במסיבת עתונאים, כנראה רבת משתתפים, הוצג אתמול המסמך שנקרא בפי כל דו''ח העוני השנתי (ממדי העוני והפערים החברתיים - דוח שנתי 2009). שוב בלטו הכותרות שהכריזו על גידול במספר העניים.

התקשורת, כרגיל, התמקדה בהדגשת הנתונים הסטטיסטיים הפיקנטיים כמו העובדה שבשנה האחרונה הצטרפו למעגל העוני 15,000 משפחות (מתוכן 14,300 הן משפחות ערביות). בתקשורת גם ציטטו את מה שאמרו במסיבת העיתונאים המנכ''לית והסמנכ''ל של הביטוח הלאומי (123 אלף בני אדם הצטרפו למעגל העוני, 123,500 עניים חדשים בישראל). על פי שני המקורות האלה היתה התייחסות מצומצמת למסקנות החשובות שעולות מן הממצאים. לכן בחרתי לעיין במסמך המקורי.
מה שמצאתי מעניין בין דפי הדו''ח מתקשר לבעיית שיעורי ההשתתפות הנמוכים בכוח העבודה של החרדים והערבים (על חרדים, קצבאות ותעסוקה). בין השאר נכתב בדו''ח שהעליה בתחולת העוני של המשפחות הגדולות משקפת עליה בתחולת העוני בין החרדים (עמ' 7). הדו''ח גם מציין שהחרדים והערבים בירושלים ובדרום הם העניים ביותר: משקלם של החרדים באוכלוסייה הענייה ביותר (שליש תחתון של העניים) הוא פי 3.6 ממשקלם בכלל האוכלוסייה (עמ' 8).

הדו''ח נפתח במכתבו של ד''ר דניאל גוטליב, סמנכ''ל מחקר ותכנון של הביטוח הלאומי, שמציג את נחיתות המציאות בישראל בהשוואה לממוצע בארצות ה-OECD: תחולת העוני אצלנו גבוהה פי שנים ופערי ההכנסות (בין העשירון ה-‏9 לתחתון) אצלנו גבוהים פי 1.5. הוא מוסיף ובעצם מגדיר את הבעיה שבפנינו:

פערים אלה מלמדים על החרפת המצב של החברה פנימה בקנה מידה עולמי. משמעות הדבר שהמדיניות הכלכלית-חברתית בישראל נמצאת על מסלול שאינו בר-קיימא המטיל צל על יכולתה של ישראל להשיג רמת חיים גבוהה, לא רק לקומץ אנשים אלא לכלל התושבים.

טיפול רציונאלי בבעיה מחייב תכנית אסטרטגית, רב תחומית, תוך מעקב שוטף אחר מידת הצלחתה... תכנית כזאת צריכה להיות מושתת בעיקר על הגברת התעסוקה בשכר הוגן.

עמ' 1, ממדי העוני והפערים החברתיים - דוח שנתי 2009

העובדה שהבעיה היא אסטרטגית, היא המסקנה החשובה שעולה מהדו''ח. עוד עולה מדברי הסמנכ''ל שהכנת תוכנית אסטרטגית וביצועה הם צורך דחוף ביותר. המסקנה הזאת מזכירה את חשיבות מסקנותיו של פרופסור דן בן דוד בגלל הראייה האסטרטגית עליה הן מבוססות (על חרדים, קצבאות ותעסוקה).

---

הדברים שכתב סמנכ''ל הביטוח הלאומי בימים אלה אינם חדשים. כבר בראשית העשור היו בין נבחרינו כאלה שהבינו את חומרת הבעיה ולכן הוקמה ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא הפערים החברתיים בישראל. מה שבלט בין ממצאי הדו''ח היו שתי עובדות:

1. למרות הגידול המתמשך בתשלומי ההעברה (רווחה) על פני שני עשורים שיעור העוני דוקא עלה.
2. הטיפול בבעיה הוא דחוף, שאם לא כן אנחנו צפויים לחוות קטסטרופה בתוך עשור.

יתכן שהצפי לקטסטרופה לא התממש, אבל אנחנו יודעים ששיעור תחולת העוני המשיך ועלה. מן הנאמר משתמע כי דרוש פתרון המבוסס על ראיה אסטרטגית רחבה שבמרכזה טיפוח ההון האנושי, האצת הפיתוח והשיפורים הטכנולוגיים והרחבת שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה. אחרת מצבנו יורע... הרי הגידול בעוני מקטין את כושר הנשיאה, את היכולת של שאר האוכלוסייה לשאת בנטל.

---