בשבוע שעבר התקיים יום עיון במכללה האקדמית של נתניה, על הנושא ''שאיפות אירן להגמוניה אזורית''. הנושא שעלה בדיונים לכל אורך היום, היה כמובן נושא הגרעין של אירן, שהוא המניע העיקרי שיסייע לאירן להגיע לעמדת כח. השתתפו בדיונים פרופסורים ואקדמאים מישראל ומגרמניה. אבל את הדגש נשים הפעם על שלושת הישראלים, שהם מומחים מן המעלה הראשונה לנושא האירני. ראש וראשון להם השגריר
אורי לובראני, שהיה השגריר האחרון שעזב את אירן עם עלייתו של חומייני לשלטון. השני הוא פרופסור
דוד מנשרי, דיקן לתכניות מיוחדות מן החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. והשלישי, ד''ר
עוזי רבי, ראש החוג להיסטוריה של המזה''ת ואפריקה, וחוקר בכיר ללימודים אירניים באוניברסיטת תל-אביב. שלושת האישים המכירים את אירן לפני ולפנים טוענים שאירן תהיה בסופו של דבר מעצמה גרעינית.
העם האירני הוא עם חכם וגאה, שהכבוד העצמי שלו, הוא אחד המניעים הגדולים שלו. אם האירנים החליטו שהם יהיו מעצמה גרעינית, שום דבר לא יעצור אותם. הם הצליחו לתעתע במערב במשך כעשר שנים, בזיגזגים דיפלומטיים שהרדימו את המעצמות. תוך כדי נהול המאבק הדיפלומטי הצליחה אירן להעשיר אורניום ברמה נמוכה, ובמקביל הם בנו מספר רב של סרכזות (צנטריפוגות). מומחים לנושא הגרעיני אומרים, שכדי לקבל פצצה גרעינית, המדינה זקוקה לכמות קטנה של אורניום מועשר ברמה גבוהה; או כמות גדולה של אורניום מועשר ברמה נמוכה ומספר סרכזות גדול. המכפלה של מספר הסרכזות הגדול בכמות הגדולה של האורניום הנמוך - תתן את אותה התוצאה של מכפלת כמות קטנה של אורניום איכותי במספר סרכזות קטן. מכאן, שאירן תהיה מעצמה גרעינית, כי יש לה מספר רב ביותר של סרכזות מחד, וכמות גדולה מאד של אורניום ברמה נמוכה.
כידוע, אירן הצטרפה לאמנה למניעת הפצה של הנשק הגרעיני. מן המפורסמות הוא שכאשר מדינה מצטרפת לאמנה או לארגון, ומקבלת על עצמה את המחוייבויות התואמות, היא חייבת לעמוד בהן. ובמקרה של הפרה צריכה לבוא סנקציה. הסנקציות הן ''ארגז הכלים'' של הדיפלומטיה. אבל הסנקציות צריכות להיות חריפות ואליהן צריך להתווסף איום צבאי עמום. שני הנושאים האלה בארגז הכלים הדיפלומטי כשלו מראש.
אובמה וויתר מראש על נושא האיום הצבאי. בכך הוא הוכיח כי הוא ''ילד קטן עם מקל גדול''. והסנקציות הכלכליות נכשלו כי לא היתה מאחוריהן חזית אחידה. ארה''ב וויתרה על החרפת הסנקציות הכלכליות, כדי לתת מענה לשאיפות הכלכליות של רוסיה וסין. גם אירופה לא מוכנה לכך, בטענה שברגע שהיא תטיל סנקציות כלכליות, סין ורוסיה יכנסו לשוק . ואז אומרים האירופים, ''נצא מופסדים פעמיים'': הפסדנו כלכלית ואת איראן לא עצרנו.
האירנים אף פעם לא אמרו שיש להם כוונה לפתח נשק גרעיני, אומר הד''ר
אפרים קם מהמכון הלאומי למחקרי בטחון (INSS). אם כך נשאלת השאלה מדוע אירן רוצה גרעין?
ראשית, אירן רוצה בנשק הרתעתי כלקח ממלחמתה עם עירק מחד, וחימוש פוטנציאלי מול ארה''ב מאידך. שנית, היא מבקשת לרכוש לעצמה עמדת מנהיגות במפרץ הפרסי, ואולי במזרח התיכון כולו. שלישית, שיפור מעמדו הפנימי של המשטר. והיה מי שטען כי אירן רוצה להפוך למעצמה גלובלית. אחרת אי אפשר להסביר את פיתוח הטילים הבליסטים ארוכי הטווח - המסוגלים לפגוע בכל הבירות של מעצמות המערב.
מהן החלופות האפשריות העומדות בפני ישראל במקרה שאירן תהיה גרעינית? פעולה צבאית – היא אפשרית כל עוד אירן עדיין לא גרעינית. וגם אז, יש הסבורים כי זו תהיה טעות אסטרטגית לתקוף: אין מידע מודיעיני מספיק; המטרות האירניות קבורות עמוק באדמה, כך שגיחה אחת לא תספיק; והתגובה האירנית. מה שנותר בפנינו לעשות הוא להסתמך על ארה''ב מחד. ולהשתמש בהרתעה גרעינית גלויה. דהיינו, לנטוש את מדיניות העמימות ולנהוג על פי המודל האמריקני-רוסי. במשבר הטילים של קובה 1962, כזכור
חרושצ'וב איים במלחמה עולמית. שר ההגנה האמריקני דאז,
רוברט מקנמרה הודיע ל
קוסיגין: כאשר נאתר טיל אחד שיוצא לכיוון שלנו, טילים שלנו יהיו בדרך אליכם.
המסקנות בסופו של יום היו:
א. אירן תהיה גרעינית.ב. אירן לא תשתמש בנשק הגרעין נגד ישראל או נגד גורם אחר. הנשק הוא לצורך הרתעה בלבד.
ג. אירן גרעינית רוצה לנהל דיאלוג עם המערב כשווה בין שווים, כדי למנוע מלחמות.
אירן מעצמה גרעינית
