שבעת ימי הבריאה – יום 4, חלק א'

היום הראשון, היום השני והיום השלישי.

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים,וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.

נתקלנו ביום השלישי בתופעת הנדיבות של הטבע... רשמתי בדף ההזמנות עשב והטבע סיפק את כל משפחת העשב... רשמתי לי עץ פרי והטבע סיפק אב טיפוס של כל עצי האדמה- עץ עושה פרי. אני יכול להמשיך את הרעיון הזה גם עם הגלגל... רשמתי לי גלגל ומצאתי בחיק הטבע את המכונה ואת המנוע והמטוס... למעשה ניתן להמשיך עם אותו הרעיון מכל נקודת זינוק- לאו דווקא מהגלגל... רשמתי לי מנוע ומצאתי את המכונית ואת המטוס והחללית ואת כל הטכנולוגיה של העידן החדש.

נכון הוא להגיד שמקור המציאוֹת הללו בתבונת האדם או אם תרצה באיבולוציה האנושית התבונתית, אולם ובכל אופן האדם הוא המקשר בין הגלגל למנוע ועל זאת בדיוק אני רוצה לעמוד- על הקשר בין התודעה האנושית לבין חבילת המידע השרועה לפנינו במרחב, איך אנחנו מתחברים עם המידע הזה ומעבדים אותו ומתפתחים עימו, איך הדינמיקה הזו פועלת?

במסגרת בחינת הדינמיקה הזו, התורה כיוונה ביום השני (בתמונה המלאה והמקורית בשנית) לנתון המופשט הזה: האדם זקוק לשולחן מסודר בשביל לעבד עליו את המידע; הוא זקוק למרחב מסודר- למסגרת מוגדרת, והלכה למעשה הוא עשה את המסגרת הזו עם החופן הראשון שלו מחבילת המידע: מכוח החופן הזה נוצרה מסגרת וירטואלית המכונה בלשון התורה ''רקיע'' שמבדיל בין המידע שמתחת לחופן לבין המידע שמעליו; בלשון התורה:

בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ.

חפנתי ''גלגל'' מערימת המידע ובו ברגע נוצרה מסגרת המחלקת את כל ערימת המידע לשניים- לשני נתחים: מתחת למסגרת הזו מככבת הרשימה המכובדת של כל אמצעי הטכנולוגיה שהיגענו אליהם בעידן שלנו, מעגלה ומנוע ועד למטוס וחללית ועוד היד נטויה... וזהו הנתח הראשון.

אולם הרשימה המכובדת הזו עוד לא נסגרה והיכן איפוא נמצאים יתר המוצרים של הרשימה? או אם תרצה – היכן נמצאו המכונית והעגלה והמטוס של ימינו בשעת לידת הגלגל?

הם נמצאו בנתח השני שמעל למסגרת. חוליות המידע המייצגות את המנוע ואת המכונית שזיהה האדם בעת החדשה – נמצאות מאז ומתמיד במרחב והאדם זיהה את הרצף שלהן רק בעת החדשה; דהיינו גם לפני שהרצף הזה זוהה- היה לחוליות הללו קיום, והיו נמצאות מעל למסגרת הוירטואלית שנוצרה בעת לידת הגלגל וכנגזרת טבעית ממנו.

אם כן, ועם החופן של הגלגל, חילקתי את כל המידע של היקום לשני חלקים ובאופן הזה הצלחתי למקם את עצמי על שרשרת המידע השלמה ואף לשלוט בה, כי הרי הגדרתי אותה וגידרתי את שני חלקיה, וכל מה שנותר לי הוא להושיט את היד למעלה ולקטוף...

זוהי איפוא התמונה השלמה והמלאה שהתודעה האנושית כה התרחקה ממנה, והינה בה מחבר התורה ופרש אותה מחדש לפנינו. זוהי גם בשורתו הטובה ששיגר אלינו וסיפוק נגלה על פניו...

הסיפוק נגלה על פניו, אך לא כל כך על פני... התמונה המלאה עודנה רחוקה ממני שנות אור... לא זיהיתי בה את מקור השליטה שלי בכל שרשרת המידע הרצופה, והלא שרשרת המידע – או אם תרצה ''ערימת המידע'' מכילה חוליות מידע מינים ממינים שונים... גש לכל אוניברסיטה בעולם ומנה את הפקולטות שלה; מה לפסיכולוגיה ומכניקה? איך ניתן לראות את הרצף של הכימיה עם מדעי החברה? מה לגלגל המכני וליתר המידע שביקום? איך אני שולט בכל שרשרת המידע דרך הגלגל הקטן שקטפתי ממנה, או דרך המסגרת (הרקיע) שבו ברגע הקטיפה נוצרה בתוך ערימת המידע וחילקה אותה לשני נתחים, ולכאורה נתנה בידי את שרביט השליטה בשני הנתחים של כל הערימה... קצרה בינתי מלקצור את זאת...

וגם לעיני ''המבשר'' נגלתה נקודת התורפה שלי העומדת כחצץ ביני לבין התמונה המלאה... איך תיתכן השליטה שלי בשרשרת המידע המלאה אם חוליות המידע שלה מורכבות ממינים ומינים שונים ואינן זהות זו לזו – היינו אינן מובילות זו לזו?

ולמעשה בשתי נקודות תורפה עסקינן, כי גם אם אתגבר על נקודת התורפה הראשונה ואצליח לראות במו עיני את רצף החוליות השונות והבלתי זהות, עדיין אינני מבין איך הדינמיקה הפועלת בין שני חלקי המידע – (בין הנתח העליון לתחתון שנוצר עקב החופן שלי מהערימה) תאפשר לי לשלוט בערימת המידע המלאה.

מחבר התורה לא מאבד זמן ומטפל בנקודת התורפה הראשונה בפתח היום השלישי; היינו בתמונה המקורית שהורחבה עבורי בשלישית. וכך הוא פותח:

התודעה האנושית קולטת את המידע על ידי הבאת חוליותיו אל מקום ''אחד''– היינו ע''י זיהוי הרצף של חוליותיו, כך זיהינו את האבן ואת האטום והמטוס ואת כל מרכיבי החומר; כך זיהינו למעשה את כל המידע שבידינו. להדגיש, לא ייצרנו את המטוס– זיהינו את המטוס, העשייה שלנו הסתכמה והלכה למעשה בזיהוי המידע. איננו מייצרים מידע – אנו מזהים אותו; העובדה שלא זיהינו את החמצן בתקופת האבן אינה מעידה על העדרות החמצן ופעולותיו בתקופה ההיא. כוח המשיכה תמיד היה קיים גם לפני ניוטון.

מכאן, שרשראות המידע ועד שזוהו חוליותיהן הרצופות על ידינו, היו זמינות וקיימות ברצף שלהן במרחב, ופשוט הושטנו את היד אל מקום מושבם (ברקיע העליון), קטפנו והבאנו אותן אלינו- אל המציאות, כך בנינו את המציאות שלנו, ואילולא החיבור המקדים בין כל שרשראות המידע שבנו את המציאות – לא היה קיום למציאות זו בתודעתינו במתכונתה הנוכחית, כי לא היינו מזהים אותה כמקשה אחת.

המציאות, איפוא, מעידה על רצף שרשראות המידע שבנו אותה ואלה שיצטרפו אליה בעתיד. מכאן כל המידע שביקום קיים בשרשרת אחת רצופה ואין סופית; המציאות המזוהה שלנו על כל מרכיביה מייצגת את הנתח הראשון בשרשרת הזו (זהו סכום המידע המזוהה שברקיע התחתון), והנתח השני מייצג את חוליות המידע הנותרות בשרשרת האין סופית, וזיקתנו לנתח הזה כבר נוצרה ע''י חופן מסויים כדוגמת הגלגל. (הנתח השני מייצג איפוא את חוליות המידע שעוד לא זיהינו את הרצף שלהן והממתינות לנו ברקיע העליון). זוהי המשמעות המורחבת למונח המקראי ''אחד'': כל המידע שביקום מחובר בשרשרת מידע אחת אין-סופית בעלת חוליות רצופות.

באופן הזה הסיר המחבר מדרכי את נקודת התורפה הראשונה שעמדה כמכשול וכחצץ ביני לבין התמונה המלאה. כן תיתכן השליטה שלי במלוא הערימה, כי כל חוליות המידע של הערימה הזאת מחוברות המה ביניהן בתוך שרשרת מידע אחת רצופת חוליות ארוכה ואין סופית.

אנחנו עדיין ביום השלישי ונותרה עוד נקודת תורפה אחת שחוצצת ביני לבין התמונה המלאה, והמחבר אמור לטפל בה על פני היום השלישי (על ידי הרחבת התמונה בפעם השלישית): עדיין אינני מצליח להפנים איך הדינמיקה הפועלת בין שני חלקי המידע, היינו בין החלק העליון לתחתון שגודרו עקב החופן שלי מהערימה- אינני מצליח להפנים איך הדינמיקה הזו תאפשר לי לשלוט בערימת המידע המלאה.

בשלב הזה הוצגה בפני תופעת הנדיבות של הטבע על פני התמונה המורחבת של היום שלישי. רשמתי לי עשב והטבע סיפק את כל משפחת העשב... רשמתי גלגל ומצאתי בחיק הטבע את המנוע ואת מכונת הגילוח והמטוס... במילים ציוריות ומדויקות, הושטתי את ידי אל המדף העליון של הארון להוציא ממנו גלגל, וערימה שלמה של מנועים ומכוניות ומטוסים נפלו מהמדף עימו! מהיכן ואיך ולמה...

בנקודה זו עמדתי מול המונח ''הזיקה למידע'' שנכנס לראשונה לתמונה לבאר את פשר תופעת הנדיבות, ובכלל זה הדינמיקה הפועלת בין שני חלקי המידע, העליון והתחתון. יורשה לי להכנס לעובי המונח ''זיקה למידע''.

עמדנו לעיל על המונח המקראי המורחב ''אחד'': כל המידע שביקום מחובר בשרשרת מידע אחת אין-סופית בעלת חוליות רצופות. שרשרת המידע הארוכה זו כוללת את המידע שכבר זוהה על ידינו (המציאות) וגם את המידע שעוד לא זיהינו את רצף חוליותיו, ומיכלול המידע הזה מחובר ברצף בתוך שרשרת אחת ארוכה אין-סופית, ומעת לעת אנו מושיטים את היד אל עבר השרשרת הזו, תולשים ממנה חתיכה, מזהים אותה ומצרפים אותה למציאות שלנו.

לציין, השרשרת הזו מונחת לפני בכל מקום ואני רואה אותה מולי כל הזמן – לא את כולה כי אין לה סוף אך כן את חלקה, ולמעשה כל הסובב אותי הוא חלק מהשרשרת הזו, כל החומר, כל היקום, כל היש. ומפעם לפעם עיני נופלות על קטע מסויים מהשרשרת, פשוט אני מבחין מתוכה בחוליות רצופות והופ יש זיהוי! זיהיתי ברגע זה את האטום, את התפוח, את הגלגל...
משמעות הדבר שברגע זה אני תולש מהשרשרת האין סופית את הקטע שאת רצף חוליותיו זיהיתי, ומפקיד אותו בקופת המציאות שלי. זה לא אומר שבזה הרגע נוצר הגלגל או האטום כי האטום קיים כל הזמן בתוך שרשרת המידע- וגם הגלגל, אך רק עכשיו שמתי לב אליו כי זיהיתי את רצף חוליות המידע המשקפות אותו.

הייתי רוצה בשלב זה להטיל אור על נטייה אנושית בולטת המאפיינת את רצון האדם בתלישת הנתח הגדול ביותר משרשרת האם. איננו מסתפקים בנתחים קטנים ושואפים כל הזמן להגיע ישירות אל הנתח הגדול ביותר, ואנו מגייסים למען נטייה זו את הרעיון והסברה והתורה והתאוריה והאמונה...

דוגמה, אני רוצה לפתוח עסק ולהתפרנס ממנו, ואני מודע לזאת שעלי להשקיע סכום התחלתי מסויים בשביל לפתוח ולהריץ את העסק. נניח יש לי מאה אלף דולר בכיס וזהו למעשה סכום ההשקעה העומד לרשותי. ובכן מרגע זה מתחילה הנטיה האנושית שהזכרתי לעיל לתת בי את אותותיה... כי מנקודה פתיחה זו אני מזנק עם הנתונים שהזכרתי אל עבר המטרה (העסק), ואני רוצה להוציא מהנתונים הללו את המקסימום; את הנתח הגדול ביותר... שום אדם לא היה לוקח את מאה אלף הדולר בכיס והולך לקנות את העסק הראשון שיזדמן לו, אלא לוקח את הראש לידיים ויושב לחשוב על רעיון שיפיק ממנו כאמור את המקסימום ואם אפשר קצת יותר מהמקסימום.

אם כן תפקיד ''הרעיון'' הוא לאסוף עבורי את חוליות המידע המקסימליות, להעמידן בשורה רצופה ווירטואלית בתוך הראש, וללכת לשוק בשביל להוציא את הרעיון שבראשי על חוליותיו הרצופות אל הפועל; היינו ללכת אל שרשרת האם של המידע בשביל לקטוף ממנה את הנתח התקני הזה, כי הרי לטעמי- זיהיתי את חוליותיו הרצופות של הרעיון ולכן אין שום סיבה שלא יצא אל הפועל; אין שום סיבה שלא אקטוף את חוליותיו משרשרת האם.

אולם כולנו יודעים כי לא כל רעיון יוצא בסופו של דבר אל הפועל, ואנו תולים את זאת באחת משתי סיבות: או שהרעיון לא נכון- כלומר חוליותיו לא היו רצופות בעליל, או שהרעיון נכון אך נפל במזל ביש... וכאן מקור הטעות שלנו: את הסיבה החלופית לכאורה ''מזל ביש''- אנו ממירים בסיבה המקורית הנגזרת ממהות הדברים ועיקרם: יש להגיע אל נקודה סבירה בשרשרת האם עימה יכולה להצטלב החוליה הראשונה של הרעיון שלנו. מכאן ואם נתחיל את הרעיון מנקודה בלתי סבירה – הרעיון שלנו ידון לכישלון על אף וחוליותיו רצופות. דוגמה, לגבש רעיון תקני בעל חוליות רצופות שתכליתו היא לפתוח חנות על הירח...

אם כן כל מה שעלי לעשות הוא לגבש רעיון בעל חוליות רצופות, ולמצוא נקודה סבירה בשרשרת המידע עימה יכולה להשתלב חולית המידע הראשונה של הרעיון שלי. אם הרעיון הוא ''גלגל'' ושילבתי אותו עם החוליה הנכונה בשרשרת האם, אזי הרעיון הזה יתגלגל באופן טבעי אל המנוע והמטוס והמכונה... זאת כי ברעיון הזה יצרתי זיקה לכל משפחת המידע שביקום, ומטבע הדברים- חוליות המידע הקרובות אל הרעיון יתגלגלו עימו ראשונה... ואם ביקשתי לקטוף דשא – היינו אם זיהיתי את הדשא, אזי בעקבות הדשא יתייצבו לפני כל משפחת העשבים ביקום- הדגנים והקטניות והירקות ועשבי התיבול והדשאים... כי בעצם הרעיון שלי המקורי יצרתי זיקה ליתר חוליות המידע- גם הקרובות מהרעיון וגם והרחוקות ממנו, ומטבע הדברים- החוליות הקרובות לרעיון יעמדו ראשונה לרשותי ויתגלגלו עימו במהרה; דהיינו אזהה אותן מהר יותר.

זהו איפוא תפקיד הרעיון באשר הוא... לפתוח בפני האדם את שער המידע ולתת בידו את מפתח השליטה ע''י הזיקה למידע הזה. זהו גם תפקידה של התוכנית והתורה והאידיאה והאמונה והתפיסה והסברה... לקנות בתשלום זעיר יחסית את הגישה למלוא חוליות המידע שבערימה הגדולה... ברעיון קטן אחד אני קונה את כרטיס הכניסה הנכסף לשרשרת המידע האין-סופית, ובנוסף לכך אני מאיץ את זרימת כל חוליות המידע הקרובות לרעיון / לתורה / לתיאוריה / לתוכנית – שרקעתי בערימת המידע... הכל במחיר זעיר אחד; ברעיון קטן אחד בעל מספר חוליות מידע רצופות.

זוהי משמעות ''הזיקה למידע'' ותכליתה שנגלתה לי בתחתית התמונה המורחבת של היום השלישי, ואומנם אני מייצר את הזיקה הזאת דרך מעט החוליות של הרעיון והתורה והתיאוריה שבניתי...

אולם לא כל רצון הוא רעיון תקני ולא כל משאת-נפש היא תוכנית ולא כל מחשבה היא תורה מסודרת המייצרת חוליות מידע רצופות שבסמוך להן נוצרת זיקה זו למידע... אינני מבין איך התודעה שלי יכולה לשלוט במלוא סל המידע דרך הזיקה למידע; בתהייה הזו סיימתי את היום השלישי, וכך נולד הצורך ביום הרביעי... כך נולד הצורך בהגדלת התמונה המקורית בפעם הרביעית (יום רביעי), וזו היא התמונה הנשקפת מהגדלה זו:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים,וּלְיָמִים וְשָׁנִים.

אנחנו דנים בתמונה שנגלתה לעיני התודעה האנושית כאשר נפגשה לראשונה עם המידע, היינו עם המידע המוקרן מהחומר, מהארץ, מהיקום... הנגזרת הטבעית של פגישה זו היתה: יהי אור. זו האימרה שביטאה את חוויית התודעה המיידית כאשר נפגשה עם המידע; היא ביקשה לגלות את המידע הזה ולהאיר אותו: יהי אור. זו היא התמונה המקורית השלמה, אולם נבצר ממני להבין איך אני שולט בערימת המידע השלמה מתוך התמונה הזו...

מחבר התורה הכין איפוא עבורי את ההגדלה מס' 2 לתמונה המקורית (יום שני), שתשליך אור על נקודת ''השליטה'' בערימת המידע:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם:

זו למעשה האימרה המקבילה לזו שהופיעה בתמונה המקורית: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וכך נקלטה על ידי:

חפנתי חופן בערימת המידע, וכתוצאה ישירה מהחופן הזה נמתח משטח היכר בתוך אותה הערימה הנקרא ''רקיע'' בלשון המקרא. ''רקיע'' זה יבדיל בעצם התהוותו בין מים למים, היינו בין המידע שהוגדר הלכה למעשה ע''י החופן שנחפן (זהו המידע של ''היום'' שהואר ע''י החופן שלי; הוא המידע המרכיב את המציאות. אלה הם המים שמתחת לרקיע), לבין המידע שנותר בערימה (זהו המידע הנשאר בחשכת ''לילה'' ועודנו ממתין לתודעת האדם שתזהה אותו, שתאיר אותו. ואלה הם המים שמעל לרקיע).

בתחתית התמונה המקורית שהוגדלה עבורי בשלישית, נתקלתי וכאמור במונח ''הזיקה למידע''- דהיינו הזיקה אל המים שמעל לרקיע שנוצרו כתוצאה מהחופן שהתודעה האנושית חפנה בערימת המידע. זיקה זו אמורה, על פי התמונה המקורית, להניח בידי האדם את שרביט השליטה בערימת המידע השלמה; אולם נבצר ממני להבין איך ניתן להגיע אל השליטה המלאה במידע דרך הזיקה אליו... כך נולדה ההגדלה הרביעית (יום רביעי) של התמונה המקורית:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם:

התמונה המקורית ''יהי אור'' שהגדרתה המורחבת ''יהי רקיע'' – אינה אלא: ''יהי מארת''; זו המשמעות הנשקפת מההגדלה הרביעית של התמונה המקורית. כלומר פני התודעה האנושית ובשעה שחפנה את החופן שלה מערימת המידע- לא היו אל החופן עצמו ואף לא אל הרקיע שיחלק את הערימה המלאה לשניים כי-אם אל המאורות שיופיעו ברקיע; התודעה האנושית ביקשה להציב ''מאורות'' ברקיע הנוצר בערימת המידע; פניה היו אל המאורות הללו.

מאור הוא מקור האור; הוא המקום ממנו מפיצים את האור, וברבים: מאורות. במילים מעודכנות, התודעה האנושית וברגע פגישתה עם המידע ביקשה והלכה למעשה להציב אלומת אור בתוך היקום, מעין זרקור בשמים – גוף מפיץ אור בתוך ערימת המידע, ומטרת הגוף הזה היא להאיר לי את השדה, או אז אשתול בשדה הזה את הזרעים שמהם תנבוט השליטה המוחלטת שלי במלוא ערימת המידע.

אם נתרגם מילים אלה לשפת המציאות– פני התודעה האנושית ולפני אלפי השנים לא היו דווקא אל הגלגל כי-אם אל הרשימה המכובדת שעתידה לככב מתחת לגלגל. יוצר הגלגל לא הכיר את המוצרים שעתידים להופיע ברשימה אבל הוא ראה רשימה כזאת באופק... הוא ראה באופק ''רשימה'' ארוכה ומכובדת שעתידה לככב מתחת לגלגל שלו.

דוגמה, ראובן ביקש להקים עסק ולו היה חזון... שהעסק ימכור אלף דולר ליום מתוכם יניב רווח של כארבע מאות דולר. בחזונו ראה שהעסק יגיע למכור בשלב הבא כמאה אלף דולר ליום ויתפתח בהדרגה להיות העסק המוביל בענף והגדול ביותר בכל המדינה, או אז ובשלב השני יתחיל העסק לייצר באופן עצמאי את המוצרים שלו – דבר שיגדיל את מתח הרווחים, ובשלב יותר מתקדם יעבור למכור מוצרים חדשים ולפתח אותם באופן הזה עד לשלב היצור העצמאי, וכך עד שישלוט בכל המוצרים הנסחרים בענף הזה; או אז יפנה לענף אחר וכן הלאה... זה חזונו של ראובן.

אם כן הרשימה שמאחורי העסק של ראובן ארוכה כאורך הגלות – הגם ומבחינה מעשית עוד לא הגדיר ולא זיהה שום מוצר מתוכה, אבל כן יש בידו את החזון והוא הולך ליישם אותו כהילכתו דרך העסק שייקים.

''העסק'' של ראובן הוא ''הגלגל'' שלנו, והרשימה הארוכה שמתחת לעסק אשר חזה אותה ראובן באופק והלך לכיוונה – היא אותה הרשימה של המנוע והמכונית והמטוס שנולדה (הגם ולא זוהתה) עם לידת הגלגל.

אני הולך כברת דרך עם הדוגמה של הגלגל, ומחבר התורה הולך לאורך כל הדרך עם ''הארץ'' כדוגמה לכל דבר, דרכה מבאר את התמונה המקורית שנגלתה לעיני התודעה האנושית כאשר נפגשה לראשונה עם המידע; היינו עם המידע המוקרן מהארץ, מהחומר...

חזון התודעה האנושית היה לשלוט במלוא סל המידע הנמצא ביקום, החל מהמידע ההתחלתי המוקרן מהארץ שזה עתה פגשה בו ועד בכלל. אולם ובשביל לשלוט בסל המידע יש להתמקם ראשונה בתוך הסל הזה, הווה אומר להגדיר את המקום המדויק של התודעה בתוך ערימת המידע- באמצעות המידע המוגדר הנמצא בידה לעת עתה, או אז להשתמש בנקודת זינוק זו כמנוף לרדת דרכו אל עומק החזון ולהוציאו מהכוח אל הפועל. לתודעה איפוא תוכנית של ממש להוצאת חזונה אל הפועל, ולתוכנית זו שלושה שלבים:

1. שירטוט נוסח החזון.
2. קביעת נקודת מיקום בתוך סל המידע.
3. ההכנה המעשית להוצאת החזון אל הפועל.

ובכן, באופן הזה ראתה התודעה את ''הארץ'' כאשר נפגשה לראשונה עם המידע המוקרן ממנה.

ויאמר אלהים: להלן אמירת התודעה האנושית המעודכנת ביותר ברגע פגישתה עם המידע:

1. נוסח החזון: יהי מארת ברקיע השמים.
2. קביעת נקודת מיקום: להבדיל בין היום ובין הלילה.
3. ההכנה המעשית: והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה: ברגע זה ממש מתחילה תוכנית התודעה האנושית להוצאת חזונה אל הפועל, וזה נוסח החזון שלה:

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם: המידע בו אני פוגשת ברגע זה – יהא למאור, היינו למקור האור עבור מלוא המידע שנותר בסל. זאת כי רצוני להגיע ולשלוט במלוא סל המידע של היקום ומלואו, ואת הרצון הזה יאיר הזרקור הזה שבידי- היינו המידע המוגדר שלעת עתה שמתי עליו את היד, ויפיץ אור בתוך ערימת המידע בשביל לחשוף באמצעותו את המידע אשר בתוכה.

אם כן פני התודעה לא היו דווקא אל הארץ – היינו אל המידע שהקרין החומר מן הארץ, כי-אם למרחק שנות אור מהארץ... התודעה האנושית ביקשה ולמעשה להשתמש בארץ כמנוף ממנו תנבוט השליטה שלה במלוא ערימת המידע. היא ביקשה מאור- מקור של אור עבור שאיפותיה הרחוקות וסימנה את הארץ כאחד המקורות, כאחד הזרקורים, כאחד הגופים שיפיץ אור ויגלה את הערימה החשוכה.

הוא הדבר בגלגל; התודעה לא ביקשה דווקא את הגלגל כי-אם את הרשימה אשר מתחת לגלגל שראתה באופק וביקשה להתקדם אל עברה. הגלגל היה לה רק למנוף לנתב דרכו את המסלול אל עבר האופק הרחוק.

נחזור אל המחבר שלנו ואל דוגמתו המאפיינת – ''הארץ''; וכאן אנו נתקלים בשתי סוגיות שעולות מאליהן אל הבמה:

לאיזה אופק ביקשה התודעה להגיע דרך הארץ?

• לשליטה המוחלטת במלוא ערימת המידע. זה אותו האופק אליו ביקש להגיע ממציא הגלגל או האיש של העסק... כלומר האופק הוא החזון והמפתח שלו יכול להיות כל שרשרת מידע חלקית שתזוהה ביקום.

ותעלה ותבוא הסוגיה הבאה: וכמה מפתחות (מאורות) צריכה התודעה עבור החזון שלה? ובאלו מפתחות צריכה להשתמש?

משה רבינו עונה על השאלה הזו יותר מאוחר, כאשר גם הוא יורד אל סוף תודעתו ומגלה את הדינמיקה של עבודתה עם המידע שביקום, ולדינמיקה זו קוראים ''יהוה''; זה שמה המקצועי לדינמיקה הזו שהשתמש בו מחבר התורה; עמדתי על המונח המקצועי זה בפרק הראשון:

יהוה: יהא ההווה ויתקיים לעתיד ועד לאין סוף, כי כל המידע שמכיל היקום נמצא בשרשרת מידע אחת רצופה. ''יהוה אחד''. זה הפרוש למילת המפתח שאנו משננים מידי יום על פני דורות.

יהוה: הדינמיקה המתקיימת בשרשרת מידע אין סופית אחת רצופה.

וכפי שציינתי, משה רבינו ענה על הסוגיה ועניינה: בכמה מאורות צריכה התודעה להשתמש בדרכה אל האופק הרחוק... ואלו מאורות הם?

תשובת משה רבינו (שמות יג):

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: הבחין משה רבינו מתוך הדינמיקה הפועלת בשרשרת האחת לאמר...
בלשון ציורית, הדינמיקה הפועלת במרחב אמרה למשה את הדברים האלו...

קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא.

בכור הוא הצאצא הראשון של האדם ומתוקף זאת זוכה למעמד מיוחד. כלומר הוא מייצג את חוליות המידע הרצופות בהן פגשה התודעה לראשונה וביקשה לפתוח דרכן את השער לאופק... בכור הוא הגלגל, העסק, הארץ, המאור... הוא הגוף שיפיץ אור בתוך ערימת המידע החשוכה וינתב את מסלול התודעה לאופק הרחוק; לרשימה של החזון...

וגם פטר הוא הוולד הראשון, הוולד הבכור, הוא ההתחלה, פרי בטן הראשון, הפתיח שקודם לכול...

לקדש דבר: לעשות את הדבר מיוחד. ''זונה'' בלשון הקודש נקראת ''קדשה''; היא מיוחדת, היא לא נוהגת כשורה – כשאר האנשים...

קדש-לי כל-בכור: כל שרשרת מידע בה אתה פוגש לראשונה – ראה אותה כ-''בכורה''; עשה אותה מיוחדת, קדשה; השתמש בה כמאור ממנו יופץ האור וינתב את דרכך אל יתר המידע שביקום. ראה בה כדבר מיוחד- לא כשאר הדברים הרגילים. ומדוע?

כי:

פטר כל-רחם: כי הוולד הראשון, הוולד הבכור, פרי-בטן הראשון,

בבני ישראל– המיוחדים ששמו לב למסר הזה ו/ או עתידים לשים לב אליו,

באדם ובבהמה: ולא רק בבני ישראל כי-אם בכל אדם, גם באלה שאינם מודעים למשמעות הדבר, ואף בבהמה שאין לה מודעות,

לי הוא: כי כל שרשרת מידע בכורה כזו – לי היא, נכונה היא להשתלב עם הדינמיקה המתקיימת במרחב, היינו בשרשרת-מידע האחת האין סופית, ולשמש לך כאחד המאורות, כאחד הגופים שיפיץ אור ויגלה עבורך את הערימה החשוכה.

הסוגיה שמשה רבינו התייחס אליה כאן היא: ''בכמה מאורות צריכה התודעה להשתמש בדרכה אל החזון, אל האופק הרחוק... ואלו מאורות הם?'':
הבחנת משה רבינו ותשובתו כדלקמן:

• קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם: כל שרשרת מידע בה תפגוש לראשונה – קדשה וראה בה כבכור; שלבה עם הדינמיקה הפועלת במרחב, כי כל שרשרת חלקית כזו תהווה עבורך למאור שינתב לך את המסלול, אל עבר האופק הרחוק בו תבחר התודעה שלך.

מכאן אני מסיק כי כל שרשרת מידע חלקית עתידה לשמש את התודעה כמאור עבור החזון שלה... כלומר לא רק הגלגל הוא ''הבכור'' כי-אם כל שלב ושלב בהתפתחות הגלגל עתיד להיות כמאור (בכור) עבור יתר הרשימה שתבוא אחריו, למכונה ולמנוע ולמכונית ולחללית... התודעה האנושית יכולה להכנס לרשימה הזו בכל שלב, וכל שלב כזה יכול לשמש לה כבכור ומאור עבור הרשימה במלואה, היינו עבור שרשרת-מידע האם ''האחת''– הרצופה שאין לה סוף...

אם כן, משה רבינו מגדיר כל שרשרת מידע בה פוגשת תודעת האדם כ-בכור – כשרשרת בכורה שיש לה את מעמד הבכור שיתפקד כמאור להמשך הדרך.

משה בן עמרם עונה בהמשך על עוד שאלה מעניינת: ואם תפגוש התודעה בשרשרת מידע כלשהי מבלי להתייחס אליה כבכור, או אז מה יהיה עם שרשרת כזו? אם תרצה – מה יהיה עם אותה התודעה שוויתרה מרצון על בכורה?

למען הסדר הטוב ולפני להשיב על השאלה, משה רבינו העדיף לתאר קודם את הגדרת הבכור ותפקידו, או אז הגדרה זו תענה מאליה על הסוגיה: על מה וויתרה התודעה ומה הן השלכות וויתוריה.

יא וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ. יב וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה; וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים - לַיהוָה. יג וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה.

אתמקד להלן בדברים הקשורים בתשובת משה רבינו ולא אתעכב על כל הגדרה ומונח, כי יש לנו כאן עולם ומלואו... המונחים שאפסח עליהם אסמנם ב- (;) .

משה רבינו מתאר להלן את תופעת הזרימה עם הדינמיקה הפועלת במרחב; איך הזרימה הזו מתנהלת בפועל. הוא פונה אל תודעת האדם באשר הוא, גוזר מהתמונה המקורית חתך מסויים בו נראית התודעה האנושית בשעת פעולה כאשר מתמזגת עם הטבע וזורמת עם הדינמיקה הפועלת במרחב. והינה לך תיאור חי (פונה לתודעת האדם):

וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָך: וכאשר תזהי בפועל את הדינמיקה הפועלת במרחב ותזרמי עימה... ותכבשי בעזרתה עוד ועוד מחוזות מהארץ הגדולה השרועה לפניך – כדוגמת מחוז הכנעני (;) אשר נכבש על ידי אבותיך (;) וכבר נכבש גם על ידך ונמצא בשליטתך המלאה.

וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה; כל המחוזות הללו- נכבשו בפועל על ידך כאשר ראית בכל בכור כמאור שגוייס מיד על ידך ופעל בשרותייך... היינו כאשר וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה. במילים אחרות, כאשר קידשת כל שרשרת מידע שפגשת בה ושילבת אותה עם הדינמיקה הפועלת במרחב... או אז שרשרת זו היוותה עבורך כמאור שניתב את המסלול אל עבר היעדים שכבשת.

וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים - לַיהוָה: או אז... גם ''כל-פטר שגר בהמה'' אשר תפגשי במרחב – עתיד לפעול בשורותיך גם אם לא הזמנת אותו ולא התכוונת לזהותו- ואף גם הוא יהיה לך למאור...
במילים אחרות, וכאשר תתחילי (פונה לתודעה) לזרום עם הטבע ותגייסי כל שרשרת מידע שתזהי בדרכך לתפקיד ''הבכור'' (הזרקור/ המאור), או אז גם יתר ''הבכורות'' (יתר שרשראות המידע) הקרובים ואף הרחוקים למאור שלך – יצטרפו אל ''בכורך'' ויאירו עימו.

וגם לבהמה יש בכור והוא חי בטבע ומנוי על שרשרת המידע האם... אך אין לפטר הזה אימא או אבא שישמש להם כמאור; אין לבהמה תודעה שזקוקה למאור.
''פטר שגר בהמה'' או אם תרצה ''בכור הבהמה'' – מונח זה מקביל לשרשראות המידע הרבות הפזורות בארץ וביקום שאין להם דורש; אנו מבחינים בהם ואולי אף משתמשים בהם באופן חלקי אך לא כבכור, לא כיאה להם, לא כיאה לכל שרשרת מידע ביקום- קטנה בינונית או ארוכה, כי כולן אמורות לשמש ''כבכורות'' עבור האדם שתודעתו זקוקה למאור מתמיד...

איננו מזהים כל שרשרת של מידע וממילא איננו מודעים לקיומה, אבל ישנה תופעה בטבע שגם שרשראות כאלה שנעלמו מעינינו- מצטרפות בדרך עלומה למציאות, מתחברות עם יתר השרשראות שבידינו וסוללות איתן את הדרך... במוזמנים הזרים והברוכים האלה אנו נתקלים חדשות לבקרים וזוקפים את זאת ליד המקרה, למזל... ולא היא. ''הבכור'' כאשר נמצא ומתפקד בעמדת הבכור, היינו כאשר תודעת האדם מזהה אותו כבכור ומשתמשת בו כמאור, או אז גם יתר הבכורות הנמצאים בסביבה מצטרפים אליו ומאירים עימו. אמור מעתה, בכור-בהמה יצטרף רק לבכור-אדם בתפקיד.

וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ: וכאשר תתחילי את המסע שלך באופן תקין וברגל ימין,

וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה; ותמשיכי את מסעך כתיקנו;

או אז,

וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה – בהמשך הדרך,

לך – יהיה עבורך וישמש לך

הזכרים – לך, לחלק ''הזכרי'' שבך (נעמוד על המונח זכר ביום השישי)

ליהוה: כל הבכורות, המוזמנים על ידך והבלתי מוזמנים, הקרובים ואף הרחוקים, כולם כאחד יעמדו לפנייך בשורה ויאירו. דהיינו ישמשו לך למאור בשרשרת מידע האם, הרצופה, האחת, והבלתי סופית.

וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה.

בפתח הפרק השני התייחסתי למונח המקראי ''חמור'' הנזכר מספר פעמים בתורה, ואגב זאת ציינתי איך נולד ''החמור'' היהודי ששם על שיכמו לאורך כל הדורות את התורה ''החלופית'' שאין לה קשר וחצי קשר עם התורה המקורית. כדאי למי שרוצה להמשיך איתנו לחזור אל הפרק השני ולעמוד על המונח הזה. בכל אופן, המונח ''חמור'' מתייחס לתכונת האיש היהודי ששמר על התורה לאורך כל הדורות, הקפיד על הנוסח שלה בקנאות, וקיים את מצוותיה ככתבם וכלשונם. ולמה דווקא ''חמור''! כי לבעל החיים הזה שתי תכונות התואמות את המונח התנכי. ''סיבולת'' היא התכונה הראשונה, ו''ראש בקיר'' התכונה השניה.

לחמור היהודי ששמר בקנאות על נוסח התורה ודיקדק במצוותיה היתה סיבולת אין סוף... לולא הסיבולת הזו לא היתה לנו כיום תורה ולא היינו מעיינים ברגע זה בשורות האלה – פשוטו כמשמעו. אילולא הסיבולת הזו לא היה היום זכר לעם היהודי – כפשוטו וכמשמעו. מתוך התורה הזאת נוצרה הדת היהודית והעם היהודי, ומתוך העם היהודי התפרצה קנאותו לתורה שהבטיחה את המשך קיומו סביב התורה. אלה הם איפוא מאפייני התכונה הראשונה והחיובית של המונח המקראי ''חמור'' שנדבקו לעם היהודי.

אך למונח הזה עוד תכונה שלילית הנגזרת ישירות מהתנהגות בעל החי הזה שהולך עם הראש בקיר; חמור... העם היהודי לא קרא את נוסח התורה המקורית שבידו – פשוטו כמשמעו, ובמקום זאת הסתפק בנוסח החלופי שלה שאין לו קשר וחצי קשר עם הנוסח המקורי.

נוסח מקורי: קדש-לי כל-בכור: כל שרשרת מידע בה אתה פוגש לראשונה – ראה אותה כ-''בכורה''; עשה אותה מיוחדת. השתמש בה כמאור ממנו יופץ האור וינתב את דרכך אל יתר המידע שביקום.

נוסח חלופי: קדש-לי כל-בכור: שכל בכור יהיה קדוש; בכור האדם תפדה בכסף מהכהן, ובכור הבהמה תזקוף לקדשים הקלים שנשחטים בעזרה של בית המקדש ונאכלים אך ע''י הכהנים.

אם כן המונח המקראי ''חמור'' טומן בחובו שתי תכונות אחת חיובית שבזכותה שרדה התורה כהיא זו ועימה שרד העם אשר קינא לה ושמר עליה, והתכונה השניה שלילית שבגינה איבד העם הקנאי הזה את הנוסח המקורי של תורתו – דווקא בגלל קינאתו התהומית שהיתה לו לרועץ.

שתי התכונות הופיעו בפרק העקדה בעזרת אותו המונח (בראשית כב):

ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ... וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ... שינס את מותניו; אזר כוח וסיבולת של חמור... (זו איפוא התכונה החיובית שזקוק לה האדם)

ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר... אינכם מסוגלים לצאת מדלת אמותיכם וזוהי תמצית קניינכם בעולם: 4 אמות של מרבץ החמור ממנו לא ייצא לעולם; שבו איפוא במקום מרבצכם עם החמור... (זו התכונה השלילית שנדבקת באדם ההולך עם הקיר).

נחזור איפוא לפינתנו בפרק יג בשמות, היכן ביקש להתייחס משה רבינו לסוגיה המעניינת: ואם תפגוש התודעה בשרשרת מידע כלשהי מבלי להתייחס אליה כבכור, או אז מה יהיה עם השרשרת הזו? ומה יהיה עם אותה התודעה שוויתרה מרצון על הבכור שפגשה?

וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה. זו התשובה המלאה ואני אפצל אותה:

וכל-פטר חמר תפדה בשה, הוא עוסק באדם שנדבקה בו התכונה השניה ''השלילית'' של החמור ומתעקש לדבוק בתורה החלופית שלו שהשמירה על מצוותיה ואין חולק על זה- תרמה להישרדותו הרוחנית והפיזית. וכי יעלה על הדעת לוותר על המצוות המוסריות והמהותיות הללו שבלעדיהן לא היה לי קיום ולא תכלית (כך טוען החמור העקשן) ולעבור אל נוסח אחר בתורה שאין לו קשר וחצי קשר למצוות הללו?! וכי אין בנוסח שלי שום מידע?וכי אין בנוסח שלי שום שרשרת מידע שביכולתה לשמש לי כבכור – כמאור שיפיץ עבורי את האור וינתב את דרכי אל יתר המידע ביקום? זו שאלת החמור העקשן המבקש לשמור בקנאות על ''נוסח'' תורתו ומצוותיה ומשה רבינו עונה על הטענה הזו כלהלן.

כאן מופיע פועל חדש ''לפדות'' שערכו הספרותי: להחליף, להחליף דבר באחר, להמיר, להחליף משהו תמורת משהו, לתת דבר ולקבל אחר במקומו.

הפועל ''לפדות'' מטיל למעשה אור על התפקיד הראשי של ''הבכור'' – היינו על תפקיד שרשרת המידע הראשונה בה נפגשת התודעה ומבקשת שתשמש עבורה כמאור שינתב את דרכה אל יתר המידע שביקום... התודעה מבקשת לפדות את המידע של השרשרת הזו במידע אחר; היא מבקשת שהמידע הזה הנמצא בשרשרת הספציפית בה פגשה – ישמש עבורה כמאור למידע אחר, משמע שתחליף את המידע הספציפי הזה ותקבל מידע אחר תמורתו. כך ראתה התודעה האנושית את שרשרת המידע של הגלגל כאשר נפגשה עימה לראשונה: היא ביקשה להגיע דרך הגלגל אל המכונה והמטוס ומכונת הגילוח והחללית... היא ביקשה בעצם להמיר את המידע של הגלגל ולהגיע דרכו אל מידע אחר; היא ביקשה להמיר את המידע, לפדות את המידע...

אחזור שוב למשה רבינו שלהפתעתי מאשר את שאלת החמור העיקש שביקש לשמור על נוסח תורתו ומצוותיה... שאלתו תקנית – עונה לנו ולכל הדורות כלהלן:

וכל-פטר חמר תפדה בשה, והרי גם בתורה החלופית קיים ''מידע'' שכל שרשרת חלקית ממנו יכולה לשמש כשרשרת בכורה וכמאור שיפיץ עבורכם את האור וינתב לכם את הדרך אל יתר המידע שביקום.

וכל-פטר חמר תפדה – וגם את הבכורות האלו של החמור העיקש שתפגשו בתורתו החלופית – תפדו במידע אחר...

ובמה נפדה את המידע הזה? לאיזו רשת מידע נשאף להגיע דרך בכורו של החמור? והרי מהמידע שפגשנו על כדור הארץ היגענו אל יתר המידע של היקום; מהגלגל היגענו אל המטוס; כלומר המרנו את המידע הזה ופדינו אותו במטוס; והמידע של ''פטר חמור'' במה נפדה אותו?

בשה, ביחידת צאן מהמקנה, בכבש צעיר, בתריג המצוות אשר שוקדים עליהם בקנאות, בתלמוד ובמשנה ובהלכה... בכורות אלו יובילו אותכם אל התורה המקורית וממנה אל יתר המידע של היקום.

היה ולא; היה ותוותרו גם על השה הצעיר הזה; היה ותוותרו גם על ''פטר חמור'' זה; בלשון התורה:

ואם-לא תפדה, היה ותוותרו גם על ''הבכור'' הזה,

כאן צולל משה אל גרעין השאלה הכללית ומשיב:

וערפתו; היה ותפגוש התודעה בשרשרת מידע כלשהי מבלי להתייחס אליה כבכור, או אז משמעות הדבר היא – עריפת שרשרת המידע הזו משרשרת האם וניתוק מוחלט ממנה, היינו מיתר המידע, מערימת המידע, מהיקום.

ומה יהיה עם אותה התודעה שוויתרה מרצון על הבכור שפגשה?

– היא תקרוס. תודעה ללא מידע כריאה ללא אוויר. זו משמעות המוות הקליני של האדם. אנחנו מתים בהדרגה- בתוך שבעים שמונים שנה, כי אנחנו מתנתקים משרשראות המידע המגוונות שנפגשים איתן בהדרגה, איננו מתנתקים מכולן בבת אחת.

תשובת משה רבינו וכאמור עונה על השאלה הכללית ובכללה גם השאלה המקומית בה נפגשנו לעיל:

ואם-לא תפדה, היה ותוותרו גם על השה הצעיר הזה; היה ותוותרו גם על ''פטר חמור'' זה; היה ותוותרו גם על שרשראות המידע של התורה החלופית ולא תואילו לפדותן במידע אחר – היינו להגיע דרכן אל מידע אחר,

וערפתו; וערפת את השרשרת הזו שבידך – זו התוצאה. או אז, במילים אחרות, לא תגיע אל התורה המקורית, כי כבר ערפת את שרשרת המידע שבידך ונותרה ללא ראש– ללא האפשרות להתחבר עם שרשרת האם. התנתקת במו ידך משרשרת האם.

אם כן, התורה החלופית שבידינו אותה אנו קוראים ואת מצוותיה מקיימים – היא ''הבכור'' שינתב את הדרך אל התורה המקורית ואל יתר המידע שבערימה, הגם ולתוכן התורה החלופית על מצוותיה – אין קשר וחצי קשר למידע המקורי של התורה.

אנו פודים בכסף מלא את הבכור שנולד לנו ומשלמים את הכסף הזה לכהן – הגם ואין לזאת קשר לפדיון הבכור ''המקורי'', אולם בכור חלופי זה הוא המאור היחיד שלנו שיגשר בינינו לבין הבכור המקורי.

את בכור הכהן לא פודים, זכר ''לכהן'' שמכהן בפועל בשורות הדינמיקה הטבעית, היינו ''הכהן'' שמופיע בתורה המקורית...
וגם את כסף הפדיון של בן ישראל לוקח הכהן, זכר לאותו הכהן המקורי המופיע בתורה... את זה ואת זה אנו מקיימים הגם ואין להם קשר ''לפדיון'' המקורי, אולם הם המאור שיגשר בינינו לבין המונחים המקוריים / פדיון, בכור, שבת, כופר...

על זה הדרך אנו מקיימים מצוות רבות הקשורות במונח ''כופר'', ''התרה'' שגם משמעותם המילולית היא ''פדות'': להחליף מידע זה במידע אחר; להגיע דרך המידע החלקי שבידינו אל המידע המקורי שבתורה שלנו.
על זה הדרך אנו שומרים בקנאות על השבת ושובתים מאין סוף מלאכות הנגזרות מ- 39 אבות מלאכה... אילולא שמירתינו על ''הבכור הזה'' – לא היינו מגיעים אל הבכור המקורי – אל השבת המקורית שנפגוש בתמונה השביעית (ביום השביעי)...

באופן הזה ענה משה רבינו על שתי השאלות העקרוניות:

• ואם תפגוש התודעה בשרשרת מידע כלשהי מבלי להתייחס אליה כבכור, היינו מבלי להפוך אותה למאור – מה יהיה עם השרשרת הזו?
• ייערף ראש השרשרת הזו ותתנתק משרשרת האם.
• ומה יהיה עם התודעה שערפה את ראש הבכור הזה?
• היא תתנתק בהדרגה משרשרת האם עד שתערוף את אחרון הבכורות ותקרוס, כי לא יישאר לה שום מאור; זו משמעות המוות.

וכל-פטר חמר תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; זהו החלק הראשון של פסוק יג מפרק יג בשמות בו עסקנו לעיל, ונותרה עדיין הסיפא שלו:

וכל בכור אדם בבניך תפדה. בחלק הראשון של הפסוק עסקנו בבכור חמור או ''בפטר חמור'' – מה עלול לקרות אם נפגוש בו ולא נפדה אותו... עם זאת לא שכח משה רבינו להזכיר לנו בהמשך גם את המובן מאליו: ואם ''פטר חמור'' יש לפדות על מנת לא לאבד קשר עם שרשרת האם ולקרוס, על אחת כמה וכמה ''בכור אדם'' – היינו שרשרת מידע מקורית מתורתינו המקורית...

וכל בכור אדם בבניך תפדה. וגם את המובן מאליו אזכיר לך ואשנן...

באופן הזה ועם אוסף הבכורות שנערמו לנו עד עתה, נחזור לתמונתנו המקורית עם הזום הרביעי שלה:

ויאמר אלהים: זו אמירת התודעה האנושית כאשר פגשה לראשונה בשרשרת מידע חלקית וזיהתה אותה:

יהי מארת ברקיע השמים: יש לי חזון והמידע בו אני פוגשת ברגע זה – יהא למאור עבור החזון שלי שתכליתו היא להמשיך ולכבוש את שרשרת המידע האין-סופית. כך התודעה ''אומרת'' בפגישתה עם כל שרשרת מידע- גדולה קטנה או בינונית, מכל סוג ובכל שלב או זמן. כלומר פני התודעה לא היו אל ''הגלגל'' כאשר זיהתה אותו– כי אם אל היעד שלה באופק, והגלגל שימש לה כמקפצה וככלי עבור היעד הזה שאין לו סוף...

• ומהו היעד?
• השליטה המוחלטת במלוא חוליות המידע של שרשרת האם האחת והרצופה עד לאין סוף.

אבל בנתיים יש לי את השליטה רק בשרשרת המידע החלקית אשר זיהיתי, כיצד איפוא אחיל את שליטתי המלאה בשרשרת האין סופית?

• ע''י מחיצת הפרדה שאמתח לאורך כל השרשרת ואגדיר בה את גבולותיה המדוייקות. כמו שעושה אדם הרוכש חלקת אדמה פרטית ומקים סביבה גדר שתשמש כהכר לשליטתו הבלעדית בחלקה הזו.

מחיצה זו וכאמור, תפריד בין המידע שכבר זיהיתי ובין יתר המידע הנמצא בשרשרת האם:

להבדיל בין היום ובין הלילה: ''יום'' זה המידע המואר שכבר זוהה על ידי לאור היום, ''לילה'' זה המידע הנמצא בחשכה שעוד לא הואר ולא זוהה.

---