החמלה והעריצות -
מוח עילי ואוטונומייה בהתפתחות
מיכאל מ.שרון
כיצורים העילאיים ביותר - החמלה הינה טבעית. היא פועלת בשיתוף פונקציונלי עם דחפים גבוהים נוספים כגון הדחף לאוטונומיה *כלפי, מול, ובהנגדה* לסביבה, ואקספלורציה ולימוד עמוק *אודות* הסביבה.
שני האחרונים מופעלים הן מעבר לסיפוק צורך מיידי, והן בחוסר תלות פונקציונאלית ובאופן אוטונומי לכורח להתגוננות מאיומים או למשל, לתשוקת השרידה.
ניקח כדוגמא בעל חיים עילאי כחתול - אצלו שיעור נפח האונה הפרונטלית (שהיא המבנה החדיש ביותר בהתפתחות) ביחס לנפח המוח, הינו גבוה וקרוב לזה של שימפנזים - % 17 , מול 29% אצל האדם ו-7% אצל כלבים:
בבחירה מיידית בין מזון וגילויי אהבה, יעדיף החתול קודם את החיבה והליטוף, אף אם מדובר בחתול חוצות רעב. זאת בעוד יונקים אחרים יעוטו ישירות לאוכל, תוך צמצום הקשב והרגישות. והרי הזנה בנסיבות של רעב קרובה וישירה יותר ביחס להשרדות הטהורה. והנה, מה אנו רואים אצל יצורים עיליים?
החמלה, כחלק מהמגמה או הדחף לאוטונומיה, מתגברת-על אך גם משתלבת-עם דחפים השרדותיים קדומים יותר בעצבוב המוחי.
המוח בנוי משכבות תפקודיות שהתגבשו במהלך ההתפתחות כמערכי תשובות לדרישות הסביבה - הנושא מובא בעבודתי החלוצית אודות המערכת הלימבית, מערכים רגשיים, והתנהגות לא יעילה שיטתית
systematically inefficient behavior 1979,
ספריית הקונגרס, וושינגטון DC ,
(יצא עוד ב- 2002 במהדורה מורחבת).
רגש ראשוני להשרדות הינו למשל שנאה. זו מופעלת כתגובה לנוכחות גורם הפוגע במטרות חיוניות.
השנאה ''ממליצה'' (כדיספוזיצייה לפעולה) על התנהגות הפועלת לסילוק הגורם המפריע (למשל פציעה, החלשה או הרג).
האורגניזם הגבוה אינו חייב לקבל המלצה כזאת. תכופות עדיף למשל לבלום שנאה ספונטנית והמלצותיה הפוגעניות, למען שותפות עיסקית, יצרנית או אף אמנותית - שותפות פעולה פורייה ומתגמלת.
זוהי יחודיותה של מערכת מוחית גבוהה מבחינה פונקציונלית: קיים שיתוף או אינטגרציה פונקציונלית של מערכות, תכופות תוך בלימה ואינהיביציה כלפי חלק מהן בעיתויים מסויימים.
מדובר כאן למעשה ב*וויסות* מערכות פונקציונאלי, גבוה ומורכב להפליא.
הערה: המבינים מורכבות זאת חשים התנגדות כמעט אינסטינקטיבית למגמות חברתיות קמאיות של עריצות ודורסנות, השואפות להחזיר אותנו לעולם קדום וברברי. יש לזהות מגמות אלה ולהלחם בהן בכל דרך אפשרית.
הקיום הגבוה אינו מובן מאליו (כשם שאף דבר טוב אחר אינו מובן מאליו), ויש להלחם בחרוק שיניים, במתינות או בכל אמצעי אחר במגמות ההשבה-לברבריות הרבות, המתכסות באיצטלות רעיוניות שונות, כשתכופות רב בהן יסוד הפיתוי או ה''פשטות הגואלת''.
כשם שאין ארוחות חינם, כך גם אין לקנות רעיונות המציעים הבנות קלות תוך מתן לגיטימציה לפראות ולבריונות, או לאושר חסר המאמץ דמוי הנירוונה.
ונמשיך בפריסת מערך ההבנה:
האוטונומיה והחמלה מאפשרות את כל מרחב ההווייה שאנו רואים סביבנו - בהאיצם את בניית המערכים הטכנולוגיים, המדעיים, החברתיים/מבניים, הרוחניים, המוזיקליים והאמנותיים של הציויליזציה הנבנית ומתפתחת.
מרחב הוויה זה נסק במסגרת התפתחותו בקפיצת ענק מאז המאה ה- 17 , ביחס לעשרות אלפי השנים שקדמו. היו גם קפיצות מדרגה קודמות, לא רבות - כגון הציויליזציה המצרית, הסינית, חמורבי (או אמורבי) מכביר אכיפת החוק (בראשית היה החוק, זוכרים?), אברהם, משה, הנביאים המאוחרים, הציויליזציה האתונאית, הסדר הרומי, ישוע.
וכן מהפכת הציויליזציה/הוויה במאה ה- 17 (המכונה לעיתים מתוך הבנה חלקית ''המהפכה המדעית'') - עדיין באופן לא רדיקלי, תוך שימור חלקי של יסודות קודמים - לייבניץ, בייקון, איזאק ניוטון ויוהאן סבסטיאן באך במאה ה- 17.
מה מקור תפנית מאז'ורית זו (ומקורן של תפניות קודמות) באותו פרק חדש בסימפוניה הכבירה של התפתחות הציויליזציה/הוויה? רצוי מאד לקרוא את ספרי המדעי ''חלוקת קשב'' (צ'ריקובר, גומא - מדע ומחקר, 1979 , נמצא ב''מיתוס'' וב''דיבוק'' וכיוצא בזה) הכולל תוצאות מחקר אמפירי מהפכני על כ- 700 נבדקים, בצד סקירה נרחבת של הספרות המדעית בתחום, במסגרת סינטזה מקיפה ובלתי מוכרת עד כה (כלומר כזו השונה מכל דבר אחר המוכר לך, ולכן נידרש זמן ל''עיכול'' והטמעה אינטלקטואלית, שכן אנו נוטים לשייך את החדש למה שמוכר זה מכבר).
אם כן, אם, לפי תפיסתי ופיתוחי, החמלה הינה כה טבעית להתפתחות האנושית ולתפקוד האנושי; ואם למרות זאת במשך עשרות אלפי שנים שררו עריצות, שלטון השמאן השיבטי, מורא אלים זועמים, קורבנות אדם וקיום חרוף; הרי שהיא נבלמה, יחד עם מערכות מוחיות עיליות אחרות.
באיזה אופן?
היא נבלמה - כחלק אינטגרלי ממערכות עיליות והיערכות תפקודית גבוהה - על ידי מבנים חברתיים חד מוקדיים (ממורכזים ובלתי מבוזרים) שהיו מובנים-פנימית (built-in) עם מנגנונים מנציחי עצמם ומאיצי עצמם self-reinforcing
חלק מבלימה זאת הינן מגמות עריצות ודורסנות, המקרינות לכל תחומי החברה והקיום; זאת בצד מגמות הוליסטיות בלעדיות, מוכוונות אוטופיזם נטול מאמץ דמוי נירוונה , המועתקות אף הן לתחומים רבים.
ברמת הפרט בלימה זאת מתבטאת בכשלים מוחיים תפקודיים כגון הפסיכו-נירוזות.
הבנה כזו שימשה למשל מוטיב יסוד בבניית האדם הציוני החדש, בכוונים שגויים בחלקם אמנם, הכוללים בתוכם גם סתירות מובנות והתכנסות חוזרת למגמות רגרסיביות וקמאיות-עריצות.
מתחייבת התפתחות חברתית/הוויתית נוספת.
|
חמלה ואוטונומיה בהתפתחות עילאית
