פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_6164

''גלנט'' (המסמך) והתקשורת
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (יום שישי, 27/08/2010 שעה 19:00)


''גלנט'' (המסמך) והתקשורת

ע. צופיה



כלל יסודי וחשוב מאוד באופן שבו פועלת התקשורת היא דווח על חדשות, אך בשום פנים ואופן לא יצירת חדשות. פרשת ''מסמך גלנט'' מאירה צד מעניין באופן שבו התקשורת, לפחות בישראל וכנראה בכל העולם, פועלת.

לא פעם ולא פעמיים התבררו כל מיני אירועים כ''חדשות'' שנוצרו על ידי עיתונאי תאב פרסום. ידוע על מספר מקרים שהיו ברשתות תקשורת אמריקאיות ובטח גם במקומות אחרים. ידוע, למשל, כי בזמן האינתיפאדה היו צלמי עיתונות פלשתינאיים מארגנים בני נוער לזריקת אבנים לשם יצירת ידיעה ומכירתה בכסף מלא.

אין לי ספק שקיימים עשרות ומאות מקרים כאלו שלא נבחנו לעומק ונתקבלו כאילו היו אירועי חדשות אוטנטיים. גם פרשת ''מסמך גלנט'' ניראה לי כסוג של יצירת חדשות ולא חדשות ממש.

המשטרה עדיין חוקרת מי זייף את המסמך ומדוע. יש לה חשוד, אך לפי הידיעות הזורמות לתקשורת נראה שהחשוד מתעתע במשטרה כנראה בכדי לחפות על אנשים אחרים. ובהנחה כמעט ודאית כי המסמך זויף נשאלת השאלה לאיזו מטרה?

מבחינת תוכן המסמך נראה כי היה ניסיון להטיל אשמה מסוימת על מתחרה מסוים למשרה ציבורית בכירה (הרמטכ''ל). אם הניסיון היה מצליח הרי האשמה לא הייתה נעצרת באותו מתחרה אלא מתגלגלת גם לאיש שלקח אותו, לפי סברת העיתונאים, תחת חסותו, כלומר לשר הביטחון. במידה והמסמך היה מתקבל כאוטנטי הרי התוצאה הייתה שדעת הקהל הייתה נוטלת משר הביטחון את סמכותו למנות רמטכ''ל וכן מכתימה את המתחרה בתככנות והוא היה נושר מהתחרות למשרה האמורה.

המסקנה: מישהו אחר מהמתחרים, והם לא רבים, היה מתמנה לרמטכ''ל ויתכן שזה היה מאלץ את שר הביטחון לפרוש מתפקידו.
מזכיר במשהו את פרשת דרייפוס?
אז מישהו זייף מסמך וכנראה שהעביר אותו לעיונם של גורמים מסוימים וזו הסיבה שהוא היה ידוע לאנשים מסוימים ועלום מאחרים.

היה ניסיון שנכשל לעכב את המינוי לרמטכלות. זמן קצר לאחר מכן הגיע המסמך לעיתונאים מסוימים.
המסמך פורסם, זמן קצר לאחר הדלפתו, במהדורת החדשות המרכזית ביותר. אין לי ספק שהעיתונאים לא בדקו יותר מדי את המסמך, לא ניסו לאמת אותו ובטח ובטח לא חשבו שהוא מזויף.
פה נשאלת שאלת ''מיליון הדולרים'': האם אלו חדשות או יצירת חדשות?

הרי אמרנו, כמעט בוודאות מלאה שהמסמך מזויף, שמטרתו לקדם מישהו ולהבאיש מישהו אחר, שהדרך לבצע זאת היא דרך פרסומו לציבור. המסקנה: חורשי המזימה וכותבי המסמך היו זקוקים לשם ביצוע מטרתם לתקשורת, בלעדיה הדבר לא היה צולח.

ומי נפל בפח?
בכירי העיתונאים שריח הסקופ ערפל את מוחם ונטל מהם את שיקול הדעת הנכון לבחינת המסמך. וזו הדוגמא המובהקת לאופן שבו מייצרים חדשות. בפח הזה נפלו, בעבר, גדולים וחכמים וגם עתה נפלו בו עיתונאים טובים.

אני בטוח שאילו העיתונאים היו נוטלים לעצמם שהות של 24 שעות לבדיקת המסמך היו מבינים כי הם בסך הכול כלי משחק והיו כנראה מציגים אותו באורח שונה. אך האגו הנפוח שלהם הפיל אותם בפח.

לכן, רבותי צרכני התקשורת קחו כל מה שמתפרסם בעירבון מוגבל מאוד. הרוב זה יחסי ציבור ויצירת חדשות לקידום עניין זה או אחר. רק מעט מאוד זוהי עיתונות אמיתית.








מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.