סמרטוט אדום

גדעון ספירו

יום שבת 27 ביולי 2002

''כשל מודיעיני'', היא המנטרה החדשה שבאמצעותה מנסים דוברים שונים בעיתונות להציג את הפצצת חיל האויר בעזה, שם הטיל מטוס אפ 16 פצצה במשקל טונה, באזור מגורים צפוף, שתוצאותיה הקטלניות היו: 10 ילדים הרוגים, בהם שני תינוקות, ומאות אזרחים פצועים.
כל מי שעוקב אחר עמדותיי, יודע כי אני מתנגד למדיניות החיסולים של ישראל, ולו בגלל הסיבה שאני מתנגד לעונש מוות בכלל, ולהוצאה להורג ללא משפט בפרט, ובוודאי ובוודאי לשיטת ההרג בשלט רחוק עם טילים, שלעיתים קרובות כוללת פגיעה באנשים נוספים.

אלה שרצו להרוג את ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, שעה שהוא מצוי בביתו, החל מהקודקוד שרון, עבור לשר הביטחון, המשך ברמטכ''ל, וכלה בטייס המפציץ, ידעו שמדובר באזור מגורים, במקום שהוא אחד מהצפופים בעולם, והם גם ידעו כי הנחתת פצצה במשקל טונה באזור כזה, יגרור עימו הרג וקטל המוני.

אמור מעתה: לא ''כשל מודיעיני'' אלא פיגוע המוני בכוונת מכוון.
מה שראינו בהטלת פצצת הטונה בעזה, הוא חזרה לשרון הישן והמוכר, שרון של קיבייה וסברה ושאתילה, שרון שמקצועו בקטילת חיי אדם, שרון שניסה במשך שנת כהונתו הראשונה לחבוש מסיכה של כאילו מהוגנות, ועתה, כאשר נידמה לו שצבר ביטחון ומוניטין של ''פוליטיקאי מכובד'', הוא יכול להסיר את הכפפות מבלי להינזק. מה שכל כך מדכא, שלא היה איש אחד בכל שרשרת מקבלי ההחלטות, שאמר לשרון ''הרף'', שהכריז והזהיר: רבותי, מדובר בפשע מלחמה, אני לא משתתף. גם לא סגנית שר הביטחון, דליה רבין פילוסוף, שניפגעה יותר מהורדת תמונת אביה מלשכתו של שרון, מאשר מהטלת הפצצה בשכונת מגורים בעזה.
לא מקרה הוא, ששרון החליט על ההפצצה, כאשר מגעים להפסקת אש היו בעיצומם והבליחו קרן אור של הסכם אפשרי. כאשר שרון מריח סכנת שלום, הוא אוחז מיד במכשיר אותו הוא מכיר הכי טוב: הפצצה. והסכנה מחוסלת.

הריגתו של מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, המלווה ברציחתם ופציעתם של תינוקות, ילדים, נשים וזקנים, לא תביא לנו גרם של ביטחון. חיסול מתנחלים בידי לוחמי חירות פלסטינים בשטחים הכבושים נמשך, והנקמה הגדולה שהחמאס הבטיח על ההפצצה בעזה, מורטת את עצבינו. היכן תבוא המכה?

עתה, אני מקבל יותר ויותר קריאות של הבנה על מאבקי ארוך השנים נגד נשק גרעיני בידי ישראל. ממש מפחיד, אומרים לי תומכיי החדשים, כאשר אנו חושבים באלו ידיים הרפתקניות ולאומניות מצוי הנשק הגרעיני הישראלי.

לפני מספר ימים קראתי כי בארגנטינה נעצרו ראשי החונטה הפשיסטית ששלטו בארנגטינה בימי האימים של הדיקטטורה הצבאית, בשנות ה- 70 של המאה ה- 20. זה לקח שנים רבות של מאבק, ובסופו של דבר הם נעצרו באשמת רצח חפים מפשע. מעצר זה נוטע בי תקווה, כי הצדק, גם אם מתמהמה, יבוא גם על ראשם של ראשי הצבא והממשלה בישראל. תקוותי כי יעצרו, יועמדו לדין ויענשו לאחר שיוכח כי ידיהם אדומות מרצח חפים מפשע.

* ביום שבת בערב, 27 ביולי 2002, התקיימה בירושלים עצרת מחאה של ''שלום עכשיו'' ליד ביתו של ראש הממשלה שרון, נגד ''ממשלת הדמים והאסון'' כפי שנכתב בצדק על אחד השלטים.
בעצרת דיבר גם יצחק פרנקנטל, איש דתי אורתודוכסי, ראש פורום המשפחות השכולות התומכות בשלום, שבנו החייל נהרג בידי פלסטינים.
בין השאר הוא אמר את הדברים הבאים (נכתב מהזכרון, לאו דווקא ציטוט מלה במלה) בני נהרג בידי פלסטינים שנולדו לתוך הכיבוש הישראלי. הם נעדרי זכויות, מושפלים ומדוכאים. הכיבוש הוא אבי אבות הטומאה, הוא הגורם לכך שהפלסטינים ילחמו למען חירותם ויהרגו בנו. בני נהרג בגלל הכיבוש. אילו הייתי נולד פלסטיני לתוך מציאות הכיבוש, גם אני הייתי הורג חיילים ישראלים במאבק למען חרותי.
צריך הרבה גבורת נפש לומר דברים כאלה. יצחק פרנקנטל הוא אדם נדיר בעל גבורת נפש בלתי מצוייה. הרבה יותר קל להיות הורה שכול הצועק ''מוות לערבים'' מול המון צמא דם שריר הנקמה נוזל מפיו.

* סיפור נחמד שודר הערב באחד מערוצי החדשות של הטלוויזיה הישראלית, וגם פורסם בשבועון הירושלמי ''כל העיר''.

בירושלים המזרחית חי יחד עם משפחתו, מוסלמי אדוק בשם יוסוף חטיב. הוא מקפיד על כל המצוות, קלה כחמורה. הוא מדבר כמוסלמי אדוק ואומר ''ברוך שלא עשני יהודי''. מה בכל זאת יוצא דופן כאן?
שאותו יוסוף חטיב, היה בעבר מתנחל יהודי דתי בשטחים הכבושים, בשם יוסף כהן, ולאחר מכן היה חבר ש''ס נילהב בעיירה נתיבות, חסיד קנאי של מנהיג ש''ס, הרב עובדיה יוסף.
והנה, מעשה שטן, האיש נחשף לקוראן, קרא אותו והשתכנע שאין אלוהים מלבד אללה, ושמוחמד הוא נביאו.
הלך ועשה מעשה: התאסלם, עבר למזרח ירושלים, ילדיו קיבלו שמות ערבים והולכים לבתי ספר פלסטינים. יוסוף ממש מאושר על שמצא את האמת. (ואני מוסיף, אולי עד הודעה חדשה).

מה שניכר מיד לעין כאשר יוסוף מדבר, שעיקרי הטקסט הדתי הקנאי לא שונו בהרבה. גם הלבוש של האשה ובנותיו לא עבר שינוי מהפכני. מצניעות נוסח ש''ס לצניעות נוסח חמאס, כ''שבעזרת השם'' הוחלף באינשאללה, ובמקום חסיד הרב יוסף הוא מרווה את צמאונו מפי אימאם מוסלמי.
מדינה חילונית סובלנית לא היתה עושה מזה עניין גדול. כל אחד שיאמין באלוהיו. אבל אלי ישי, שר הפנים, מסרב לרשום את המוסלמי יוסוף חטיב ככזה במרשם התושבים. הוא לא מכיר בהתאסלמות. מה שמוכיח, למי שעדיין זקוק להוכחה, כי אלי ישי אינו שר הפנים של ישראל, אלא של ש''ס והרב יוסוף, סליחה יוסף.
מבחינתי יש לכל הסיפור הזה לפחות בונוס אחד: כתוצאה מהתאסלמותו, יש לנו, לפי שעה, מתנחל אחד פחות, וזה ללא ספק רווח נקי לעם ישראל. כן ירבו נוטשי ההתנחלויות. כל הסיבות טובות, התאסלמות, התנצרות, מעבר לבודהא, לשינטו, אבל הטוב ביותר כמובן: מעבר לחילוניות דמוקרטית הומניסטית, לאדם חושב ביקורתי ועצמאי.

* הנשיא בוש הקפיא סכום של 35 מיליון דולר שהיו אמורים לתקצב את פעולות האו''ם למען תכנון המשפחה בעולם השלישי. תכנון משפחה הוא אחד הפרויקטים החשובים ביותר של האו''ם, שעשוי להציל את כדור הארץ מהתפוצצות אוכלוסין ומשואה אקולוגית, שעשוי לתרום, בעזרת פרויקטים נוספים, ליציאה ממעגל העוני, הבורות והמוות ממחלות זיהומיות.
הנשיא הקפיא את הסכום לאחר שנענה לדרישות הפונדמנטליסטים הנוצרים בארה''ב, שטענו כי הפרויקט של האו''ם, מעודד הפלות. בוש, פונדמנטליסט נוצרי אף הוא, לא היה צריך להיות נתון ללחץ פיסי מתון, כדי להיענות לחבריו הנוצרים.

הנצרות הקנאית בארה''ב מנהלת ''מלחמת קודש'' נגד הפלות. זהו אחד הפרדוקסים של הנצרות הקפיטליסטית פרוטסטנטית, כמו גם של היהדות המפד''לית-אגודתית-ש''סית, כמו גם הנצרות קתולית, כמו גם האיסלאם. העולם מלא בילדים עניים, ילדים חולים, ילדים שלא זוכים לבית חם, לדיור וטיפול רפואי הולם, ילדים שמתים בילדותם כתוצאה ממחלות האופייניות לאוכלוסייה ענייה וחסרת אמצעים. כל זה לא מפריע להם. העיקר שלא יהיו הפלות ויתווספו עוד ועוד ילדים שלא יזכו לילדות מאושרת. הדת כאופיום להמונים. בענין זה, אין ספק שמרכס צדק.

* שר האוצר הודיע לציבור על תקציב 2003. מה הבשורה? אין בשורה. מה יהיה? עוד יותר ממה שיש היום. ידפקו עוד יותר את אלה שממילא אין להם. יקצצו בקיצבאות הכנסה, בקיצבאות למובטלים, בסיוע למעונות לנשים מוכות, בחינוך וכו'. זו ממשלה שיודעת להתענות לחלשים; לפלסטינים, למובטלים, לקשישים, לנשים המוכות, לעובדים הזרים, לילדים. ממשלה גזענית ימנית, ממשלת דם ודמים.

הצגת המאמר בלבד

השבוע כנראה כולם מסכימים איתך, אז נעבור ישר לסוף

רפי גטניו (יום ראשון, 28/07/2002 שעה 18:42)