שמשון הגיבור לנכדים – חלק שני

המאמר הוא המשך לחלק הראשון.

- סבא, הוא היה משוגע?
- הוא היה מנותק.
- למה הוא היה מנותק?
- כי הוא היה מחובר.
- סבא, מנותק שמחובר?
- הוא היה משונה. הוא היה מחובר למציאות שנראתה בדויה או מרוחקת מאוד. למציאות של קדושת השם. כשהיינו באפריקה לפעמים ראינו אנשים מנותקים שכאלה. אמא שלך שהיתה ילדה היתה מצביעה עליהם ושואלת אם הם משוגעים.
- למה?
- דבר ראשון הם מגדלים את שיער ראשם פרא. הם מכריזים בכך שהם שונים. לא רואים ראש ועינים אלא גוש צמר חום מכוסה בוץ יבש. הם מסירים מעל גופם כל בגד שמקובל בחברה אנושית ועוטפים עצמם בסחבות, קרעי שקים או פיסות פלסטיק, כמו טלית. והם גם מורחים את גופם וראשם בבוץ ונראים כמו פסלי חימר נעים. הם כמו מכריזים על עצמם שאינם שייכים עוד לחברה שבתוכה הם חיים. הם מתנתקים. הם אדישים לכל מה שמתרחש סביבם. הם מתחברים למקום שאיש אינו יודע היכן הוא. אולי לצלחת מעופפת. כשהם חוצים את הכביש כל התנועה נעצרת והנהגים צופרים. אבל הם אינם נותנים את דעתם. אולי אינם שומעים כי גם האוזנים פקוקות בבוץ. אבל העינים שלהם אינן כבויות, מציץ מתוכם אור ויש ברק, כאילו בחדרים הפנימיים יושב מישהו ומאזין לתחנות הרדיו.

- זה היה שמשון?
- לא. שמשון היה מחובר לתורה ולדברי יהושע. אבל אנשים חשבו שהוא מנותק מהמציאות. הם גם חשבו שהנביאים מנותקים מהמציאות ורבים כינו את הנביאים משוגעים, אנשי רוח.

שמשון אהב להסתובב בערי הפלשתים. להראות לכולם שהוא לא פוחד מהם. שהם אינם מסוגלים להזיק לו. הוא לא פחד מאיש או מחיה. פעם הוא ניתקל באריה גדול בשדה והרג אותו בידיו, בלי נשק. לא היה לו נשק. הנשק שלו היתה האמונה באלוקים והסוד שלו היה סוד הנזירות. ילדים פלישתיים היו רודפים אחריו ומשליכים בו אבנים קטנות והוא צחק איתם. אבל אם פלישתי מבוגר השליך בו אבן או הניף חרב, שמשון חיסל אותו במהירות והמשיך ללכת. זו היתה הגנה עצמית כי כתוב, הבא להורגך – השכם להורגו.

פעם נודע לפלשתים שהוא בתוך העיר שלהם, בעזה. גם היום עזה אינה עיר של יהודים למרות שהיא קרובה לישובים של יהודים. היום חיים בעזה אנשים שקוראים לעצמם פלסטינים. הם ערבים, הם מוסלמים, הם לא הצאצאים של הפלישתים. הפלישתים לא היו ערבים. הם באו מאיי הים התיכון, אולי יוון. כאשר נודע לפלישתים ששמשון הגיבור נמצא בעיר הם נעלו את שערי הברזל של העיר כדי שלא יברח בלילה. הם התכוננו לצוד אותו. הם המתינו לבוקר. הם פחדו להילחם בשמשון בלילה. בלילה הם פחדו מהצל של עצמם. הם אספו המוני חיילים ונשק כדי להילחם בשמשון בבוקר.

מה עשה שמשון הגיבור? הוא עקר את שערי הברזל מתוך החומה של עזה, הניף אותם מעל לראשו והוביל אותם עד למקום מגוריהם של היהודים בהרים. שערי הברזל היו דבר מאוד יקר, ואפשר לעשות המון מחרשות משער עיר גדולה כמו עזה.

- סבא, היא אומרת לי בסבלנות מעודנת, ספר לי על דלילה, בבקשה.
- את לא אוהבת חקלאות?
- אין בסרט מחרשות, סבא.
- שמשון התאהב בדלילה הפלישתית ורצה להתחתן איתה.
- למה, סבא?
- זו שאלה קשה מאוד, ילדודה. לפני כן הוא התחתן עם אשה פלישתית שלא יודעים מה שמה. בחתונה שלו הוא חד לפלישתים חידה. זו חידה מאוד מפורסמת וכל העולם מכיר אותה כי כל העולם קורא בתנ''ך. מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק. מה התשובה?
- זה הדבש, היא אומרת במהירות.
- נחיל דבורים השתכן בגוף האריה ששמשון ניצח והרג. הפלישתים לא ידעו את התשובה כי אף אחד לא האמין ששמשון מסוגל להרוג אריה כזה ענק. הם גם ידעו ששמשון מסתובב בלי נשק. הוא מעולם לא היה חמוש. הפלישתים באו לאשתו הפלישתית של שמשון ואיימו עליה שישרפו אותה ואת כל בני משפחתה אם היא לא תגלה להם את פתרון החידה. היא הפצירה בשמשון עד שהוא קץ בחייו וגילה לה את הסוד. היא מיהרה לספר לפלישתים. שמשון כמובן ידע שהיא תספר.
- אז למה הוא גילה לה?
- הנה, עכשיו אותו סיפור חוזר גם עם דלילה. דלילה זה שם מוזר לאשה. דלילה ולא סמיכה. למה היא דלילה, יש בה הרבה מים? אולי זה מצביע על קלות דעת, על טיפשות.
- סבא, היא אשה היא לא דייסה.
- נכון, אבל שמשון צריך להזהר משם כזה. הפלישתים כבר שרפו את אשתו ואת משפחתה כמו שאיימו לעשות... לכן הוא צריך לדעת שגם דלילה בסכנה. אם הם ישרפו אותה אולי היא באמת תהפך לדייסה.

- סבא!
- מה?
- זה לא הסיפור.
- גם דלילה יודעת שהיא בסכנה עצומה רק משום ששמשון מגלה בה ענין. כולם יודעים מיהו שמשון וכולם יודעים שסרני פלישתים רוצים לתפוס אותו ולהרוג אותו.
- איזה ענין הוא מגלה בה?
- נו, הוא התאהב בה ורצה שהיא תהיה האשה שלו, שהם יתחתנו והיא תלד לו ילדים.
- היא אהבה אותו?
- אנחנו לא יודעים. אני חושב שהיא פחדה מפניו פחד מוות. שמשון הוא סכנה עצומה לכל מי שמתקרב אליו, כי הפלישתים רודפים אחריו כל הזמן ומנסים להרוג אותו בכל הזדמנות שנקרית להם. עכשיו היא קרובה אליו. היא בקו האש והדם. היא אומללה, מבוהלת. אולי היא אוהבת אותו, אבל היא חוששת מאוד לחייה ולחיי כל בני משפחתה. כל אחד בארצות הפלישתים יודע שאשתו של שמשון ומשפחתה נשרפו על ידי הצבא הפלישתי לפי פקודה מטעם הסרנים. האם גם דלילה תישרף עם כל בני משפחתה?

מה דלילה צריכה לעשות? גם אליה הפלישתים מגיעים ומאיימים עליה כי יהרגו אותה ואת כל בני משפחתה אם היא לא תגלה להם מה סוד כוחו העצום והנורא של שמשון. איך זה שהוא תמיד מנצח את הפלישתים והורג אותם גם בלחי חמור. לחי חמור זו עצם הלסת של החמור. לפלישתים יש חרבות של ברזל והם המונים. בלחי חמור שמשון הצליח להרוג אלף פלישתים עם חרבות ברזל, מגיני ברזל, קשתות וחיצי ברזל. כל הברזל שלהם שכל כך מפחיד ומשתק את היהודים לא מפחיד את שמשון. הוא בכלל לא צריך נשק ברזל. מה יעזור לו נשק ברזל? מה יכולה לעשות חרב אחת מול אלף חרבות ויותר שיש לפלישתים שניצבים מולו ונלחמים בו? הנשק שלו זו האמונה באלוקים. אבל הפלישתים לא מאמינים שיש אלוקים יותר גדול וחזק מהאלוהים שלהם. ולהם יש הרבה אלילים, לא אחד. לכן הם ממשיכים להילחם בו ומקווים שהפסילים של האלוהים שלהם יעזרו להם לנצח במלחמה.

דלילה לא מספרת לו שהפלישתים איימו להרוג אותה ואת משפחתה. אולי היא מפחדת לספר לו כי היא לא מאמינה שהוא יכול להציל אותם. אולי היא חוששת שהוא לא ירצה להציל את כל משפחתה, אלא רק אותה. אולי היא חוששת שהוא לא אוהב אותה מספיק כדי להציל אותה. רק מי שלא אוהב באמת יכול לחשוב שהשני גם כן לא אוהב באמת. מי שמשקר חושב שגם האוהב אותו משקר כמותו. מי שאוהב בכל הכוח חושב שגם השני יכול ומסוגל לאהוב בכל הכוח. זה נקרא הפוסל – במומו פוסל. אם מישהו גנב הוא חושב שכולם בעצם גנבים אפילו שלא תפסו אותם עדין.

דלילה מנסה להוציא מפיו של שמשון הגיבור את הסוד הגדול של כוחו. האם שמשון יהיה כזה טיפש ויספר לה מה סוד כוחו?
שמשון הוא בעל נסיון, ואצלנו אומרים כי אין חכם כבעל נסיון. שמשון יודע שהפלישתים הרגו את אשתו, את שמה לא יודעים, ואת כל משפחתה. הוא בטח מעלה בדעתו שהפלישתים כבר איימו על דלילה. הוא בטח יודע שהיא מנסה להוציא ממנו את הסוד. אז למה הוא משתף איתה פעולה ומשחק את המשחק הזה? למה הוא לא אומר לה, בואי, דלילה, נשב בקניון ונלבן את הענין על כוס קפה...
- סבא, מה פתאום כוס קפה?
- כי בזו הצורה התרבותית גם אמא שלך מסדרת את הדברים. כל פעם שיש משהו לא ברור ומאיים עם חבר שלה היא אומרת לו, בוא נשב על כוס קפה ונברר. זו צורה משונה שאנשים מדברים בה עכשיו כשהם רוצים לדבר כי איך באמת אפשר לשבת על כוס קפה? אי אפשר. אפשר לשבת על כסא ואפשר להניח כוס קפה על השולחן. נברר - זו גם כן מלה די מצחיקה. אמא שלי, שהיא הסבתא של אמא שלך, היתה יושבת ליד השולחן ומבררת עדשים או אפונה. כלומר, היא היתה שופכת על השולחן ערימה של עדשים מתוך שקית שהיא קנתה בשוק ואז לאט לאט בוררת את העדשים המקולקלים ואת פרורי האבנים וזורקת לפח. כשהיינו ילדים היינו עוזרים לה לברור כי העינים שלה נחלשו מאוד. ככה אנשים מנסים לברר את הענינים שיש להם בינם לבין עצמם. כלומר זה קורה לרוב כשהם מרגישים שהם רוצים לזרוק אחד את השני לפח. היום קוראים לזה לשבת על כוס קפה.

- סבא, אתה מצחיק.
- אל תצחיקי אותי את, אמרתי.
- אבל אני לא מדגדגת אותך, סבא.
- אז מה נוגע בי בעורף כשאני מזיז את הראש?
- שום דבר, היא צוחקת, זה סתם נוצה קטנה של יונה, יש המון על המרפסת. הנוצות האלה פשוט מתעופפות כשיש רוח. היא חוזרת לישיבה מתונה ומאופקת עם שמץ חיוך על שפתיה. תמשיך, סבא, היא שוב תובעת.

- גם דלילה, אם היתה חיה בימינו, היתה צריכה לפעול בשיטת כוס הקפה. לשבת ולנסות לדבר ולהבין את שמשון ואת מניעיו. לא לפחד מפניו. לשוחח. ללבן ולברר את הענינים הסתומים, המבהילים שהפחידו אותה. זה חשוב מאוד. גם אבא ואמא מדברים ביניהם המון ובעיקר כשזה קשור אליך. לפעמים יש להם דעות מנוגדות ואז הם מתיישבים על כוס קפה ומנסים להבהיר את הדברים, מנסים להבין אחד את השני כדי שלא יפרצו מריבות חסרות שחר. כי התפקיד האמיתי של הורים הוא לגדל ולחנך אותך, לא לריב על כבוד מדומה. אבל דלילה לא עשתה זאת. היא לא גילתה לשמשון הגיבור מה שהוא כבר ידע, שהפלישתים מאיימים להרוג אותה ואת בני משפחתה אם לא תגלה להם את סודו. ולמה שמשון הגיבור שתק ולא אמר לה שהוא יודע הכל?

שמשון הגיבור נתן לה שלוש הזדמנויות להשתנות. בכל פעם שהיא שאלה אותו מה הסוד שלו הוא שיקר לה. כאשר היא הסתירה את הלוחמים הפלישתים בחדר הסמוך הוא כמובן ידע שהם שם. שוב ושוב הוא הוכיח לה שהפלישתים מפחדים מפניו וכי אינם מסוגלים להתמודד עמו. שוב ושוב הראה לה שעליה לבטוח רק בו. רק הוא יכול להציל אותה ואת משפחתה. שוב ושוב הראה לה ששקרים, כמו שהם שיקרו אחד את השני, לא מוליכים לשום פתרון. אבל היא לא ראתה. אולי היא היתה בפאניקה. אולי היא לא רצתה להאמין ביהודי שעיניו מוסתרות ברעמת שיער אדירה. אולי היא לא באמת האמינה שהוא רוצה בה, שהיא רק תירוץ שלו למלחמה בפלישתים. אולי היא לא האמינה שהיא ראויה לו. היא כמובן ידעה שההורים שלו לא רוצים אותה. היא ידעה שהיהודים לא רוצים אותה. הם גם לא רצו את אשתו שמתה. היא גם סברה שהיהודים לא רוצים את שמשון, אז לאן הוא יקח אותה? איפה נמצא העתיד שלהם? איפה הם יכולים לקבל משכנתא ולבנות בית?

קשה להאשים אותה שהיא כל כך נפחדת. לכן היא עשתה כל מאמץ לגלות את סודו של שמשון ולהסגיר אותו לפלישתים אויביו. שמשון כמובן ידע את זה. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את המזימה של הפלישתים. זו מזימה פשוטה שחוזרת על עצמה. הם כבר שרפו אשה שלו והם הולכים לשרוף את השניה.

אז למה שמשון הרים ידים? למה הוא באמת גילה לה את סוד כוחו האדיר? אף פעם לא נדע את האמת. אנחנו יכולים לחשוב מה שאנחנו רוצים, אבל האמת היא סוד. האמת היא סוד הרבה יותר גדול מסוד כוחו של שמשון. לא כל אחד יכול לחשוף אמת.

- סבא, הוא לא הרים עליה ידים, הוא אהב אותה.

שמשון ניסה לומר לה, תסמכי עלי, דלילה. הנה, אני יודע ורואה איזה מאמץ את משקיעה כדי לגלות את סודי ולהרוס אותי. אני לא כועס כי אני יודע שזה אנושי, זה לא שטני. יש לך חולשה. גם לי יש חולשה. החולשה שלי זו את, דלילה. אבל את יכולה לנצח. אם תתגברי על הפחד ותאמיני בי – את יכולה לנצח את העולם. בכל פעם שדלילה מנסה להרדים את שמשון כדי לגלות את סודו הוא חוזר באוזניה על אותם המשפטים. אבל דלילה לא משתכנעת. היא מבוהלת. גבורתו של שמשון הגיבור טובה רק לשמשון, היא לא משפיעה על דלילה. היא גם לא השפיעה על היהודים. כאשר עלו הפלישתים למלחמה ביהודים, היהודים שאלו אותם מה אתם רוצים, אתם יודעים שאנחנו לא חברים של שמשון. אתם יודעים שגם אותנו הוא לא אוהב, הוא מבזה. אז הפלישתים אמרו להם, תוכיחו לנו שאתם לא חברים שלו. היהודים שאלו, איך? תביאו אותו קשור בחבלים.

היהודים הלכו אל שמשון ואמרו לו, מה, אתה רוצה שהפלישתים יהרגו את כל היהודים בגללך? הם לא האמינו ששמשון הגיבור הוא כזה גיבור עז וגדול שיכול להציל אותם לאורך זמן. הוא איש אחד, איך הוא ילחם למען כל היהודים? מחר הוא יכול להיפצע או ליפול למשכב ואז הם יחשפו למעשי האיבה של סרני פלישתים.
שמשון אמר להם, אולי אתם צודקים. אני לא רוצה להתווכח אתכם. זה מה שתעשו. קשרו אותי בחבלים והסגירו אותי לידי הפלישתים. אבל הבטיחו לי שאתם – היהודים - לא תפגעו בי, שלא תהרגו אותי. היהודים הבטיחו לו. למה זה היה חשוב לשמשון? כי שמשון לא היה נלחם ביהודים אם הם היו מנסים להרוג אותו.

כל המטרה שלו היתה להגן על היהודים ולכן אם היהודים ירצו להרוג אותו הוא יניח להם לעשות זאת. הוא לא יגן על עצמו כי בהגנה על עצמו יאלץ להרוג יהודים שאותם אהב, אפילו אם הם הפכו לשונאיו. הנה, שמשון חשש מפני אחיו בני ישראל שהם יהרגו אותו ויעשו את מלאכתם של הפלישתים. היהודים חששו מפני גבורתו של שמשון. הם חשבו שגבורתו מסכנת את היהודים. כי זו גבורה שמתגרה בחזקים, בפלישתים האכזרים, שיש להם מרכבות ברזל שהם כמו הטנקים של היום.

גם שמשון וגם היהודים חשבו אותה מחשבה שהיתה נחלת הכלל בעם ישראל: רק יהודי יכול להזיק ליהודים אחרים בצורה אנושה. שמשון חשש שהם ינסו להרוג אותו, הוא לא חשש שהפלישתים ינסו לעשות זאת. הוא קרא תיגר על הפלישתים. גם היהודים חששו ששמשון יזיק להם כי הוא למעשה משרת את הפלישתים ונותן להם עילה לתקוף את בני ישראל. אולי הם לא האמינו באלוקים. אולי הם חשבו ששמשון לא מאמין באלוקים כי הוא מחפש לעצמו סביבה של גויים וחי רק בחיק בחורות פלישתיות. אולי הם חשבו שאלוקים לא מאמין בשמשון. אנחנו לא יודעים מה הם חשבו אבל אנחנו יכולים לשער, כי אנחנו חושבים היום את אותן המחשבות. לא הרבה השתנה מאז ועד עכשיו. גם השלום הוא עדין מצרך נדיר.

(המשך עתיד לבוא)