  
  
  
|
  מדינת דאו | |||||
| עידו הרטוגזון (יום שני, 05/08/2002 שעה 2:39) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  כמה שאלות |
|||
|
|||
1) האם שמיר היה מודע לתורה המורכבת הזו שאתה פורש בפנינו, או שקלע אליה במקרה? 2) האם אינך סבור שאי-התגובה על מתקפת הטילים העיראקית כירסמה קשות בכוח ההרתעה שלנו? 3) מנין לך ששולמית אלוני, למרות שמה ה''יציב'', לא תביא חורבן על הארץ? 4) האם כל עשיה, גם עשיה לטובה - היא רעה?! | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מכסילים פאסיביים עדיפים חכמים אקטיביים |
|||
|
|||
1. מאמר יוצא מן הכלל, מזמן לא נהניתי כל כך, אלא שבהנאה הזאת יש קצת טעם לפגם מבחינת הדאו שהרי היא מוסיפה ליקום אלמנטים אנטרופיים. 2. בימי שלטונו של יצחק שמיר (1987) התחילה האינתיפאדה הראשונה. חוסר המעשה הדאואיסטי של שמיר, הוא אחד הגורמים העיקריים לנצחון הפלסטינים באותה אינתיפאדה, שתוצאתו - הסכם אוסלו. והשאר ידוע וגם כתבת עליו. מסקנה: אולי עדיף כסילים פאסיביים (שמיר) מכסילים אקטיביים (רבין ופרס), אבל עדיפים מהם חכמים אקטיביים (צ'רצ'יל). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניסוח מצויין, מר מילשטיין |
|||
|
|||
רק הרשה לי להסתייג מהמינוח ''כסיל'' לגבי שמיר. הוא איננו נקי מטעויות, וגם לעבדך הנאמן יש ביקורת לא מעטה עליו. אבל כסיל? אני ''מרשה'' לך להמשיך ולהצמיד את הכינויים הללו לשני הפוליטיקאים הישראליים האחרים שהזכרת | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, לא נורא אם מכנים את שמיר בכינוי זה |
|||
|
|||
כל אחד מאיתנו עלול להתגלות ככסיל בעניין כזה או אחר. שמיר ''זכה'' לכינוי זה ביושר בכמה צעדים שלא עשה וגם בצעד אחד שכן עשה. לא טיפל באינתיפדה כמו שצריך (השאיר את הטיפול בידי רבין שהיה שר הביטחון) כן הסכים במדריד לדון על אוטונומיה לערביי ארץ ישראל. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חלילה וחס |
|||
|
|||
כסיל זה לשון עלבון... לא מגיע לשמיר. המחדל בטיפול באינתיפאדה הוא חמור, ומדובר בשגיאה קשה, ועל ועידת מדריד אני דווקא נוטה לחשוב ההיפך ממך, אך גם אם אסכים שמוטב היה שלא תתקיים הוועידה... עדיין: כסיל? נראה לי חריף ולא ענייני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אריה, כסיל זה לא טיפש |
|||
|
|||
כסיל בא מסיכול אותיות שכל (בחילוף ש/ס). כסיל זה מישהו שיש לו שכל ואפילו הרבה, הוא רק משתמש בו לא נכון. לעתים, כמו שמיר או בקביעות כמו אחרים. בברכה, נסים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מספר תשובות |
|||
|
|||
אדון פרלמן היקר, 1. איני יודע אם שמיר היה מודע לתיאורית הדאו או ש'קלע אליה במקרה' כדבריך משום שאופיו התאים לה. הרי גם שליטי הטאו שמר לאו צ'ה הנכבד מתאר לא הכירו בהכרח את דרך הטאו אותה תיאר לאו צ'ה הזקן. לכן מסקנתי היא שהתשובה לשאלה זו אינה רלבנטית. 2. מן המפורסמות הוא שההבלגה במלחמת המפרץ הביאה לנו הטבות מיני הטבות מן הממשל האמריקאי, העלתה את התמיכה העולמית בישראל בעשרות מונים וכמובן החשוב ביותר הובילה להשג חסר רע של ניצחון במלחמה ללא להניד עפעף או לירות יריה. וכי נדמה לך שיש דבר שעלול לתרום יותר מזה לכוח ההרתעה הישראלי שזכה במלחמה זו למימדים כמעט מאגיים? 3. כפי שציינתי אני נסמך בבחירה זו של ראשי ממשלה אפשריים בעיקר על אטימולוגיה ודרכי משמוע קבליסטיות באופיין. אולם ברצוני להפנות את תשומת דעתו לכך שאיני פוסל אף אנשים מהאגף הימני והימני קיצוני של המפה לרשות הממשלה במידה ויש בידיהם את הכישורים הנכונים (הווה אומר השם הנכון) - ואכן רפאל איתן, משה ניסים ואולי אף שאול יהלום מוזמנים לקחת חלק בשלטון זה שאני צופה. כמובן שאם גם הם לא מתאימים, אני מציע לקחת משקיפים בלתי תלויים כתיאו אנגולפולוס ועוד אחרים שאת שמותיהם ציינתי במאמר. 4. השאלה הזו גדולה יותר מהשגתי וסמכותי ואני מבקש לחזק ידיך שתפנה בה ישירות לחכמי הדת הדאואיסטית. בברכה, עידו הרטוגזון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר הרטוגזון הנכבד, |
|||
|
|||
יש להניח ששמיר לא הכיר את הדת הדאואיסטית, וגם אם הכיר מתוך השכלתו הכללית - לא הלך על-פיה במפורש. אבל אני מסכים איתך שאין זה רלבנטי. אני שב ומביע את פליאתי על הדגש המוגזם שאתה נותן למשמעות סמלית של שמות. שולמית אלוני וחיים רמון יביאו עלינו קרוב לוודאי אסון, ואסור לקבלה לבלבל אותנו כאן. במלחמת המפרץ ראה כל העולם הערבי כיצד אפשר לרסס את האימפריה הישראלית בטילים - ועוד תחת ממשלת ימין מובהקת - ללא תגובה כלל. העולם הערבי ראה את הבכיינות ואת ה''עריקה'' ההמונית בגוש דן, העורף העיקרי שלנו - במהל מטווח-המפרץ, ולכן פצח בדיבוק כפייתי של רכש טילים. בדוק את הנתונים לפני ואחרי: הם הבינו שניתן לזרוע פחד והרס בקלות רבה בקרב העורף. יש אומרים שהיתה בהתנהגות העורף תרומה להחלטתו של רבין לנתר אל תהום אוסלו, כיוון שראה ש''אין לו על מי לבנות''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טעות ביהדות |
|||
|
|||
לק''י עידו בניגוד לעצתה של אישתי שהייתה מוצאת חן בעיניך מן הסתם והיא - לא לפתוח רדיו לא לראות טלויזיה ולא להפעיל את המחשב נכנסתי לפורום ומצאתי את מאמרך. דרשותיך מזיכירות לי את הסיפור על ר' מאיר וחבריו שהלכו למדבר ווהתארחו במלון. חבריו של ר' מאיר לא דרשו שמות ועל כן השאירו את חפציהם לשמירה אצל בעל המלון. ר' מאיר דרש שמות וברר מה שמו של בעל המלון והתברר לו ששמו כידור. כיון ששמע כן העדיף להסתחב עם המטען שלו ולא להפקידו ביד האיש ההוא. כשחזרו מהמדבר ובקשו את חפציהם הכחיש בעל המלון שאי פעם הפקידו אצלו משהוא. שאלו חבריו את ר' מאיר כיצד ידעת לא ליפול בפח? אמר להם הכתוב אומר - כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם - ולאיש זה קוראים כי- דור. אבל כדאי לך לזכור שהנוהג הוא שאין הלכה כר' מאיר. לא משום שאינו צודק אלא משום שחבריו לא הבינו אותו - לא הצליחו חבריו לרדת לסוף דעתו. ר' מאיר עצמו שמו המקורי היה ר' נחמיה והוחלף לר' נהוראי וממנו לר' מאיר משום שמאיר עיני חכמים בהלכה. אולי גם אתה צריך להחליף את שם משפחתך הלא ברור המלמד על הר של רוגז בשם המתאים לדעותיך כמו למשל הר קרח או סתם קרח אוא אולי שמיר? אינני דאואיסט ובעצם גם לא אכפת לי כל כך מדאואיזם. אני מעדיף את מימרתו של מיכאל ברונשטיין חברנו בשם לב טרוצקי - אתה אינך מתענין במלחמה אבל המלחמה מתענינית בך! אבל באשר ליהדות הבסיס המשותף הוא דוקא העשיה - ההלכה שרכשה את שמה משום שהיא הדרכה כיצד ללכת ובתורתינו כידוע רמ''ח מצות עשה ושס''ה מצוות לא תעשה. מה שיוצר יהדות אחת אינו קשקושים על הצדיק יודה או מערכות קבליות כאלו או אחרות מפותלות יות או מפותלות פחות - השפה המשותפת היא שפת ההלכה מה לעשות ומה להימנע. זו השפה שבעזרתה אני מדבר עם הברסלברס ועם הדרדעים עם החבדניקים ועם הליטאיים זו השפה המשותפת היוצרת יהדות אחת ולא שתים או שלוש. זה מה שמתוף לרב כדורי וגם לרב אלישיב לרב דרוקמן ולרב גלעד. כמובן ששפה משותפת אינה יוצרת הסכמה אבל זהו הבסיס המגדיר. לא הבנת את המושג חדש אסור מהתורה - זה מושג הלכתי מובהק. כונתו לומר שחיטה שצמחה לפני פסח בכל מקום על פני הגלובוס אסור עד לאחר יום א' של חול המועד ט''ז ניסן כי ביום זה היו מקריבים קורבן שעורים הנקרא ''עומר'' בבית המקדש. היום באין קורבן כל היום אסור באכילת החיטה החדשה. רק קבוצות מאוד מצומצמות של השמרנים ההונגרים הוציאו את המושג מהקשרו והפכו אותו לקריאת הקרב שלהם. היום כמעט ואין להם ממשיכים חוץ מכמה בודדדים במאה שערים. גם את תורת התארים של הרמב''ם לא הבנת במחילה. הרמב''ם אינו מתכוין לומר שהקב''ה אינו מתערב או שאין לו ידיעה עלינו. הוא טוען שהקב''ה יודע בצורה אחרת. לכן הוא לא נזקק לאינטרנט כדי להעביר ידיעות אם תשאל האם הוא יודע? בודאי שהוא יודע אבל לא בדעה שלנו ולא באופן שבו אנו יודעים. לכן לכן ניתן רק לומר שאינו לא יודע כי לומר יודע זו הוצאת משמעות ידיעת ה' מהקשרה. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הבהרת הדברים |
|||
|
|||
מר סגל היקר, דווקא משום שהנושא בעצמותי וחשוב לי מדי מכדי שאכנס עליו לוויכוח סרק אני מסרב לענות לטענותייך, בין השאר משום שאני מסכים עם חלקן הארי. בדיחה היא בדיחה היא בדיחה ובמהלך קריאה בדאו דה צ'ינג השתעשעתי מקרבת ניסוחים מסויימת בין החכם לאו צ'ה לבין הרמב''ם ונהנתי לרקוח לעצמי תרכיב שבו אוציא מספר דברים מהקשרם ואכניס את הרמב''ם לקישור מפוקפק משהו עם לאו צ'ה. המעניין הוא שדווקא יכולתי בקלות ליצור קישור אחר בין תורת החסידות של המחיקה וגילוי האין שבנפש לבין הדאואיזם. נמנעתי מלעשות קישור זה (שגם הוא כמובן לא קישור של אחד על אחד, אך מחזיק נקודות דמיון אמיתיות וחזקות בשטחים מסויימים), בין השאר מפני שכבר נעשה בעבר ומפני קלותו הבלתי נסבלת. אני מסכים איתך לגבי היהדות כדת העשיה, בקשר לתורת שלילת התארים לא טענתי חס וחלילה שלקב''ה אין ידיעה עלינו אם כי השאלה על התערבותו בעולם היא שאלה מסובכת יותר שאני מעדיף שלא להכנס אליה ברגע זה, אולם מספיק שאומר שהפרשנויות לרמב''ם בנקודה זו לא חד משמעיות. דבריך לגבי הקבלה ולגבי שפתה של ההלכה שימחו אותי מאוד והתעסקותי בנושא הקבלה במאמרי הקודם אינה מציינת אגב הערכה לתחום זה שלו אני מתייחס בעיקר כשעשוע ספרותי בניגוד ליחסי להלכה. לסיכום, בניגוד לדחף מסויים איני נוטה להכנס איתך לוויכוח ולהגן על דעות מסויימות שאיני מחזיק בהן רק על מנת להגן על מאמר הומוריסטי בעיקרו. שמחתי לקרוא את תשובתך, חזק ואמץ! עידו הרטוגזון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לעדו: אכן המאמר הומוריסטי אבל כפי שכתב סרן |
|||
|
|||
קירקגור, הומור היא צורת ההתיחסות של האדם הדתי למציאות. והתיחסותו של אדם דתי איננה קלילה כפי שאתה רומז לגבי התיחסותך שלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראשית קירקרגור הנוצרי אינו סמכות בשבילי לדבר |
|||
|
|||
שנית אני די מופתע לשמוע ציטוט כזה מקירגקגור הסובל שהזכיר את אימו פעם אחת בכל כתביו וגם אז בתור חזיר משום שטען שפיתתה את אביו להפרות אותה לפני החתונה. הגדרה מעניינת ביותר אולם אני חושש שלא ירדתי הפעם לדעתו של קירקגור ידידנו. אני יודע רק שרוב רובם של המאמינים בדתות כולם לא מתייחסים לאמונתם בהומור רב כלל וכלל. הייתי שמח אם תפרט בנוגע לצורה שאתה מאמין שיש להבין בה את האמירה הזו. בברכה, עידו הרטוגזון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עדו: שום אדם איננו סמכות אלא לכל היותר נקודת |
|||
|
|||
מוצא, גם אברהם אבינו, גם משה רבנו, גם אפלטון וגם קונפוציוס. ואפילו שקרקגור אינו סמכות השפעתו היתה עצומה על הפילוסופיה הדיאלוגית ועל הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית שנמצאו בחזית החשיבה במאה העשרים. תולדות חייו של קירקגור לא רלוונטיים, שהרי בתולדות חייו של כל אדם יש סתירות לדעותיו ולאמונותיו לרבות שלך ושלי. כוונתו של קירקגור היתה: אלוהים הוא אין סופי; אדם הוא סופי. התיחסות רצינית של הסופי לקשר בין האין סופי לסופי מחייבת הומור. משמעות הדבר מתבררת מהפילוסופיה של קירקגור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לעידו תודה. |
|||
|
|||
לק''י לעידו, בניגוד לעצתה הטובה לדעתך או לדעת הומורך של אשיתי פתחתי את המחשב וראיתי את דבריך. תודה על ההבהרה. אני אחדש פה ולא הבנתי אותך. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש תחומים שבהם חייבים לעשות אבל... |
|||
|
|||
יש תחומים שבהם חייבים לעשות אבל... ישנם מצבים ותחומים, לא רבים אמנם, שבהם מוטב לא לעשות דבר. ידוע בהלכה המושג ''שב ואל תעשה - עדיף''. לא לעשות היכן שצריכים לעשות - זו החמצת הזדמנות ליצירה מועילה. לעשות היכן שעדיף לא לעשות - זו נטילת סיכון לתוצאה הרסנית. החסידות דווקא דורשת עשייה מתמדת במגמת שיפור אישית וכללית. יש גם אסכולות אחרות ביהדות וביניהן יש כאלה ''החרדים מפני כל שינוי''. מצורף קישור לאתר בו ניתן להכיר את הקבלה כפי שהיא ואף ללמוד כמה דברים. בברכה, נסים. קישורים: המימד הפנימי, שער ללימוד הקבלה והחסידות.: http://www.pnimi.org.il/ | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אז הולכים על הטריומביראט לימור ליבנת, דליה איציק |
|||
|
|||
ודוד לוי (שזכור לטוב בכך שבזמנו פעל לחשק עוד יותר את חכם הדאו משורש ש.מ.ר)? | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי