השבוע שמענו שהאוניברסיטה העברית הודיעה לד''ר רן ברץ שבשנה הבאה לא ילמד, שהיא לא תחדש את חוזה העסקתו. אתמול הגיע הנושא למהדורת מבט של ערוץ 1. שמענו שהוא מרצה אהוד ושמתארגנת קבוצה של סטודנטים כדי למנוע את פיטוריו. הטענה הבולטת נגד הפיטורין היתה שד''ר רן ברץ פוטר בגלל שהוא בעל דעות ימניות ושבין הסטודנטים המוחים ישנם פעילי שמאל.
לזה התווספה טענה מאד חשובה שהוא ''מורה מצויין'' וזה תורם רבות להישגי הסטודנטים. אין לי ספק שעבור הסטודנטים זו תכונה חשובה. הכרתי לפחות שני מקרים כאלה בימי כסטודנט בארה''ב בהם התארגנו הסטודנטים למנוע פיטורין של מרצה אהוד – כזה, כמו רן ברץ, שציוני הערכת הסטודנטים שלו מהגבוהים ביותר. אין לי ספק שסטודנטים לא אוהבים שמפטרים מרצה מהסוג הזה.
רוב המידע הקשור להעסקתו של ד''ר רן ברץ שבידי, מקורו בתקשורת בלבד ולכן ראוי לנקוט בזהירות לפני שמסיקים מסקנות. בכל זאת שני היבטים שקשורים עם העסקת מרצים באוניברסיטאות בכלל ובארץ בפרט ידועים לי. הראשון מתמצה בביטוי ''פרסם או שתעלם'' (publish or perish): מורה במוסד מחקרי שרוצה לשמור על משרתו צריך לפרסם בירחונים או רבעונים נחשבים – והרבה. עובדת היותו מורה מצויין תורמת מעט מאד. ההיבט השני הוא שמשרת מרצה מן החוץ היא זמנית ביותר.
לפי טענות האוניברסיטה:
חברי הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית נבחרים על פי קריטריונים של מצוינות אקדמית בלבד. לפני כמה חודשים נערך מכרז תחרותי לתקן הוראה במקצועות פילוסופיה יוונית ופילוסופיה אנליטית בפקולטה למדעי הרוח, ובו זכה מועמד בעל רקורד אקדמי מעולה. לד''ר רן ברץ אין תקן אקדמי באוניברסיטה העברית והוא מועסק כעמית הוראה שהעסקתו מתחדשת בהתאם לצורכי ההוראה בפקולטה.
למעשה לד''ר ברץ יש בעיה כפולה הוא גם מרצה מן החוץ וגם חסרים לו פרסומים לפי העקרונות האקדמיים המקובלים כדי להתקבל למשרה תקנית. לפי מה שאמר נציג האוניברסיטה ל''מבט'' לד''ר ברץ אין פרסום אקדמי אחד.
אם אכן הטיעון שפיטורי ד''ר רן ברץ נובעים מהיותו ימני ומכך בלבד ראוי שיפנה לבית הדין לעבודה. אם נכונים הדברים שאמר ל''מבט'' שלפי הקריטריונים המקובלים הוא צריך להיות בראש הרשימה של המרצים מן החוץ, הרי שזה ישחק לטובתו בשיקולי בית הדין. אם מצד שני טענות האוניברסיטה נכונות טוב יעשה ד''ר רן ברץ אם ישפר את ההישגים שנחשבים (יציג רשימה של פרסומים נחשבים) לפי הקריטריונים האקדמיים. לרבים זו דרך לא קלה, אבל זו הדרך הישרה.
גילוי נאות: רשימת פרסומים שהגשתי היתה הסיבה העיקרית שלא התקבלתי לעבודה באקדמיה.