  
  
  
|
  פרס: פעולה של 100% טעות | |||||
| חדשות (יום ראשון, 28/07/2002 שעה 5:06) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  גם הסכם אוסלו גרם ליותר נזק מאשר תועלת ולפיכך |
|||
|
|||
לפי הגיונו של פרס הסכם אוסלו מאה אחוז כישלון. אם ב''שלום'' הכוונה למצב ולא למלים ולדיבורים, הרי גם פרס איננו פרטנר למשא ומתן לשלום לאור כישלונו הקולוסאלי בפרשת הסכם אוסלו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אורי: דווקא הראיון עם פרס הוא |
|||
|
|||
דוגמא טובה לחוכמתו המדינית כשר חוץ ישראלי; עלעול מדוייק במאמר הגרמני מגלה כי פרס אינו טוען ששרון אינו פרטנר לשלום (1), אלא רק מדגיש את הדיעות השונות בינו לבין רוה''מ שרון, לצד הדגשתו כי בחר להישאר כדי להשפיע מבפנים וכדי לנסות לתקן, ולא ללכת אל ספסלי האופוזיצייה כפי שרוצים חברי כנסת אחרים ממפלגתו. בראיון זה מגן פרס על מדיניות ישראל כדבר האפשרי היחידי עתה מבחינת אילוצי המציאות, ואף נותן תשובות שנונות למדיי לאוזן האירופאית. בהחלט יכול להיות כי מבחינה ישראלית פנימית תשובות אלו אינן מספקות, אך זהו תפקידו של מר פרס כשר חוץ, גם במסגרת ראיון זה. שבועון ה''שפיגל'' נוקט בעמדה ביקורתית בלתי הוגנת לעיתים כלפי ישראל, ופרס מנסה בטיעוניו השונים להפיק את המקסימום מהצב שכמעט ובלתי ניתן לכל הסבר. שאלה חשובה שמר פרס לא נשאל, היא השאלה האם הובא בסוד העניינים לביצוע מהלך כושל-הסברתי זה, ואם כן מדוע נתן ידו למהלך זה. אינני יודע מה יכולה התשובה להיות לשאלה שכזו, היות ואם לא הובא בסוד העניינים לפני מהלך שכזה הרי שדבר זה אומר לשיטתי דרשני. פרס צודק לגמרי בתארו את פעולת החיסול כשגיאה קולוסאלית, וטוב שעשה וציין זאת במספרי האחוז על מנת להסכים מראש עם כל טענה בכוון זה. יכול בהחלט להיות שהסכם אוסלו עלה על שירטון ואולי אפילו נכשל, אך בדיעבד איש לא היה יכול להתנבא על מדשאות הבית הלבן כי דרך אוסלו תסתיים באופן כה אלים. אני מבחינתי לא חשבתי שהסכמי אוסלו היו כל כך גרועים, בהתחשב ברצון לקיום מומנטום השלום מצד שני הניצים, ועל כן אין בליבי כל שמחה לאיד לכשלונו של הסכם זה. (1) ומכאן עדכון הידיעה החדשותית, אשר הסתמכה בתחילה על דווחי סוכניות הידיעות בעברית | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלכס: היו אנשים לרבות מחבר שורות אלה שחזו את |
|||
|
|||
תוצאות הסכם אוסלו והזהירו מפני ליקוייו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כשטחו עיניים מלראות |
|||
|
|||
קונספציית אוסלו כשלה בגין הנחת היסוד עליה הושתתה ובעטייה של מערכת המושגים המפרשת שעמדה ביסוד הווייתה. ההנחה כי ליבת הסכסוך היא עצמאות פלסטינית ושחרור מכיבוש ומערכת מושגים מפרשת שהגיעה מעולם התוכן של פתרון סכסוכים, הובילו את הוגי הקונספציה ומעצביה להניח כי במשוואה של שטחים תמורת שלום יוכלו להביא לקץ הסכסוך. אי ההכרה ואי ההבנה של הסכסוך כסכסוך של זהות קיומית, שהוויתו היא נראטיב הפליטות הפלסטינית, יצרו סוג של עיוורן הכרתי ופוליטי וסירסו במובנים רבים את היכולת לזהות את הסימנים המעידים כבר בתחילתו של התהליך. נראטיב הפליטות הפלסטינית הוא עמוד השדרה של האתוס הפלסטיני ועוגן ההוויה והזהות הלאומית הפלסטינית וככזה לא ניתן לנתצו, אלא במחיר ניתוץ הזהות הלאומית הפלסטינית.