משקבע מחוקק המשנה בתקנות את גובה המעקות, אין זה מתפקידו או מסמכותו של בית המשפט לקבוע את הגובה הנדרש משיקולי בטיחותם של המשתמשים במרפסות הכביסה.
משום כך, אין בכלל רלוונטיות לדעתו, של המומחה ולו גם מומחה מטעם בית המשפט.
• • •
אחריותם של המרצים לאדריכלות באקדמיה בישראל, היא רבה יותר ממה שאפשר לשער ממבט ראשון, על איכות המגורים ועל תרבות הדיון המקצועי בנושא זה, לרבות בין כותלי בית המשפט.
מרצה שאינו מודע לכלל שנפסק כהלכה פסוקה בת''א 922/95
סולומון נ' שו''פ בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מחנך בין באמירות ישירות ובין מכללא, מחזורים של מאות ואלפי אדריכלים ההולכים בדרכו השגויה.
כה נאמר בפסק הדין בו מדובר, ע''י השופטת
צ' ברון:
משקבע מחוקק המשנה בתקנות את גובה המעקות, אין זה מתפקידו או מסמכותו של בית המשפט לקבוע את הגובה הנדרש משיקולי בטיחותם של המשתמשים במרפסות הכביסה.
משום כך, אין בכלל רלוונטיות לדעתו, של המומחה ולו גם מומחה מטעם בית המשפט.
מדובר בהלכה פסוקה כי ערעור בבית המשפט העליון בתיק זה – נדחה (ע''א 6373/95
שיכון ופיתוח ואח' נ' סלומון, שני פסקי הדין פורסמו ב''פדאור'').
השופטים בישראל למדו מהמומחים במשך עשרות שנים כי כאשר כתוב בתקנות ''מידות בבנייה'' – הכוונה היא אחת: מידה ברוטו, כי לפי שיטה זו [של המומחים] – אלומיניום אינו חומר בניה. עתה קשה לצאת מהמקובלות ולפרוץ את המסגרת, למרות פסק דינה החכם והמנומק של השופטת צפורה ברון.
גם המרצים לאדריכלות, מחזיקים בדעה בניגוד לפסק הדין, וזו פרשנות שגויה בעליל.
חלון שמחוקק המשנה קבע כי יהיה 0.3 מ''ר לכל הפחות – יקטן בשטחו בעשרות אחוזים, תוך העדפת הפרשנות כי מסגרת אלומיניום קבועה אינה בבחינת חומר בניה. רוחבו יקטן מ- 50 ס''מ ל- 40 ס''מ, גובהו יקטן מ- 60 ס''מ לכדי 50 ס''מ, ושטחו יקטן מ- 0.3 מ''ר לכדי 0.2 מ''ר; הזו היא כוונת מחוקק המשנה?! האם הסדר זה הוא ראוי ותקין מבחינת אוורור ותאורה?! וכאשר רוחב המסגרת אינו רק 5 ס''מ אלא – נניח – 6 ס''מ, שטח החלון יקטן לכדי 0.18 מ''ר (במקום 0.3 מ''ר)...
השגיאה הזו עוברת דרך המרצים וספרי ההדרכה שלהם – אל הסטודנטים שלימים הופכים לארכיכלים ולמומחים, ואלה ''מלמדים'' את בית המשפט פרק בפרשנות. כאשר השופט מחליט ללכת בדרך הנוחה [קבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט ''כזה ראה וקדש''] – הדייר מקבל חצי חלון...
הדוגמא לעיל אינה יחידה. מדובר בשורה ארוכה של מקרים ופריטים בהם נעשה פלסתר בחוק ושיבושי חקיקת המשנה מביאים לכלל אבסורד גם בתחומים בטיחותיים כחוזקו של מעקה, כמבנהו של המעקה והמשטחים האופקיים החיצוניים לו, ועוד.
תכנון מסוכן ובלתי תואם את דרישות החוק מצוי על כל שעל ובכל אתר.
הנזק הנוצר בהבל פה בחדרי הלימוד הוא רב, ולאורך זמן. ההשפעה היא רבת שנים.
לא מדובר רק בפרטי בניין, אלא בעיקר בחשיבה ובגישה לנושא התכנון.
אחריות המורים לאדריכלות
