בעקבות הרשעת הנשיא לשעבר, משה קצב, במעשי אונס והטרדה מינית ועל רקע תרועות הניצחון והטפיחות העצמיות על השכם חשוב לחזור ולהזכיר מספר היבטים שמנסים להשכיח מאיתנו.
הסחטנית
כל הפרשה החלה כאשר מזכירתו לשעבר של הנשיא קצב (הידועה כ-א' מבית הנשיא) חזרה מחו''ל, נפגשה עימו ודרשה ממנו, כנראה באיומים, לסדר לה משרה מכובדת שהכנסה נאותה בצידה. קצב הבין זאת כניסיון סחיטה ובעצת מי שהיום שר המשפטים, יעקב נאמן, פנה ליועץ המשפטי דאז, מני מזוז, והתלונן על ניסיון סחיטה.
א' מבית הנשיא זומנה לחקירה ופרשה בפני החוקרים מסכת אירועים בעלי אופי מיני יוצא דופן. החוקרים בראשות דנינו (המפכ''ל המיועד) וסגלוביץ נתנו לה חסינות בפני אישום בניסיון הסחיטה והחלו בחקירה מסיבית של הנשיא דאז, משה קצב.
כתוצאה מחקירות המשטרה בראשות הניצבים הנ''ל הכינה פרקליטות המדינה כתב אישום חמור, הכולל אישומי אונס והטרדות מיניות חמורות, כנגד הנשיא משה קצב. כנהוג, הוזמנו פרקליטי הנשיא להגיש השגותיהם בשימוע.
וראה זה פלא, בעקבות השימוע בוטל כתב האישום החמור ותוך זמן לא רב הפך לעסקת טיעון אנמית שהגברת א' מבית הנשיא נעלמה ממנו לחלוטין.
המסקנה: הגברת א' מבית הנשיא סיבבה על אצבעה הקטנה את צמרת חוקרי המשטרה, דנינו וסגלוביץ, כאילו היו תלמידים בבית ספר לשוטרים מתחילים (למי שזוכר את הסרט האלמותי הזה).
אתמול קראתי שהמפכ''ל (דודי כהן) משבח את חוקריו בפרשה. הוא בהחלט מזכיר לי את מפקד בית הספר לשוטרים מתחילים.
היועץ ופרקליטיו
כאמור, בשלב הראשון הפרקליטות הכינה כנגד נשיא המדינה, משה קצב, כתב אישום בעבירות מין חמור במיוחד.
לאחר השימוע בוטל כתב האישום ולאחר מו''מ קצר עם פרקליטי קצב הוסכם על עסקת טיעון שכלולים בה עבירות מין קלות.
כנגד עסקת הטיעון הוגשו עתירות לבג''צ ובהנמקות כנגד העתירות הוגדרו המתלוננות (א' מבית הנשיא ו- א' ממשרד התיירות) כעדות בלתי מהימנות שלא ניתן להסתמך על עדותן לצורך הגשת כתב אישום.
ביום פתיחת משפטו, משה קצב כפר באישומים כנגדו ובכך ביטל את עסקת הטיעון שהסכים לה מלכתחילה.
בעקבות זאת, בדחילו ורחימו, חזרה הפרקליטות והגישה כתב אישום כנגד הנשיא לשעבר, קצב, הכולל האשמות על עברות מין שונות ובעיקר 2 מיקרי אונס (של א' משרד התיירות).
סיבובי הפרסה שהפרקליטות ערכה בפרשה זו מעידים קודם כל על חומר חקירה משטרתית לא מבוסס דיו, על חוסר ביטחון בניתוח הממצאים שבידיהם, קצת מורא מפרקליטי ההגנה ובעיקר חובבנות מקצועית.
טפיחות השכם העצמיות שפרקליט המדינה, משה לדור, טפח לעצמו ולעובדיו הוא במידה רבה לעג לרש.
המתלוננות
אני בהחלט מקבל את הקביעה כי אישה היא אדון לגופה, לנפשה, לזמנה ולרצונותיה. לכן אני בהחלט מאמין שכל מי שפוגע בה ראוי לעונש ואפילו לעונש כבד.
אך מה שמאוד מפריע לי בנושא זה הוא התלונות של נשים, בעבירות מין שנעשו כלפיהן, שאינן מוגשות בסמוך לאירוע אלא מאוחר יותר. לעיתים חודשים ולעיתים שנים.
הוסבר לי כי כתוצאה מהטראומה הקשה שהן עברו קשה להן לגשת ולהתלונן ובדרך כלל הן מחכות שמישהי אחרת תיטול יוזמה באישום והן מצטרפות אליה. יתכן וקביעה זו נכונה ויתכן שלא, לא בידי לקבוע. אך, מנגד, הגשת תלונה על עבירות מין כעבור שנה, שנתיים או יותר מהזמן שבו היא ארעה מקפחת במידה גדולה ביותר את יכולתו של הנאשם (בדרך כלל גבר) להילחם על חפותו.
הרי בתחילה זו ''מילה כנגד מילה''. לאחר מכן מצליחה המשטרה להשיג עדויות מסייעות לעדות האישה (בדרך כלל חברים ששמעו על המקרה מהאישה סמוך לזמן האירוע), אך לנאשם (הגבר) אין, בדרך כלל, בגלל אופי האישום עדויות מסיעות וכך נוצר מצב שבו עשויים גברים להיות מואשמים בידי נשים נקמניות על לא עול בכפם.
אירוע כזה היה רק לפני כחודש-חודשים.
ניצב במשטרה הואשם על ידי אישה, באונס, בבית מלון בהרצליה, 5 שנים קודם. למזלו העידה חברתה של המאשימה כי למעשה המאשימה ביקשה ממנה ליזום מפגש מיני עם הניצב. כך שטענת האונס נשמעת מפוקפקת מאוד.
דמו בנפשכם מה היה קורה לניצב אילו לא הייתה קיימת עדותה של חברת המאשימה, אלו ייסורי איוב היה עובר עד שהיה מצליח להוכיח את חפותו, אם בכלל.
לכן אני מציע להתייחס בהסתייגות רבה לתלונות בנושא עבירות מין שמוגשות לאחר שנה מזמן קרות האירוע.
אני מעדיף 100 עבריינים ברחוב מאשר חף מפשע אחד בכלא.
הטיפש
מעולם לא סברתי שמשה קצב ראוי להיות נשיא מדינת ישראל. מאמציו, בזמן כהונתו למשוך תשומת לב ציבורית עוררו חמלה מהולה בשאת נפש .
בפרשה שנסתיימה זה עתה בהרשעתו הוא עשה את כל הטעויות האפשריות.
הוא, בתמימות הגובלת בטיפשות, פנה למשטרה בכדי לטפל בניסיון סחיטתו. מין המפורסמות הוא שפניות כאלו תמיד נגמרות רע לנסחט.
הוא לא העריך את חוסר הפרגון שהציבור חש אליו והתיעוב כלפיו שהפרסומים בתקשורת עוררו, בעיקר בקרב ציבור הנשים. לכן פניותיו בנאומיו, ישירות, לציבור רק הגבירו את הניכור כלפיו.
אך השיא בטיפשותו הוא דחיית עסקת הטיעון. מדהים איך איש ציבור שכיהן בשורת תפקידים מכובדים החל מראש רשות מקומית ועד תפקידי שרים אין לו את מידת הפיקחות המינימאלית להבין את ההזדמנות הבלתי חוזרת שהיועץ המשפטי ברוב חובבנותו נתן לו.
אני יכול רק להניח שהיוהרה היא זו שהדריכה אותו בעדות שנתן בדלתים סגורות בבית המשפט.
ולכן אין להתפלא כי הגיע לאן שהגיע.
אני
בנושא האישומים כנגד הנשיא לשעבר, משה קצב, כתבתי, בעבר, בפורום זה 2 מאמרים (
משה קצב – מבט נוסף,
משה קצב - עוד מבט נוסף).
ברצוני לצטט את סיומו של המאמר (השני) שכתבתי בחודש אפריל 2008.
החלטתו לבטל את הסכם הטיעון וללכת למשפט מוכיחה פעם נוספת את טיפשותו. אישית, אין לי ספק שהוא יורשע במשפט...
יהיה לקצב קשה מאוד לדבוק בעדותו במשפט בטענה ההכחשה הגורפת שהוא נוקט היום. כל סטייה מכך תערער את אמינותו לחלוטין.
יותר מהתיעוב שאני חש ממעשיו אני מרחם על הטיפש הזה שתעתע בתומכיו ובכלל הציבור בישראל במשך שנים כה רבות.
בשולי הרשעת משה קצב
