פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(פסח תשעא) העולם הוא וירטואלי או מעשי?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 22/04/2011 שעה 10:00)


(פסח תשעא) העולם הוא וירטואלי או מעשי?

נסים ישעיהו



על פי טבע לא ניתן כלל להסביר את עצם ההישרדות של מדינת היהודים ובטח לא את הנסים ונפלאות שמתחוללים מול עינינו במיעוט הנפגעים מהטילים שיורים עלינו מדי יום. כמו כן על רקע הנ''ל ניתן להבין את החיפוש של אנשים רבים אחר הרוחניות, חיפוש המתגבר והולך לקראת הגאולה האמיתית והשלמה
נדמה שבכל עת שמדברים על חג הפסח, מדברים על ההתמודדות הגסטרונומית, איך אפשר להסתדר עם מצות שבעה ימים ומה עושות המצות למערכת העיכול שלנו. ולכאורה, ההתעסקות בצד הזה של החג מהווה הסטה לא רצויה של הדיון מהתחום הרעיוני אל התחום הטריוויאלי, הסטה שנגזרת מן העובדה שלא באמת מבינים את משמעות החג. האמת היא שגם כאשר מתאמצים להבין את המסרים הפנימיים של החג, ואפילו מצליחים להבין משהו מהם, שאלת ההתמודדות נשארת פתוחה ולאו דוקא בגלל בעיות העיכול, שכן לא אצל כל אחד הן מתעוררות. אלא שעובדתית, בכלל לא פשוט להישמר ממשהו חמץ בפסח, בחג שנמשך שבעה ימים. הזכרנו את שבעת ימי החג ולא בכדי, המספר הזה מככב שוב ושוב בחיינו היהודיים וכבר הסברנו בעבר שהוא מהווה מעגל מושלם המסמל את הקדושה שבתוך הטבע.

בכלל, המספרים הם מרכיב משמעותי ביותר בעבודת ה' של יהודי; צריכים להתפלל שלוש תפילות בכל יום חול וארבע תפילות בשבת ומועד, בכל יום גם צריכים לברך מאה ברכות, בליל הסדר חובה לשתות ארבע כוסות של יין, באותו ערב צריך גם שיהיו בקערת הסדר שלוש מצות וכן הלאה, לכל חג יש את המצוות שלו, כל מצווה מורכבת דוקא ממספר מסויים של פריטים ודומה שאין צורך להאריך בדוגמאות המוכרות לכולנו. הזכרנו שבליל הסדר שתינו ארבע כוסות של יין. אמרנו גם שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. מעבר להקבלה הבסיסית שמביאים חז''ל כאסמכתא לחיוב שתיית ארבע כוסות דוקא – ארבע לשונות של גאולה בתחילת פרשת וארא (שמות ו') והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי – הגיוני ומתבקש שיש הקבלה גם בין ארבעת הבנים לארבע הכוסות.

חוץ מזה היו לנו שלוש מצות שכתוב שהן כנגד שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, וכתוב גם שארבע הכוסות הן כנגד ארבע האמהות, שרה רבקה רחל ולאה. שלוש מצות וארבע כוסות ביחד זה שבע, מעגל שלם. החיוב לאכול מצות בליל הסדר הוא מן התורה שבכתב בעוד החיוב לשתות ארבע כוסות הוא מדרבנן, מתורה שבעל פה. על היחס בין תורה שבכתב לתורה שבע''פ דורשים את הפסוק (משלי א'): ח שְׁמַע בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ; וְאַל-תִּטֹּשׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ. מוּסַר אָבִיךָ זו תורה שבכתב, שבה כל ההוראות והציוויים מוגשים בתמצית, בלי להכנס לפרטים מדויקים, תּוֹרַת אִמֶּךָ זו תורה שבע''פ, בה מתבארים ציוויי התורה שבכתב לפרטי פרטים. בלשון הקבלה, מוחין דאבא (תורה שבכתב) ומוחין דאמא (תורה שבעל פה).

כפי שניסינו להסביר בשבוע שעבר, הבעיה של ארבעת הבנים בכלל ושל הבן הרשע בפרט היא שאנחנו חוגגים את יציאת מצרים כבר כך וכך אלפי שנים כאשר במציאות אנחנו עדיין משועבדים. אמנם לא לפרעה הגשמי דוקא, אבל כן משועבדים להשקפת העולם שלו מבחינה רעיונית ולאומות העולם מבחינה גשמית. הקושיות של הבנים אכן מבוססות והם מסתמכים אפילו על מה ששמעו בהגדה כמה שורות קודם: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים; כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח, השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדין לשנה הבאה בני חורין. ובעברית, זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים; כל הרעב יבא ויאכל, כל הזקוק מוזמן להצטרף לקרבן פסח, השנה אנחנו כאן בשנה הבאה בארץ ישראל, השנה אנחנו עדיין עבדים בשנה הבאה בני חורין.

אם אנחנו עדיין עבדים, ורק מייחלים להיות בני חורין בשנה הבאה – איזו הצדקה יש לחגיגה עכשיו? הרי במצב הנוכחי, הם טוענים, מן הראוי להתמקד בהתעלות רוחנית שעשויה להביא אותנו לחרות רעיונית, ולא להשקיע כל כך הרבה בצדדים הגשמיים של חג הפסח. ואכן, כל עוד מתעלמים ממרכיב הקדושה שנמצאת גם בגשמיות העולם, מן החיבור לאלקות, הטענה נשמעת הגיונית לגמרי. האר''י ז''ל אומר שבליל הסדר צריכים לחוות את השמחה הכי גדולה במהלך השנה, יותר אפילו מחג הסוכות שהוא ''זמן שמחתנו''. וההסבר – בלילה זה יורד הקב''ה בכבודו ובעצמו לגאול אותנו משיעבוד מצרים וזו התגלות שאינה קיימת בשום מועד אחר. חג הסוכות הוא זמן שהשמחה בו היא תוצאה של עבודתנו, ומכיוון שאנחנו מוגבלים, השמחה מוגבלת בהתאם. לעומת זאת בליל הסדר ובחג הפסח, ההתגלות האלקית היא אותה התגלות שפעלה בו זמנית את מכת בכורות למצרים ואת הגאולה לעם ישראל, ''נגוף למצרים ורפוא לישראל'' באותה תנועה עצמה, מכאן השמחה הגדולה.

להתחבר לגילויים הנעלים


אמנם נכון שאנחנו עדיין בגלות. נכון שאנחנו מאחלים לעצמנו ''לשנה הבאה בני חורין'' ואת זה אנחנו מאחלים לעצמנו כבר אלפי שנים. אבל הנסיון להכניס את תהליך הגאולה אל תוך מסגרות השכל האנושי שמטבעו הוא מוגבל, אינו יכול להצליח כי הגאולה והתהליך שמוביל אליה, נעלים לגמרי מכל שכל אנושי. הרי גם פרעה היה חכם והוא טען שלא יתכן שתהיה מכת בכורות למצרים בלבד, שלא תיתכן התגלות אלקית שתכה את אויבי ישראל ובו זמנית תגאל את ישראל. בכלל, השכל האנושי, עם כל הכבוד, אינו יכול להביא גאולה. גאלה זה רק בכוחו של הקב''ה. אמנם השכל האנושי כן יכול להביא את בעליו לגאולה אישית, אם יפעל על פי ההוראות הנתונות בתורה בכלל ובחג הפסח בפרט, והגאולה האישית עשויה לזרז את הגאולה הכללית, אבל כאמור, זהו רק אם פועלים על פי הוראות התורה.

כאמור, הגילוי המיוחד לפסח הוא שבאותה תנועה עצמה היה ''נגוף למצרים ורפוא לישראל'' משהו שהשכל האנושי אינו יכול לתפוס ובטח לא להמציא ולבצע. בהגדה של פסח קראנו את הפסוק (שמות י''ב): יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, (...) אֲנִי ה'. ואת הדיוק של חז''ל (ילקוט שמעוני): וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם – אני ולא מלאך, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר – אני ולא שרף. בחסידות מבואר ששום מלאך אינו מסוגל לבצע את השליחות הזאת של ''נגוף למצרים ורפוא לישראל'' בו זמנית ועל כן הקב''ה בכבודו ובעצמו ירד כביכול למצרים לגאול אותנו משם. כאמור, הגילוי של ההארה העליונה הזאת חוזר על עצמו מדי שנה בליל הסדר וככל שמתקרבים לגאולה האמיתית והשלמה, הגילוי הוא בעוצמה גדולה יותר.

דומני שרק על הרקע הזה ניתן להסביר תופעות שונות שאנחנו עדים להם בשנים האחרונות, אצלנו וגם בכל העולם. דוקא בדור שלנו אנחנו זוכים לראות בגלוי מעין הגילויים של יציאת מצרים, שהרי על פי טבע לא ניתן כלל להסביר את עצם ההישרדות של מדינת היהודים ובטח לא את הנסים ונפלאות שמתחוללים מול עינינו במיעוט הנפגעים מהטילים שיורים עלינו מדי יום. כמו כן על רקע הנ''ל ניתן להבין את החיפוש של אנשים רבים אחר הרוחניות, חיפוש המתגבר והולך לקראת הגאולה האמיתית והשלמה. אלא שהמסר החד של חג הפסח הוא, כמו שהסברנו בשבוע שעבר, שלא ניתן להתחבר לרוחניות באמת בלי לקשור אותה לגשמיות. שכן עבור יהודי, רוחניות בלי אלקות היא אשליה מסוכנת. ואין חיבור לאלקות בלי מצוות מעשיות. זהו המסר של התורה הקדושה בכלל, אבל ביתר חדות, זהו המסר של חג הפסח בפרט.

כי בחג הפסח – באמצעות שלוש מצות, ארבע כוסות וזהירות מירבית משמץ של חמץ, אנחנו מתחברים לאותה מדרגה אלקית עליונה שהתגלתה לראשונה במצרים ועתידה להתגלות שוב, לעיני כל בשר מיד ממש, בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. הכוס הראשונה מבין הארבע היא כנגד הבן החכם ועליה אנחנו עושים את הקידוש. על הכוס השניה שכנגד הבן הרשע אנחנו מספרים את כל הסיפור של יציאת מצרים, קוראים את כל ההגדה. לבן הזה יש בעיה אמיתית, הוא מתוסכל וכואב מהגלות המתמשכת וזה מה שמעלה אצלו את השאלה הנוקבת: ''מה העבודה הזאת לכם?!'' התשובה שעונים לו נשמעת קשה ואף מוצגת כך, ''אף אתה הקהה את שניו'' אבל כמו שהסברנו כבר בעבר, הכוונה היא להחזיר אותו בתשובה, להפוך אותו לצדיק. שכן רשע = 570 נוריד מזה את שניו = 366 נשאר לנו 204 = צדיק. ואת זה עושים בשתיית היין בצוותא חדא ובסיפור ההגדה שממחיש לנו ולו את האלקות שבתהליך הגאולה.

וכאשר מבינים שהקב''ה הוא המוביל אותנו אל היעד הנכסף והוא המכוון את התהליכים, נעלמות כל הקושיות ואדרבה, מתחילים להבחין באלקות המסתתרת בתופעות שונות, כמו בדוגמא שהבאנו לעיל מהשמירה הגלויה שלו יתברך על חיי היהודים בשדרות ובכל המקומות. והתהליך שמוביל לתובנות האלו מורכב מארבעה שלבים שאותם מייצגים ארבע הכוסות שכנגד ארבע הלשונות של גאולה וכו'. שלב ראשון כנגד עולם העשיה, זה קיום המצוות המעשיות מתוך קבלת עול. שכן כנ''ל, בלי זה לא ניתן לדבר על חיבור לאלקות. שלב שני כנגד עולם היצירה, עולם הרגש, להזדהות רגשית עם המצוות שעושים. שלב שלישי כנגד עולם הבריאה, עולם השכל, ללמוד ולהתבונן היטב בטעמי המצוות בניסיון להבין את טעמיהן לעומק, מה שמביא לקיום המצוות מתוך חיות ותענוג. השלב הרביעי כנגד עולם האצילות, זה חוויית החיבור לקדושה. זהו התהליך הנדרש מאתנו מלמטה למעלה, כדי שנזכה לחוות את אותם שלבים כפי שהיו ביציאת מצרים מלמעלה למטה.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי