בעד העדפה מתקנת למשוחררי צה''ל

במדינת ישראל, מזה שנים, קיימת אפליה מתמשכת בין אזרחים האמורים להיות שווים בפני החוק: בעוד חלקם חייבים לשרת בצבא, נכנה אותם להלן ''החייבים'', הנה אחרים פטורים מהשירות בשל שלל פטורים המאפשרים להם השתמטות ורכישת יתרונות כלכליים ואחרים, אפילו חשובים יותר מכלכליים ביחס למשרתים בצבא. נכנה אותם להלן ''הפטורים''.

אפליה זו גדלה והולכת משנה לשנה כי יותר ויותר אזרחים מוצאים עוד ועוד פרצות בחוק, המאפשרות השתמטות משירות, והנטל המוטל על כתפי ''החייבים'' המשרתים בצבא הולך וגדל.

קשה מאד לכמת את הנזק למדינה שיוצרת אפליה זו. האפליה יוצרת עוות בכל מערכות החיים: עצם האפליה יוצרת התמרמרות מוצדקת של החייבים, יש הורים היורדים מהארץ כי אינם חפצים שילדיהם ''יפסידו'' 3 שנות חיים ויסכנו את חייהם ושלמותם הגופנית והנפשית, אחרים מנמנעים מלעלות לישראל, או עולים ללא ילדיהם שהגיעו לגיל גיוס; חייל משוחרר המחפש עבודה מוצא את בני גילו ''הפטורים'' מאיישים משרות וכבר צברו ותק של שנים במקום העבודה; מי שפונה ללימודים יכול למצוא את בני גילו כבר בין ''המתרגלים'' והאסיסטנטים כי כבר השלימו לימודי תואר ראשון; ככל שאתה מבוגר יותר הלימודים קשים יותר. הן בשל ההתנתקות הממושכת מהלימוד והן בשל צרכי החיים האחרים, כמו מציאת אמצעי כלכלה, רצון להקים משפחה או למצוא מגורים. לפטורים כמובן קל יותר לרכוש דיור, כי הם צברו 3 שנות משכורת. בעוד החייבים שירתו ללא תשלום של ממש ובקושי קבלו דמי-כיס.

האפליה נמשכת גם הלאה. החייבים, שכבר שירתו 3 שנים, לרוב בתנאי משמעת וחיי-שדה קשים ומכבידים, חייבים עוד בשירות מילואים במשך 25 – 30 השנים הבאות. שירות המילואים פוגע בלימודיהם, בעבודתם ולעתים מביא לפיטוריהם או, וגם זה קורה, לפירוק משפחותיהם. לא כל אשה מוכנה לחיות שבועות וחודשים בנפרד מבעלה, כאשר כל עומס הטיפול בילדים ובעבודות הבית נופל רק על כתפיה. מי שהעז גם לצאת לקורס קצינים, חובלים או קורס טייס - תקופת שירותו עוד תגדל, הן בשל התחייבותו לשירות קבע והן בהתארכות ימי המילואים. מדובר בתקופה מצטברת של עוד 3 או 4 שנים בימי שלום. בימי מלחמה החייבים עלולים להתנתק מעבודתם ומשפחתם למחצית השנה ויותר, שלא לדבר על אפשרות שיחזרו בארון או באמבולנס...

כל האמור לעיל הוא רק חלק מהבעיה. החייבים נקראים לשירות מסוכן, ומסכנים את חייהם שוב ושוב: אם בימי לחימה ואם באימונים. רבים אינם שבים מהשירות, אחרים שבים נכים בגופם או בנפשם. כאן האפליה כואבת וזועקת ממש. זו כבר אפליה בין דם לדם.

הדעת נותנת כי המדינה, המפלה כך בין שווים, תעניק איזו הטבה לנושאים בעול הגנתה (ואיני נכנס כאן במכוון לנושא העבודה ותשלום המסים ולענין הקצבאות מכספי ציבור לחלק עצום מאותם פטורים משירות).
המפליא הוא שהחייבים אינם זוכים לשום הטבה. שנים לא שלמה המדינה (באמצעות הביטוח הלאומי) בעבור ימי השירות במילואים, או ששילמה רק עבור חלקם. חייל שנפצע יקבל טיפול רפואי, לעתים גם דמי-נסיעה, אך לא יקבל תשלום עבור השעות והימים אשר מוקדשים לטיפול הרפואי, אלא אם כן הוא סובל מנכות קשה.
חייל שנפצע או חלה בשירות- הצבא ימהר לסלקו ככל המוקדם מהשירות הצבאי.

היית מצפה שבמדינה מתוקנת והוגנת כלפי אזרחיה יקבלו החייבים הטבות רבות, אם בפטור מלא משכר-לימוד, אם בהקלות-מס לתקופות סבירות, אם לפטור מסוים ממס ברכישת דירה ראשונה. משוחררי הלגיונות הרומיים לפני אלפיים שנה קבלו אדמות לפרנסתם. אולם רומא אינה ירושלים...

סוף סוף הגיעו מנהיגי ישראל להבנה כי ניתן לתת קמצוץ הטבה לחיילים משוחררים, דהיינו: כאשר לאותה משרה ציבורית יש מספר מועמדים בעלי כישורים ונתונים שווים – יועדף יוצא הצבא.
מיד קמה זעקה גדולה בין מגיני זכויות האדם (האדם המשתמט) מכח עצמם, לאמור שהאפליה הזו לטובה פסולה. האמנם?

אסור לנו לבודד הטבה קטנה זו מהתמונה הכללית. אם בעבר הופלה החייב (בשירות) בפועל לרעה מול הפטור משירות – אם מחמת לימודי דת, אם מחמת היותו בן מיעוטים, ואפילו אם הוא חולה – (ולגבי חולים הכוונה פה היא לכאלו שבמחלתם עודם מסוגלים לשרת שירות לאומי ולא שירתו בו) - הנה עתה יופלה החייב, החייל המשוחרר, לטובה. זו אפליה מתקנת ואין להשוותה כלל לאותה הטבה ענקית לה זכה הפטור משירות.

טוען פרופ' קרמניצר, ככמה אחרים, שההעדפה פסולה, כי מי ששוחרר משירות שוחרר על-פי חוק, ואין לבוא אליו בטענות, כי החוק קבע מי יגוייס. הטיעון עקמומי. כי מי שהופלה אז לרעה בחוק ראוי שיופלה עתה לטובה, כן, בחוק!

אם אינך מביט על התמונה בכללותה תמיד תקבל התרשמות פגומה. אם מחבל נוהג בטרקטור או במשאית ודורס אנשים במכוון, או יורה לעברם, ובא אזרח ויורה באותו מחבל – תוכל לטעון שברגע שהאזרח ירה במחבל הוא עבר עבירה של פגיעה באדם אחר, אולם מי שעיניו בראשו יציין לשבח את אותו האזרח שהציל חיי אדם או את עצמו.
בלשון אחרת: השאלה היא מה היקף התמונה שאתה רואה. אם תתעלם מחלקה לעולם לא תקבל מראה נכון ומלא שלה. זהו שעושים המתנגדים.

---