ההנהגה הפלסטינית שנבנתה ועוצבה מכוח אתוס הפליטות, אינה יכולה לטשטש את אתוס הפליטות, מאחר וטשטוש שכזה הוא בחזקת ביטול עצם מהותם וזכות קיומם ככוח פוליטי. כל הסדר פוליטי בין ישראל להנהגה הפלסטינית הנוכחית (אסכולת אוסלו) צריך היה להישען על הנחת היסוד הזו ולהתנהל ולהתברר מכוח מערכת מושגים של ניהול סכסוכים ולא פתרון סכסוכים. במקרה שכזה, סביר יהיה להניח כי הצדדים לא היו מגיעים לכלל הסכמה כלשהי וישראל הייתה נאלצת לפנות אל העולם הערבי, ובסיועה של ארה''ב, להפוך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לבעייה ישראלית-ערבית, המחייבת את העולם הערבי להירתם לפתרון בעיית הפליטים, באופן שאינו מאיים על זהותה היהודית של מדינת ישראל ומוביל להסכם על בסיס העיקרון של פתרון בעיית הפליטים תמורת עצמאות פלסטינית. קונספציית אוסלו נשענה על ההנחה כי לעצם התהליך חשיבות ודינמיקה שתסייע להתקרבות בין הצדדים, להעצמה של האינטרסים המשותפים ולמחויבות. אלא, שהדינמיקה של תהליך אוסלו העצימה את הממד הא-סימטרי במציאות של סכסוך אתנו-לאומי, הנציחה את הפטרונות הישראלית, הכבידה על המציאות הכלכלית של החברה הפלסטינית ועיצבה שיתוף פעולה ביטחוני בכוח השחתת מידות ויצירת מונופוליזם נצלני של אליטות פלסטיניות. ביום בו הבינה ההנהגה הפלסטינית את מחירו הפוליטי האמיתי של שיתוף הפעולה הביטחוני, ביכרה את שרידותה הפוליטית והפנתה עורף למחויבות קודמת. מאחר והטרור הפך למקור הכוח המעצב של מציאות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש לברר ולהגדיר את הנכסים החיוניים לעצם קיומו של הטרור ולפעול באופן תחבולני למול נקודות התורפה, שיש בהן כדי לפגוע באותם נכסים חיוניים ולהביא לניטרולו של הטרור או החלשתו ולהנחיל למציאות הסכסוך מקור כוח מעצב אחר או היגיון מסדר אחר, שיהיה בו כדי לשרת ולממש את האינטרסים הישראליים ביחס ליעדים שיוגדרו. ההבנה שאחד ממקורות העוצמה של הטרור הוא תודעת המאבק, יש לשאוף לכתוש את התודעה ולערערה, כדי להביא את היריב למצב של חוסר אונים, שיהיה בו כדי לפגוע במידת הרצון שלו להמשיך ולהילחם, זו ההכרעה. אלא שבמציאות של עימות מסוג שכזה , ההכרעה אינה דומה להכרעה שבהתמודדות בין שתי ישויות מדינתיות, הנלחמות באמצעות צבאות סדירים. עימות שכזה, שאינו מבחין בין עורף לחזית, שמערב אוכלוסיות אזרחיות, ושמתנהל במאפיינים אורבניים, מחייב אורך רוח, חוסן לאומי (במובן של יכולת לספוג טראומות לאורך זמן) ותחכום תחבולני ומאיים, שיהיה בו כדי לתת מענה ''לחולשת העוצמה ולעוצמת החולשה''. במערכה מורכבת שכזו יש מקום גם לסיכולים ממוקדים. מאחר וכלשון המימרה הידועה, ''כשחוטבים עצים עפים שבבים'', עלול להיגרם נזק סביבתי בעת פעילות צבאית ובכלל זה סיכול ממוקד, חשוב ''להשחיז את להב הגרזנים'' ולעשות כל מאמץ למנוע מעופם של שבבים, אך לא לעולם חוסן, ולכשמתרחשת תקלה, מותר גם להצטער על תוצאותיה, אך אין כל הכרח להתנצל על עצם הפעולה. פעולות שכאלו משרתות את המאבק על עיצוב התודעה ומסייעות למבחן ההכרעה במאפייני העימות הקיים. סביר להניח כי פרסומים שוטפים אודות מעללי יעדים לסיכול ממוקד, יקלו במעט על מלאכת ההסברה הישראלית (שלעולם תיתקל בקושי), יזרעו מעט פחד ומבוכה בציבוריות הפלסטינית ויותר מכל יפגינו את נחישותה של ישראל. בה בעת, מחייב העיקרון הפרדוקסלי של החשיבה האסטרטגית לתת מענה גם לנכסיו החיוניים האחרים של הטרור. אחד מהנכסים החיוניים לעצם קיומו של הטרור הוא תחושת הייאוש, מצב כלכלי גרוע, דיכוי חופש הפעולה וחופש התנועה ולכן חשוב כל-כך לפעול לניטרולם של נכסים חיוניים אלו בד בבד עם הפעלת מאמץ צבאי ומלחמתי כמתואר בפיסקה הקודמת.רק לכאורה מדובר בהגיונות פעולה שונים, מאחר ובסופו של דבר התכנסים כל ההגיונות כולם תחת היגיון הפעולה התחבולני של ניטרול מקור העוצמה של מציאות הסכסוך והמרתו במקור עוצמה חלופי ונוח יותר לאינטרסים הישראליים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לקובי: פליטות, טרור ופיתרון |
|||
|
|||
מה שאתה מציע הוא הרבה מעבר ליכולתה של מדינת ישראל וליכולת מערכת הביטחון שלה. את הפליטות לא יצר הדור שלנו ואין אנו יכולים לפתור אותה במהלכים מדיניים, שהרי שאלת הפליטות איננה בכלל מדינית, אלא שרידותית, דהיינו טוטאלית. אנשי אוסלו לא הבינו זאת ובוודאי לא יצחק רבין שכושר ההפשטה שלו היה פגום. מכיוון שהפליטות היא גורם מעצב בתודעה הפלסטינית אין לנו ברירה אלא לשכנע אותם שמחירה יקר מאוד ושאין הם מסוגלים, מבחינתם, לשלם מחיר כה גבוה. תנאי הכרחי לעשות הוא רק אם הישגי הטרור יהיו זניחים. כדי שהישגי הטרור יהיו זניחים עלינו לחולל רפורמה במערכת הביטחון. רפורמה במערכת הביטחון פוגעת באתוס הישראלי והיום היא בלתי אפשרית. נקלענו לדרך ללא מוצא. פתרון יהיה אפשרי רק לאחר סדרת אסונות בשני הצדדים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי, אתה אמנם צודק, אך |
|||
|
|||
איננו נביאים או בני נביאים לשיטתי, והסכמי אוסלו היו בשעתם נסיון פריצת דרך לצורך מו''מ ישיר עם האנשים שעליהם נאמר שאלו הם הנציגים האותנטים של העם הפלסטינאי. נכון, הסכמי אוסלו נכשלו וירדו לטמיון, אך אינני רואה כל סיבה לעלוז ולשמוח על כך. איש מהוגי הסכמים אלו לא שיער שהסכמים אלו יעלו בעשן הפיגועים ובכיבוש חלק משטחי הרש''פ - למרות שברור שהסכמים אלו נעשו במהירות גדולה מדיי, וכנראה גם בחובבנות מסויימת. הביקורת הקשה על הסכמים אלו מהשמאל והימין הקיצוני בישראל, כמו מצדדים מתנגדי הסכם בצד הפלסטינאי, הוכיחו שהסכמים אלו אכן ממוקמים במרכז-שמאל המפה הפוליטית. אני אישית תמכתי בהסכמים אלו בעבר, והייתי מוכן לנסות ולתמוך גם בנסיון החייאתם בהווה, למרות שדבר זה כרגע אינו רלבנטי ואינו מעשי. דבר אחד חייב להיות ברור: יש לשער כי כל הסכם עתידי בין הרש''פ למדינת ישראל יכלול בתוכו את מסגרת הסכמי אוסלו, אם לא למעלה מכך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלכס: אנלוגיית רצח רבין |
|||
|
|||
אחרי רצח רבין, טענתי בראיונות בטלוויזיה ברדיו ובעיתונים שהמשמעות העיקרית של הרצח, היא כישלון השב''כ להבטיח את חיי הראש הממשלה. מכיוון שראש הממשלה הוא האחראי לשב''כ הרי הוא אחראי לרצח של עצמו. הוספתי שאני טוען מזה זמן רב כי רבין אינו מבין בענייני ביטחון, ואילו היו שומעים לי ולא היו בוחרים בו לראש הממשלה - הוא לא היה נרצח. נשאלתי בראיון בטלוויזיה, וגם בפורומים אחרים האם אני שמח על רצח רבין. השבתי שאני שמח על שהתיאוריות שלי קיבלו ביסוס ואני עצוב על שרוצחים ראש הממשלה בישראל. על טיעונים אלה נעשיתי מוחרם וגם מחוסר פרנסה במשך זמן רב. הישראלים לא היו מסוגלים להתמודד עם טיעונים כאלה, ויוצאי הפלמ''ח בעזרת כל השמאל הישראלי והעמידה מן הצד של רוב הימין הישראלי, ניצלו את ההזדמנות כדי לעשות לי דמוניזציה אותם דברים אמורים לגבי יחסי להסכם אוסלו: אני שמח שהתיאוריות שלי קיבלו ביסוס ומצטער שלא ניתן להגיע עם הפלסטינים להסדר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאורי - אנלוגיה של טעויות |
|||
|
|||
אורי שלום החרמתך ע''י הממסד, יותר משפגעה בך, מראה על רפיסותו וקומתו הנמוכה. לצערי, זו דרכם של בעלי השררה בכל מקום, לנצל את כוחם על מנת לפגוע בפרט אם אינו מיישר קו איתם. הדרך הקלה היא אכן לעשות זאת באמצעות פגיעה בפרנסתו, אם כי לממסד יש דרכים נוספות, ולכולן אותו מכנה משותף. שימוש בכח. אין לי אלא רק להצטער על כך. מאחר וראינו כי כל מי שמגיע לעמדת השררה משתמש באותם כלים מלוכלכים , גם התקווה שיום אחד זה יישתנה , כמעט ואינה קיימת. אתה טועה לדעתי אם אתה סבור שהמשמעות העיקרית של רצח רבין היא כשלונו של השב''כ. זוהי משמעות שולית בתוך הכאוס. אתה גם טועה אם הנך סבור שרבין נרצח כי לא הבין בבטחון. גם אם נקבל לצורך דיון זה את טענתך שרבין לא הבין בבטחון, לא זו הסיבה בגללה הוא נרצח. הוא נרצח כי הוא הוביל מהלך להסדר עם הפלשתינאים והצליח לגבש רוב לטובת העניין. אותם גורמים שהדבר היה לצנינים בעינהם, ואף יותר מזה , החליטו שיעשו הכל ויותר מהכל כדי שהעניין ייעצר. את המעשה עצמו ביצע זה שיושב בכלא.כל הסביבה שתמכה, הוציאה פסקי הלכה, ועודדה , יצאה פטורה. אין שרות ביטחון שיכול לתת הגנה של 100% למי שהם מופקדים על שמירת חייו. הכשלון הערכי בנושא הזה מוטל עלי ועל שכמותי, אזרחים אנשי שמאל שלא קמו בהמוניהם מכורסתם, להגן על האיש גם כשכל הסימנים של מה שיכול להתחולל ריחפו באויר. רבין הופקר ע''י תומכיו, שהיו אמורים ליצור סביבו חומת מגן אנושית לכל מקום שהוא הלך, והיו אמורים לשבור כל יד אלימה שהורמה כלפיו. את זה לא עשינו , ועל כך אני מצר. יתכן גם, שאילו בכל התקופה הראשונה להסכמי אוסלו, השמאל לא היה מפקיר את הרחוב לימין, הייתה הממשלה יותר נחושה לקיים את רוחו של ההסכם, וכשפעל הרוצח גולדשטיין , הייתה מוצאת עוז לטפל ברוצח ובשולחיו, ולא בקורבנותיו, פעולה שהייתה תחילת השבר של הגשר שנבנה באוסלו. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לרפי: השב''כ לא הצליח למנוע את רצח רבין |
|||
|
|||
כי היה כשל מערכתי של השב''כ ולכשל הזה היה אחראי הממונה על השב''כ יצחק רבין. רצח רבין היה כתובת על הקיר שענייני הביטחון במדינה שאינם מתנהלים כהלכה, לא בעניין הסכם אוסלו שלפני הרצח ולא בעניין מלחמת אוסלו הנוכחית. אם אתה סבור שאלה ענינים שוליים יבושם לך. בני שמונה מאות המשפחות שאבדו את יקיריהן בשנתיים של מלחמת אוסלו והרבה יותר מכך מאז הסכם אוסלו אינם סבורים כך. ולהזכירך: אלף נרצחים זה פי אלף מנרצח אחד. הנרצחים נרצחו בגלל מערכת ביטחון לקויה שלה היה אחראי יצחק רבין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכסנדר מאן הנכבד מאוד |
|||
|
|||
אתה טוען כי ''איש לא יכול היה להתנבא כי הסכם אוסלו יסתיים באופן כה אלים''. אני מתכבד להודיעך חגיגית, במלוא האחריות, כי אתה טועה. בידי הוכחות כתובות מימיו הראשונים של ההסכם האומלל והאיום הזה - אשר חזו את כל/רוב מגרעותיו, כולל אחריתו האדומה. בברכה, אריה פרלמן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאלכס מאן היקר על ''אוסלו'' |
|||
|
|||
לאלכס מאן היקר. כאיש הסמוך למשרד החוץ, איני דורש מימך לצאת חוצץ נגד שר החוץ, אך היושר האנטלקטואלי מחייב להודות שהסכם אוסלו ו''התהליך'' כולו, הם ממש פיגועים אסטרטגיים לארצנו. אני שייך לשמחתי לאותו חלק שצעק צרח וזעם, כמובן בכל הדרכים הדמוקרטיות שעמדו לנו אז, מ 1993 , שאנחנו עומדים בפני אסון. לפחות לילדי אני יכול להסתכל לעניים, ושניהם קצינים בצבא. מר מאן היקר, תתחיל לחשוב כמו ''ערבי'' ואז יהיו לך פחות הפתעות בחיים נוסח ''אוסלו''. תתחיל להעריך אותם, את הערבים, על דבקותם במה שהם מאמינים באמת שלהם והכי חשוב, שהם לא זזו מילימטר מתביעותיהם מראשית ''התהליך'' ועד היום, לעומת החבר'ה של 'שימעון' שמכל הלהטוטים והתיחמונים שלהם, יצאו הם המרומים הגדולים בעצמם מהסכם אוסלו.זו אינה מדינאות זאת הפקרות! הנני להפנותך בתור יהודי חובב הסטוריה, לעם הצרפתי, ולראות מה עשה עם זה למנהיגיו בסוף המילחמה, לאלו שהקימו והנהיגו את ממשלת ווישי. החבר'ה שלנו בראשותו של מר פרס עשו לנו נזק הרבה יותר גדול ממשלת פטן לצרפת. הנני להפנותך לאמירתי בפורום זה מתאריך 27.7.2002 שעה 028:46 כל טוב רפי אשכנזי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אשכנזי צודק, רבים מאיתנו לוקים בעיוורון של |
|||
|
|||
טרומפלדור. הקצין הג'נטלמן הרוסי, סמך על מילה של קצין ערבי. זה עלה לו בחייו ובנפילת תל-חי וכפר גלעדי. טרומפלדור היה גיבור טיפש. נוסח הסיפור בספר אנשי פנפילוב, על אותם שני חבר'ה שנרדמו בשמירה ואחר הצטיינו בקרב כנגד הגרמנים, קיבלו מדליות על הצטינותם ואחר נורו. כאן יש רבים שנרדמו בשמירה על המולדת. אסור לנו לסמוך על הערבים / פלשתינאים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאנשים יותר קל לחיות באשליות של יהיה טוב מאשר |
|||
|
|||
להביט לאמת בפנים ולעתיד האמיתי הצפוי זה מן רצון לחיות בבועה אני מתקשה להאמין ומקוה שאני טועה שאנשים יקריבו חיי אנשים בשביל פרס נובל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עם שר חוץ כזה מי צריך אויבים? |
|||
|
|||
מעניין למה שהמחבלים רצחו יותר מ800 אנשים נשים וטף חפים מפשע בשנתיים האחרונות לא שמענו אותו אף פעם אומר דבר זה מה קרה דם יהודי לא שוה כלום????? כנראה שבאמת הדם היהודי לא שוה כלום עם יהודים מדברים ככה ואוהבים את אויבהם יותר מאחיהם | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איריס, מה בדיוק היה אמור |
|||
|
|||
מר פרס לומר? שהסכמי אוסלו היו ''מאה אחוז טעות''? מדוע? הסכמי אוסלו היו לשיטתי נסיון לגיטימי לבניית הסדר ואולי אף הסכם שלום, והם כנראה גם נכשלו - אך האם ניתן היה לנבא ולהתנבא על מדשאות הבית הלבן שהסכמים אלו עתידים להיכשל? וגם אם נכשלו, האם לדעתך נערכו מראש על מנת שיכשלו? האם באמת נכשלו? האם לא יהוו בעתיד אבן פינה לכל הסכם עתידי אפשרי? אשמח לשמוע דעתך ודיעות נוספות בעניין, רצוי באופן שקול ומיושב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי אמר שהוא צריך להגיד כל הזמן?? שילמד לשתוק קצת |
|||
|
|||
זה לפעמים הרבה יותר חשוב לדעת לשתוק ולא לדבר במיוחד שאין לך משהו חכם להגיד ולגבי הסכמים שנעשו עם הפלשתינאים תראה לי עם אחר שעשה הסכם עם אויבו ונתן לו נשק כחלק מההסכם היכן ההגיון כאן??? תראה לי עם שכחלק מהסכם נסוג וויתר לפני שהצד השני בכלל נקף אצבע? למה אנחנו תמיד צריכים לחשוב מה טוב לצד השני מה יקל על הצד השני? בכל הסכם בכל שיחה למה לא נתחיל לחשוב מה טוב לנו?? למה שיעריכו אותנו אם אנחנו לא מעריכים את עצמנו אם אנחנו מזלזלים ברצון שלנו בביטחון שלנו בצרכים שלנו? אף בן אדם לא יעריך בן אדם אחר שכל הזמן רק נותן ונותן ולא צריך להיות חכם בשביל לראות זאת בעקבות ההסכמים וכל מה שבא אחר כך איבדנו את כח ההרתעה איבדנו את הכבוד שלנו איבדנו הרבה אפילו הערבים שהעריכו אותנו (למרות השינאה תמיד היתה הערכה לאומץ ולכוח ההרתעה שלנו) הפסיקו להעריך יותר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תפקידו כשר חוץ הוא להסביר, גם |
|||
|
|||
את הדברים שאינם ניתנים להסבר. זה שם המשחק, והוא מבצע זאת על הצד הטוב ביותר. האמיני לי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מוזר לא ראיתי שהסביר כך את הדברים שאינם ניתנים |
|||
|
|||
להסבר כמו יותר מ800 הרוגים בניהם תינוקות רכים בשנים ועוברים שטרם נולדו את פחד הילדים לצאת מהבתים ואת החרדות שמלוות כל אדם ואדם פה בארץ כנראה שאלו דברים קשים מידי להסברה וכנראה שהם גם לא ניתנים להסבר כי אחרת קשה לי למצוא סיבה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכסנדר: זה מחזיר אותנו לשאלה |
|||
|
|||
מה עושה שמעון פרס בממשלה הזאת ומדוע הוא ממשיך להחזיק בתפקיד שר החוץ. הסיבה של מר פרס (שהעדיף לנסות לפעול מבפנים) כבר מזמן הפכה לתירוץ. בפועל לא נראה שהוא הצליח להביא לשינויי כל שהוא בעמדת הממשלה, ולמעשה הוא משמש דוברה ושותפה של ממשלה שאינה מאמינה בהסכמי אוסלו או באפשרות להדברות. אבל על כך, כנראה, ישלם פרס (ושאר שרי העבודה והמפלגה) בבחירות הבאות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרי ברור למה הוא שם |
|||
|
|||
הצילצול הגואל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רועי: פרט, נמק והסבר (ובשלושה העתקים בבקשה) |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| כי פרס אוהב את שרון |
|||
|
|||
שרון זקוק לפרס, בגלל דה-לגיטימציה עשו לו בתקשורת העולמית. פרס מאפשר לו לחזור להיות לגיטימי בעולם. מצד השני פרס לא יכול לעזוב את שרון, בגלל החומר שיש לשרון עליו (תאמיני לי, לא הכל מתפרסם בעיתונות). אני לא אפרט, רק אציין שזה גם קשור להפסד לפרס בבחירות 96. תזכורת נוספת: מיד ליד הבחירות 1996 יצא ספר ''התאבדות, מפלגה מוותרת על שלטון'' של העיתונאים בן כספית, חנן קריסטל ואילן כפיר. אם מישהו חושב באמת שמפלגת ''העבודה'' בהתנדבות וויתרה על שלטון, אז הוא חי באשליות עמוקות. נתן גפן קישורים: מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il התאבדות, מפלגה ...: http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/1749731.gif | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פרס אוהב את פרס |
|||
|
|||
אולי גם זקוק - פוליטיקאים תמיד יצרו קשרי היזדקקות הדדיים. ובאשר לכל הפרטים העלומים, נשמע לא רציני להשתמש בהם כטיעון. בסיס לטיעון ולדיון יכולות לשמש רק עובדות מוצקות ומוכחות, ולא מידע ''סודי'' שהגיע ''מחבר של חבר''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא להתרגש, כי זאת שיטתם, ואין בילתה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| (ללא נושא) [*] |
|||
|
|||
[*] מתגובה זו הוצא ביטוי מובהק של הסתה . הכותב האנונימי מתבקש לשמור על תרבות הדיון הנהוגה בפורום [המערכת] מצד שלישי, שרון לא יכול לעזוב את פרס, כי אף אחד לא יכול לפטר את פרס. זוכרים מה פרס עשה לשר מודעי המנוח שכינה אותו ''שר חוץ מעופף''? זוכרים מה פרס עשה לשר המשפטים נאמן שביקש לחקור את פרשת ''רצח רבין''? זוכרים מה פרס עשה לשר המנוח אברהם עופר בחודשי חייו האחרונים? ויש השואלים גם: זוכרים מה עשה פרס לשר המנוח מוטה גור בחודשי חייו האחרונים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ציניות |
|||
|
|||
נרשם לאחר ששמעתי על מעללי חוסר השמיעה של פרס בננושא הצלצול , ונזכרתי כמובן מיד בסידרה בטלוויזיה הצילצול הגואל. ואו יכולתי לתת פה חידה כמו החידות בעיתון. משהו בסגנון. פרס, תוכנית טלויזיה לנוער. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס, אם שמת לב |
|||
|
|||
הצלחתו ההסברתית של פרס באה לידי ביטוי במיוחד כאשר הוא מסביר את ''טעויותיו'' של ערפאת, או את עמדותיה של הרשות הפלשתינאית. דוגמא יוצאת מן הכלל היא הצהרתו ש''טרור אינו אלא דרכו של עם להביע את שאיפותיו הלאומיות באמצעות נשק''. ההצהרה הזאת היכתה גלים בתיקשורת ובשבועון Time, למשל, שאלו בליגלוג למה הוא הוא לא הביא את הרעיון הזה לידיעת הנשיא בוש, לפני שהאחרון החל להפציץ את אפגניסטן. אפשר היה לכתוב ספר שלם עם ''פניני'' ההסברה של פרס, אבל ייתכן שהיה קצת יותר מועיל אם מי שהוא היה טורח לאמר לו איזו מדינה הוא מייצג. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פרס וההתנצלות..... |
|||
|
|||
אני לא מבינה מדוע מדינת ישראל צריכה להתנצל בכל פעם על טעות זו או אחרת. נכון, כואב וכואב מאד שאזרחים נפגעים ונהרגים. הרי אנו כישראלים יודעים כמה כואב. אך אנו במלחמה על עצם קיומנו, ומלחמה נגד טרור נפשע שמסתתר מאחורי שמלות נשים וילדים. אז מכאן שהמטרה מקדשת את האמצעים. אני לא ולא מצדיקה הפצצה פושעת נגד חפים מפשע,זאת כדי להבהיר לאלה שעדין לא מובהרת להם עמדתי, אך אני כן דוגלת בהבא להרגך השכם והרגהו- כמפקד הזרוע הצבאית של החמאס שחוסל בעזה, סוריא | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הטעות הגדולה של שמעון פרס |
|||
|
|||
שר החוץ פרס הוא איש מוכשר מאוד, ממולח ביותר, וכן משכיל מאוד. איש ספר ושירה. באחד מהראיונות עמו, הוא אמר שהוא היה רוצה להיות או אדריכל או משורר, מכיוון ש: ''האדריכלות היא שירה בחומר, ואילו השירה היא אדריכלות של מילים.'' כל כך יפה, כל כך פיוטי. אכן, ללא ספק, בחר פרס במקצוע הלא-נכון. לאחרונה אנו עדים למצעד של ''טעויות'', שנעשו על-ידי בכירי מפלגת העבודה: פרס: ''אי הקמתה המיידית של מדינה פלשתינאית באוסלו - היתה טעות. ההפגזה, טעות''. בן-אליעזר: ''כל ההתנחלויות - כולל אלה שהוקמו על-ידי תנועת העבודה - טעות''. נו, מתי יגידו ''הציונות=טעות''? והעיקר: מתי ניפטר מעונשן של טעויות פוליטיות אלו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההילה התרבותית המזויפת של שמעון פרס |
|||
|
|||
שמעון פרס אינו איש תרבות, אינו חובב אמנות ואינו שוחר ספר. לנוכח קריאת הספר שבו ריכז את מכתביו לסופרים ולמשוררים עולה דמות של קורא שטחי וחנפן אשר נכנס להיכלי הספרות כמו פיל לחנות חרסינה. האיש פשוט הבין, בשלב מוקדם למדי בחייו, שאת דימוי ''הצבר הלוחם'' כבר תפס לו יצחק רבין ועל כן בעצת יועצי התדמית שלו, החל לשחק את פוזת האינטלקטואל. בתחילת הדרך היה זורה לכל עבר את שמו של אלתרמן (כפי שהקפיד להזכיר את קרבתו לבן-גוריון) ומשהבין כי גדל פה דור שכבר אינו יודע את אלתרמן (וגם לא את בן-גוריון) החל להיתלות בשמות כמו עמוס עוז, איב מונטאן, ברנאר-אנרי לוי (מאנשי ההנהלה ה''רוחנית'' של מרכז פרס לשלום) ושאר ידוענים העושים אמנותם קרדום לחפור בו. לפרס יש כמה טכניקות קבועות ליצור אמירות יפות צורה ונבובות תוכן, והוא משחק יופי במגרש של הבורגנות האשכנזית, ששולחת את הילדים ללמוד פסנתר אבל לא ממש מבינה במוסיקה. נסו לתפוס אותו אומר דבר בעל משמעות על איזושהי יצירת אמנות - ותקבלו רק מילים סתמיות הערבות לאוזן היוצר שלה. במחצית שנות השמונים הבין פרס שמאגר הבוחרים ה''אוטומטי'' של מפא''י הוא דור הולך ונעלם ועל כן פעל בשני מסלולים למען הבטחת ההגמוניה של מפלגת העבודה: ראשית, הידק את הזיקה בין מפלגת העבודה לערביי ישראל (באמצעות יאסר ערפאת ואחמאד טיבי) תוך אספקת האמצעים להגברת שיעור ההצבעה של ערביי ישראל בבחירות; ושנית, הידק את הזיקה של צאצאי המפא''יניקים המזדקנים (ה''שפוטים'' של מפא''י) עם מפלגת העבודה, וזאת באמצעות קריצה אל ה''תרבותיות'' כביכול שלהם (לעומת ה''פרימיטיביות'' של כל אותם דתיים, מזרחיים ו''אחרים''). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שירות גדול לאומה אתה עושה, מר מנשביק! |
|||
|
|||
אני תמיד שמח ללמוד משהו חדש, ובמיוחד כאשר המשהו הזה מסייע בקעקוע דמותו וקומתו של אדם שאיננו מאהוביי, בלשון המעטה. תבוא עליך הברכה - על שהבאת עליי את זאת התובנה! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המשך השירות לאומה בנושא פרס |
|||
|
|||
פרס הוא הפוליטיקאי הישראלי שגילה ראשון את כוחם של התקשורת, התדמית ויחסי הציבור. בתקופה מסוימת, כשעוד היה מוקצה מחמת קיצוניות, לא חשש אורי אבנרי לכנות אותו ''יונייטד פרס'', על שם קבוצת העיתונאים שדאגו לרפד את תדמיתו בשושנים (ביניהם שייקה בן-פורת, מתי גולן ומירה אברך). כמו כן, אין לשכוח שידידו הקרוב של פרס הוא משה תאומים, בעל משרד הפרסום ''גיתם'', אשר נפח הפרסומת שהוא קונה בעיתוני ישראל (ומשלם תמורתו כראוי) יש בו כדי לקבוע אם יהיו או יחדלו. בין אנשי התקשורת שהיו ידועים כ''נערי פרס'' גם גדעון לוי מ''הארץ'' ואמנון נויבך (אביה של קרן נויבך מהערוץ הראשון). ועם ידידים שכאלה בתור עיתונאים למי אכפת מקורבנות אוסלו? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שמעון הרס |
|||
|
|||
ההפצצה בעזה הביאה לתוצאה המקווה של שיקום ההרתעה של ישראל והיא אף חיזקה אותה. ההערכה היא כי עוצמת ההרתעה עכשיו גבוהה מזו שהייתה לישראל לפני הנסיגה מלבנון. לראשונה מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית, ניתן להצביע על כך כי הקו האסטרטגי האחרון שנותר לפלשתינאים בעזה -הסתתרות מחבלים ונושאי נשק מאחורי ''חומות אדם'' קרס בהפצצה הזאת, והקריסה הושגה במחיר נמוך יחסית. ברור לפלשתינאים כי שום דבר לא יעצור יותר את ישראל, וכי לא ניתן להכניעה או להשיג הישג כל שהוא בדרך של טרור.זו גם הסיבה לפעילות הקדחתנית בתחום הרגעת החמאס ע''י הרשות (מה שנותר ממנה), וגורמים האוהדים אותה (אירופה). אפילו החמאס כבר מוכן לפשרות כל שהן, אפילו שאינן רלוונטיות בכל מקרה. הפעילות המבוהלת של הפלשתינים להרגעה היא תוצאה ישירה של פעולת ההפצצה בעזה, ומעבר להישג שיקום ההרתעה, בפעם הראשונה מאז תחילת האינתיפאדה הרשות מבינה כי דרך הדיבור עדיפה על דרך הטרור וכי כדאי לחזור אליה מהר, אפילו אם ההישגים לא יהיו מי יודע מה! | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי