מתכוננים למלחמה – עם מי?

מסוק של חיל האוויר הישראלי התרסק ברומניה כאשר התנגש בצלע הר בהרי הקרפטים. 4 טייסים ושני מכונאים ישראלים וכן משקיף רומני היו במסוק. בשעת כתיבת שורות אלו הם בבחינת נעדרים, אולם דוברי הצבא מניחים שכולם נספו. כל ערוצי הטלוויזיה הישראלי קטעו את התוכניות ועברו ביום האירוע למתכונת ''שידורי מלחמה''. שלוש התחנות, הערוץ הממלכתי ושני הערוצים המסחריים, נכנסו לפטפטת זהה, כל תחנה מצאה לה קצין בכיר שלא יכול היה לומר הרבה, כי לא ידע יותר מהשדרים והכתבים הצבאיים, וכולם משכו זמן מלאכותי וחזרו על עצמם שוב ושוב.

מה יש למסוק ישראלי לחפש ברומניה? האם מרחבי האימפריה הישראלית כבר לא מספיקים שיש להרחיק לרומניה?
המידע המשמעותי הגיע הפעם דווקא מדובר צה''ל, תא''ל אבי בניהו, עמיתי לשעבר ב''על המשמר'', שאמר בהודעה לעיתונות כי מדובר באימונים לקראת מלחמה, תרגול טיסה באזור לא מוכר.

איזו מלחמה? מדוע להבהיל את האזרחים על לא עוול בכפם? מי מאיים על ישראל? למיטב ידיעתי אין היום שום איום צבאי על ישראל. להיפך, מדינות ערב כמהות לשלום, סוריה והרשות הפלסטינית ממש מתחננות. האם יש כאן אימונים לקראת התקפה על איראן? האם מתכוונת ישראל להטיס מסוקים לאיראן, כשעל סיפונם חיילי היחידות הקרויות ''מובחרות'' כמו סיירת מטכ''ל ושייטת 13 לאיזו פעולה הרפתקנית? לא מתקבל על הדעת, שהרי איראן כלל אינה מאיימת על ישראל. ראשיה אפילו הודיעו כי יכבדו כל הסכם שלום שיחתם בין ישראל והרשות הפלסטינית.
מה שברור, שמלחמה עוד אין, אבל חללים כבר יש. ליבי עם המשפחות ששכלו את יקיריהן.

אני משתעשע ברעיון שמא מתקיימים האימונים כהכנה לפירוק חימושה הגרעיני של ישראל והטסת כל עובדי הכור בדימונה, הרחק מהאתר בטרם ייאטם במבנה בטון ופלדה למניעת דליפה רדיו אקטיבית. ובתקווה שלא יתנגשו בצלע אחד מהרי הנגב.

---

''תנו להרוג ערבים בשקט''

בימים אלה מתרחשת תופעה ללא תקדים בישראל. המשטרה הכריזה מלחמה על בית המשפט העליון. לא מדובר בשוטרים זוטרים, אלא בכל הפיקוד הבכיר, כולל שר המשטרה. ומדוע כל המהומה?
הכול בגלל השוטר שחר מזרחי. הבחור הזה פשוט הוציא להורג אזרח ערבי, מחמוד גנאים, במסגרת מבצע נגד גנבי רכב. השוטר הועמד לדין בסעיף הריגה. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע שהשוטר ירה בגנאים מבלי שנשקפה סכנה לחייו ודן אותו ל-‏15 חודשי מאסר.
הפרקליטות הגישה ערעור על קולת העונש, ושחר מזרחי הגיש ערעור על ההרשעה ועל העונש. בית המשפט העליון בהרכב שבראשו ישבה הנשיאה דורית ביניש, קיבל את ערעור המדינה והכפיל את עונשו של מזרחי ל-‏30 חודשים. עדיין עונש קל ביחס ל-‏20 שנים שהוא עונש המקסימום על הריגה.

המשטרה יצאה מדעתה. החל מהשר, עבור במפכ''ל, המשך בניצבים וכלה בקצינים בכירים שהשתחררו, כולם התפוצצו מזעם ויצאו במסע של דה לגיטימציה לפסק הדין. מבחינתם בית המשפט העליון השתגע. והם צודקים. הם רגילים לגיבוי שבתי המשפט בישראל, מהשלום עד לעליון, נותנים למשטרה כמו גם לצבא כל אימת שמדובר בהרג ערבים. והנה, פתאום, ללא הודעה מוקדמת, בהפתעה גמורה, מכריז בית המשפט העליון שגם לחיי אזרח ערבי, אפילו הוא נחשד בגניבת רכב, יש ערך, ואין לשוטר רשות להוציא אזרח להורג על ידי ירי ישיר בראשו, גם אם הוא ערבי.

המשטרה רוצה יד חופשית להרוג ערבים כמו שלמשטרת דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד הייתה יד חופשית להרוג שחורים. לא יעלה על הדעת מבחינת הפיקוד המשטרתי והשר האחראי, איש מפלגתו של ליברמן, ששוטר יהודי יורשע וייאסר באשמה שהרג ערבי. זה מטריף אותם. לצדה של המשטרה התייצבו מספר ניכר מעיתונאי ישראל, שאף הם סברו שבית המשפט העליון ''יושב בתוך בועה''. אותם שופטים זכו מאותם עיתונאים לדברי שבח כאשר פסקו בזכות הרג ערבים. אז כמובן השופטים לא חיו בבועה אלא היו מקושרים לעם.

עתה מרכזים ראשי המשטרה את כל המאמצים אצל נשיא המדינה למען יעניק חנינה לשוטר ההורג. מעניין כיצד יפעל הנשיא שמעון פרס, האם ייכנע להיסטריה הגזענית ויעניק חנינה, או שמא יעמוד בפרץ וייתן גיבוי לבית המשפט העליון?

במקביל מאיימת המשטרה על הציבור כי השוטרים יאבדו מוטיבציה במאבק בפשיעה וכי יחששו להשתמש בנשק חם. מצוין. שוטרים לא ממונים על הריגת אזרחים, או על השפלתם, או על עינויים וטרטורם, אלא על הגנתם.

---

לימין הימין

חיים פרלמן הוא איש ימין קיצוני, מקורב לחסידי כהנא ופעל איתם בלא מעט פרובוקציות בשטחים הכבושים. בקיצור, גזען עם קבלות. השב''כ ניסה לגייס אותו כמודיע, והוא הקליט את שיחותיו עם המגייס מטעם השב''כ. התמלילים פורסמו בעיתונים ומהם התקבלה תמונה מאד מטרידה על שיטות גיוס סוכנים. איש השב''כ ניסה לשכנע את פרלמן להתנקש בשייח ראאד סלאח, ודווקא פרלמן הגיב בהסתייגות, לא כל כך מהרעיון, אלא מסיכויי מימושו מבלי שהרוצח יתגלה.

לאחר פרסום התמלילים, נעצר פרלמן כחשוד ברצח ארבעה פלסטינים ובדקירתם של פלסטינים נוספים, שהתרחשו בשנות ה-‏90 בירושלים.
מקורביו של פרלמן טוענים כי המעצר הוא נקמה של השב''כ על פרסום התמלילים, ואילו חוקרי השב''כ טוענים כי פרלמן קשר עצמו לרציחות.

השב''כ הפעיל על פרלמן את שיטות חקירה המוכרות מחקירות פלסטינים בשטחים הכבושים. ניתוק מהעולם החיצוני, חקירה אינטנסיבית ואיסור להיפגש עם עו''ד. לאחר שבועיים של חקירות, הגיש פרקליטו של פרלמן עתירה לבית המשפט העליון, לחייב את השב''כ לאפשר לו להיפגש עם לקוחו.
מניעת פגישה עם עו''ד היא פגיעה חמורה בזכויות הנאשם. השופט אדמונד לוי, איש ימין, סגן ראש עיריית רמלה לשעבר מטעם הליכוד ושופט צבאי, קיבל החלטה נדירה המחייבת את השב''כ לאפשר מפגש בין פרלמן לעורך דינו. זכויות הנאשם גוברות על טובת החקירה, קבע השופט. החלטה מצוינת, חבל שהיא מיושמת רק לגבי יהודים גזענים. הפלסטינים בשטחים הכבושים מתגעגעים לסוג כזה של החלטות, ולא מקבלים.

בעקבות הפגישה סיפר פרלמן על חקירות יומם וליל מלוות בעינויים, כמו קשירות, צעקות לתוך האוזניים, מכות, אגרופים, בקיצור שיטות כאלה וחמורות מהן שהפלסטינים מכירים מ-‏43 שנות כיבוש.

חבריו של פרלמן כמו גם פרלמן עצמו, לא מתרגשים מהשיטות האלה כאשר הן מופעלות על פלסטינים. להיפך, הם תומכים בהן בכל לב. אבל כשמדובר בהם, נזכרים לפתע בזכויות אזרח וכל מיני עקרונות יפים שהם בדרך כלל בשימוש ארגוני זכויות אדם שמאליים ר''ל.

אני מניח שיש מתנגדי כיבוש, שבתגובה אינסטינקטיבית ראשונה, יאמרו, לא נורא, שירגישו הגזענים האלה מה שמרגישים פלסטינים כל ימות השנה. מחשבה תבונית ועקרונית לא תהיה שותפה לכך. בניגוד לגזעני הימין, ההתנגדות שלנו לשיטות חקירה חריגות, לעינויים, למניעת מפגש בין חשוד לעו''ד היא עקרונית ואוניברסלית וחלה על כולם, ללא הבדל דת, לאום, מגדר והשקפת עולם. אשר על כן טור זה שותף למחאה על שלילת זכויותיו של פרלמן או כל אדם אחר, ומצטרף לדרישה לכבד זכויות אדם של חשודים, שעה שהם מצויים בחדרי החקירות.

---

מפלט לסדיסטים

נדב הימן הוא חייל בסיירת מטכ''ל שנעלם לתוך הלילה במסגרת סדרת האימונים שערכו חיילי היחידה. הצבא ערך חיפושים נרחבים, בעיתונים פורסמה תמונתו, חששו שמא קרה לו משהו, אבל סוף טוב, נדב צעד 20 ק''מ ברגל והגיע לביתו. בעיתונות ובטלוויזיה רבו התמיהות, ''מה קרה לחייל ביחידת העלית של הצבא''? לא זכור ביחידה מקרה בו חייל עזב באמצע את האימונים, שהרי מדובר בחיילים שעברו עשרות ראיונות, מבדקים, סינונים ולכל אחד פרופיל פסיכולוגי של כמעט ''אדם על''. אז מה קרה?

מתברר כי חיילי היחידה עמדו בפני השלב האחרון והקשה ביותר של האימונים, בו עוברים החיילים תרחישי סימולציה של נפילה בשבי. התרגילים כרוכים בהשפלות, מכות רצח, עינויים שעל פי הגרסה הרשמית נועדו לחסן את החייל לקראת נפילה בשבי. יש פסיכולוגים המתנגדים לכל האימונים האלה, משום שהם יכולים לגרום לטראומות לכל החיים. רק לאחרונה שמענו על חייל כזה, שבגיל 54 הוכר כנכה בעקבות טראומת העינויים שעבר, והביאו אותו לקצה הסיבולת.
יש חיילים שנשברים ומתפרקים, וההשפעות הן ארוכות טווח.

לטעמי אימונים אלה מיותרים לחלוטין. סימולציה לא יכולה לדמות שבי של ממש והיא לעולם לא תוכל לצפות התרחשויות אמיתיות בנפילה בשבי. סדרת האימונים הזו משמשת מפלט חוקי לסדיסטים שאוהבים להכות ולהשפיל, אבל מעבר לזה העניין חסר תוחלת. טוב עשה נדב שפטר עצמו מהאימון המזיק הזה.

---

אלעראקיב אהובתי

27 ביולי 2010 ירשם כיום שחור במערכת היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הבדואים. ממשלת ישראל הוכיחה את גבורתה וגייסה 1300 שוטרים כדי לאבטח הריסת כפר שלם בנגב, את אלעראקיב.
מאות אזרחים, בהם נשים וילדים, מצאו עצמם בקיץ הלוהט ללא קורת גג.

מחיקת כפרים מעל פני האדמה הוא מהלך עונשי של דיקטטורות אכזריות. גרמניה הרסה במלחמת העולם השנייה את הכפר הצ'כי לידיצה כעונש על פעולת המחתרת הצ'כית שהתנקשה בריינהרט היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך.

''הדמוקרטיה היהודית'' הקרויה ישראל הוכיחה כי בכלל לא צריך להרוג מישהו מצמרת השלטון בכדי למחוק כפר מעל פני האדמה. מספיק להיות ערבי בדואי שָלֵו ושקט, שבסך הכול מבקש לשמור על אדמתו שהוא בעליה עוד בטרם היות ''הדמוקטריה היהודית'', בכדי שזו תהרוס, תגזול, תשמיד וגם תהרוג אם צריך, כי לא טוב היות אזרח ערבי ב''דמוקרטיה היהודית''.
נכון להיום המשוואה היא: כפר בדואי נמחק, מול משפחות יהודיות המקבלות חוות בודדים שקמו על אדמות שנגזלו מהבדואים.
הרשע לעתים משתלם אבל לעתים מפעיליו משלמים מחיר, גם אם באיחור. האינתיפאדה הבדואית, התקרבה עוד צעד.
אני מקווה שאלעראקיב תיבנה מחדש כפי שגם לידיצה נבנתה מחדש.

המגיב המצוי בוודאי ישאל, יעיר, יגער, האם אתה אומר שלידיצה ואלעראקיב זה אותו דבר? בוודאי שלא. ההבדלים הם, עדיין, גדולים, וזה בלשון המעטה. אבל יש קווי דמיון בכל שלטון גזעני, ולכן גם הפתרונות הם לעתים דומים, עם כל השוני בתקופה ובפרטים. הדמיון הוא במחיקת כפר של אוכלוסייה שלא זכתה ולא זוכה לשוויון זכויות וסובלת מנגישות השלטון.

---