהו לא הסתדר לו, משהו חסר לו, דבר-מה לא הוכח! אז מה עשה איינשטיין? איינשטיין, לפי מקורות זרים, כמקובל לומר בימינו, פנה, ברוב יאושו, לאלוהים, לא זה של היהודים, לא של הנוצרים או המוסלמים. הוא פנה לכח עליון, יען כי בלעדיו, כאמור, דבר-מה חסר לו, לגאון?!
אמור מעתה: אין דבר כזה ''ללא ספק'', ''ללא צל של ספק'' לא כן שלא!
תמונה שונה אנו מקבלים אצל בוגרי בתי הספר הממלכתיים-דתיים, שם על תלמידיו להשיב ''ארבע בעזרת השם'' ואילו על בוגרי בתי הספר החרדיים לענות לקושיה ''ארבע, אם ירצה השם''!
בל יהיה ההבדל (ההבדל, לא ההפרש!) קל בעיניכם, ידידיי, הנה הפירושים ואין בילתם!
לממלכתיים-דתיים נאמר: תלמדו, ילדים, התאמצו, השתדלו, בזיעת אפכם, הפעילו את ראשכם ותגיעו לפתרון. רק אם לא תצליחו, חיש יבוא השם בעזרתכם, כי אין הוא עוזר לעצלנים ו/או לבטלנים. ברור?!
לבסוף: בתי ספר חרדיים למיניהם, שם משתמשים, כידוע, בביטוי: ''אם ירצה השם'', פשיטא: אין נפקא מינא, אם תתאמץ ותעמיק חשוב, או, חלילה, תתבטל מכל חשיבה של המופקרים, לא עלינו.
איננו טוענים, כך המלמדים באוזני צאן בית רבנן, שזה לא ארבע, ברם זה ארבע על תנאי, אך ורק אם השם ירצה, ישתבח שמו!
לסיכום: איש לא יודע הכל כי הוא לא יודע מספיק. ספק אם אי-פעם יידע הכל, בעזרת השם או רצונו!
כדברי
סוקרטס, לשאלת תלמידיו: אני יודע שאני לא יודע מאומה, חכם וצנוע היה הגוי הזה!
כמה זה שתיים ועוד שתיים
