פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
''נשף יפו'' בתיאטרון הערבי-עברי ביפו
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (יום רביעי, 13/07/2011 שעה 21:00)


''נשף יפו'' בתיאטרון הערבי-עברי ביפו

ע. צופיה



הזדמן לי השבוע לראות את ההצגה ''נשף יפו'', בביצוע התיאטרון הערבי-עברי באולם רב קשתות וקימורים מהתקופה העותומאנית ביפו. ההצגה עוסקת בתיאור אירועים מכוננים בעיר יפו מיום היווסדה ועד ימינו אלה.
דמויות
באולם הקטן סודרו מושבי הצופים באופן שאפשרו את מעבר השחקנים בין הצופים לכל כיוון. במעברים בוצעה ההצגה.

השחקנים, חלקם ערבים וחלקם יהודים, מתארים את האירועים במשחק, בשירה, בריקוד ובעיקר בדקלום. וכן בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית.
השחקנים, בשינויי תלבושת תכופים, נותנים להצגה את אפיון ואופי התקופות המתוארות.

איני מבקר תיאטרון מקצועי, אך מאחר וכבר ביקרתי ביותר ממאה הצגות תיאטרון בימי חיי, הרי אוכל לאפיין את טיב ההצגה מבחינת המשחק כדומה להצגות של בתי ספר למשחק.
הבינותי כי המוטו של תיאטרון זה הוא ''דו-קיום'', אך היו בהצגה זו לפחות שלוש קטעים שסתרו את המוטו הזה והייתי אומר שלפחות בקטע מסוים הייתה אמירה מסוימת של התרסה לתרבות היהודית.

מיד בתחילת ההצגה כאשר השחקנים כקריינים הציגו תיאוריות שונות על יסוד העיר יפו, אחת האמירות הייתה שהעיר יפו נוסדה לפני כששת אלפי שנים והמייסדים דאז הם אבותיהם של הפלשתינאים דהיום.
במילים אחרות, זכותם של הפלשתינאים על הארץ מגעת עד ששת אלפי שנים אחורה, הרבה יותר מאשר זכותם של היהודים על ארץ ישראל.

בקטע נוסף מתואר מפגש בין ''אנטיוכוס'' שמודיע כי בא להרוג ולהשמיד את היהודים לבין ''יהודה המכבי'' שיוצא נגדו וכובש את יפו. מי שאוזנו רגישה חש בהדגשה המיוחדת שהשחקן המגלם את ''אנטיוכוס'' מבטא את המילים על הריגת והשמדת היהודים. לעומתו הופעת ''יהודה המכבי'' קצת מגומגמת ומהוססת.

אך לטעמי, הקטע ''השערורייתי'' ביותר הוא קטע שמתייחס לשנות ה-‏30 של המאה הקודמת ובו מוצגת דמותה של הזמרת המצרייה ''אום כולתום'', כנראה בהופעה ביפו, בשירה כמובן. ומנגד דמות שמגלמת את שחקן הבימה ''קלצקין'' בשיר מתוך המחזה ''הצוענים של יפו'' של המחזאי נסים אלוני. הופעתה של ''אום כולתום'' הייתה מאוד מרשימה תרבותית ומכובדת ומנגד דמות היהודי לבוש כליצן ורוקד כצועני.

האמירה ברורה: התרבות הערבית המכובדת לעומת התרבות היהודית שסימלה הוא ריקוד צועני.

אני מאמין שלתיאטרון לא צריכה להיות אמירה פוליטית אקטואלית. יש להשאיר זאת למי שעוסק בפוליטיקה. על אחת כמה וכמה לתיאטרון שמעמיד בראש מעייניו את המילים ''דו-קיום''.

הצגה זו בהחלט אינה מאוזנת מבחינת האמירה הפוליטית שבה. לא הייתי ממליץ עליה לידידי.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


תיאטרון שאין לו מה להגיד
עמיש (יום רביעי, 13/07/2011 שעה 22:46) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הוא לא תיאטרון.
_new_ הוספת תגובה



נשף מסכות שמאלני - ערבי
המסביר לצרחן (יום רביעי, 13/07/2011 שעה 23:03) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שני יועצים היסטוריים למופע הם פלסטינים קיצונים ידועים. הסטודנט להיסטוריה סמי אבו-שחאדה, לדעתי הוא נציג טיפוסי של הנרטיב הפלסטיני ולכן אקח אותו כדוגמה לשקר הפלסטיני, מתחמק מההיסטוריה וכהרגל הנרטיב הפלסטיני הוא מייצר היסטוריה מדומיינת חדשה שבינה לבין האמת אין קשר.

אצלו ''בפוליטיקה מה שקובע אלה התוצאות של המלחמה. בסוף מי שנזרק לים היו הפלסטינים''. כלומר ההיסטוריון הפלסטיני חושב שהעובדה שהערבים דחו את הצעות הפשרה עם היהודים, שלא קיבלו את הצעת החלוקה ושפתחו במלחמה נגד ישראל, אין לה כל משמעות היסטורית. והדבר היחיד שחשוב הוא שהערבים הפסידו במלחמה והיהודים ''גרשו את הערבים''.

סמי אבו-שחאדה מכחיש את מהות חלקו של חאג' אמין אל-חוסייני כמנהיג ערביי ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה, את הברית שלו עם הנאצים, את חלקם של ערביי ארץ ישראל שהתנדבו ליחידת אס אס בבלקן, שם סייע בהקמת יחידה וואפן אס אס מקרב המוסלמים בבוסניה שנקראה הדיוויזיה ההררית מס' 13, חאנדיאר אס אס. כמו כן סייע להקים את ערב החופשית, יחידה ערבית במסגרת הוורמאכט. הבוסנים המוסלמים ולקחו בין היתר חלק בהסגרת יהודים לנאצים הגרמנים והבוסנים, חיסולם ביגוסלבה או שליחתם לאושוויץ. הוא שכח לציין את ההסכם לסיוע נאצי במלחמה נגד הבריטים והיהודים בארץ ישראל כדי לכונן בה מדינה ערבית במרחב השמי הגדול.

בריחת הערבים מאזורי השליטה של הציונים ומאזורי המלחמה שנעשו בשל עידוד ההנהגות המקומיות וחיצוניות וגם קצת בגלל הפחד מהכוח הציוני, מבחינת ההיסטוריון הזה, זה לא היה בכלל. הציונים גרשו את כולם. הוא מעיד ש''פרופסור חאלידי בדק את כל שידורי הרדיו של העולם הערבי'' ולא מצא אפילו קראיה אחת לערבים לברוח.

לדעתו של סמי אבו-שחאדה אין לרוב היהודים שבאו לכאן שום יחס למקום כמו לרוסים ולאתיופים. ע''פ דפוסי העמדות הפומביות של הפוליטקאי הפלסטיני משתמע מדבריו שהוא נמצא בצד שלא מקבל את עובדת קיומה של ישראל כלגיטימית, אף על פי שהוא אינו מרהיב עוז לומר זאת דוגרי. אבל מעניין שבמלחמה של יהודה המכבי לבין אנטיוכוס הם לא טורחים לספר לנו מה היתה עמדת ערביי יפו ולמה הם עמדו מהצד (אלא אם כן בהצגה יש תשובה לכך).

בטח שהערבים הקימו את יפו ב-‏6000 לפני הספירה. הרי לפי אבו מאזן העם הפלסטיני קיים בארץ מ-‏10,000 לפני הספירה!

אני משער שהתרבות הערבית המכובדת ולעומת התרבות היהודית היא ''ריקוד צועני'' כדי לומר לנו שלפי הנרטיב הפלסטיני אין ליהודים שום זכות למדינה בארץ ישראל, כמו שלצוענים אין באירופה.

אני בניגוד לך חושב (וזו לא שאלה של אמונה) שלתיאטרון יש זכות להביע אמירות פוליטית אקטואלית והיסטוריות. חלק מתפקיד התיאטרון, כמו כל המרחב התרבותי, הוא לייצר ויכוח חיובי, דיאלוג ערכי בתוך החברה. בודאי שלתאטרון שוליים כזה זה סם חיים. אבל תיאטרון ממלכתי או ציבורי חייב להיות מאוזן ולהראות את שני הצדדים או יותר, בכל ויכוח פוליטי. גיוון ההצגות יעשיר את הויכוח ויהפוך אותו למעניין יותר. אבל תיאטרון כלשהו שנדבר ותומך בצד אחד לכל הצגותיו, פשוט מראה שהוא לא ממש תיאטרון אלא אמצעי פוליטי להשפיע על הציבור.
_new_ הוספת תגובה



נשף מסכות שמאלני - ערבי
ע.צופיה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 7:14)
בתשובה להמסביר לצרחן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני בטוח שאתה לא תקנה בגדים אצל חייט שעיסוקו הוא עבודה כפקיד ותחביבו תפירת מכנסיים.אתה בטח תעדיף יצרן מקצועי.
כך אני רואה את העיסוק בפוליטיקה אקטואלית מצד אדם שמומחיותו היא כתיבת מחזות או בימויין.
אמירה כלשהיא במחזה,סרט או אפילו ספר צריכה לתת איזון מסוים, צריכה להציג את מירב הצדדים לעניין באובייקטיביות מקסימלית האפשרית אחרת זו תעמולה טהורה לעניין מסוים.
המחזה אמור להיות מעל המחלוקות הפוליטיות אך ,כפי שכתבתי, הוא מכיל מסרים פלשתינאים סמויים בתוך הטקסט והבימוי.
_new_ הוספת תגובה



אין חיה כזאת!
דוד סיון (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 8:34)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין מסר תרבותי בלי אקטואליה ואין מסר אקטואלי שאין בו פוליטיקה.

מי שעוסק בכתיבה (מחזות, רומנים, תסריטים ועוד) מתכוון להעביר מסרים שלפחות חלקם קשורים לחיי היום יום. המרחק מזה למסרים פוליטיים-אקטואליים הוא אפסי. מי שכותב מחזות שהמסר הפוליטי שלהם בולט לא חושב על אובייקטיביות כלל. לכן אין לצפות לאיזון פוליטי בכל מחזה או לצפות ממחזה שיהיה מעל המחלוקות הפוליטיות.

התרבות הישראלית כולה מלאה במסרים פוליטיים-אקטואליים. רוב המחזאים, הסופרים, המשוררים, הפזמונאים ומבקריהם ברשימה הישראלית לא נמנעים מפוליטיקה-אקטואלית.
_new_ הוספת תגובה



אין חיה כזאת!
ע.צופיה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 11:29)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השקפת עולמו הפוליטית העכשוית של מחזאי זה או אחר או במאי זה או אחר או עיתונאי זה או אחר או קריינית זו או אחרת אינה מעניינת אותי ולדעתי גם את רוב הציבור.
זכותו של מחזאי או במאי או עיתונאי או קרינית לנסות להעביר ולהשפיע עלינו את דעתה האישית אך מין הראוי שדבר זה יובא בדרך כלשהי מראש לצופה כדי שימנע מביזבוז זמנו וכספו.
מנגד ,ראוי,כי הכותבים ישאפו להביא את כל מגוון הדעות הקיימות בנושא באורח אובייקטיבי.
זה מה שקורה במחזות טובים.
אתה צודק, במידה מסוימת, כי התרבות הישראלית רוויה במסרים פוליטיים אקטואליים וזו אולי הסיבה לקיטוב העמוק בנושאים הללו.
אני חושב שראוי שאדם יעסוק במה שהוא מבין ויניח למי שמבין והתמחה במדיניות שינהל את המדינה.
יש דרכי השפעה דמוקרטיות ויש דרכי מחאה דמוקרטיים.
כפייה אידיאולוגית הייתה נפוצה בברה''מ.
_new_ הוספת תגובה



אין חיה כזאת!
דוד סיון (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 11:50)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המחזה, הספר השיר שכותב אדם הוא כלי להעביר את המסרים שלו ורק שלו. יש בין אלה מי שהמסרים הפוליטיים שלהם הם העיקר (כמדומני כזה היה נתן אלתרמן) וישנם שלא.

מחזה או ספר אינם אמורים להיות אובייקטיביים אלא אם הכותב הוא כזה (דבר נדיר ביותר). הם מסר אישי של הכותב.

עיתונאות זה משהו אחר - סיפור אחר.
אבל גם שם במדורי דעות אין מאמר אובייקטיבי.

המחזה, כמשל, הוא דרך השפעה דמוקרטית לעילא ולעילא.

מי שמחפש אובייקטיביות במחזות, בספרים, בשירים או בכל היצירות האחרות לא ימצא, אלא במקרים מאד מיוחדים ומאד מעטים. התרבות הישראלית איננה משהו יחודי בהקשר הזה.

מה שאתה מחפש לא קיים - אין חיה כזאת.
_new_ הוספת תגובה



צריך לשרוף ספרים
עמיש (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 12:18)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הגיע הזמן שנלמד ממשטרים נאורים ונתחיל לשרוף ספרים ויצירות שבהם יש הבעת דעה כלשהי.
נתחיל בר' יהודה הלוי
נעבור לביאליק
אורי צבי גרינברג
טשרניחובסקי
אלתרמן
שפינוזה
קלויזנר
ירמיהו
ישעיהו
איוב
ואחר כך נעבור גם לשריפת עשרת הדברות.
_new_ הוספת תגובה



אין חיה כזאת!
ע.צופיה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 12:54)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם לא שמת-לב, הרי כל הזמן הדגשתי את המילים פוליטיקה עכשוית.
איני חושב שאלתרמן הטיף לבן-גוריון איך לנהל את המדינה שבדרך, אך עוז,יהושע,שלו וגרוסמן ''מלמדים'' את נתניהו וקודמיו לתפקיד איך לנהל את המדינה עכשיו.
המחזה במידה והוא מאוזן מבחינת הצגת הנושא ,זה בסדר, זה אפילו בסדר אם המחזאי בכל זאת נותן ''פוש''קטן לנטייתו האישית. אך סובייקטיביות מלאה היא בגדר חומר תעמולתי. אין מניעה לעשות זאת, גם גבלס, להבדיל אלף הבדלות עשה זאת, אך צריך להביא זאת ,בצורה זו או אחרת ,לידיעת הצופה.
אני ,כמשל, לא הייתי הולך לתיאטרון ערבי. לטעמי הוא אינו מיועד לקהל יהודי, אך במקרה הזה נאמר לי כי מדובר בתיאטרון ערבי-עברי עם מוטו של דו-קיום ואפילו התשלום חשוב בכדי לעודד את הרעיון.
הסתבר שרימו אותי ומדובר בהצגה עם מסרים פלשתינאים לאומיים סמויים העומדים על גבול האמירה( או ההצגה) הגזענית.
_new_ הוספת תגובה



אלתרמן לא אמר לבן גוריון?
עמיש (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 12:57)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ועוד איך אמר.
אמר באבו אבוה.
במקום לבייש את עצמך בכתיבת הבלים, תכתוב להם את המכתב ותבקש בחזרה את הכסף ששילמת להצגה ושלום על ישראל.
או לחילופין - בפעם הבאה תבדוק טוב טוב מנין באת ולאן אתה הולך.
_new_ הוספת תגובה



סתם כהערת אגב
עמיש (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 13:04)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא קראתי שום ספר או סיפור של עוז, שלו יהושע וגרוסמן בו הם מנסים ללמד את נתניהו או את קודמיו איך לנהל את המדינה.
האם תוכל להאיר את עינינו ולספר לנו על כזה ספר?
אולי החמצתי משהו, בסופו של דבר יש גבול לכמה אדם יכול לקרא.
או שמא אתה בעצם רוצה לסתום להם את הפה.
למה שלא תכתוב מכתב לכהניסט בן ארי או לכצל'ה או למהגר הבולשביקי אלקין, או לבוס הבוסים החשוד בפלילים ליברמן, ותציע להם חוק חרם על משוררים, סופרים ומחזאים החושף אותם לתביעה אזרחית בלתי מוגבלת בסכום בכל פעם שהם פותחים את הפה שלא לשביעות רצונם המלאה של תושבי גבעתיים או מי מתושבי המדינה המתגורר בשטחים הכבושים (כולל מזרח ירושלים)
אתה יכול גם לשלוח את זה לביביהו והוא כבר יפנה את האיגרת לכתובת המתאימה.
_new_ הוספת תגובה



אין חיה כזאת!
דוד סיון (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 17:53)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. הפרשנות שלך מהו דו-קיום שגויה. דו קיום לא מחייב איזון אלא קיום של שני (דו) גוונים זה בצד זה.

ב. הפרשנות שלך על החומרים של אלתרמן שגויה. חלק ניכר מיצירתו שירת את האינטרסים של מפלגת השלטון - מפא''י.

ג. עוז, שלו, גרוסמן ואחרים כותבים מאמרי דעה שהמאפיין העיקרי שלהם הוא ביטוי עמדה פוליטית של הכותב. זה תמיד כולל גם מה ראש הממשלה צריך לעשות לדעת הכותב. כמעט שלא תמצא מאמרי דעה שלא עוסקים בעמדה פוליטית עכשווית-קונקרטית.

ד. אני מניח שכל הסופרים שהזכרתי ורוב האחרים כותבים גם רומנים עם מסרים פוליטיים-אקטואליים. אם הרומנים והשירה שלהם נחשבים כחומר תעמולתי בעיניך אז הסיכוי שתמצא מה לקרוא הוא נמוך.

ה. הבעיה שלך עם המחזה שראית נובעת מזה שלא בדקת מראש. אין בכך סיבה לטעון שהוא איננו לגיטימי.
_new_ הוספת תגובה



אין חיה כזאת!
ע.צופיה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 18:15)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כנראה שלא הבנת. התיאטרון הערבי-עברי מתהדר בכיתוב ''דו-קיום''. בהצגה שאני ראיתי הדו-קיום לא היה קיים.
יש הבדל בין שלטון שמנצל שירה, פרוזה, מחזה, סרט או כל יצירה אחרת לקידום האינטרסים שלו לבין סופר, מחזאי ואחרים שחושבים שכשרונם האישי, למשל, סיפורת, מספיק בשביל לייעץ למדינאים כיצד לנהוג.אם שכחת, בבחירות האחרונות מר עוז הקים מפלגה. נראה לך שיש לו כישורים של פוליטיקאי?
מר שלו הטיף מוסר לראש הממשלה הקודם כיצד להנהיג את המדינה .''אתה עובד אצלנו,מר אולמרט''.
רוב הסופרים, כולל אלא שהזכרתי את שמם, דואגים להציג בספריהם דמויות המייצגות צדדים שונים של הנושא.דבריי לא כוונו לספרים שהם כתבו אלא לפעילות הפוליטית שלהם שניזונה מהיותם סופרים מוצלחים ומפורסמים,אך ללא כל הוכחה מעשית ליכולת הפוליטית שלהם.
הלגיטימיות של המחזה נפגמת בגלל הכיסוי החיצוני שלו.(ערבי-עברי, דו-קיום).
_new_ הוספת תגובה



בקיצור אתה רוצה לסתום להם את הפה
עמיש (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 18:23)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמו שחששתי, לא זו בלבד שאתה יוצא נגד יצירות אמנות שנראות לך כאילו הן מביעות עמדה כלשהי אלא שאתה גם רוצה לסתום לסופרים ולאמנים את הפה ולמנוע מהם להתבטא גם בצורות אחרות.
פשוט שישתקו כי הם לא מספיק מאוזנים לדעתך.
אז כבר לא מדובר רק בשריפת ספרים אלא גם בהשתקת סופרים.

תכתוב לאלקין, הוא למד אצל תלמידי סטאלין, יש לך סיכוי לא רע לשכנע אותו.
_new_ הוספת תגובה



אין חיה כזאת!
דוד סיון (יום שישי, 15/07/2011 שעה 20:11)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. כנראה שהבנתי טוב: דו-קיום פירושו קיום של שנים או שתים. במקרה של התיאטרון בו ביקרת הכוונה קיום של שני קבוצות מאפיינים, ערבית ועברית. אין פירושו של המושג איזון בכל רגע נתון, כפי שאתה מפרש אותן.

חבל שהלגיטימיות של המחזה נפגמה בגלל פירוש לא נכון של מושגים שמצויים בכותרת של התיאטרון.

ב. בדמוקרטיה ראוי ומותר לכל אחד להטיף מוסר לראש ממשלה. זה אחד המאפיינים הבולטים של המושג. במסגרת דמוקרטית ראש הממשלה אכן עובד אצל אזרחי המדינה. לכן הביטוי ''אתה עובד אצלנו, מר אולמרט'', מבטא נכון את המציאות. לכן מותר לי או לך ליעץ למי שנושא במשרה פוליטית

ג. בדמוקרטיה מותר לכל אחד להקים מפלגה. כך גם ראוי שיעשה אדם שחושב שהוא יכול להוביל מפלגה. בארץ ההצלחה בפוליטיקה תלויה הרבה יותר בדעות שהמועמד מייצג ולאו דוקא כישורים פוליטיים.

דו קיום שמאפיין תיאטרון לא מסתכם בהצגה אחת מסויימת.
_new_ הוספת תגובה



אין חיה כזאת!
ע.צופיה (יום שישי, 15/07/2011 שעה 20:59)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כאשר סופרים חושבים שהם מבינים במדיניות ומחזאים ב''חופש הביטוי'' ואקדמאים חושבים שהם יודעים מה טוב למדינה הרי ברור שצריך לעשות סדר בעניין ואין טוב יותר מאשר חוקים נכונים ונבונים דוגמת ''חוק החרם''.
וכאשר אנרכיסטים חושבים שאפשר לשתות ולאכול מיד המדינה וגם לבעוט בה טוב עושים נבחרינו שהם מקימים ועדת חקירה.
מסתבר שיש רבים שבפיהם הילת הדמוקרטיה אך בליבם נאמנות למשטר הקומוניסטי.
דו קיום זה קודם כל כבוד הדדי וזה לא היה במחזה.
ואני מעלה נקודה זו כי היא מרכיב חשוב במערכת היחסים עם שכנינו הפלשתינאים. כל זמן שלא יהיה כבוד הדדי , משני הצדדים, לא יהיה דו קיום.
הפירוש שדו-קיום פרושו קיום של שניים הוא מילונאי אך לא בעל תוכן.
_new_ הוספת תגובה



דו קיום איננו תפקידו של מחזה
דוד סיון (שבת, 16/07/2011 שעה 6:40)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1. הפירוש המילונאי התמציתי הוא נקודת ההתחלה. כאשר מתעלמים ממנה מתעלמים מחלק מהותי של המושג. במקרה של ''דו-קיום'' בלי הפירוש המילונאי אין ''דו-קיום''. הפרוש הזה הוא קיום של שני הצדדים - קיום זה בצד זה.

נכון שבלי כבוד קשה מאד לשמור על דו-קיום ולכן גם זה ערך שראוי להיות חלק ממהות הקיום של זה במצד זה.

2. עמדות כמו שלך מעלות אותנו על המדרון החלקלק שבסופו לא תהיה דמוקרטיה. עמדות אלה משקפות החלטות של מי שמבינים בפוליטיקה (על פי הגדרותיך) אבל לא בדמוקרטיה. עמדות כאלה היו נפוצות במשטר הבולשביקי. זה לפי ההגדרות שלך.

אם התנאים להשתתף בדמוקרטיה הם שצריך להבין ''חופש הביטוי'' לפני שמשתמשים בו אז כבר לא מדובר במושג חופש הביטוי המקובל. ועדות חקירה פוליטיות, טריבונאלים פוליטיים, שתפקידן להבהיר לאזרחים מה שאסור להם לא להרגיז את השלטון לא מדובר במעשה דמוקרטי.

דמוקרטיה לא כוללת משטרת מחשבות.
_new_ הוספת תגובה



לפי ההבלים של הצרכן וצופיה
עמיש (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 8:18) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

צריך לזרוק לפח את כל המחזות של
אריסטופאנס
אייסכילוס
אאוריפידס
אריסטופאנס
וכמובן
את שייקספיר
את ברכט
את חנוך לוין
את הוכהוט
את אלתרמן
את מוסינזון

וסליחה ממי ששכחתי.
_new_ הוספת תגובה



לפי ההבלים של הצרכן וצופיה
ע.צופיה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 8:36)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הצרכן ב''חית'' ולא ב''כף''.
העורך ביקש לשמור על כבודם של שמות המשתתפים.
אנא הקפד על כך.
_new_ הוספת תגובה



לפי ההבלים של הצרכן וצופיה
עמיש (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 9:20)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מציע לך להפנות את כל העסק לתיאטרון גבעתיים.
זה גרוע מאד שבעיר ציונית יציגו מחזות לא ראויים ולא מאוזנים.
בראש ובראשונה תציע להם לסלק את אנטיגונה מאנטיגונה ואת וויצק מוויצק.
_new_ הוספת תגובה



לפי ההבלים של הצרכן וצופיה
ע.צופיה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 10:45)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כל זמן שאתה (ואחרים) מתעסקים בגבעתיים סימן שאין לך תשובה לעניין וזה בהחלט מספיק לי.
_new_ הוספת תגובה



לפי ההבלים של הצרכן וצופיה
המסביר לצרחן (שבת, 16/07/2011 שעה 23:07)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אכן תפקידי הוא להסביר לצרחנים.
_new_ הוספת תגובה



לפי ההבלים של עמיש
המסביר לצרחן (שבת, 16/07/2011 שעה 23:06)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא צריך לקרוא או להבין כדי להגיב לעניין.

להזכיר לעמיש שאני תקפתי את ההצגה הרדודה הזאת דרך אחד שהיה מלווה מקצועי של תכניה, והסברתי לך שעם אנשים כאלה אתה יכול רק לחלום על שלום, אבל היכן כתבתי או אמרתי שצריכים לזרוק את הצגת החלאה הזאת לפח?

להיפך, הסברתי לע.צופיה ש''אני בניגוד לך חושב (וזו לא שאלה של אמונה) שלתיאטרון יש זכות להביע אמירות פוליטית אקטואלית והיסטוריות. חלק מתפקיד התיאטרון, כמו כל המרחב התרבותי, הוא לייצר ויכוח חיובי, דיאלוג ערכי בתוך החברה. בודאי שלתאטרון שוליים כזה זה סם חיים. אבל תיאטרון ממלכתי או ציבורי חייב להיות מאוזן ולהראות את שני הצדדים או יותר, בכל ויכוח פוליטי. גיוון ההצגות יעשיר את הויכוח ויהפוך אותו למעניין יותר. אבל תיאטרון כלשהו שנדבר ותומך בצד אחד לכל הצגותיו, פשוט מראה שהוא לא ממש תיאטרון אלא אמצעי פוליטי להשפיע על הציבור.''

חבל שאתה לא יודע לקרוא ולהבין.
_new_ הוספת תגובה



לתיאטרון ראוי שתהיה אמירה פוליטית
יענקלה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 11:05) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לתיאטרון ראוי שתהיה אמירה פוליטית.
לדעתי מהות התיאטרון היא אמירה פוליטית\חברתית\ פילוסופית\אנושית\ פסיכולוגית \ you name it .
גם ההצגה העזתית המפורסמת על גלעד שליט המזדקן בכלאו ובוכה בקול שבור אמא.. אמאהלה... היא אמירה פוליטית.

התועלת היחידה שניתן להפיק מ''ההצגות וההופעות האומנותיות'' הפלסטינאיות כמו גם מהמיצגים של השמאלנות כגון המחבלת השוחה באמבטית דם היא ''דע את האויב''.
אולי אם היית קם ומוחה בקול רם על השקרים שבהצגה היה איזה אפקט חשוב .
_new_ הוספת תגובה



יענקלה חביבי
עמיש (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 11:23)
בתשובה ליענקלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לאחד כמוך לא יתנו להתגורר בגבעתיים הציונית ששם אסור לתיאטרון להתעסק בשום דבר וגם מה שהוא עושה חייב לייצג באופן שוויוני את המצע של כל המפלגות בישראל (חוץ מאלה שלא עברו את אחוז החסימה)
_new_ הוספת תגובה



גבעתיים עיר כשרה למהדרין
יענקלה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 17:48)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גבעתיים היא העיר היחידה בארץ שכל הקולות לפריימריס במפלגת העבודה הם קולות כשרים.
ואם המחיר הוא להיות פוצים זה בסדר.
_new_ הוספת תגובה



אין דבר כזה
עמיש (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 17:58)
בתשובה ליענקלה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

קולות כשרים למפלגת העבודה.
הם פסולים מלכתחילה
_new_ הוספת תגובה



אין דבר כזה
יענקלה (יום חמישי, 14/07/2011 שעה 18:52)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נדמה לי שזו הפעם הראשונה שבה אני נאלץ להסכים אתך לחלוטין וללא כל הסתייגויות (אולם אני חושש שמהסיבות המנוגדות)
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי