|
|
|
בכל הבקורת שאתה מטיח במימסד הצבאי שלנו. שוב הופעל
הבוקר מטען באוטובוס 361 הנוסע לצפת, ומלא בחיילים.
אין זו הפעם הראשונה, אני חושב השלישית, שהפלסטינים
בוחרים אוטובוסים שמסיעים חיילים כמטרה לפיגוע.
גם בלבנון, עוד כשהיינו שם, שלושה חיילים שנשאו מכשירי-קשר עם אנטנה גבוהה התחשמלו בנקודה מסויימת
לאורך נתיב הסיור. רק אחרי המקרה השלישי, הורה אלוף
הפקוד לשנות את הנתיב. היה צורך בשלושה הרוגים,
עד שקצין בדרגת אלוף יפעיל את הקומונסנס שלו ויתן
הוראה מתקנת.
אני שאינני אסטרטג צבאי, לא מבין מדוע אין הצבא
מצמיד שני חיילים לאוטובוסים שמסיעים חיילים כל יום
בשעות הקריטיות. תפקיד החיילים יהיה לבדוק כל מי שעומד בתחנה שהאוטובוס עוצר - אפילו אם אינו רוצה לעלות על האוטובוס. שכן עלול להווצר מצב, שבו המחבל
יראה את החיילים, ויחליט לא לעלות על האוטובוס הזה.
לצערנו אנו נמצאים במצב, שאי אפשר לבלוע וגם אי
אפשר להקיא. מה עוד צריך לקרות כדי שהממשלה תחליט
להכות עד חורמה את כל הגורמים השליליים ברשות הפלסטינית, ואז להכנס למו''מ מדיני. ואם אין לנו את
היכולת להכות (''מוסרית''), כפי שחוסיין עשה זאת,
אז לזנוח את שלוחן החול ולשבת ליד השולחן הירוק.
היתה לשרון הזדמנות להכות אותם שוק על ירך, לאחר
הפיגוע בדולפינריום, מכה ניצחת והדבר היה מתקבל
בעולם כמוצדק. היום יצרנו נורמה, שאנו מסוגלים
לחיות עם הקטל, הרג יהודים זה דבר שבשגרה; וכאשר
נהרג פלסטיני כל העולם נזעק - וזה מתחיל אצלנו.
|
|
|