שבוע קשה, אך צפוי, עבר על נשיא ארה''ב ברק אובמה.

דמותו של המועמד לנשיאות, ברק אובמה, נבנתה בקפדנות על ידי מירב האמצעי התקשורת בארה''ב כאביר יפה התואר, מחונן, משכיל ובעל כוונות טובות שבא לגאול אותנו מכל הרוע שהשתרש בחברה האמריקאית במשך שמונת שנות נשיאותו של גורג בוש. התכנית צלחה ואובמה נבחר, די בקלות, לנשיאות ארה''ב.

אם המרוץ לנשיאות הוא סוג של משהו ערטילאי הנבנה מסיסמאות ותדמיות הרי הנשיאות עצמה היא המציאות היום-יומית של חיינו ופה בא מבחנו האמיתי של הנושא במשרה.
הנשיא אובמה התגלה כאדם שידיעתו וניסיונו במדיניות חוץ קלושה מאוד. במדיניות הפנים הוא ניסה להעביר רפורמות, חשובות מאוד, בבריאות, בטיפול בהגירה ובעידוד התעסוקה.

הוא הצליח להעביר רפורמה, שנויה במחולקת בבריאות, אך לא הצליח לקדם כל נושא תחיקתי אחר. הנשיא ירש מקודמו משבר כלכלי המתמשך על מספר שנים וסופו אינו נראה באופק. למרות השקעות והזרמות כספים אדירות לא נמצא פתרון מהיר ויעיל למשבר והוא עדיין נמשך. גם בבחירת עוזריו הוא לא הצטיין. שולם מס פוליטי למספר אנשים שסייעו לו במרוץ לנשיאות, דוגמת שרת החוץ קלינטון, ועוזרים אישיים ויועצים שאינם מאפיינים, אפילו, את מגוון הדעות במפלגה הדמוקרטית.

בחירות ''אמצע הקדנציה'' שהיו בתחילת השבוע הבהירו לנשיא כי הוא רחוק מאוד מלהיות אהוד על נתיניו וכדאי לו מאוד להיות מודאג מהאפשרות להיבחר לתקופת כהונה שנייה.

---

מעניין לבחון, על רקע התנהלותו ותוצאות הבחירות, את הצפוי בטיפול הנשיאותי בנקודה הישראלית והמזרח תיכונית בשנתיים הקרובות.
השנתיים הראשונות לכהונתו, בנקודה זו, אופיינו, תחילה בגישה די-ברוטאלית כלפי ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ולאחר מכן ניסיונות פיוס שתוצאתן המעשית היא הקשחה בעמדה הפלשתינאית ובזבוז השנתיים הללו ללא ''פריצת דרך'' במו''מ בין הצדדים.
הנחה הרווחת בארה''ב היא שכתוצאה מגישתו של הנשיא למדינת ישראל, חלק גדול מתומכיו (ותורמיו) היהודים נטשו אותו.

על רקע זה חלוקות הדעות. יש הגורסים כי, מתוך מבט קדימה לבחירות 2012, הוא לא יפעיל כל לחץ על ממשלת ישראל בנושא הקפאת הבניה ביו''ש ולא ילחץ לפשרות ''כואבות'' עם בני השיח הפלשתינאים. מנגד, יש הגורסים, כי הנשיא עקבי בדעותיו ובשאיפותיו, בין היתר, השגת הסכם בין ישראל לפלשתינאים והקמת מדינה פלשתינאית בגבולות 1967 עד סוף כהונתו הראשונה. ולכן, למרות הביקורת הקשה והקונגרס הלעומתי, הוא ימשיך להפעיל לחץ על ישראל עד כדאי הרעה ביחסים. אולי הסכם כלשהו במזה''ת יאפיל על יתר מחדליו.

אני מעריך שהכישלון המהדהד בבחירות ''האמצע'' יעודד מספר דמוקרטים לנסות ולכבוש את המועמדות לנשיאות בבחירות 2012 מהנשיא המכהן. ככל שהמועמדים הללו יקדימו ויכריזו על כך, כך יתקצר זמנו של הנשיא לטפל בבעיה בעלת השפעה כה חזקה בציבור האמריקאי, כמו גורלה של מדינת ישראל.
גם אם לא יקומו מתחרים רציניים לנשיא עדיין נשארת לו רק שנה אחת לטיפול מעשי בנושא זה.
דברי הנשיא, בעקבות תבוסתו, מרמזים כי למד ''לקחים'' מסוימים שנתיים הראשונות של כהונתו. לדעתי, גם בנושא הישראלי.

---