פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
בשולי החדשות
יוסף אליעז (יום שישי, 05/08/2011 שעה 13:00)


בשולי החדשות

יוסף אליעז



וד''לים או ונדלים?

ערב צאתה לפגרת-קיץ ארוכה, בבגדים חדשים לאחר שאושרה לכל ח''כ תוספת של 4.000 ש''ח לביגוד, חוקקה הכנסת את חוק הוד''לים.

מוסדות התכנון מסואבים ואיטיים. הם חייבים לשקול שיקולים לאין ספור, לרבות הגנה על הסביבה, התאמת התוכניות לחוק, ובתכניות רחבות היקף - גם כבישים, דרכי גישה, הזרמת שופכין, מוסדות ציבור כמו בתי-ספר, גני ילדים, גנים ציבוריים, בתי-כנסת ועוד ועוד.
בנוסף על ועדות התכנון והבניה לדון בהתנגדויות לתוכניות, להכריע בהן ולהגן על החלטותיהן אם בועדה בכירה יותר ואם בבתי-המשפט.

ועדות התו''ב סובלות מחוסר כח אדם בועדות עצמן, בנציגי ציבור, בנציגי משרדים כמו השיכון והמשפטים, ומחוסר באנשי מקצוע מסייעים- מתכנני-ערים, אדריכלים ומהנדסים.

ממה נפשך- אם הנושאים שעל הועדות לשקול הם חשובים, כמו הגנת הסביבה, או חיוב לבנות באבן בירושלים, למשל – גם הוד''לים יאלצו לשקול אותם, ולא הרווחנו מאומה. אם הנושאים הללו אינם חשובים- פטור גם את ועדות התו''ב מלשקול אותם !
דומה שהפתרון היה לתגבר את ועדות התו''ב בכח אדם ובתקציבים, ולחייבן, בחוק או בתקנות, להוסיף עוד ישיבות ולהגבילן בזמן למתן החלטותיהן. לא בהוספת מנגנונים ביורוקרטיים הצמאים לכח אדם ותקציבים.
האמנם תאגידי המים, על מנהליהם, עובדיהם וארמנות משרדיהן, שהוקמו בצד העיריות, הוכיחו עצמם?

ריאנו כבר בניה זריזה תוך עקיפת ועדות התו''ב, בימים שהיה כורח לפתור בעיות עליה. אחרי המעברות הוקמו שיכונים, כמו בקטמונים בירושלים ו''שיכונים'' בכל רחבי המדינה. חלק גדול מהם הפך לבכיה לדורות. באותם מקומות שהשיכונים נמכרו לדייריהם – הרי כאשר מצבם הכלכלי היה סביר- הם טופחו, נוספה להם בניה והם נסבלים. במקומות בהם שוכנו חסרי-אמצעים הם הפכו חיש מהר ל''סלאמס''.


שופט בית-המשפט העליון נחקר באזהרה

הרעיון ששופט כה בכיר יקלע למצב כזה עצוב ומביש. יש לקוות כי החקירה תמצא שאין בו אשם.

מעבר לכבודנו ומעבר לכבודו ולבעייתו של כב' השופט עולה כאן חשש אחר:
בדרך כלל נבחרו שופטים בכירים אם מתוך בתי המשפט הנמוכים יותר ואם מהפרקליטות. הטיעון היה שלגבי עו''ד פרטי, שעסק בפרקטיקה, עלולים להתגלות פגמים בעברו כמשפטן, כאשר הסיכוי לכך, לגבי יוצאי הפרקליטות, הסיכויים נמוכים ביותר.

אין לשלול חשש-מה במישור זה. אולם הנזק מאימוץ גישה כזו הוא הרסני. יש בפרקליטות משפטנים מצוינים. בודדים הגיעו מן השוק הפרטי. לרובם אין נסיון בעבודה כעו''ד במישור הפרטי, ובעיקר במישור האזרחי, אך גם הפלילי. חלקם לא נתקלו בבעיותיו של האזרח הפשוט שהסתבך - והוא כלוא חסר-ישע במעצר ואין לו החופש והכלים להכין הגנתו כראוי והוא מצפה מהסניגור, המוגבל באמצעים ובאיסורים שונים (כמו לחקור או לשאול משהו מעדי התביעה). זמנו קצר ומועט: הפרקליטות מגישה אישום לעתים לאחר שנים של חקירות ע''י שוטרים וחוקרים מיומנים ועתירי אמצעים, כמו כח אדם, מעקבים, האזנה לשיחות, צווי חיפוש וצווים לקבלת מידע מבנקים וגופים אחרים. בעוד שהנאשם או כלוא, או במעצר בית, ומקבל זמן קצר מאד ללימוד החומר שנאסף נגדו, ולא נותרו לו די-זמן ואמצעים לאסוף חומר להגנתו. (למזלו של אביגדור ליברמן אין הוא עצור, אך כמה שנים נמשכת חקירת מעשיו?)

בכדי לפתוח משרד עצמאי צריך תעוזה, מחשבה עצמאית, ונכונות ליטול סיכון. כמו כן נכונות לדבר עם ציבורים שונים בקהל ''בגובה העיניים'' (תודות לאהוד ברק נוכל להוסיף: גם ''לראות לאיש את הלבן בעיניים''), להכיר מקרוב מצוקות (לאו דווקא כספיות). תכונות כאלו נחוצות פחות בפרקליטות, ויש בעבודה זו לא מעט מאופיה של עבודת הפקיד הממשלתי. לטוב, רק לטוב, כמובן.

רוב רובם של השופטים מתעלים על עברם, ומי ששימש סניגור לא בהכרח יקל עם נאשמים, ומי ששימש קטיגור לא בהכרח יחמיר עמם. עם זה תשמע מפי עורכי-דין רבים שיאמרו לך על שופט בודד זה או אחר כי ניכר ביחסו לנאשמים, או אפילו בפסיקותיו, שהיה פרקליט בפרקליטות. זה כולל יחס קשוח לנאשמים, אמונה יתירה בעדויות שוטרים ולעתים - כמעט אמונה עיוורת בדבריהם.

משפטנים מעולים פונים לפרקטיקה פרטית ואם הם ראויים ומוכנים להתמנות לשפיטה – אסור ''לבזבז'' מאגר רחב ועתיר-כשרונות זה. גם בערכאות הנמוכות רוב המינויים לשיפוט הם מבין משפטנים ששירתו בפרקליטות, או במשטרה, או במשרד המשפטים או ברשויות אחרות.

סוף סוף פתח פרופ' פרידמן, בשמשו שר משפטים ויו''ר הועדה למינוי שופטים, את הדלת למינוי שופטים לעליון גם בפני מי שלא שימש פרקליט. עתה עולה חשש שדלת זו שוב תיטרק, וזה יהיה חבל, חבל מאד.


החשד לקיומה של כת מתעללים, מספיחי חסידי ברסלב, בירושלים וטבריה

אינני יודע אם החקירה וההעמדה לדין אכן תביא להרשעה וענישה. אולם טורד אותי ענין אחר: מסתבר שבמשטרה, במשרד הרווחה ובעיריה המצב באותה ''כת'' היה ידוע מזה שנים. מחריד לחשוב שאם הנטען בכתבי האישום נכון – הנה כל הרשויות נתנו למצב זה להימשך משך שנים, ולמעשה הפקירו את הילדים בעיקר, אך גם את הנשים, להמשך ההתעללות.

המשטרה טוענת שלא היה מתלונן. מה בכך? אם יש חשד להתעללות בחסר ישע היה על המשטרה ועובדי-הסעד לפעול, לקבל צווי-חיפוש. ה''שוקרים'' החשמליים, מקלות החובלים והשוטים שנתפסו עתה היו נתפסים, מסתמא, גם בחיפוש מוקדם יותר, לפני שנה או שנתיים.

את החשודים יש לשפוט. אך ראוי גם לחקור בדחיפות, ובמידת הצורך להעמיד לדין משמעתי ולהעביר לתפקיד אחר, כל שוטר או עובד ציבור שידע וְהֶחֶשָׁה, ולא חש להציל את האומללים מההתעללות בהם.

התירוצים לדחית ההתערבות שהושמעו בתקשורת עלובים ואינם משכנעים. משטרה חייבת להגן על הפרטים חסרי הישע בציבור, ובעיקר ילדים, גם מיוזמתה, ולא להמתין שיובאו לה כל הראיות לעוסות ומוכנות לבליעה. אם שוטר רואה אזרח מכה את רעהו האם עליו להמתין להגשת תלונה או להציל מיד את המוכה ממכהו?

יתכן שבהתערבות מוקדמת, בהעדר מתלוננים, לא היו מוצאים די ראיות לאישום בפלילים, אך ראוי היה לבדוק אם הילדים מקבלים יחס ראוי ודאגה לצורכיהם. ניתן היה להקדים ולהצילם ולחסוך מהם את ההתעללות.

עובדי הסעד ידעו שהילדים אינם לומדים והוריהם מפרים בכך את חוק חינוך חובה. מדוע לא היה די בזה כדי לקיים בדיקה מקיפה? מה חשבו שם, במחלקת הרווחה בעיריה, שהילדים עושים בזמן שהיה עליהם להיות בגני-חובה ובבתי-ספר?

הפרשה הזו, בהנחה שיש ממש באישומים, היא כתם על כל החברה הישראלית, ובעיקר על משטרת ירושלים ועל עובדי הרווחה בעיר.

תחושתי היא, מכל הדווח בעתונות, וממראה ההשתלטות הפרועה על אדמות בנגב, והבניה הפרועה בישובי מיעוטים וסביבותיהם, שהמשטרה ועובדי הרווחה חוששים להתעמת עם הציבור החרדי, ובעיקר בנעשה בו בחדרי-חדרים, עד כדי חשש לאכוף את החוק בשכונות החרדיות.
מצב דומה קיים גם בישובים הערביים, והמצב הולך ומתדרדר.

מעולם לא היו כה הרבה רציחות, הן בעולם התחתון, הן נקמות-דם, והן ''רצח בגין פגיעה בכבוד המשפחה'' והן במסגרת שוד, פגיעה ב''כבוד'', בגין רישום דו''ח או סכסוך שכנים. נרצח פה ראש ממשלה בשל מה שנדמה לרוצח שהיו דעותיו הפוליטיות ועדיין דמו של הרב אבו-חצירא זועק מן האדמה משנרצח בידי מעריצו שהוא מורה בישראל... זה כבר טירוף מערכות !
לא רק המשטרה אשמה בכך, אך לה, לעסקאות הטיעון המוזרות בפרקליטות, וליד המקלה של שופטים - יש חלק גדול מאד בכך שחיי אדם בישראל הפסידו הרבה מאד מערכם.


שביתת הרופאים

דרישות הרופאים מוצדקות כמעט מאין כמוהן. כמעט - כי ראוי היה להסדיר עמם גם את בעית העובדים הסוציאליים שלא הוסדרה כראוי.

כבר כתבתי כי תפקידה הראשון של מדינה הוא להגן על חיי אזרחיה, כמו בהשקעה ראויה בכבישים למניעת הקטל. בתחום זה ממשלתנו לא עושה די. היא רחוקה מאד ממינימום ההשקעות הנחוץ.

גם הרפואה הציבורית באה להגן על חיינו. זהו אבסורד מוחלט שבלילות יטפל בחולים מתמחה שלא ישן 36 שעות ואולי גם יותר. גם לא יתכן שלא ניתן להשיג רופאים בתחומים כה חיוניים כהרדמה וכירורגיה.

מיטב צעירינו, ובעיקר אלו המוכנים להשקיע בלימוד מפרך וממושך, יסיימו לימודי רפואה בישראל, בהונגריה או באיטליה, וירדו מהארץ עם משפחותיהם כי המשכורות כאן בלתי-אפשריות.

בְּעַיֲתָּם האישית של הרופאים טעונה פתרון מהיר וצודק, אך בצד בעייתם קיימת, ואולי חשובה מכך, בעייתנו: בעית הציבור הזקוק לשירותיהם, חכמתם ומסירותם. המדיניות עד כה הביאה לדלדול במספר לומדי הרפואה ולירידה מהארץ של כה רבים מהם. יש לעצור את הסחף, כי הוא בנפשנו ממש.

ובצד האמור לעיל ראוי להזכיר שוב את הטמטום הנוהג בתחומי העבודה של עובדי ציבור בישראל, טמטום ש''נערי האוצר'' וההסתדרות שותפים בו: אין שום נכונות למו''מ כן ואמיתי במטרה לבדוק על-אתר את טענות המגזר. תוך שבועיים נוקטים בנשק השביתה. לשם-מה? לגרום לסבל ולנזקי-עתק לציבור העובדים, לציבור הרחב ולקופת המדינה?!

מה נתנה לנו שביתת הרופאים? סבל עצום למטופלים, התלהמות של אנשי הרפואה. רק אחרי שביתה כה ממושכת, וכה מזיקה ומיותרת בדיעבד, מתקרבים הצדדים להסכם.

פה לצערי רובץ אשם כבד לפתחו של ראש הממשלה אשר מכהן גם כשר הבריאות. ראינו את קוצר ידו בכל תחומי המשרד, וצרם לנו במיוחד נושא (אי) ההרחבה והמיגון של בית החולים באשקלון המצוי בקו הראשון מול הנפגעים בלחימה ברצועת עזה ומול נפגעי הירי משם על אזרחים. בריאותם ואולי חייהם של רבבות עומדים בסכנה מול עצמותיהם של פלשתים שנקברו של לפני 3,000 שנה ומול מחאתם של מגיני-קברים- במינוי-מטעם-עצמם של עוכרי ישראל, שמעולם לא שרתו בצבא, לא סבלו ירי מרצועת עזה, וּמְכָלִּים אצלנו כל חלקה טובה. ראש הממשלה שהוא שר הבריאות נחבא אל הכלים מותיר לליצמן, סגנו המשוחד (בענין הקברים והשתיכותו הפוליטית) לשקול שיקולים שאין בינם ובין הבריאות ולא כלום.

כיצד זה נתת לשביתה מיותרת זו להתמשך? לא יכולת למצוא שעות בודדות להפגש עם נציגי שני הצדדים? הרי מעבר לתפקידך כשר הבריאות אתה גם נושא בתואר שר-אוצר-על, בשם זה או אחר.

אדוני ראש-הממשלה: מנהיגות אינה כניעה נצחית לחרדים ולש''ס. אלו מגלים חולשה ומיד עטים לנצלה. לא יזיק לך מעט ישור של עמוד השדרה (הרופאים יכולים לטפל ביישור...) ועמידה על טובת הציבור. אם תנהיג - ימעטו המורדים והמתמרדים בקואליציה אם תמשיך להתכופף יוסיפו הסיעות הקטנות (שאפשר בלעדיהן) לטפס על גבך המכופף. מטבע הדברים – תתכופף אז עוד. מיום ליום יקשה עליך להתישר. די! כלשון התפילה: ''זוקף כפופים הושיע נא''.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  וד''ל אינו ונדל  (המסביר לצרחן)
  שופט בית-המשפט העליון   (המסביר לצרחן)
  כת מתעללים  (המסביר לצרחן)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי