פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_656

''ירמה'' / מחזה מאת פרדריקו גרסיה לורקה
שמעון מנדס (יום ראשון, 04/08/2002 שעה 12:56)


''ירמה'' / פרדריקו גרסיה לורקה

שמעון מנדס




כמה סמלי הדבר שהמחזה הספרדי ''ירמה'' משוחק בימים אלה באולם ''אלהמברה'' שביפו. בימי הביניים, בתקופת השלטון המורי (המורים היו תערובת של ערבים וברברים), ארמון אלהמברה היה משכנם של המלכים המורים בגרנדה שבספרד. אלהמברה, היא סרוס של המלה הערבית אל-חמרה (האדומה). בתקופת המנדט אולם אלהמברה ביפו, היה בית הקולנוע המפואר ביותר בארץ, ונשאר כזה עד לבנייתו של קולנוע תל-אביב.

מן האולם המפואר נותר מבנה אבן העומד אך ורק על יסודותיו. אתה עולה לאולם על מדרגות בלתי מסותתות, כמי שמטפס אל ראש גבעה, וכשאתה מגיע לאולם נפרש לפניך השדה שבו מתרחש האירוע. בעוד שבתיאטרון הקאמרי, ההצגה נראתה כדיון חברתי על בעיות אדם ואדמה, הרי שבתיאטרון ''נוצר'' אתה יושב על הגבעה וצופה את ההתרחשויות בשדה בעת התהוותן. חוויה ממש מדהימה, שהזכירה לי שיר שכתבתי לפני כמה שנים, ממש על הנושא המרכזי של המחזה.

אדם ואדמה

מדבר מתעורר לבוקר חמים
מרבד צחיח חיוור תמים
נוף בתולי משחר הימים
ואדם משתאה להוד קדומים.

אמא אדמה צמאה ונטושה
ללא תלם ורגב ממש חדשה
סוערת ביופיה הפנימי כאשה
אי סגריר פורה ומחרשה.

שקט זועק מאדמה חרבה
שבילי נחש חסרי עלווה
טבע מביע עושרו בגאווה
גבר ואשה עורגים לאהבה.
 
לימור יצחייק וסמי סמיר


חואן הינו אכר כפרי פשוט, הנשוי לאשה צעירה יפה ותוססת. את כל מרצו הוא משקיע באדמתו, ואת רעייתו הוא מזניח. הוא שומע כל מיני רכילויות על התנהגותה של אשתו, אבל אין מי שילחש על אזנו את דברי פרופ' ישעיהו ליבוביץ: ''הדבר החשוב ביותר שיש לאדם היא אשתו''.

ירמה אשת חואן, כאמור יפהפיה תוססת העורגת לפרי בטן, במיוחד כאשר בנות גילה כבר נשואות ואמהות. היא משתוקקת להיות אמא, ומצרה על כך שבעלה עסוק אך ורק בזריעת שדהו ומזניח את זריעת אשתו.

הדמות השלישית הדומיננטית במחזה היא הזקנה, שמנסה ללחוש על אזנה של ירמה עצות מנסיונה בחיים. את עצות החיזור אחרי בעלה ירמה מקבלת ומנסה על בעלה. אך ללא הועיל.

אלו הן הדמויות המרכזיות במחזה. השחקנים, שפרה מילשטיין (הזקנה), סמי סמיר (חואן) ולימור יצחייק-פריד (ירמה) צללו אל תוך הדמות המשוחקת שלהם. בשילוב התפאורה הטבעית, הצופה חש כאילו הוא חלק מן ההתרחשות. פשוט יושב על הגבעה וצופה בדרמה בעת התרחשותה. סמיר הפשוט והגרמי, עבד לאדמתו וקנאי עד כדי טרוף לאשתו. ירמה, יפהפיה רותחת, המבקשת לממש את היעוד שכל אשה רוצה בו - האמהות - אינה בוחלת בשום תחבולה כדי להביא את בעלה שיזריע אותה ויגרום לה לפרוח, פרט לתחבולה האחת. אמנם היא מפשוטי העם, אך דם אצילים ספרדי זורם בעורקיה – והיא מסרבת לבגוד בבעלה כדי להרות.

ואחרונה, אם לא הראשונה, הזקנה. לעומת הדם הרותח של הצעירים, חסרי האונים, מציבה הזקנה את הסבלנות הבלתי מתפשרת כעמוד אש לפני האחרים. היא היא ורק היא יודעת את התרופה לכל מצב ומכאוב. אלא שכרגיל, הצעירים חושבים שהם המציאו את הגלגל.

 
שפרה מילשטיין
השילוב התואם של משחק עילאי, עם תפאורה פשוטה ואוטנטית של מקום ההתרחשות, ביחד עם המבנה הבלתי גמור שתורם רבות למחזה, ומעל לכל אלה הצופה היושב על הגבעה – יוצרים דרמה מחשמלת שאינך יכול להרגע ממנה. וכיוון שכך באתי לראות מחזה ויצאתי מן התיאטרון עם שיר חדש, והריהו לפניכם. השיר חובר בהשפעת הגברת הזקנה – ולה הוא מוקדש.

 עוד אזכור
הזמנה למחול משובבת
לצלילי עיניך הבורקות
שיר אהבה.

לילנו הראשון
בקיסרות החלומות האדירה,
שם זרענו עתיד פורח.

בחלוף הזמן
ונפתולי החיים בם תעינו,
אביטה ביהלומים
שכרינו, ולטשנו, בעמל אהבתנו.
ואת -
את הכתר.







http://www.faz.co.il/thread?rep=7185
אמש היתה הצגה אחרונה של ''ירמה'', והלהקה יצאה
אורי מילשטיין (יום ראשון, 04/08/2002 שעה 13:16)

לחופשת קיץ למשך חודש. ההצגה תועלה שוב מ- 12 בספטמבר.

אני מקווה שאחרי שקראתם את ההתרשמות של שמעון יש לכם תיאבון לראות את המחזה, שכאמור עבדה וביימה בתי דלית ומשחקים בה רעייתי שפרה וחתני אמיר.

http://www.faz.co.il/thread?rep=7391
הרבה שנים לא הועלת בישראל הצגה כה נפלאה
יוסי כהן (יום שלישי, 06/08/2002 שעה 20:05)
בתשובה לאורי מילשטיין

הייתי בין הצופים שראו את ''ירמה'',בהצגה האחרונה לפני היציאה לחופשה.

אני סבור שהרבה שנים לא הועלתה בישראל הצגה כה נפלאה. זה תיאטרון טוטאלי שיצר שפת תיאטרון ייחודית.

בייחוד הפתיעה הבמאית דלית מילשטיין, בתו של אורי ממשתתפי הפורום. זאת עבודת הבימוי הראשונה שלה ואין בעבודתה שום פגם. צפוי לה עתיד מזהיר כבמאית.

אני ממליץ לכל משתתפי הפורום לראות את ההצגה אחרי תום החופשה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=7427
לשמעון וליוסי: תודה
שפרה מילשטיין (יום שלישי, 06/08/2002 שעה 23:53)
בתשובה ליוסי כהן

שמעון: הביקורת שלך חדה ברגישותה. הלוואי שהמבקרים המקצועיים היו כותבים כמוך.

יוסי: אין שחקן בלי קהל. קהל שנהנה הוא הסיפוק של השחקן.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.